ענינים הלכתיים לקראת חג הסוכות
מאת מרן אור העולם הגאון החד"ה קוק שליט"א
תשלום לחנות פיצה שסוכתה פסולה
א. בס' "וישמע משה" ח"ג (סי' קמח) דן בבעל חנות פיצה שבנה סוכה פסולה, ואכלו שם רבים וטובים, ושאלו אם צריכים לשלם לו על זה, ומטי מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל דאכילה חוץ לסוכה אין בה "טמטום", כיון שאין זה בתורת "נבילות וטריפות", ומצוה דגברא היא לאכול בסוכה, ואמנם יש כאן חסרון הניכר באכילה זו שלא היתה כהלכה, אבל אין זו סיבה שלא לשלם על מה שאכל ונהנה. ושכן הורה לדינא הגר"נ נוסבוים שליט"א מכמה טעמים.
אמנם שר התורה הגר"ח קניבסקי זיע"א אמר דכיון שבפועל הכשילם בעקירת מ"ע מה"ת [וכבר דנו אי הוי איסור קו"ע או שוא"ת] אי"צ לשלם לו. עכ"ד. ומרן החד"ה קוק שליט"א אמר, שנראה דחייבים לשלם לו כיון דאיסור אכילה אינו בחפצא של המאכל. וראה כל מה שהביא בזה מפי חכמי ישראל בהרחבה. ואכמ"ל. וע"ע בס' "חשוקי חמד" (בכורות לט ע"א).
שמחת ימי הסוכות
ב. בחוה"מ סוכות [כ' תשרי תשפ"ה] נשאל מרן החד"ה קוק שליט"א בלשונות הפסוקים בפרשת פנחס דבפסח כתיב (כח, יז) "ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצת יאכל", ובסוכות כתיב (שם כט, יב) "ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם חג לה' שבעת ימים", ולכאו' גם בפסח מתאים נוסח חגיגת שבעת ימים.
ואמר מרן שליט"א דמשמע בפשוטו של מקרא דכיון דבסוכות כל יום הוי חג אחר, דהחג זה הקרבן וסוכות חלוק בקרבנותיו, שמטעם זה אומרים בו הלל שלם בכל יום [משא"כ בפסח] כמבואר בערכין (י ריש ע"ב), וראה לשון רש"י בתענית (כח ע"ב, ד"ה יחיד), וההלל והשמחה תרי רעין דלא מתפרשין [כלשון המשנה רפ"ד דסוכה "ההלל והשמחה שמנה", וכעת אכמ"ל בפרט זה], לכן הדגישה בו התורה את מצות השמחה המחודשת בכל יום ויום.
שוב מצאנו שכן כתב כבר גאון עזינו מהר"ח פאלאג'י זיע"א בס' "תנופה חיים" (פרשת פינחס אות לב), ושם כתב דמשו"ה צריכים לשמוח בכל יום מימי הסוכות שמחה בפנ"ע, והביא לשון הזהר ח"ג (דק"ג ע"ב) "ולמחדי בכל יומא ויומא", דהיינו כענין הנ"ל וכמ"ש ב"חמדת ימים" (פ"ג דסוכות). וע"ש שביאר בזה מנהג איזמיר בענין נוסח ההפטרה דחג סוכות.
התפלל בשבת חוה"מ תפלת יו"ט
ג. נשאל מרן שליט"א בדין מי שבטעות התפלל בערבית דליל שבת חוה"מ תפלה של יו"ט והזכיר של שבת וגם חתם "מקדש השבת וישראל והזמנים", אם יצא ידי חובה, או דכיון שהיה צריך להתפלל תפלה רגילה של שבת ולהוסיף יעלה ויבא, א"כ הוי כעין חסרון בתפלה כיון דשנה את המטבע בתוספת מיותרת, [וכעין הא דקיי"ל במקו"א "יתר כנטול דמי"].
ואמר מרן שליט"א בפשיטות, הרי הוא לא שיקר, ואין גריעותא בשם תפלה בכגון דא, ונראה לי שיצא ידי חובה. ואח"כ מצאנו שכבר כ"כ בס' "שבלי הלקט" (סו"ס ריט) בשם "מצאתי", והובא בס' "מטה משה" (סי' תרעט). וכן הביא דברי המטה משה בשתיקה כהודאה הג' בעל חות יאיר בספרו "מקור חיים" (ב"קיצור הלכות" שבסופו, סי' תצ ס"ט). ע"ש. וכן הביאו ד' שבלי הלקט הנ"ל לדינא הגאון רבינו חד"ס בפר"ח (סי' תצ), והחבי"ב בשיורי כנה"ג שם. וכ"כ מדנפשיה בפשיטות הגאון החסיד מהרי"ח סופר בכה"ח (סי' רסח ס"ק יח), ושוב (בסי' תצ ס"ק סו) הבי"ד המטה משה והפר"ח ושיורי כנה"ג, ושלמי ציבור (דרמ"א ע"ד), ועוד כמה אחרונים שכ"כ לדינא.
אמנם חזינא להגאון אור היר"ח זיע"א בשו"ת "חקרי לב" (חאו"ח סי' נד, דצ"ו סע"ג וע"ד) אשר בתוך תשובתו הארוכה מאר'ש בה הרחיב למאד מאד בעניני הטועה בתפלות שבתות וימים טובים, כתב דדעתו נוטה שלא כדברי המטה משה הנ"ל. וגם הגאון רמ"פ באגרותיו חאו"ח (ח"ד סי' כא אות ג) השיב בזה דנראה לו שלא יי"ח בכה"ג. וע"ש שכתב שכך נראה לו לפסוק מסברא ד"תפלת יו"ט" לא מהניא לשבת, וכתב שלא מצא בספרים שידונו בזה ושאם השואל ימצא שיראה לו וכו'. ע"ש. ולאור האמור נראה שיש להורות לדינא כדברי רבוותא בתראי הנ"ל שלא יחזור, וכפי שהורה גבר מרן שליט"א. וכן הסכים לדינא גאון זצ"ל עזינו בס' חזו"ע (סוכות, עמ' ריח)
לישב בסוכה
ד. מרן שליט"א מברך לישב בסוכה הלמ"ד בצירי ולא בחיריק. וכפי שכתבו הפמ"ג והכה"ח ועוד סידורים וכו'. [ראה מכתבו של הגאון נאמ"ן זצ"ל שנדפס בגליון "בית נאמן" חלק תל].
שתיית קפה וכו'
ה. דעת רבינו שליט"א שיש לשתות קפה שחור ונס קפה ומרק וכיו"ב בסוכה, וראה היטב הסוגיא בשו"ע סי' תרלט ובמשנ"ב ובביאור הלכה ושער הציון שם. וראה מודעה שכתב רבינו שליט"א שלא לאכול אפי' ופלה מחוץ לסוכה.
סוכת חמצן
ו. אמר מרן שליט"א: מי שמסתובב מחוץ לסוכה בלא סיבה נכונה, הוא דומה לאדם שמוציא מעצמו את מכשיר החמצן...
פלפולא דאורייתא
ז. שאלה: אדם שאכל אחרי הקידוש מאכל חריף, וכדי להסיר החריפות אכל לחם וכיו"ב בלא ברכה, האם יוצא בזה ידי חובת קידוש במקום סעודה, או דכיון שנחשב "טפל" לענין "ברכה", ה"ה שאינו יוצא בו ידי גדר "סעודה".
א. כעין זה חקר רבינו החד"ה קוק שליט"א אודות מי שאכל בימי הסוכות דבר חריף מחוץ לסוכה, ואח"כ אוכל לחם שהוא נחשב טפל - דכיון דלא בא בתורה שביעה אלא להכחיש החריפות, יש לדון האם בעי סוכה, או דחשיב טפל גם לענין זה. ומצינו להגרח"י בכרך בס' "מקור חיים" (סי' תרלט) דהתיר בהנ"ל. וכן נוטה דעת הגאון ר' אברהם גניחובסקי בס' "בני ראם" (סי' לח אות ב). והגאון ממאד מהר"ם וינקלר בשו"ת לבושי מרדכי תנינא (סי' ל) הרגיש בסברא הנ"ל, ומ"מ כתב דחייב בסוכה. וע"ע "במקראי קדש" סוכות (סי' י). ועוד.
ב. וחכם אחד אמר למרן שליט"א בשם הג' מהר"א רגולר [בעל ה"יד אליהו"] שכ', דה"ה שלא יי"ח מצה אם אוכלה מחמת שאכל מקודם דבר חריף. [ולכאו' ה"ה לענין אכילת פת בלילה ראשון של סוכות]. ואמר מרן החד"ה קוק שליט"א, דמצינו בפסחים (קטו ע"א) דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא, ולכן כלפי אכילת מצה אכן יש לשמוע דאינו יי"ח היכא דאוכלה מחמת החריפות שקדמה לה. ואע"פ דבסוגי' דפסחים המצה והמרור יחדיו בד בבד יהיו, מ"מ כאן לא גרע, כיון דהמצה נאכלת מחמת החריף, ויתכן דעדיפא טפי. ולא גרע ממה שמצינו ריש ביצה ד"אפר כירה מוכן הוא", וה"נ המצה [כביכול] נחשבת כמוכנה בתוך המאכל החריף. אבל באכילה חוץ לסוכה דלא איירי' בהגדרת "שם" של מצוה, יש לצדד דשפיר חייב בסוכה.
ג. והגר"א גניחובסקי זיע"א בס' "בני ראם" (ר"ס לח) העיר בהנ"ל, שהרי אם יאכל אדם דבר חריף, ומחמת החריפות יאכל מאכל של ערלה, אטו לא ילקה ע"ז מפני שהוא בתורת טפילה. הרי מוכח לן שיש "שם" עבירה הגם דתורת טפילה עליו. עכ"ד. ושמא יש לחלק בין מצב עבירה למצוה, כי במצוה שהוא צריך לצאת ידי חובה, יש לו לפעול בשביל זה באופן הניכר בבחי' "קשה לקנותן", לא כן בעבירה שאין בה גדרי חלות ויצירה דמצוה שבזה כל שפגע בדבר האיסור כבר עבר עליו וכעין גדר "נח לאבדן". [פוק חזי שבמצות נחלקו אי צריכות כונה או לא, אבל בעבירות לא שמענו פלוגתא אי בעו כונה. וכעין זכר רחוק לדבר מ"ש בשו"ת עונג יום טוב (סי' ...) לענין ציצית, דביטול ברוב לא יוצר חלות].
ד. ולענין קידוש במקום סעודה איכא לאסתפוקי דס"ס יש שם של של מצוה. ואמר לי מרן החד"ה קוק שליט"א דלדינא הוא צ"ע. והרה"ג רב"ר שלזינגר שליט"א כתב לי, שבשו"ת "שבט הלוי" חי"א (סי' קלג אות ב) כ', "לדידי פשוט דיוצא בזה מקום סעודה, דדין טפל בזה הוא דין בברכות הנהנין, לא דין ביטול מציאות דהא אכל מין דגן וזה פשוט". עכ"ד.
וכן צידד מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ח"ב עמ' סט, שערי הוראה ח"ג עמ' מח, שכן השיב להגרש"א שטרן שליט"א), אבל לא מטעמיה, אלא דכיון שהאדם רוצה שזה יעלה לו במקום סעודה, נמצא דאין המזונות טפל גרידא, כיון שיש לו בהם ענין בפני עצמם, וממילא שפיר מצי נפיק ידי קידוש במקום סעודה, ולפי"ז באמת יצטרך לברך עליהם בורא מיני מזונות, כיון שנחשבים לעיקר. וכן נקטו הגראי"ל שטיינמן והגר"נ קרליץ זצ"ל, כפי שהו"ד בס' שלמי תודה (ב"דברים מהאילת השחר", עמ' מז), דכיון שסו"ס סעד לבו חשיב סעודה ויצא ידי"ח קידוש במקום סעודה.
אולם הג"ר נפתלי נוסבוים שליט"א א"ל, דלדידיה פשיטא דודאי אינו יוצא באכילת טפל משום מקום סעודה, דכיון שזה טפל אין לזה חשיבות. עוד הוסיף, שאפילו אי ננקוט לגבי ברכה דהא דטפל פטור מברכה היינו שנפטר בברכת העיקר, [וכידוע שנח' בזה האחרו' אי הטפל פטור מברכה, או שנפטר בברכת העיקר, ואכמ"ל], מ"מ זה רק לגבי ברכה, שהרי אסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה, אבל לגבי מקום סעודה ודאי שאינו יוצא בזה ידי חובת מקום סעודה. וכן נקט גם הג"ר שק"ה גראס שליט"א בשבט הקהתי ח"ב (סי' קיט). אולם בשש"כ (פנ"ד הערה ס"ג) נסתפק בדין זה. עכת"ד ידידינו הנ"ל.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.