בין לך לך לווירא: הבחירות ופיקוח נפש רוחני

 בין לך לך לווירא: הבחירות ופיקוח נפש רוחני

הבחירות הקרובות בישראל מתקיימות בין שתי שבתות שבהן נקרא בתורה את פרשיות לך לך ווירא. יש משמעות מיוחדת לכך שדווקא בימים אלה אנו קוראים על אברהם אבינו, על שליחותו הרוחנית ועל האחריות שחש כלפי אחרים. שתי הפרשיות מציבות בפנינו שאלות הנוגעות לא רק לדרכו של היחיד, אלא גם לאחריות המוטלת על מנהיגים לעתידו של עם ישראל.

בפרשת לך לך אומר הקב״ה לאברהם: ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״. אברהם אבינו אינו נדרש להסתפק בשמירת אמונתו ובבניית ביתו הפרטי. מוטלת עליו שליחות להביא ברכה לעולם ולהתוות דרך שתימשך לדורות הבאים. מכאן אנו למדים כי אחריות רוחנית אמיתית אינה מסתיימת בשמירה על הקיים. היא מחייבת אותנו לדאוג גם למה שאנו מותירים לילדינו ולנכדינו.

בפרשת וירא אנו פוגשים צד נוסף באישיותו של אברהם. כאשר נודע לו על גזר הדין הצפוי לסדום, הוא פונה אל הקב״ה ושואל: ״הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע״. אברהם אינו אדיש לגורלה של חברה שמצבה הרוחני והמוסרי מעורר דאגה. הוא עומד ומתפלל, מבקש רחמים ומנסה להציל את מי שניתן להציל.

שתי הפרשיות מלמדות אותנו יסוד גדול. בפרשת לך לך אנו לומדים על החובה לבנות עתיד רוחני ולהיות מקור לברכה. בפרשת וירא אנו לומדים שאסור לנו לעמוד מנגד כאשר עתידם של אחרים מוטל על הכף. האחריות הרוחנית כוללת הן את הבנייה והן את הדאגה מפני הסכנות העלולות לפגוע בה.

לקראת הבחירות עלינו לשאול את עצמנו מה עומד על הפרק. מה יהיה עתידו של החינוך התורני? כיצד נוכל להמשיך לגדל דורות של בני תורה, להעמיד מוסדות חינוך שבהם התורה היא מרכז החיים, ולשמור על האפשרות של הדור הבא לחיות חיי תורה ומצוות? אלה אינן שאלות של נוחות פוליטית או של מעמד מפלגתי. הן נוגעות לעתידו הרוחני של עם ישראל.

כאן יש מקום לדבר על פיקוח נפש רוחני. בהלכה, כאשר נשקפת סכנה לחיי אדם, אין ממשיכים לנהוג כבשגרה. פיקוח נפש דוחה איסורים והגבלות מסוימים שבמצב רגיל יש להקפיד עליהם, מפני שהצלת החיים קודמת להם. בשעת סכנה אנו נדרשים לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלנו.

אין פירוש הדבר שכל מחלוקת פוליטית היא פיקוח נפש במובנו ההלכתי. אולם הביטוי ״פיקוח נפש רוחני״ מבטא את גודל האחריות כאשר קיים חשש לפגיעה ביסודות רוחניים מרכזיים, בחינוך הדור הבא ובהמשך קיומו של עולם התורה. אם אנו מתייחסים ברצינות לסכנה כזאת, איננו יכולים להתנהל כאילו מדובר בעוד מערכת בחירות רגילה.

בשעה כזאת, האחריות אינה יכולה להיעצר בגבולותיה של מפלגה אחת או של ציבור מסוים. המתרחש בארץ ישראל משפיע על העם היהודי כולו. ארץ ישראל היא מרכז חייו הרוחניים של עם ישראל, והנעשה בה נוגע גם לקהילות היהודיות בתפוצות. יהודים ברחבי העולם נושאים את עיניהם אל הארץ ורואים בה מקום שבו התורה נלמדת, נמסרת מדור לדור וממשיכה לעצב את חייו של העם היהודי.

כאשר עולם התורה בארץ ישראל מתחזק, יש לכך משמעות החורגת מגבולות הארץ. וכאשר עתידו של החינוך התורני או מעמדו של עולם התורה ניצבים בפני אתגרים, ההשלכות עלולות להשפיע גם על קהילות יהודיות ברחבי העולם. הבחירות נערכות בישראל, אך השאלות הרוחניות שהן מעוררות נוגעות לכלל ישראל, בארץ ובתפוצות, ולדורות הבאים.

משום כך, על מנהיגי הציבור לבחון את החלטותיהם לא רק לפי התועלת המפלגתית המיידית, אלא גם לפי השפעתן על עתידו הרוחני של העם היהודי. למפלגה יש זכות לשמור על עצמאותה, על דרכה ועל העקרונות שהיא מייצגת. אולם זכות זו אינה פוטרת אותה מן החובה לשקול את תוצאות מעשיה.

כאשר מפלגה מעריכה שסיכוייה לעבור את אחוז החסימה קטנים, עליה לשאול את עצמה בכנות אם התמודדות עצמאית אכן תשרת את מטרותיה, או שמא היא עלולה להביא לאובדן קולות ולפגוע דווקא בערכים שהיא מבקשת לקדם. עליה לבחון אם נכון להמשיך לבדה, או שמא ראוי להגיע להסכמה עם מפלגה אחרת ולמצוא דרך לשיתוף פעולה.

אין זו קריאה לכל מפלגה קטנה לפרוש באופן אוטומטי. לכל מפלגה נסיבות משלה, ועליה לבחון אותן באחריות. אולם כאשר קיים חשש שקולות ילכו לאיבוד ושיכולת הפעולה למען המטרות החשובות תיפגע, אין די בטענה שהמפלגה מבקשת לשמור על שמה ועל עצמאותה. עליה לשקול בכובד ראש מה ישרת טוב יותר את הציבור ואת עתידו הרוחני של עם ישראל.

ויתור על התמודדות עצמאית אינו בהכרח סימן לחולשה. לעיתים הוא דורש אומץ רב יותר מהמשך המאבק על מקום נפרד. מנהיגות אינה נמדדת רק ביכולת לעמוד על עקרונות, אלא גם ביכולת להבחין בין עיקר לטפל, בין עקרונות שאסור לוותר עליהם לבין אינטרסים מפלגתיים שאפשר לבחון מחדש. אין צורך לוותר על דרך התורה כדי להגיע להסכמה מעשית עם אחרים, אך יש צורך בנכונות להעמיד את טובת הכלל לפני שיקולים אישיים ומפלגתיים.

המסר העולה מפרשיות לך לך ווירא ברור. אברהם אבינו מלמד אותנו שאדם הנושא באחריות רוחנית אינו שואל רק מה טוב לו ולביתו. הוא שואל מה יוכל לעשות למען אחרים, כיצד יוכל להביא ברכה ומה מוטל עליו לעשות כאשר עתידם של אחרים נתון בסכנה.

הבחירות הן אפוא גם מבחן של אחריות רוחנית. אין די בכך שכל מפלגה מאמינה בצדקת דרכה. עליה לבחון גם את תוצאות החלטותיה. כאשר עתיד החינוך התורני, המשך קיומו של עולם התורה והאפשרות להנחיל את התורה לדורות הבאים עומדים על הפרק, אסור לחשבונות מפלגתיים להכריע לבדם.

בין לך לך לווירא אנו נקראים לזכור כי האחריות שלנו אינה מסתיימת בשמירת דרכנו הפרטית. היא כוללת את עתיד ילדינו ונכדינו, את עתיד עולם התורה בארץ ישראל ואת השפעתו על כלל ישראל בכל מקום שבו חיים יהודים.

בשעה של חשש לפיקוח נפש רוחני, השאלה אינה רק כיצד תשמור כל מפלגה על כוחה, אלא כיצד נישא כולנו באחריות לעתידו הרוחני של עם ישראל. זו האחריות המוטלת על מנהיגי הציבור, וזו השאלה שכל מי שנושא באחריות ציבורית חייב להציב לנגד עיניו.

הרב אליעזר שמחה וייס, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל