מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד. יום חמישי לפרשת כי תבא, י"ד אלול תשפ"ו.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אחד הכוכבים של לייקווד, שאוכל אצלי מדי פעם בשבתות והוא מגיע לשולחן, כשעל ראשו כובע קסקט עם הכיתוב באנגלית: מ. א. ג. א. שזה ראשי תיבות של הסיסמא שמיסטר טראמפ הנפיק: 'מייק אמריקא גרייט אגעיין', שתרגומו 'לעשות את אמריקה גדולה שוב'.
מעולם לא הערתי לו על זה. מאחי ר' אברהם ז"ל למדתי פרק בהלכות הכנסת אורחים, על שולחן השבת שלו הסבו כל השבורים ורצוצים ולצידם בחורי ישיבה שבאו אף הם להתבשם מהגיגיו ומאכליו והוא מעולם לא העיר לאורחיו, יהיה מה שיהיה.
סיפר לנו אברך יקר, שבבחרותו ירד מהדרך ופעם אחת בשעה מאוחרת של ליל שבת, פסע לו ברח' שמואל הנביא והרעב תקפו, שאל את העוברים ושבים איפה יש באזור מסעדה פתוחה כעת? כולם ענו לו כי אין בחלק הזה של ירושלים מסעדה שפתוחה בשעה כזאת בליל שבת. עד שמישהו אמר לו: לך לביתו של אברהם קלצקין, שם תמיד יקבלוך בכבוד, עניתי לו: כי לא בא לי לחזור למקורות שמשם ברחתי, חוץ מזה, אין לי אפילו כיפה בכיס.
ענה לו האיש: האחת מתרצת את חבירתה, אצלו לא תרגיש לחץ ממקורותיך והא ראיה, שתוכל בשופי להיכנס לשם בלי כיפה ולעשות מה שבא לך.
לא היתה לי ברירה, הוא מספר, בטני קרקרה מרעב, נכנסתי לביתו, כבר חילקו שם את המנה האחרונה, אך הוא קידמני בחום והושיב אותי לידו, לא שאל על הכיפה ולא הראה סלידה מהריח של הסיגריה שעדיין נדפה מפי, הוא קם והביא לי מ'הכל בכל מכל כל', הניח לפני יין, חלות ודגים, ולא אמר לי 'תיטול ידיים', אלא, 'העס', תאכל. ואני העמדתי אותו במבחן, אכלתי. לא קידוש, לא ברכה ולא נט"י, והוא ממשיך להריץ, מרק, מנה עיקרית וכו'.
לאחר שסיימתי ומבלי שבירכתי, קמתי והודיתי לו והוא ליווה אותי החוצה ואמר לי: איך אדע שנהנית? אם תבוא שוב לשבת הבאה.
אמרתי לו שאני מתבייש, הערב היה חריג כי כמעט תפס אותי בולמוס, אבל ברגיל, הבושה מכסה אותי מכף רגל ועד ראש וכל המחזות של שולחן שבת וזמירות מחזירים אותי לסיוטים שהיו בבית הורי ומהמשגיחים בישיבה.
'יש לי רעיון', ענה אברהם, 'משבת הבאה, אשאיר דלת ביתי לא נעולה, תוכל כל הלילה לבוא, תיכנס, גש למטבח ותיקח מה שתרצה, כך תרויח כפול, גם לא תסבול מהסיוטים וגם לא תישאר רעב וגם תזכני במצווה.
חשבתי שהוא מתבדח ובשבוע הבא בדקתי אותו ואכן הוא עמד בדבריו וזה שינה לי את כל המחשבה על המקום שברחתי משם, הלחצים הכפייה והמוסכמות החברתיות שאדקו אותי, כאן הרגשתי טוב ומשוחרר.
בשבוע שלאחר מכן, באתי לסעודה אבל עדיין בלי כיפה ובלי לברך, והמשכתי כך, עד שכעבור מספר שבועות כבר התביישתי מעצמי וגם ליבי התמלא כבוד והערכה לאיש הזה והתחלתי להגיע עם כיפה קטנה ולאט לאט התקדמתי.
תראו אותי, הוא אמר, אני אמנם לבוש ספורטיבי עם כיפה קטנה ומודרנית, אבל מתפלל כל יום ושומר שבת, בזכותו התחתנתי עם אשה דתייה, אני גר במושב וילדיי לומדים בחינוך תורני והכל בזכות אחיך.
אודה על האמת, אינני בדרגת אחי ז"ל, אבל אני כן מנסה ללקט פירורים ממנהגיו ואני מאוד משתדל לא להעיר גם כשליבי מתפלץ ממראה עיני.
כעת נחזור לאותו כוכב עם הכובע הטראמפוליני עם הכיתוב 'מאג"א', שתיארתי לעצמי, שהוא לובש אותו כהזדהות עם הפרו ישראליות של טראמפ, אבל לפני מספר שבועות, כאשר טראמפ הפך את עורו והתקדם להסכם עם איראן על חשבון חיי תושבי ארץ ישראל, שיניתי ממנהגי ושאלתי אותו האם הוא עדיין תומך בטראמפ, למרות הבגידה?
ענה הבחור בשאלה: מה הר"ת של הכיתוב? עניתי לו 'מייק אמריקא גרייט אגעיין'.
'אני ממשיך ללבוש את זה, למרות הבגידה, כי אפשר גם לפרש את זה אחרת' הפתיע אותי הבחור בתשובתו, אך לפני כן אספר לך מה גרם לי לכך.
לא מזמן פגשתי יהודי חשוב מתושבי עירנו לייקווד ושוחחנו על דא ועל הא, והאיש שאל אותי אם יש לי קביעות עתים לתורה? עניתי לו כי אין לו מושג באיזה מצב רוחני אני, מקומי בגיהנום משוריין, יטגנו אותי על האש, ישטחו אותי על מנגל ויהפכו מצד לצד, אז מה אתה מדבר איתי על סדר לימוד ושיעורי תורה?
האיש שמע, נשם עמוק וענה בקור: אז אתה מגדיר עצמך מהרשעים? 'לצערי, כן', עניתי.
אתה מאמין לדברי חז"ל? 'כן, עניתי', אינני להכעיס'ניק, אני רק חושב שאני מקרה אבוד, למגינת ליבי.
האיש המשיך: אתה מכיר את מאמר חז"ל 'משפט רשעים בגיהנום...כמה?' עניתי מיד: י"ב חודש.
ומה קורה אחרי י"ב חודש? הוא הקשה?
האמת, לא חשבתי על זה, חשבתי שאני אבוד לנצח.
האיש המשיך: אתה מוכן להשקיע היום במשהו שיניב רווח בעוד שנה?
בטח, עניתי, כל סטודנט משקיע לעתיד, כל איש עסקים משקיע בענפים שיניבו רווח, לפעמים רק בעוד שנים רבות.
'תבין', הוא סיים, 'אחרי 12 חודש בגיהנום, אתה תשב ותבהה ב-4 רוחות השמים ותשתעמם לנצח, תקח לך איזה לימוד, אפי' לא לשם שמים, רק כדי שלא תשתעמם שם'.
הבנת? סיים הבחור, 'מאג"א', ראשי תיבות: מיי אפטר גיהנום אקאונט. (חשבון הבנק של אחרי גיהנום).
נהניתי, והחלטתי לשתף.
הסיפור אמנם אירע כבר לפני כחודשיים, אבל התעוררתי לכך, בעקבות ספר שיצא לאור השבוע, שידידי בלייקווד כתב, האיש כתב את ספרו באידיש ואח"כ הקליד בעברית, שתירגם מילולית מהאידיש האמריקאית שלו, אך הוא הבין, שזה לא נשמע טוב בעברית תקינה, הוא ביקש ממני טובה, שאעבור על הספר ואעשה הגהה, לתקן את המילים שיהיו בעברית - לשה"ק נאותה, שם הספר: 'לימוד התורה' במשנתו של רבי נחמן מברסלב.
אם כבר לקרא, אז התחברתי לתוכן, הרעיון הוא, שאפשר להספיק לעבור על כל חלקי התורה, אם רק רוצים, אפילו רק תוך ניצול הרגעים המזדמנים פה ושם, בהמתנה בתור וכו' (והפליא לעשות זאת גם בספרו הקודם 'כך מגיעים').
תראו דוגמא, עומד אדם בתור בבנק ואצבעותיו מרפרפות על המסך הנייד שבידיו, הפקיד שואל אותו משהו, הוא מרים את עיניו, עונה, וחוזר מיד לכלי שימוש הזה, עכשיו תתאר לעצמך שבמקום לשקוע במסך הזה, תחזיק ספר וכל אותם רגעים, תקרא עוד דף ועוד עמוד, גם אם לא בעיון, אבל זה ידיעת התורה, גם אם אינך מבין ואין כאן ידיעת התורה, הרי לימוד התורה ודאי יש כאן וכמו שאמר החזו"א להרב אריה שכטר ע"ה, שילמד זוהר גם אם אינו מבין, כי מה שלומדים כאן בעולם, ילמדו בגן עדן ושם כן תבין, אבל בתנאי שלמדת את זה לפחות פעם אחת כאן בעולם, נו, וכי יש השקעה טובה מזו? כאפט אריין, כל עוד שהנר דולק.
נ.ב. הנאה גדולה יש לי מהגליון 'מעדני הפרשה' השבוע, שכולו מחמדים, חידושים שטרם נכתבו.
'גריזים' לשון רבים, 'עיבל' לשון יחיד, למה?
מה משמעות המילה 'עיבל' בלועזית ואיך זה קשור למה שהיה שם על ההר?
שבוע שעבר קראנו זכור – 'פורים', השבוע 'פסח – ההגדה' ושבוע הבא 'ניצבים היום', מה הקשר?
'ולתתך עליון', 6 שבחים על ישראל בפסוק הזה, כנגד 6 ציוויים, שהם כנגד ששה סדרי משנה, 'עליון' זה מועד, איך מרומזים החגים במילה 'עליון'?
'נעלך לא בלתה' נאמר בפרשתנו, אך בפר' עקב נאמר: רגלך לא בצקה' ופירש"י יחפים, מי לבש נעליים ומי הלך יחף?
צ"ח תוכחות בפרשתנו, צ"ח יומא דפגרא במשך ימות השנה, אך הם קשורים זה לזה?
הדפיסו ותזכו הרבים, maadoney@gmail.comכל זה בעוד בתוככי הגליון מעדני הפרשה המצו"ב.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.