מרן החד"ה קוק שליט"א
שימוש חכמים והוראת בי דינא
למד שבעים דף ונבחן על מאה דף והצליח
מעשה שהיה בראובן שפרסם מודעה בבית המדרש "אפיקי מים" בעיה"ק טבריה ת"ו, שבעוד חדש ימים עושה מבחן על מאה דפי גמרא במסכת בבא קמא, ומי שיעמוד במבחן כדבעי יקבל מאה דולר, אחד האברכים שלא עמד בהספק מאה דפים, ולמד רק שבעים דף - אך בכל זאת נגש למבחן, ולמזלו כל השאלות היו מן החומר שלמד, וקיבל ציון מעולה ואת התשלום כיאה וכיאות, וכעת נפשו לשאול הגיע'ה שמא יש כאן סרך גזל, כי התנאי היה להגיע למבחן על לימוד מאה דפים - והוא לא למד אלא שבעים.
וכה אמר רבינו החד"ה קוק שליט"א:
קודם כל יש להגדיר את המצב שלפנינו, הרי הנבחנים הללו אין להם דין "פועל", ואם לאחר המבחן לא יתן להם הנ"ל את הסכום המדובר, הרי בודאי שאינם יכולים לתובעו בדין תורה שום דבר, שהרי אין להם גדר פועל ובעל הבית, וכפי שכבר כתבו גדולי הדיינים בענין ראשי הכוללים והאברכים שאין להם גדר פועל ובעה"ב, [ונפק"מ לענין ביומו תתן שכרו וכל מיני תביעות, וכבר הארכנו בזה במק"א].
והכא נמי, כל מי שבא להבחן אינו בתורת פועל כלל, שנדון על הפעולה ועל התפוקה וכו', הלומד למד לעצמו מה שלמד, ומה שיש כאן מתנה ממונית אין זה אלא בתורת חיזוק ידי לומדי התורה ותל"מ, ולפי"ז יוצא שגם אם לא למד אלא שבעים דף, שפיר יכול לקחת את הסכום הנ"ל, שהרי מטרת החיזוק נתקיימה בעולם, ואין כאן לא גזל ולא גניבת דעת. [ואמר ידידינו הרה"ג ר' חיים וולך שליט"א, דנפק"מ מזה לכאו', שאם היה "מבחן אמריקאי", ובא אחד ו"ניחש" את כל התשובות, ובפועל לא למד שום דבר, שבזה שפיר יש לאסור לקחת הממון].
הפטיר רבינו שליט"א בענות קדשו: "בזה אני לא פושט את השאלה, אלא בורח מן השאלה"...
סיים רבינו שליט"א, אכן יש לדון באם היה כגון דא בדיני ממונות, וכגון ראובן שסיכם עם שמעון שיבא לעבוד במאה עצים - כדי להביא כך וכך פירות, וזאת ע"פ הכלל הידוע בחוקי האגרונומיה שבכל פעם שעובדים על מאה עצים יוצאת תפוקה של שבעים אחוז נטו, והפועל עבד רק על שבעים עצים, ולמזלו היה שבח גדול בעולם באופן שהוציאו את כל התפוקה, מה הדין בכהאי גוונא, דהפעולה לא נעשתה כפי שסכמו בינייהו, אך הפונקציה בפועל הגיעה במלאה, ובזה יש להביא ראיה מסוגיא דפרק המקבל, [רבינו שליט"א ביקש להביא לפניו הסוגיא ובעוה"ר לעת עתה איני זוכר מה הראיה שהביא].
ואמרתי לרבינו שליט"א ששאלה זו מזכירה את שאלת חמיו מרן הגרי"ז שליט"א בענין אחד שהופקד ע"י גבאי ביהמ"ד כפועל לאסוף כל יום את כל הספרים בבית המדרש ועשה "פטנט" ע"י שהכריז בבקשה מתחננת לפני הציבור לעוזרו כל אחד בהושטת יד להחזיר ספר אחד או שתים אל מקומם, ובכך הביא את המטרה ללא טרחה, והגבאי טוען לעומתו, לא על זה סיכמתי עמך לקבל ממון ממני, האם בתר ה"פונקציה" אזלי' והא איכא ויקבל שכרו, או דבתר טרחה בפועל אזלי' וכיון שלא טרח לא יקבל, ואמר רבינו שליט"א, דבקושטא לא דמי, כיון ששם בפועל לא עביד מידי, משא"כ הכא, דשפיר "עבד" רק שלמזלו פעולתו הביאה את התוצאה בדרך קצרה טפי.
ובעובדא הנ"ל של הנער שעשה "פטנט" כ' הגר"י זילברשטיין שליט"א בס' "חשוקי חמד" (ב"ק כא ע"א) דלכאורה היה מקום לחייב את הגבאי, למרות שהבחור לא עבד בפועל, דסוף סוף "מכר את חכמתו", וכעין המעשה המובא בירושלמי (פ"ז דברכות ה"ב) שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח, מאה וחמשים מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח, אתא גבי ינאי מלכא, אמר ליה, אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי, שלח ליה ארבע מאה וחמשין וכו'. ע"ש. אך נראה שאפילו אם הגבאי חייב לשלם, מכל מקום יש כאן חשש של גניבת דעת מהציבור, כי הוא ביקש מהציבור לעזור לו מצד מידת החסד וכבוד הספרים, ולמעשה התברר שהוא "דורש דמים" ולטובת עצמו דרש וכו'. וסיים, כשהצעתי את הדברים לפני הגר"נ קרליץ, הוסיף ואמר שאם יש כאן גניבת דעת של הציבור, שוב לא מגיע לו כסף מהגבאי, כי לא הבטיח לו תשלום על של גניבת דעת. ע"כ.
וזכורני שבדיון אחר על דברי החשוקי חמד הנ"ל אמר מרנא שליט"א לדחות את הדימוי בין סוגיית הנער לסוגיית הירושלמי, כיון דבנידון הנער כל הקציצה שביניהם היתה על תורת "פועל" שבו, וגדר פועל הוא מי שטורח ביגיע כפיו לעבוד כדי לסדר את הספרים, משא"כ בעובדא דינאי המלך ושמעון בן שטח, שהרי לא שייך שם כלל ועיקר עניני פועל ובעה"ב, רק ששמעון בן שטח בחכמתו הצליח לפתור את בעיית ק"נ הנזירים ע"י פתח שמצא להם, וכפי שאמר אח"כ לינאי המלך אתה פועל בכח הממון שלך ואני פועל בכח החכמה שלי וכמ"ש "כי בצל החכמה בצל הכסף", [ועמש"כ בס' "עלי תמר" על הירושלמי שם. ודו"ק].
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.