סילוף תורת הרבי והולכת השולל של אברכי חב"ד: האמת הבוערת מאחורי שקר ה"שנה אחת" בכולל

 

סילוף תורת הרבי והולכת השולל של אברכי חב"ד: האמת הבוערת מאחורי שקר ה"שנה אחת" בכולל

ודברי הרבי עצמו מבהירים את זה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה מדאיגה של עיוות מכוון, שקרים גסים וסילוף שיטתי של תורת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח. סלפנים אינטרסנטיים, המנסים להצדיק מהלכים פוליטיים ופשרות אידיאולוגיות – ובראשם מובילי הוויתורים ומנסחי ההסכמים הפסולים של "חב"ד-צה"ל" – שבים ומפיצים שקרים במסגרתם הם מנסים לקבוע כי הסטנדרט החב"די הרשמי לאברך לאחר חתונתו הוא שנת לימוד אחת בלבד בכולל. הם שכנעו את עצמם, ומנסים לשכנע את הציבור, שזוהי העמדה הליובאוויטשית האמיתית. זה פשוט לא נכון. מדובר בשקר מוחלט ובליקוט סלקטיבי שנועד להכשיר את השרץ.

כדי להבין את גודל הסילוף, יש לחזור להיסטוריה המדויקת של הוראות הרבי ולבחון את הדברים כפי שנאמרו ונכתבו במקורם, ללא פילטרים של פשרנות מודרנית.

עידן הצלת הנפשות: למה לא היה כולל לפני תשכ"ב?

לפני שנת תשכ"ב, לא הייתה בחב"ד מערכת לימוד רחבה וממוסדת בכולל אברכים. מכתביו של הרבי מאותן שנים – שנות היש"ת, התשי"ז והתש"כ – היו חדים, תובעניים ובוערים. הרבי זעק את צעקתם של ישראל הצעירה והתפוצות הרוחניות שהיו רעבות לחיי תורה, ודחק מיד ברבנים, מחנכים, משפיעים ומנהיגים שיצאו לשטח.

באגרות קודש (כרך י"ד, עמ' 30-31), הרבי הציב שאלה נוקבת ויצא בחריפות נגד אלו המבקשים להסתגר בד' אמות של לימוד בזמן שהעולם בחוץ קורס מבחינה רוחנית. הרבי תמה באופן פתוח:

כיצד יכולים אברכים מוכשרים לשבת וללמוד בזמן שקהילות שלמות עומדות בפני הצלת נפשות רוחנית?

באותם ימים, השאלה בכלל לא הייתה כמה שנים יש לשהות בכולל. השאלה המרכזית הייתה האם מותר בכלל להקים מסגרת של כולל שעלולה לעכב את האברכים מלצאת לחזית השליחות והצלת עם ישראל. חובת השעה דרשה יציאה מיידית לשטח.

המהפך של י"א ניסן תשכ"ב

הכל השתנה ביום הבהיר – י"א ניסן תשכ"ב.  בשיחתו הפומבית, הרבי חולל תפנית תפיסתית ומיסד את מסגרת ה"כולל" בליובאוויטש. הרבי לא המציא סדר חדש, אלא קרא וביסס את המהלך כולו על פסק ההלכה המפורש של רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה (פרק ג', סעיף א'):

"כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג' שנים בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה".

באותה שנה ממש הוקם הכולל הליובאוויטשער הראשון ("כולל אברכים" שעל יד המזכירות). המסגרת הזו לא הוקמה לשנה אחת. התשתית, היסוד והבסיס שנקבעו על פי שולחן ערוך הרב היו ברורים לחלוטין: שנתיים עד שלוש שנים של לימוד תורה רציני, רצוף ומעמיק לאחר הנישואין, בטרם ייקח האדם על עצמו את אחריות ועול ענייני העולם.

עקביות מוחלטת לאורך עשרות שנים

עמדת הרבי לא השתנתה ולא זזה כמלוא הנימה מאז ועד סוף שנות האור. היא חזרה והושנתה בעקביות מדהימה הן בשיחות פומביות והן במענים פרטיים.

כך, למשל, בשיחת ראש חודש ניסן תש"מ, הרבי הביא שוב את פסק אדמו"ר הזקן במישרין וקרא לאברכים לחיות לפיו וללמוד ללא טרדות. הרבי הסביר באותה שיחה כי ההבדל המהותי בין ישיבה לכולל הוא שלאחר הנישואין, כאשר "חשקה נפשו ללמוד תורה במשך ריבוי זמן", יש לאפשר לו ללמוד ללא בלבולים, בבחינת "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן".

במענים פרטיים וביחידויות לאורך השנים, הרבי הורה שוב ושוב לאברכים ללמוד שנתיים או שלוש שנים, ואף יותר מכך למי שרואה ברכה בלימודו.

• במענה אחד בכתב יד קדשו, ציין הרבי במפורש: "לערך שנתיים".
• במכתב אחר כתב במישרין: שככל שיותר זמן שוהים בכולל, כך טוב יותר, ושלכל הפחות צריך לשהות שם שנתיים או שלוש שנים.

הסטנדרט הליובאוויטשי המקורי והאמיתי מעולם לא היה שנה אחת. שנתיים הן הרצפה המינימלית, שלוש שנים הן הסטנדרט לאברך שבאמת רוצה להתפתח ולבנות בית חסידי איתן, ויותר מכך למי שבאמת מצליח בלימודו ומיועד להוראה ורבנות.

שקר ה"שנה אחת" והסלפנות של אנשי הפשרות

אם כן, מניין צצה "נורמת השנה האחת" שבה מנופפים אותם סלפנים רשעים?

ישנו מכתב אחד, מפורסם וידוע, שבו הרבי כותב לאברך מסוים לשהות בכולל במשך שנה אחת בלבד. מכתב זה נשלף שוב ושוב על ידי גורמים אינטרסנטיים המבקשים להצדיק את קיצור זמן הלימוד, את היציאה המוקדמת ואת ההתפשרות מול לחצים חיצוניים ומסגרות צבאיות במסגרת "הסכמי חב"ד-צה"ל".

אולם הקונטקסט של המכתב הזה מספר סיפור שונה בתכלית, והתעלמותו של הציבור ממנו היא פשע למדני וחסידי. מכתב זה נכתב באופן פרטני לאדם ספציפי שלא הייתה לו כל כוונה או רצון להגיע לכולל בכלל. הוא לא רצה ללמוד, לא ראה את עצמו בתוך בית המדרש וביקש לצאת מיד לעולם העשייה והעסקים.

הרבי לא קבע שם סטנדרט גורף לחב"ד. הרבי פעל כרועה נאמן המנסה לשדל אברך שנמצא בשפל רוחני, והציב בפניו את הרף הנמוך ביותר האפשרי – שנה אחת בלבד – כדי להציל את המעט ולגרום לו לטעום טעם של תורה וחסידות לפני שהוא עוזר לעולם התעסוקה.

לקחת את המכתב הפרטני הזה, שנועד להוות קרש הצלה לאדם בודד, ולהפוך אותו לפסק גורף ותקנה מחייבת לכלל אנ"ש והתמימים בליובאוויטש – זו אינה למידה מהרבי. זהו ליקוט סלקטיבי חסר בושה, שנועד לאשש בדיעבד החלטות שנקבעו מראש מתוך נוחות, עצלנות רוחנית או כניעה לתכתיבים זרים.

מי שרוצה לדעת מהי "דעת הרבי" האמיתית, אינו יכול ללקט משפטים פזורים שנאמרו למקרים חריגים. דעת הרבי מעוגנת בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן: אברך זקוק לשנתיים עד שלוש שנים של התנתקות מוחלטת מעול העולם וישיבה על התורה והעבודה כדי לבנות את אישיותו החסידית. כל ניסיון לקצר רף זה בשם "הוראות מהרבי" הוא שקר, סילוף והולכת שולל של הדור הצעיר.