רגעי השבוע - פרשת כי תבוא
פעולה נועזת של האורח המפתיע בעומק שטח האוייב / מנות אוכל כשרות בנחיתת ביניים במדינה רחוקה ובלתי מוכרת / המוות הפתאומי ומעמד מחילה מטלטל של המשולח מארץ ישראל / פגישה ומכתב מיוחד שהובילו לפתיחת מוסד מיוחד במוסקבה
א. בתחבולות תעשה לך מלחמה
"עלינו על תמונה שפרסם הבן שלו, עברנו רחוב אחר רחוב, כדי למצוא עמוד חשמל בגובה וצל בדיוק כפי שנראה בתמונה בשעה שהוא פרסם זאת, וכך גילינו את הבית בה גר אביו הנמלט, אדם עם הרבה דם יהודי על ידיו, מכאן הדרך כבר הייתה קצרה"...
אט-אט הוא הסיר את שריון החשאיות שלו. כי בדיוק לכך הוא תרגל את עצמו שנים רבות. ואדרבה, בעקבות הדמויות השאולות אותן עטה במומחיות במשך כחצי יובל שנים בשירות 'המוסד', הרגיל את עצמו לספר לאדם זר כל מה שרצה להשמיע, ובלבד שזה שעומד מולו לא יקבל את מה שהוא רוצה לשמוע. אך בעיצומה של סעודת השבת בביתנו בשבת שעברה, שנהפכה חיש להתוועדות חסידית, האמת הפנימית עלתה וצפה מעל הכל, וגם אם הייתה זו שבת פרשת 'כי-תצא-למלחמה-על-אויבך', האורח ויתר על סיפורי מלחמות והעדיף לשתף על החלק הראשון בחייו.
כשכיבדתי אותו לזמן לפני ברכת המזון, הקול נשמע כמו של תלמיד ב'תומכי תמימים בברינואה' - צליל ייחודי שישנם לאלו שזכו ללמוד בישיבה ותיקה ומיוחדת זו, השוכנת בכפר לא הרחק מפריז בירת צרפת.
"סבי הגיע לצרפת, לאחר שנמלט במלחמת העולם השנייה מפולין בה נולד. אמי בת למשפחה מיוחסת מאלג'ריה, צאצאית למשפחת בעל מחבר הפיוט 'לכה דודי'. ואכן משפחת אמי בביקורים שעשו בארץ ישראל, נוהגים עד היום להגיע להתפלל ליד קברו בבית העלמין העתיק בעיר צפת" - זה הרקע המשפחתי של הוריו. מכאן המשיך לספר מעט מקורות חייו המרתקים: "נולדתי בפאריז. הוריי שלחו אותי לבית הספר חב"ד, והתחזקתי בשמירת תורה ומצוות. בהמשך התקבלתי ללימודים בישיבה המפורסמת בברינואה, ישיבה שעיצבה את האישיות שלי והלימודים תרמו רבות להמשך חיי, גם כשהם עלו על פסים אחרים ושיניתי קצת כיוון".
הוא מדבר בצניעות ובניחותא, במבטא ישראלי עם נגיעות צרפתיות, שופע חיוכים, מגלה טפח ומכסה הרבה יותר מטפחיים. ישבנו לידו ומסביבו, מרותקים למסכת חייו של ילד יהודי לפני 53 שנים ותהפוכות חייו המגוונים, בהם זכה להציל יהודים רבים ובעיקר למנוע אסונות שונים, שעל רובם ככולם הוא לא יכול לספר ואת סודותיו ייקח עמו אלי קבר.
כאחד שזכה להיות בנערותו ארבע שנים בחודשי תשרי אצל הרבי, הוא מלא וגדוש חוויות. וכשהוא מתחיל להעלותם, רוחו ונפשו כאילו נעתקו מגופו, המילים ריחפו באוויר ודמעה של געגוע נראתה בעיניו: "מאוד רציתי לזכות ל'יחידות' אצל הרבי, אבל בשנים שהגעתי, הדבר כבר לא התאפשר. התפללתי על זה מעומק לבי ושעות רבות סובבתי ליד סוכת הרבי, אולי אזכה ודלת סוכתו תיפתח ואכנס בתוכה. יום אחד, תפילתי נענתה בצורה מפתיעה. היה זה כשהודיעו שתפילת מנחה יתפלל הרבי ב'זאל הקטן' (בקומת הכניסה ל-770), כולם רצו לשם. ואני שקשתה עליי הצפיפות, ירדתי להתפלל לבד ב'זאל הגדול'. לפתע נדהמתי למראה עיניי: הרבי הופיע במלוא הדרו ומאחוריו המזכיר הרב חדקוב. הרבי ראה אותי והרים את ידו הקדושה כלפיי - סימן גדול של עידוד. היינו כמה רגעים לבד, עד שמאות החלו לנהור לתפילה עם הרבי, כשנודע להם שהרבי מתפלל כרגיל בזאל הגדול".
הוא ממשיך בסיפורים שקלחו בזה אחר זה: "כל חבריי שעברו לקבלת דולר וביקשו גם דולר בעבור ההורים, קיבלו דולר אחד להם ועוד דולר יחיד להורים. אני, שהוריי גרושים היו, ולא סיפרתי על-כך לרבי, כשביקשתי דולר להוריי, העניק לי הרבי שלושה דולרים, לי, לאבי ולאמי"!
מסלול חייו כאמור היו שונה וחריג, ואת כישרונותיו המיוחדים גילו ב'מוסד הישראלי' שגייסו אותו לתפקידים רגישים ומיוחדים, עליהן כאמור הוא אינו יכול לשתף ולחשוף יותר מדי. אך על אחד מהם הסכים, כשהנסתר רב על הגלוי: "רוצח רב מעללים ברח מעזה למדינת אויב, ופתח בקריירה פומבית של סיוע למחבלים נגד יהודים במקומות שונים בעולם. הצלחנו לאתר את מיקומו המדויק, בזכות תמונה שפרסם בנו. סייען סודי מקומי באותו מדינה הציע להם שירותי תיקון חשמל בביתם, לאחר ש'בעיות' חשמל הציפו לפתע את הדירה - יום אחר כך התייצבתי - ה'חשמלאי המומחה' - בבית המשפחה, עם כל הציוד הדרוש"...
"אנו עומדים לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, נשמח אם תחלוק איתנו תובנה כלשהי ממה שעבר עליך במוסד" - פניתי אליו לאחר לגימת 'לחיים' נוספת. הוא נעתר מיד, ואמר תוך שניכרים בו הגירסא דינוקתא שלו: "מאז הקמתו, שנים רבות מתווה את פעילות המוסד הפסוק שאומר שלמה המלך בספר משלי: 'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה'. הגמרא מפרשת שמלחמה הכוונה 'מלחמתה של תורה' והדרך לכך כפי דברי הרמב"ם: 'שיהיו הדברים מעטים וענייניהם מרובים' - מה שקיבל האדם בלימודיו בישיבה, נשאר בו גם כשמשתנים הלבושים. היכולת לדייק, לראות את הנולד, לשקול כמה צדדים ולידע גם מתי לשתוק - כל זה בא אצלי מתוך מה שזכיתי ללמוד בישיבה. ומכאן יכול כל אחד ללמוד בעבודת ה': א. שלא כל הנראה הוא העיקר ב. במלחמת היצר צריכה דעת, זהירות ושתיקה".
"ואיך זה הסתיים, תיקון החשמל בביתו של הרוצח?" - לא יכולתי שלא לשאול בסקרנות ובמתח, שאלה שהטרידה את כל יושבי השולחן. הוא העיף מבט על שעון האורלוגין בקיר מולו, ביקש את צלוחית 'מים אחרונים'. הבנו, ויתרנו, ורק הודיתי לו בשם עם-ישראל על עבודתו המסורה, מתוך סיכונים ומסירות נפש. איחלנו לו הצלחה בכל מעשיו.
ב. כנפי חיים
זה לא היה עמוד חשמל ברחוב, והוא לא היה חשמלי בדירה. אך ברירה אחרת לא הייתה בידי. היות וכל מה ששמעתי בשבת שעברה מאורחנו החריג היה רגיש, והגם שקיצרתי וכתבתי רק חלק מהדברים, ואף שחלפו שנים רבות מאותו מבצע של תפיסת הרוצח והשיטות מאז השתנו לגמרי - בכל זאת, חובה הרגשתי לקבל את אישורו לפני פרסום הדברים מעל במה זו. 'אם זה חשוב לך, אני מסכים, אך בשינויי פרטים' - כך כתב לי, לא לפני שעדכן שכבר עזב את מוסקבה והוא בדרך למקום מגורו, מדינה כלשהי, שאת שמה כמעט ולא שמעתי.
ביום שלישי, יומיים אחר כך, בשעות הצהריים, אני מקבל הודעה לטלפון מידיד שגר בארץ ישראל: "ישנה משפחה חרדית - אם ושתי בנות, שחוזרת מחו"ל לאחר טיפול רפואי של אחת הבנות. יש להן עצירת ביניים בלתי צפויה ב... והן נוחתות בדקות הקרובות. הן בוודאי יהיו רעבות וצריכות אוכל כשר". אני קורא את ההודעה שקיבלתי ושמה של המדינה שציין בהודעה, מצלצל במוחי. נזכרתי מיד. הרי בה גר אותו סוכן מוסד שהיה אורחנו בשבת שחלפה, חוץ ממנו, אני לא מכיר שם אף אחד.
העברתי אליו את ההודעה, תוך מספר דקות הוא ענה לי עם פרטיו המדויקים והמלאים של שליח חב"ד באותה מדינה. שיגרתי את המידע לחבר שפנה אליי עם הבקשה. הוא השיג את השליח, שנענה באופן מיידי למצווה הגדולה. "המשפחה קיבלה אוכל חם ובשפע, תודה לך" - עודכנתי מישראל.
אם חשדתי שאותו אורח הגיע למוסקבה לאיזו פעולה נסתרת ולא לטיול מוסווה כפי שסיפר, הרי כעת הבנתי שההשגחה הפרטית העליונה הובילה את הדברים באופן כל-כך מופלא, בכדי שאותה אישה ושתי הבנות יוכלו לקבל אוכל ועזרה לגוף ולנפש, במדינה רחוקה, בדרך חזרה לביתם בתום טיפול רפואי מורכב.
שמחתי על הזכות, וכעת הסתקרנתי לפנות אל ידידי ולשאול אותו, מה הקשר שלו לאותה משפחה ומדוע פנה אליי. "על 'כנפי חיים' שמעת"? שאל אותי בתגובה. ותוך דקות מספר התגלה לי עולם נפלא של חסד, שכלל לא הייתי מודע אליו. מתברר שהם ויחסי ציבור - לא נפגשו כנראה אף פעם. ופעילות מיוחדת חובקת עולם של הצלת נפשות, נעשית יום-יום, ללא רעש וצלצולים, אך במסירות.
יחיאל אונפנגר שמו, הוא יליד אוסטרליה שגר בארץ ישראל ואת מרצו וסיפוקו הוא מוציא ומוצא בארגון חסד כמעט אנונימי, שלקח על-עצמו נישה שלא טופלה עד היום כראוי: לסייע למשפחה המתמודדת עם מצב רפואי מורכב וכל העולם שלה משתנה בבת אחת. לפתע הכול סובב סביב מציאת הרופאים והטיפול המתאים ביותר, ובית הרפואה שבו יוכלו לקבל את הסיכוי הטוב ביותר להחלמה. אבל לא פעם, הטיפול המתאים נמצא רחוק מהבית - לעיתים במרחק מאות ואף אלפי קילומטרים. אך בעבור משפחות שכבר מתמודדות עם עומס רגשי, רפואי וכלכלי, עלויות הנסיעה והלוגיסטיקה הכרוכה בטיפול רפואי מחוץ לעיר או מחוץ למדינה, עלולות להפוך למכשול נוסף. כאן נכנסת לתמונה ארגון קדוש זה הנקרא: "כנפי חיים".
באמצעות תרומות של 'נקודות' ו'מיילים' לטיסות, 'כנפי חיים' מסייע למשפחות להגיע ליעד שבו הן צריכות להיות - כדי שהמרחק או הקושי הכלכלי לא ימנעו מהן לקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, וכך יוכלו הם להתייצב במרכזים רפואיים גדולים עם רופאים מתאימים.
"במבט ראשון, כרטיס טיסה הוא אולי רק כרטיס, אבל בשביל משפחה שנמצאת בעיצומו של משבר רפואי, כרטיס כזה יכול להיות הרבה יותר מזה. הוא יכול להיות תקווה והזדמנות לקבל טיפול. והוא יכול להיות ההבדל בין האפשרות להגיע לרופא המתאים, לבין חלילה ויתור על טיפול שנמצא רחוק מהבית" - הוא ממשיך בהתלהבות לנמק: "המטרה היא לקחת מהן חלק מהדאגות ולהשאיר להן את הדבר החשוב ביותר: להתמקד בבריאות של היקיר שלהן".
נסחפתי גם אני והמשכתי לדבר עמו. אנו הרי בעיצומו של חודש הרחמים והסליחות, וזה הזמן לעורר רחמים בשמים שנזכה לשנה טובה ומתוקה, שנזכה כולנו לשנה של בריאות מלאה. זכויות של אנשי חסד אלו - ללא ספק יכריעו את הכף לשנה הכי טובה שתגיע.
אנשי הארגון, לא מסתפקים רק בארגון הטיסות חינם לחולה והמלווים הקרובים שלו. לא סוד הוא, שבמקרים רבים, המשפחות שאחד מהם נזקק לטיפול רפואי חרום מעבר למדינה, נצרכות גם לעזרה עם מקום לינה, הסעות, אוכל וסידורים נוספים הנדרשים במהלך הטיפול. המטרה היא לתת למשפחה מעט שקט בתוך תקופה שאינה פשוטה כלל.
"ומה תפקידך במערכת"? שאלתי את יחיאל, שהצטנע ורק בקושי הצלחתי להוציא ממנו מספר מילים: "העבודה שלי ב'כנפי חיים' כוללת הרבה מעבר לטיפול במסמכים. התפקיד הוא לדאוג, שהדברים יתקתקו מאחורי הקלעים. אני פותח ומנהל תיקים של פונים חדשים, מסייע בהוצאת דרכונים וויזות, עונה לשיחות טלפון, שולח מסמכים וטפסים לבתי רפואה ברחבי העולם, נמצא בקשר עם רופאים, ושולח דגימות למעבדות באמצעות משלוח מהיר. בנוסף, אני דואג לצדדים הלוגיסטיים של הנסיעה - תיאום הגעה לשדה התעופה וחזרה ממנו, אוכל כשר ביעד, הסעות ובמידת הצורך גם אמבולנס. אני גם מסייע בתיאום איסוף והעברה של תרופות שחולים זקוקים להן".
אני שומע הרבה מעבר למילים שנאמרו. עבודת חסד שכזו דורשת הרבה הקשבה. "איך אתה מקשיב לפונים"? אני מסיים את שיחתנו בשאלה זו. קולו נשמע מתרגש כשהוא השיב לי: "אני לא פוגש את רוב האנשים באופן אישי, אני מדבר איתם בטלפון ושומע אותם שופכים את הלב. הרבה פעמים הם לא צריכים רק תשובה או פתרון טכני, הם זקוקים שמישהו יקשיב, יחזור אליהם וייתן להם תחושה שהם לא לבד. מאחורי כל תיק יש אדם, ומעבר כל שיחת טלפון יש משפחה המתמודדת עם משהו לא פשוט".
אולי הוא רק מאחורי הקלעים, אבל אני מבין ויודע שלכל פעולה קטנה שלו, יש משמעות גדולה בשביל מישהו שנמצא בתקופה הקשה ביותר בחייו.
ג. שומעים חרפתם ואינם משיבים
זה סיפור מטלטל ומעורר, שלכתחילה היה נשמע לי מוגזם ולא מדויק, עד ששוחחתי עם האיש עצמו, שהוסיף לי עוד כמה פרטים על מה שקרה עמו. סיפור המלמד עד כמה צריכים להיזהר בכבודו של כל אדם וכי יש דין ויש דיין. העולם אינו הפקר.
בארה"ב הסתלק השבוע יהודי יקר אשר לא הכרתיו, ועל פועליו שמעתי בלי לדעת שהוא קשור לזה. איש אשר היה עושה חסד בגופו ונפשו. שמו הגה"צ רבי ברוך הלברשטאם זצ"ל האדמו"ר מצאנז גריבוב, אשר נסתלק לבית עולמו ביום ראשון לפנות ערב בגיל 70, לאחר מחלה קשה, לדאבון לב משפחתו, מעריציו והרבה מאד אנשים שנעזרו על-ידו.
באופן מיוחד הוא הצטיין במידת הכנסת אורחים למעלה מן המשוער, בארגון "הכנסת אורחים דברוקלין" אותו יסד לפני 25 שנה, כשהוא מספק אש"ל מלא לגבאי צדקה, משולחים ולכל מר נפש, שזכו לבית חם כביתו של אברהם אבינו. הוא עמד בעצמו על המשמר, לדאוג לאורחים ולוודא כי כל הדורך על סף מפתנו, יוצא שבע ומסודר באכסניה במעון החסד שהקים.
כל ימיו עבד את בוראו בהצנע לכת, והרבה בצדקה וחסד בצנעה והרחק מכל פרסום. בחייו הפרטיים הסתפק במועט וחי בצורה פשוטה וצנועה ביותר, באותה דירה קטנה שבה התגורר מאז נישואיו.
לאחרונה התוודעתי לעזרה מסוג זה, שאנשי חסד כמוהו עוזרים למי שצריך לכתת את רגליו, בכדי לאסוף כסף למשפחתו או למען מוסד תורני שעומד בראשו. ומכאן הכרתי יהודי יקר תושב העיר אשדוד, שביקש ממני לא לכתוב את שמו, אך את הסיפור המדהים שלו השמיע באוזניי במשך דקות ארוכות, למען יידעו שהקב"ה מבקש את הנרדף.
"לקראת נישואי בני, לא הייתה לי ברירה, אלא לטוס לארה"ב ולבקש את נדבותיהם של יהודים יקרים, לסייע לי בהוצאות הרבות שאיני יכול לשאתם בעצמי. ביררתי היכן להתאכסן, וקיבלתי את הכתובת של אחת האכסניות של רבי ברוך הלברשטאם. הוא שוכר כמה 'בייסמנטים' או דירות, ובהם הוא מאפשר לכל מי שזקוק למקום לישון ולשהות בימים שנמצאים למטרת איסוף צדקה בארה"ב. בנוסף הוא גם מארגן סעודות שבת מפוארות לאנשים כמונו וליהודים שונים שאין להם היכן לסעוד בשבת.
נכנסתי לחדר בו יש 8 מיטות. את המזוודה ובתוכה בגדיי, הנחתי בין המיטה שלי למיטה אחרת ונשכבתי לישון. למחרת קמתי מוקדם בבוקר 'להתחיל את העבודה' - דהיינו לסובב בין בתי הכנסת ולאסוף נדבות. לשם כך הכנתי מראש שקית עם מטבעות, למי שרוצה 'עודף' משטר כסף גדול. בחדר הייתה אפלה, חיפשתי את השקית ולא מצאתיה. שוב ושוב מיששתי במשך דקות ארוכות, עד שלא הייתה לי ברירה, הדלקתי את האור בחדר לשתי שניות, מצאתי מיד את השקית וכיביתי את האור.
'הערת אותי!' צעק עלי מי שישן במיטה לידי. התנצלתי מאד ויצאתי מהחדר, כשאני שומע אותו אומר: 'אראה לך מה זה'...
לאחר יום מלא של התרוצצויות לאסוף נדבות, שבתי אל האכסניה, התקרבתי למיטה וריח נוראי קידם את פניי, בדקתי את המיטה, והכל היה יבש ורגיל. הריח היה קשה מאוד, אך מרוב עייפות נרדמתי מיד. בבוקר שוב קמתי ויצאתי לסובב הלאה בין בתי הכנסת. אותו יום היה יום שישי, וחזרתי לבייסמנט רק כשעתיים לפני כניסת השבת. פתחתי את המזוודה להוציא בגדי שבת, בכדי להלבישם לאחר טבילה במקווה קרוב. אך שוד ושבר, המזוודה כולה רטובה עם ריח חריף ביותר. מישהו עשה את צרכיו לתוך המזוודה, ומכאן הריח הקשה שהרגשתי כבר אתמול.
עם דמעות של צער הלכתי למקווה, נפשי כאובה עד מאוד שאין לי בגדים לשבת, ואף השטריימל שלי נהרס לאחר שקופסתו נפתחה והורטבה במזיד, שטריימל ובגדים אותם אני אמור אף ללבוש בחתונת בני בקרוב. בחוסר ברירה לבשתי בחזרה את בגדי החול. אין לי איפה לקנות כעת בגדים חדשים, כל החנויות סגורות בשעה מאוחרת זו, של ערב שבת.
נכנסתי להתפלל בבית הכנסת של הרב הלברשטאם. כשראה אותי עם בגדי חול, בירר מה עובר עליי. לאחר ששמע ממני את הדברים, הוא דפק על הבימה ואמר לציבור - שרבים מהם, הם אורחים ששוהים באכסניות שלו - שלא יתחילו להתפלל, עד שהוא ישמע מי גרם לי את הצער! אחד המתפללים קם וסיפר שהוא ישן באותו חדר איתי וראה את האיש במיטה לידי, קם ועושה מה שעשה, בתור נקמה על שהדלקתי את האור לכמה שניות, על אף שביקשתי סליחה.
כשהבין הרב הלברשטאם מתוך התיאורים מיהו אותו אדם, זעם על מי שהכניס אותו. מישהו אחר סיפר, שלילה לפני זה הוא הגיע למקום, לחץ על קוד הכניסה, ואדם מוזר נכנס מיד אחריו ונשכב לישון במיטה. הרב הלברשטם סיפר שאותו בר-נש כבר הזיק לאכסניות שלו בשווי אלפי דולרים וכבר זמן רב אסר עליו להיכנס למקומות שלו, ובכל זאת הוא מגיע וממשיך להזיק. הוא כאב נורא את מה שעשו לי וממש לקח זאת ללבו.
יש לי בן משפחה שגר בבורו פארק, והוא פגש אותי למחרת - במנחה של שבת. כאשר שאל לבגדיי המוזרים ושמע מה שקרה, ביקש שאדבר עמו לאחר שבת. ביום ראשון נפגשנו, הוא לקח אותי למפעל שטריימלאך. כשהראתי את השטריימל שלי לבעל המפעל, הוא אמר שאפשר לתקן את הנזק, אך הריח לעולם לא ייצא... בן דודי הזמין על חשבנו שטריימל חדש ומפואר בעבורי.
חזרתי לארץ ישראל, ולאחר חתונת בני, הבנתי שאני צריך לשוב לארה"ב, לכסות את ההלוואות שלקחתי לכיסוי החתונה. ולשם כך טלפנתי להרב הלברשטאם, להבטיח לי מקום שינה אצלו באחת האכסניות. כאשר הוא שמע את קולי, היה נרגש ואמר לי שהוא מחפש אותי דחוף מאד. שאלתי מה קרה, והוא מספר שכמה ימים לאחר שטסתי לארץ, אותו אדם שעשה לי מה שעשה, נפטר באופן פתאומי. הצטערתי לשמוע זאת. והרב הלברשטאם ממשיך ומספר לי בדרמטיות, שלאחר יומיים, הגיעה חתולה והיא עומדת בפתח הבייסמנט, בו פגעו בי. הוא ניסה להרחיקה בכל דרך, ותמיד היא עומדת שם. האורחים מתקשים להיכנס והוא לא יודע מה לעשות כבר. הוא הסביר, שכפי הנראה התגלגלה בחתולה זו נשמתו של אותו בר-מינן והיא מחפשת תיקון. הוא ביקש ממני שאגיד מיד בטלפון 3 פעמים 'מחול לך'. אמרתי כמובן מיד.
לאחר מספר ימים שוב טלפנתי אליו, לוודאות שיש לי מקום שינה, והוא ביקש ממני למהר להגיע לארה"ב, כי כנראה שהמחילה בטלפון לא הועילה, החתולה עדיין עומדת במקום...
בהגיעי לארה"ב, לא עשיתי דבר, לא הוצאתי את החליפה ולא סידרתי כלום, אלא מיהרתי מיד לפתח האכסניה ההיא. בהגיעי, ראיתי אכן את החתולה המדוברת. התקרבתי אליה, היא הסתכלה עליי, אני עליה ואמרתי בקול: 'מחול לך - מחול לך - מחול לך'. היא הסתובבה ונעלמה. ולאחר יומיים, מצאו אותה מתה ליד הבייסמנט"!
ולתמונת השבוע שלי: בית מיוחד לילדים מיוחדים
כשקיבלתי ביום רביעי תמונות מהמקום, התלבטתי אם אלו תמונות אמיתיות, או הדמיות מוצלחות מאוד. למחרת בבוקר, פגשתי את ידידי הרב אברהם אלימלך גדז' וביררתי אם גם אצלו הלימודים מתחילים רק בראשון לספטמבר. "אנו כבר פועלים מזה מספר ימים. לאחר התפילה אני נוסע למקום, בוא איתי ותראה בעצמך". הצטרפתי לביקור קצר ונוכחתי לדעת, שאם תמונה שווה אלף מילים, הרי שהמציאות לפעמים יפה הרבה יותר מהתמונות.
ברוכים הבאים למוסד החדש: "Улыбка сердца" (בתרגום: 'חיוך הלב'), הבית שישמש בע"ה כמרכז להתפתחות ילדים מיוחדים, ויעניק מסגרת חינוכית טיפולית תומכת לילדים עם צרכים מיוחדים, להוריהם ולמשפחותיהם.
במעבר בין החדרים, הסביר לי הרב גדז' את חזונו ומטרתו של המרכז החדש: להעניק לילדים מיוחדים מסגרת מלאה שתלווה אותם מהבוקר ועד הערב, ותספק להם את כל הכלים הדרושים להתפתחות לימודית, רגשית, פיזית ומוטורית, חושית והתפתחותית, וישלב ילדים עם סוגים שונים של קשיים התפתחותיים, בעזרת צוות מומחים, בכדי לתת מענה אישי לכל ילד בהתאם לצרכיו.
אני זוכר אותו כשהגיע לפני כעשרים שנה, ומיד נשאב בכל מרצו כמחנך מסור בתלמוד תורה "חדר מנחם". לאחר שקנה לו שם טוב בחינוך בכלל ובחינוך מיוחד בפרט, נקרא אל הדגל. היה זה מיד בתום פגישה עם אם מהקהילה, שמיררה בבכי מולו על-כך שאין מסגרת חינוכית מתאימה לילדה המיוחד. חלפו אך שעות ספורות והטלפון צלצל. על הקו היה הרב הראשי הרב לאזאר, שביקש לזמן אותו לפגישה דחופה. כשהגיע למשרדו של הרב, התברר הפלא העצום, וההשגחה הפרטית זעקה מכל פינה: בדיוק באותו היום, זמן קצר קודם לכן, ישבו שם שני תורמים וביקשו לתרום להקמת מוסד לילדים עם צרכים מיוחדים.
כך, מתוך אותה דמעה של אם יהודייה, קרם עור וגידים הפרויקט הכביר שאליו פסעתי השבוע. ציפיתי לראות עוד מוסד חינוכי, אך המציאות הכתה בי בתדהמה. עמדתי נפעם מול ציוד וטכנולוגיות מהמתקדמים בעולם, ברמה שלא נראתה כמותה. ראיתי שם חדרי אינטגרציה סנסורית, חללי סנוזלן לגירוי תחושתי, חדר מוזיקה וריקוד, מטבח טיפולי, ומתחם קרמיקה לפיתוח מוטוריקה עדינה תוך כדי עבודה רגשית. בפינה אחת נחו שמיכות כבדות שנועדו לעטוף את הילד ולעורר בו תחושות חבויות, ובפינה אחרת הותקן חלון חד כיווני המאפשר לקלינאית התקשורת לעבוד עם הילדים במרחב הנדרש להם. אפילו פרויקט מיוחד בו כל ילד יגדל עציץ משלו תחת תאורה ייעודית, ניצב שם כחלק מתהליך תרפויטי של צמיחה.
אך מעבר לפאר ולציוד החדשני, הפעימה אותי רוח החסידית המפעמת בין הכתלים. הרב גדז' שיתף אותי בחזון העמוק העומד בבסיס הגישה החינוכית. משה רבנו, מנהיגם וגדול נביאיהם של ישראל, שתק ולא תקשר במשך שמונים שנותיו הראשונות. איש לא עמד על טיבו או זיהה את הפוטנציאל הטמיר הגנוז בו. זו בדיוק ההסתכלות על כל ילד וילד הפוסע בשערי המרכז. כל נשמה יורדת לעולם עם תפקיד, והמטרה שלנו היא לעורר את החושים, לדלות את הכישרונות החבויים, ולגלות את הנקודה הפנימית שממנה הילד יתחיל להאיר את סביבתו.
ההשראה העמוקה ביותר לפילוסופיה של המקום, נבעה ממכתב נדיר של הרבי למשפחה שהתמודדה עם גידול בת בעלת צרכים מיוחדים, מכתב שנפתח לו בהשגחה פרטית, בפגישה לפני כשנתיים עם משפחה כאן המתמודדת עם ילד מיוחד. לאחר שהרבי הפנה אותם להשתטח על ציון האר"י הקדוש בצפת וזכו לישועה, הדגיש להם הרבי במכתבו נקודה מכוננת: עליכם להשקיע תשומת לב יתרה דווקא בילדים הבריאים במשפחה, שהחלו להתבייש באחותם, ולטעת בהם תחושה של גאווה ושליחות.
מתוך אותה תובנה טהורה, הוחלט לבנות את חיוך הלב כמקום מפואר המקרין כבוד, ולא כמוסד צדדי המעורר חלילה תחושת אי נעימות. המרכז פותח את שעריו גם לילדים רגילים הזקוקים לחיזוק לימודי או טיפול רגשי, מתוך כוונה לייצר אינטגרציה טבעית. השילוב הזה מסיר את המחיצות, שובר את הסטיגמות, ומאפשר להורים להביא את ילדיהם בראש מורם, בידיעה ברורה שכאן כל נשמה רצויה, אהובה, וזוכה לחיוך אמיתי מן הלב.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.