החטא ועונשו

 

החטא ועונשו: כיצד הפכו סמוטריץ' וסטרוק ל"אידיוטים השימושיים" של השמאל

ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל תיזכר כנראה כסדרה של החטאות קולוסאליות, אך ספק אם היה מהלך פוליטי כה עיוור, כה מתאבד וכה מנותק מהמציאות כמו התנהלותם של בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק בשנה האחרונה. מי שהתיימרו להיות המבוגרים האחראים של המחנה הלאומי, שומרי החומות של הזהות היהודית ומגיני ארץ ישראל, התגלו פעם נוספת כפי שכינו זאת פרשנים פוליטיים בכירים כמו עמית סגל ושלמה פילבר בקונטקסטים שונים – כ"אידיוטים שימושיים" בשירות האגף השמאלי של המפה הפוליטית.

הכתובת לא רק שהייתה על הקיר; היא נכתבה באותיות קידוש לבנה, בדם, ביזע ובאזהרות חוזרות ונשנות. לפני כשנה, כאשר החל גל העכור והמתוזמן של ההסתה נגד הציבור החרדי ולומדי התורה, התריעו רבים בתוך גוש הימין: אל תיגררו למלכודת הדבש הזו. הזהרנו אתכם שהקמפיין נגד עולם התורה אינו קמפיין ענייני על שוויון בנטל, אלא כלי נשק פוליטי מתוחכם שנועד לפרק את הברית ההיסטורית של הימין, להפיל את הממשלה ולהעלות את השמאל לשלטון. אך סמוטריץ' וסטרוק, ביהירות מגזרית אופיינית, בחרו להצטרף למקהלת המקטרגים.

העיוורון הפוליטי וההצטרפות למקהלה

החטא הגדול של הנהגת הציונות הדתית הנוכחית הוא חוסר היכולת לקרוא את המפה האסטרטגית. הם ראו בביקורת על הציבור החרדי הזדמנות לקרוץ לבייס הליברלי יותר, להוכיח "ממלכתיות" מזויפת ולרכוב על גלי פופוליזם זמניים. סטרוק וסמוטריץ' לא הבינו – או סירבו להבין – שכל מסע ההסתה הזה מעולם לא נוהל מתוך דאגה כנה לצה"ל, אלא מתוך מטרה ברורה להביא לנפילתם שלהם עצמם.

השמאל הישראלי, חמוש במערכי תקשורת משומנים, זיהה את נקודת התורפה: הקנאה המגזרית הישנה והטובה. ברגע שראשי הציונות הדתית נתנו לגיטימציה לשיח המוקצה נגד עולם הישיבות, הם שמטו את הקרקע מתחת ללגיטימיות של הימין כולו. הם הפכו את לומדי התורה לשעיר לעזאזל, ובכך העניקו תעודת הכשר לקמפיין שלם שמטרתו הסופית היא עקירת ההתיישבות, חלוקת הארץ ומחיקת כל סממן יהודי מהמרחב הציבורי.

המלכודת שהפכה למציאות

מה שהתרחש בפועל הוא ביטוי מובהק של "החטא ועונשו". השמאל השתמש בסמוטריץ' ובסטרוק כדי לערער את היציבות הפנימית של הקואליציה, וכאשר המשימה הושלמה – הגרזן הפוליטי הופנה כלפיהם. הציבור החרדי, שחש נבגד בצדק על ידי שותפיו הטבעיים, לא יכול היה עוד לשאת את השותפות הזו. הברית הפוליטית האיתנה שהחזיקה את המחנה הלאומי במשך עשורים התרסקה לאלפי רסיסים, בדיוק לפי התוכנית ששורטטה במעבדות הפוליטיות של האופוזיציה.

אותם "מפגרים פוליטיים", כפי שהם מצטיירים בעיני מי שראה את הנולד, שיחקו לידי האויב הפוליטי המר ביותר שלהם. הם הזינו את מכונת הרעל שהופנתה נגד החרדים, מבלי להבין שהחוליה הבאה בשרשרת המזון היא הם עצמם. השמאל מעולם לא הבחין בין דתי-לאומי לחרדי; עבורם, שניהם מייצגים את המכשול בפני מדינת כל אזרחיה. השימוש בסמוטריץ' היה זמני וטקטי בלבד.

הלקח המר לימין

התוצאה ההרסנית של העיוורון הזה ברורה לכל: עליית השמאל, חוסר יציבות משווע ופגיעה אנושה במרקם הדתי והלאומי של המדינה. הנהגת הציונות הדתית הוכיחה שהיא חסרה את הגדלות הנדרשת כדי להוביל מחנה. במקום לגלות אחריות, להרגיע את הרוחות ולשמור על הלכידות, הם העדיפו כותרות רגעיות וטפיחות על השכם מהתקשורת הממסדית.

ההיסטוריה לא תסלח למי שהיה חתום על פירוק גוש הימין מבפנים. האזהרות שנשמעו לפני שנה מהדהדות כעת כנבואת זעם שהתגשמה במלואה. אם הימין חפץ חיים, הוא חייב להקיא מתוכו את אותה פוליטיקה קטנונית ומגזרית שהביאה לאסון הזה, ולהבין שההגנה על התורה ועל הארץ היא מקשה אחת שאינה ניתנת להפרדה.