שיעור מושקע עם משתתף אחד / מוהל עם בריתות נסתרות ובליווי משטרתי / תשומת לב קריטית שהצילה דודות / האיש שלא זקוק לסולם
א. אם הבנים שמחה
כהמשך
להתוועדות שמחת תורה, והתביעה של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א מכל בני
הקהילה ובאי בית הכנסת המרכזי להרבות בקביעת עתים לתורה, פנה הפעם הרב
למגידי השיעורים.
היה
זה בשבת שעברה, כשהסביר בקצרה מדוע מתוועדים אצלנו בכל שבת, ולא מסתפקים
בהתוועדות בשבת מברכים - כפי שנהוג. זה בנוסף לדרשות והשיעורים שהרב מעביר
מספר פעמים במשך השבת - הכל מושתת על קריאת הרבי להקהלת קהילות, לנצל את
יום השבת להתעלות רוחנית של לימוד תורה ובמיוחד חסידות.
על
הרב חיים גוטניק הרבה שמעו. הוא מחשובי הרבנים באוסטרליה ומראשוני השלוחים
במדינה זו. לאחר אחת הפעמים שהיה ביחידות אצל הרבי, החליט לייסד שיעור
תורה ציבורי בממדים לא רגילים. ויחד עם אנשים הושקעו מאמצים רבים בכדי
להביא כמה שיותר משתתפים.
הרב
שליט"א עבר לתאר בצבעים עזים את ההכנות לקראת שיעור כזה, שכלל תפאורה,
כיבוד עשיר, וכמובן הכנה רבה של הרב גוטניק עצמו שתוכן השיעור יהיה מרתק
וסוחף, ביחד עם הרטוריקה שניחן בו, ניתן לשער שהכל היה בנוי לתלפיות. הגיע
יום וזמן השיעור ואשה אחת הופיעה בפתח האולם הגדול. חיכו עוד ועוד, ולבסוף
החל הרב גוטניק למסור את השיעור המושקע שהכין, למשתתפת בודדה בלבד.
אינני
זוכר את הפרטים באם השיעור נמשך במתכונת כזו בשבועות הבאים הלאה, או שהיה
זה פרויקט חד פעמי, אך את אכזבתו הגדולה הביע בפני הרבי, שהגיב: "אשה אחת?
מאשה אחת יצא משה רבנו. אשה אחת זה עולם ומלואו"!
הרב קרא למגידי השיעורים לא להתפעל מכמות האנשים שיש, כל אחד יכול למסור בנושא מסוים, ורק כך ניתן ואפשר להגדיל תורה ולהאדירה.
וכיוון
שהזכיר את לידת משה רבנו, שאל שאלה השייכת כבר בחלקה לפרשתנו - פרשת לך-לך
והמשכה בפרשת וירא: נס הלידה של שרה את יצחק אבינו, מציינים הרבה, והתורה
מקדישה מספר פסוקים על ששרה עצמה מתפלאת בשומעה את דברי המלאך - איך היא
תלד בגיל 90.
יוכבד
בת לוי, נולדה כשעם ישראל נכנס למצרים. בנה משה רבנו היה בן שמונים שנה
ביציאת מצרים. עם ישראל היה במצרים 210 שנים. יוצא איפה שיוכבד ילדה את משה
בגיל 130, ואין על זה שום איזכור. היתכן?
כשחזרתי
על זה בסעודת השבת בבית, אמרו מבני המשפחה שהחידוש אצל שרה הוא, כפי שהיא
בעצמה אמרה 'אחרי בלותי' - שרה מעידה על עצמה, שבאופן טבעי אין היא יכולה
ללדת ילדים, ואצל יוכבד לא מצינו התבטאות כזו, ויתכן מאוד, שההתפעלות פה,
לא מגיל השנים, אלא מצד האפשרות הטבעית של האשה.
הרב
שליט"א ציטט את תשובת הרמב"ן כי אומנם היו אלו נסים, וזה שלא הוזכרו בפסוק
הוא, מפני שלא היו אלו נסים שנעשו על ידי נביא שהודיע עליהם מראש, אלא
נסים כדי להסדיר את התכנית האלוקית לגאולת ישראל והנהגתו.
אולי נלמד מזה על הכוח המיוחד שהקב"ה נותן דרך נביאיו בכל דור, יותר מאשר הוא כביכול אומר זאת ישירות בלי ממוצע.
ב. אות היא לעולם
לא הרבה יודו בכך, אבל כשר' ישעי' מסמן לשליח-ציבור את הסימן המוכר שלו, הרבה מאוד נהנים, במיוחד אם זה בשני-וחמישי.
"הפרשה
השבוע - היא שלך", פתחתי את שיחתנו אתמול לאחר תפילת שחרית 'ללא תחנון'.
הוא חייך והנהן. פרשת לך-לך, אכן, היא הפרשה האהובה על כל המוהלים בעולם.
הפרשה בה מופיע הציווי של הקב"ה לאברהם אבינו למול את עצמו כשהיה בן 90.
"הנימול הכי מבוגר שלי, היה יהודי שלקראת יום ההולדת ה-86 שלו, הגיע אליי
לקליניקה ועשה זאת בשמחה ובהתרגשות" - אומר לי המוהל של רוסיה, ידידי הרב
ישעי'-משה שאפיט.
כל
נימול מתועד אצלו, הכל רשום, הכל מסודר, כמו שלא ימול עד שלא יקבל אישור
יהדות ממשרדי הרבנות הראשית לרוסיה. במשך השנים הרבות שאנו מכירים, פרסמתי
לא פעם ציון מספר עגול של בריתות אליהם הגיע. כל כמה אלפים. כמובן גם מספר
הברית 7,770. "אתמול ערכתי את הברית מספר 8,527" הוא אומר לאחר שבדק
ברשימתו. רוב הבריתות נערכו כמובן כאן, ברוסיה.
"זה
התחיל לפני ל"ב שנים, לאחר שעליתי לארץ ישראל, והרב ירון עמית יו"ר ארגון
"בית יוסף יצחק" הציע לי ללמוד את אומנות המילה". עד היום הוא תומך בו
בתקציב חודשי קבוע, לצד תמיכת הנהלת איגוד הקהילות ברוסיה, ותמיכת אנשים
פרטים, שעם זה ישלם את כרטיסי הטיסה הרבים או ירכוש ציוד נדרש.
לבריתות
שלו יצאו מוניטין, כשמתוך סבלנות אין קץ, הוא מרגיע נער חושש, או אם מלאה
בשאלות. את הכל הוא עושה בשקט ובלי פרסום, ולא פלא שדמויות ציבוריות שונות
הרגישו בנוח להגיע למרפאתו בשכונת מארינה רושצ'ה, ולעבור את ברית המילה.
לפני למעלה מחצי שנה השתתפתי אישית בברית מילה של אישיות מאוד מפורסמת,
כשלאור בקשת הסנדק הרב הראשי הרב לאזאר, גנזתי כל תיעוד מדהים שהיה לי,
היות ולנימול אין זה נוח בשלב זה מפני גורמים שונים.
לרגעים
מרגשים רבים זוכה המוהל הרב שאפיט, שיש בני שמונה ימים אותם הוא מל, לצד
האב שנימול אף הוא על ידיו. באמתחתו חוויות שונות בהן הגעה למול ילד בן,
באמצעות רכבי משטרה שפינו בעבורו את הדרך משדה התעופה, כדי שיספיק למול
דקות לפני שקיעת החמה.
מזה
מספר שנים, שולח הרב שאפיט את ידו גם במלאכת כתיבת תפילין, ומתברר כי אותה
יד אומנותית אכן מתאימה ומצליחה לכתוב ברמה איכותית ויפה. "על שניהם נאמר
'ברית עולם' בתורה" - מוצא הרב שאפיט את ההקשר, כשהוא ממהר למרפאתו, לכתיבה
או למילה, ובלבו מטרה אחת: לקשר כמה שיותר אנשים לקשר נצחי עם הקב"ה.
ג. איש חסיד היה
בתגובה
על הסיפורים שהבאתי כאן בשבוע שעבר, עם לכתו מהעולם של הרב מנחם בן-ציון
גרוסמן ע"ה, כפי ששמעתי מידיד שנסע למגדל העמק לנחם את המשפחה האבלה - שלח
לי רעי הנכבד הסופר הרב אשר קליין, את המאמר אותו כתב עליו. בפתיחה מתאר
סעודות המלוה מלכה, בהן הוזמן הרב גרוסמן להשתתף, בהיותו איש ספר היודע
לספר. אומנם בכל הזדמנות מתאים וצריכים לספר סיפורי צדיקים, המעוררים את
הנשמה ומחזקים את האמונה, אך בסעודת מלוה מלכה במוצאי שבת, זה הזמן המסוגל
ביותר.
'בעל
שמועה' היה הרב גרוסמן שהסתלק מהעולם לפני כשבועיים, ובהיות נשמתו מחפשת
ומתייגעת להתקשר לצדיקי אמת, יגע ומצא, דלה והשקה את הציבור שישב תמיד קשוב
לדבריו באשר הם.
זכורני
באחת הפעמים שהגיע לבקר את בנו ומשפחתו במוסקבה, הביאו בנו ידידי הרב
אלעזר מרדכי אל 'מרכז החסד'. ישבנו במשך זמן מה, והוא חיזק והרעיף עלי טללי
ברכות ועידוד מדהימים, וכשראה את בניי שיחיו ששבו מבית תלמודם, העניק להם
ברכות חמות ולבביות. את התיעוד המרגש מצאתי השבוע בארכיב התמונות שבמחשבי.
עם
תום 'ימי השבעה', שב השבוע בנו אלינו למוסקבה, לעבודת הקודש כמשפיע הראשי
בישיבה גדולה 'תומכי תמימים'. כשפגשתי אותו אתמול, מסרתי לו את המאמר הנ"ל
שהדפסתי מתוך מה שפרסם הרב קליין בעיתון המבשר, והוא שיתף במעט על מה שחווה
בבית האבלים שהמה מאות רבות של מנחמים, החל מהרב הראשי הרב לאזאר שהגיע
במיוחד לארץ הקודש, גדולי האדמו"רים והרבנים, ועד פשוטי עמך בית ישראל.
רבים מהם עם סיפור אישי, לצד מנחמים שבאו לכבד את בני המשפחה המפוארת
ובראשם האח - שאר בשרי רבה של העיר מגדל העמק הרה"ג ר' יצחק דוד גרוסמן.
כשהוא
ממהר בדרך להספיק את ההסעה שתיקח אותו אל הישיבה, סיפר לי כמה סיפורים
ששמע אותם במהלך ימי השבעה מאנשים שונים, סיפורים המעידים על אדם דגול
ומיוחד, ששילב באישיותו גוונים רבים, אך מעל הכל עמדה מול עיניו טובתו של
השני, ולשם כך הקריב מעצמו זמן, כבוד, כסף וכוח.
"התיישב
מולנו אדם המשמש כיום רב חשוב של קהילה ספרדית באחת הערים בארץ ישראל,
והוא מספר כי בנערותו עבר יחד עם עוד שני בוגרים ממוסדות החינוך 'מגדל אור'
ללמוד באחת הישיבות בירושלים. אך הלימודים היו אינטנסיביים, יחס אישי לא
היה להם, והם החליטו יחד לעזוב את הישיבה, עם כל המשמעות שבדבר. הם אספו את
מיטלטליהם ועלו לאוטובוס סמוך, והנה רואה אותם אבא ע"ה, שמיד פתח בשיחה
והבין מה שקרה, ועוד יותר הבין מה עלול לקרות בהמשך לנפשם. בתגובה אמר להם
כי מקומם רק בישיבה וביתו הקרוב יהיה מעתה ביתם, לאכול, לנוח, להירגע.
הבחורים שוכנעו, חזרו לישיבה, והם צמחו לתלמידי חכמים ובעלי משפחות מכובדות
- הכל מתשומת לב חכמה ברגע קריטי.
הגיע
לנחם רב השב"ס בישראל, שסיפר איך בהיותו זוטר בתפקידו במשטרה, פגש יום אחד
את אבינו בעת שהלך לבקר ולעודד אסירים. מיד החל לחזקו על גודל הזכות
בתפקידו וכמה הוא יכול להועיל. בדיוק באותם ימים חשב לעזוב את תפקידו, אך
נשאר בעקבות דברי החיזוק, ובהמשך קודם בתפקידו, עד שהיום הוא מכהן כרב
הראשי של השב"ס.
"על
מידת הוויתור שלו בשביל השני, אפשר לכתוב פרקים רבים", אומר לי בנו, ונזכר
באחד שסיפר כי חזר בערב יום טוב מחו"ל, והתברר ששכח את השטריימל השבתי שם
במרחקים. לא היסס ר' בן-ציון ואמר לו 'אַ שטריימל האסטו', ונתן לו מיד את
שלו. או אחד שסיפר, שהיה שבת אחת בכפר מירון ורבי בן-ציון ראה אותו מחפש
משהו, וכשתברר שאותו אחד מחפש מקום לישון אמר לו שיש בעבורו מקום פנוי באחת
הדירות הסמוכות. כשחזר אחר מספר שעות לציון, ראה לתדהמתו את רבי בן-ציון
שוכב על ספסל נוקשה...
הסיפורים
רבים, ויש כבר מבין תלמידיו האוסף אותם, כי אלו עובדות המחנכים ומלמדים את
הדורות הבאים איך לחיות ואיך להתחזק. אך בכל זאת מספר לי בן-שיחי עוד
סיפור קטן, שהוא עוד זוכר זאת מילדותו: "היה זה כאשר נפטר בצרפת המשפיע
האגדי הרב ר' ניסן נמנוב ע"ה. לאבי היה חיבור מיוחד אליו, והוא נסע במיוחד
לשדה התעופה כדי לקבל את ארונו. הוא נדחף לרכב החברה קדישא שנהג בו ר' אריה
גולדברג ז"ל, אך כשהובא הארון אל הרכב, צעק אבי כי אין זה הרב נמנוב. לאחר
דין ודברים יצאו לחפש, והתברר כי כאן באותו יום הגיעו שני ארונות לקבורה,
והם קיבלו את השני.... כשאלו את רבי בן ציון, מניין ידע שטעו? ענה: 'איך
האב געפילט אז דס איז נישט ר' ניסן'" (- חשתי, כי אין זה ר' ניסן)...
ולתמונת השבוע שלי: גובה מעל גובה
"זה
קרה לי החל מגיל 16, השינוי היה פתאומי והחלה צמיחה קבועה ומעט חריגה. עם
כל המעלות הייתי בכל זאת מוותר על עשרה ס"מ" - סיפר קצת על חייו, עת הורדתי
ממנו את רצועות בתפילין, שלשום, בבית הכנסת "תפילה למשה" במרכז החסד
היהודי.
הצייר
סערז' יאשע הגיע לעיר קלינינגרד לפני כשלושה שבועות, וכמו אלפי תיירים
נכנס לבקר בבית הכנסת הגדול שבמרכז העיר. השליח הצעיר קלט אותו מתוך
הקבוצה, ואכן גילה כי מדובר ביהודי. לראשונה בחייו זכה האורח להניח תפילין,
ובשיחה שהתפתחה ביניהם, גילה כי הוא צייר ומאות מציוריו מוצגים בתערוכות
שונות.
לא
לקח הרבה זמן, ותערוכה יפה נפתחה בקומת המוזיאון שבבניין בית הכנסת
בלינינגרד. 'עכשיו אני גם רוצה לעשות תערוכה בבית כנסת בעיר הולדתי ומגוריי
מוסקבה', אמר לשליח.
קיבלתי
מבני השליח את הרעיון ומספר הטלפון, והשבוע נפתחה תערוכה יפהפייה של
ציוריו בלובי ובקומה הראשונה שבמרכז החסד היהודי 'שערי צדק' במוסקבה. לפי
כמויות האורחים, הבנתי שאכן שמו הולך לפניו ורבים באים בעקבות תערוכות
ציוריו.
בימים
של הכנת התערוכה, הקפיד שיניחו לו אצלנו תפילין - שהרי הכל החל מהנחת
תפילין. אתמול סוף-סוף נפגשנו. שמעתי שהוא 'גבוה', אבל הופתעתי. איש בגובה
כזה אני חושב שזה בעבורי לראשונה.
כ-70
אחוז מתהליך גדילת הילדים מתרחש בדרך כלל עד גיל ההתבגרות, כלומר גילאי
1-13 שנים. זהו חלון הזדמנויות חשוב למימוש פוטנציאל הגדילה שלהם - וחשוב
לספק את התזונה המטיבית בתקופה זו, אך אצלו כאמור, זה הגיע שנים אחר כך.
אומנם
מחקרים מצאו, כי אנשים גבוהים מצליחים הן מסיבות קוגניטיביות והן מסיבות
לא קוגניטיביות. יש להם יותר ביטחון וכישורים חברתיים לאחר שזכו במשך שנים
ליחס מועדף בגלל גובהם. הם גם מקבלים ציונים גבוהים יותר במבחנים, מה שמשקף
אולי כנראה תזונה טובה יותר בילדותם.
סערז'
מתנשא מעל 2 מטר, משקיע את כל כולו בציורים הייחודיים שלו, שנותנים תחושה
מדהימה של רוגע ושלווה עם צבעים חיים ופרספקטיבה לא צפויה. לכבוד הפתיחה
הוא אפילו הוסיף כמה ציורים מיוחדים של בית הכנסת בקלינינגרד.
רגע
הנחת התפילין המרגש ייחרט בזכרוני לתמיד, לא רק בגלל יחסי הגובה הבלתי
רגילים, אלא בעיקר בגלל נשמתו של עוד יהודי שזכה להתקרב צעד נוסף אל צור
מחצבתו, בהתרגשות ורצינות גדולה!
גוט שבת!