מה
אמור להצביע חסיד חב"ד בבחירות?
שוב
מגיעה מערכת הבחירות, ושוב מתמלאים הרחובות והרשתות בסיסמאות קליטות, בהבטחות
חלולות ובניסיונות קוסמטיים לקרוץ לחסידי חב"ד. מפלגות הציונות הדתית ועוצמה
יהודית מנסות לשווק את עצמן כאלטרנטיבה "ימנית על מלא" ומנופפות בדגל
שלמות הארץ. הלב של רבים מאיתנו אולי נוטה לשם באופן טבעי בגלל הרגש הלאומי והכאב
הביטחוני, אך חסיד חב"ד יודע שעל פי תורת החסידות – ה"מוח חייב להיות
שליט על הלב". הגיע הזמן להסיר את המסיכות, להישיר מבט אל המציאות ולהודות
באמת הכואבת והחד-משמעית: עבור חסיד חב"ד שדברי הרבי מליובאוויטש הם נר
לרגליו, הצבעה למפלגות הללו היא פגיעה ישירה ביסודות הכי קדושים של ליובאוויטש.
כדי
להבין מדוע השאלה הזו בכלל אינה מורכבת כפי שמנסים להציג אותה, חייבים לחזור אל
המצפן הנצחי שהותיר לנו הרבי – שלושת ה"שלמויות": שלמות התורה, שלמות
העם ושלמות הארץ. כאשר בוחנים את המפה הפוליטית הנוכחית דרך המשקפיים הללו, התמונה
המתקבלת היא חדה, ברורה ומטלטלת.
חזית
מול עולם התורה
נתחיל
מהערך העליון ביותר, הבסיס לכל קיומנו – שלמות התורה. הרבי זעק מקירות ליבו לאורך כל השנים נגד כל ניסיון לפגוע במעמדם של בני
הישיבות. הרבי הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: לימוד התורה הוא המגן הרוחני
של עם ישראל, והוצאת בחור אחד מהישיבה שקולה לפתיחת חזית שלמה בפני האויב. מדובר
בפיקוח נפש ממש!
והנה,
מפלגת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' פועלת ומדברת במלוא העוצמה נגד בני
הישיבות. נציגיה עומדים על במות ומצהירים בגאווה ש"חייבים לגייס את בני
הישיבות", תוך שהם מסכנים את המתרס הרוחני שמחזיק את ארץ הקודש. מפלגה שמניפה
את דגל שלמות הארץ אך מוכנה להחריב את שלמות התורה היא מפלגה שאיבדה את המצפן.
מפלגות אלו מעולם לא היו בלקסיקון של הרבי, ששלל מכל וכל את שותפות התשתית
האידיאולוגית איתן.
סכנת
הוויתור על חוקי הדת
מנגד,
ישנם כאלו שמתפתים לקו הלוחמני של איתמר בן גביר ומפלגתו. אך חסיד חב"ד אינו
קונה מילים יפות; הוא בוחן מעשים. המאבק של הרבי על תיקון חוק "מיהו
יהודי" – כדי למנוע את קריעת עם ישראל מבפנים ולבלום את פרצות הגיור – היה
מפעל חיים מיוסר וקדוש.
היכן
הייתה עוצמה יהודית ברגע האמת של חוקי הדת? ברחה מההצבעה בקריטיות שבהן. בזמן
שהנציגים החרדים עמדו כחומה בצורה והצביעו בעד החוקים הדתיים של אבי מעוז ואחרים,
בספסלי עוצמה יהודית העדיפו לעשות פוליטיקה קטנה. גם בנושא גיוס בני הישיבות, הם
אולי נזהרים יותר בלשונם, אך בפועל שותפים מלאים לקו שפוגע בעולם התורה. מי שלא
מסוגל לעמוד איתן על שלמות העם, לא יוכל לעמוד איתן על שלמות הארץ.
קדושת
המדינה גוברת על התורה
הגיע
הזמן לומר את האמת המרה בפנים: הציבור הדתי-לאומי הוא לא התשובה לשלמות הארץ. אצל
חלקים נרחבים מדי בו, "קדושת המדינה" והממסד גוברות על התורה הקדושה ועל
הארץ. הממלכתיות העיוורת הזו פוגעת בהם אנושות מבפנים. זו הסיבה הכואבת לכך
שאחוזים עצומים, עד כ-70% מהנוער שלהם באזורים מסוימים, מסירים את הכיפות לאורך
השנים.
תראו
מי מוביל את המערכות כיום. כל אותם אלופים במטכ"ל ובפיקודים השונים שרודפים
את ההתיישבות, שנלחמים בנחישות בנוער הגבעות, שמצרים את צעדי החרדים – כולם בוגרי
מוסדות הכיפות הסרוגות. הם מכרו לנו בעבר "ימנים" כמו נפתלי בנט
ואביגדור ליברמן, וכולנו ראינו איך כל הסיפורים הללו נגמרו בבגידה מוחלטת בימין
ובהקמת ממשלות שמאל. כל ה"ימין" המזויף של היום בעוד מספר שנים כבר ימצא
את עצמו עמוק בשמאל.
לעומת
זאת, הביטו על המציאות הדמוגרפית לאמיתה: כיום, כמעט מחצית מהיהודים ביהודה
ושומרון הם חרדים ולא דתיים-לאומיים! בעוד שבציבור הדתי-לאומי ביו"ש חלק
גדול מצביעים למפלגות מרכז ושמאל, הציבור החרדי הוא הציבור הכי ימני בהגדרה על פי
כל סקר ונתון סטטיסטי. חסיד חב"ד שנוטש את אחיו החרדים לטובת הרפתקאות
פוליטיות לאומניות, סופו לגמור במחוזות לא רצויים, וד"ל.
התהום
האידיאולוגית
מעבר
למעשים הפוליטיים, מדובר בתהום אידיאולוגית עמוקה שבין דרכה של חסידות חב"ד
לבין תפיסת העולם של הציונות הדתית והימין הלאומני. נהיה כנים עם עצמנו: אף אחד
מתוכנו לא באמת רוצה שילדיו יגדלו כמו איתמר בן גביר או בצלאל סמוטריץ'. חסיד
חב"ד יודע שדרכו של הרבי הפוכה מהם לחלוטין.
הרבי
יצא חוצץ נגד התפיסות הלאומניות שמקדשות את הממסד ורואות במדינה "אתחלתא
דגאולה". הרבי הזהיר בצורה החריפה ביותר כי עצם ההכרזה והדיבורים על
"אתחלתא דגאולה" מביאים בסופו של דבר לשפיכות דמים ולהרג יהודים. אז מה
לנו כי נהפוך אותם ואת שיטתם למאורי האומה של חסידי חב"ד?
למעשה,
הרבי נזהר באדיקות שלא להוציא מפיו הקדוש את המילים "מדינת ישראל" ולא
לומר "נשיא המדינה", כיוון שראה במושגים הללו מלחמה רוחנית על ארץ ישראל
האמיתית ועיכוב של ביאת המשיח. בעוד שהרבי אחז שאין שום ערך לחוקי והחלטות המדינה
בנוגע למסירת שטחים – שכן מדובר בפיקוח נפש המנוגד לתורה הקדושה ואינו תלוי בשום
ריבונות אנושית – הציונות הדתית תמיד דגלה, בסופו של דבר, במסירת שטחים בדיעבד
ברגע שהמדינה קיבלה החלטה רשמית. עבורם החלטת הממשלה מחייבת, עבור הרבי – דבר ה'
הוא שמחייב. שיטתם אינה שיטתנו, ודרכם אינה דרכנו.
חזית
טכנית שמשרתת את המטרה
נכון,
מפלגת יהדות התורה אינה מושלמת, ואיש מאיתנו אינו עיוור לחסרונותיה. אולם צריך
להבין את המבנה האמיתי שלה: ג' היא למעשה חזית חרדית טכנית המורכבת משלוש מפלגות
שונות. המבנה הזה מאפשר לנו להפעיל שיקול דעת חכם: אנו מטים את כוחנו ומצביעים
למעשה עבור המרכיב השמרני והימני ביותר שבתוכה. בסופו של דבר, ג' שייכת באופן
מובהק לגוש הימין, והיא המסגרת הכי חרדית והכי קרובה לשמירת התורה במלואה שיש למפה
הפוליטית להציע.
יתרה
מכך, המציאות הפנימית בה השתנתה לחלוטין. אותם גורמים קיצוניים ולעומתיים מתקופת
המחלוקת ההיסטורית נזרקו כולם מהתנועה ומהנהגת הציבור הליטאי על ידי ראש הישיבה
הגאון רבי דב לנדו. השיח כיום הוא ענייני, מכבד ותורני. נציגים בולטים כמו מאיר
פרוש ותנועת "שלומי אמונים", לצד רשימת "חומת תורת ישראל",
הצהירו באופן החד והברור ביותר: לא נלך עם השמאל, לא נשב בממשלה שתקדם מסירת שטחים
או ויתורים ביטחוניים, ולא נשתף פעולה עם שום גורם שיסכן את ביטחון יושבי הארץ
מתוך שיקולים זרים.
בבושה
ובקבלת עול
ההיסטוריה
אינה משקרת. הפעם היחידה בהיסטוריה שבה שמענו מדעת קודשו של הרבי מליובאוויטש,
בצורה פומבית, מפורשת וברורה עוד לפני כ"ז אדר, להצביע למפלגה מסוימת, הייתה
בשנת תשמ"ט (1988). הרבי הורה לצאת ולפעול בכל הכוח עבור אגודת ישראל שסימנה האות ג’.
אנו
נצביע ג' – לא בחדווה ולא בחגיגיות, אלא בתחושת בושה על כך שהמערכת הפוליטית מאלצת
אותנו לבחור ברע במיעוטו. זוהי פשרה פוליטית שהיא תמיד בגדר "בדיעבד
שבדיעבד". אך מי שרוצה באמת ובתמים לכוון לדעת קודשו של הרבי, מבין שאין לו
שום ברירה אחרת.
כשנכנסים
אל מאחורי הפרגוד, אין מקום להתלבטויות של אופנה או לסיסמאות רחוב שמלהיבות את
הרגש. המוח חייב לשלוט על הלב. חסיד חב"ד מצביע מתוך קבלת עול ואחריות עמוקה.
שמים בקלפי ג' – למען התורה, למען העם, ולמען ארץ
הקודש.
- לאורך כל השנים שלפני ג' בתמוז
(תשנ"ד), חסידי חב"ד לא הצביעו למפלגות הציונות הדתית (כמו
המפד"ל), אלא נטו בעיקר לתנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י) או
לאגודת ישראל.
- בשנת תשד"מ, כאשר תנועת
פא"י רצה ברשימה משותפת עם תנועת מצ"ד של הרב חיים דרוקמן (במסגרת
מפלגת "מורשה"), הרבי נמנע באופן חריג מלהוציא את מכתב הקריאה
הכללי להצבעה. רבים ראו זאת זאת
כהסתייגות משותפות פוליטית עם הציונות הדתית.
- מערכת הבחירות בשנת תשמ"ט
הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה שבה הרבי נקב במפורש בשמה של מפלגה – אגודת
ישראל (ג')– והורה לחסידים לפעול עבורה.
מכיוון שזו הייתה ההוראה המפורשת האחרונה שניתנה לפני האירוע הבריאותי של
הרבי בכ"ז באדר א' תשנ"ב ובכלל פעם יחידה שהרבי הזכיר שם מפלגה, רבים
רואים בה הנחיה בעלת תוקף מחייב
לדורות ("משנה אחרונה"), ומדגישים שיהדות התורה היא המפלגה היחידה
שזכתה לגושפנקה כזו.
- הרבי שלל את התפיסה הלאומית
הרואה במדינה הנוכחית "אתחלתא דגאולה", ואף הזהיר כי הצהרות מביאות
להרג יהודים בפועל כעונש על משיחיות שקר לכן אין להעניק כוח פוליטי למפלגות
המובלות על ידי תפיסה זו (כמו מפלגותיהם של בצלאל סמוטריץ' או איתמר בן
גביר), במיוחד לאור עמדותיהן בנושאי גיוס בני הישיבות או חוקי הדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.