דתיים לאומיים גרועים מהחילונים!

בכל שנות הויכוח האידיאי בין חילוני מזרחניק וחרדי ברור היה כי המזרחניק מסוכן הרבה יותר מן החילוני. במשך שנים התרחקנו הרבה יותר מן המזרחניק מאשר מן החילוני, מפני שאין ילד חרדי שלא יבין כי החילוני הוא מן העבר האחר ואין לנו עסק עימם. ברור כי אינם שומרי תורה ומצוות וממילא אין כל ויכוח עימם ומעשיהם. הבעיה נוצרה אצל המזרחניקעס מפני שהם כמו החזיר מראים את הצד של 'כשר אני' ומעלימים את הצד האחר והמסוכן, והצעיר החרדי לא קולט כי הם מפילים אותו לפח. כאשר הם מתפללים כמוך, מתנהגים לכאורה ברוב תחומי החיים כמוך, אתה מתקשה להבין את הסכנה שבהם, הם אלו שגרמו לכל כך הרבה חרדים שירדו ונפלו עד לתהום והיום רובם הגדול אינם דתיים עוד. אני כבר לא מדבר על להמשיך את הדרך החרדית, אפילו תורה ומצוות הם עזבו עברו לצד האחר לגמרי ואין כל ביטחון שתוך דור או שניים עוד יהיו יהודים

השבוע שוב צעדו הדתיים לאומיים נגד החרדים בטענות שנשמעות מצד אחד כל כך יפות, ומתעלמות מן העיקר מן הסכנה. הם שוכחים כי הגמרא חוזרת ומזהירה אותנו כי חמירא סכנתא מאיסורא, עד כדי שכאשר מתמודדים עם סכנה, זו באה לפני כל דבר אחר, ובמקרה שלנו, מדובר בסכנה הכי קשה בדורנו, מדובר בסכנת שמד שזה אחד מג' העבירות שעליהם הציווי הוא של ייהרג ואל יעבור

קם דור אשר לא ידע את יוסף ולכן אעשה זאת כאן ברור. אנו מתמודדים עם שורה ארוכה של בעיות, אתעכב כאן בשתיים שהן יסודיות עבור כל מי שמבקש להבטיח את ההמשך היהודי שלו. הראשונה היא ה'ציונות' והשניה היא ה'לאומיות', שני אלו הביאו לחורבן והרס היהדות, מיליוני יהודים כבר אינם עוד כאלו, הדורות אחריהם נמחקו. קחו את ארצות הברית, לפני 75 שנה היינו 12 מיליון יהודים, ולמרות הילודה הרבה אצל החרדים והרבה דתיים, עתה אנו רק 7 מיליון, נכחדו מיליוני יהודים, לא חלילה על ידי שואה פיזית, אלא על ידי שואה רוחנית, מחקו מהם את היהדות בשיטת הסוכריה, קירבו אותם אל החיים האמריקאים ושכחו כי אסרו את יינם משום בנותיהם, ומיליוני יהודים הנכדים שלהם גויים גמורים, האמהות מעולם לא התגיירו, הם מעדיפים לחיות כמו הגויים

עם המצב הזה התמודדנו עוד לפני השואה, מאז ה'השכלה' החדירו רוחות רעות כאלו שהעבירו את הצעירים מלימודי תורה ללימודי חכמה יוונית והשכלה, ככה קמה התנועה הרפורמית ואחר כך הקונסרבטיבית ואחרות, ויצרו יהדות שאינה אורטודוקסית משהו אחר, אם כי בשנים ההם הם עדיין היו רחוקים מאוד מלהפוך לחילונים ממש. השנים עשו את שלהם, עד שהיהודים התפלגו בין אלו לאלו ובא חילוני עם זקן שחור ארוך חשב שהזקן 'יאחד' את כולם, והכריז על ה'ציונות' שעיקרה 'יהדות ללא מצוות' אתה לא צריך ללמוד תורה ואתה לא צריך לקיים מצוות, בשפה של היום קוראים לזה חילוני לכל דבר, הוא האמין שככה הוא גם יוכל להשלים עם הנוצרים בשל 'שינוי השם', אבל כפי שקרה, החרדים והמזרחניקים לא הסכימו עמו, אם כי למזרחי של אז הייתה אידיאולוגיה דומה, ולכן הם הקימו 'ציונות דתית' שפירושו שחייבים גם לקיים מצוות, ולא דחו את הרעין המקורי הציוני של יהדות בלי מצוות, הם היו גדולי ה'פשרנים' הכריזו שכל אחד יחליט בעצמו, מי שרוצה להיות חילוני יהיה 'ציוני' ומי שירצה לקיים מצוות יהיה 'ציוני דתי', דבר שכמובן גדולי החרדים קראו למלחמה עליהם בצורה הכי קשה, לא רק על הציונות אלא הרבה יותר על המזרחניקים, מפני שהם ככה ביקשו להכניס את שומרי המצוות לתנועה הציונית בדלת האחורית

במשך של עשרות שנים התנהלה מלחמה קשה בין החרדים והמזרחניקים ששינו את שמם הרבה פעמים, קרו להם 'מזרחי' ו'הפועל המזרחי' ומאוחר יותר מפד"ל, הם ידעו כי להיקרא 'ציוני' זה ירחיק מהם רבים אז הם קראו לעצמם 'דתיים לאומיים' אבל זה לא עזר להם מפני שה'לאומיות' יצרה אף היא בעיה קשה

כאשר קמה המדינה התמודדנו עם  שורה של בעיות. כל החרדים מקצה לקצה היו נגד הקמתה לפני הגאולה. המזרחי במיוחד אנשי הרב קוק טענו כי יש שני שלבים, השלב הראשון של משיח בן יוסף וזה לא חייב להיות דתי, לכן אין זה משנה כי המדינה היא חילונית. רק כאשר נגיע לשלב של משיח בן דוד אז נצטרך להתמודד עם הצד הדתי. לטענתם המדינה קמה כמלחמת משיח בן יוסף, דבר שהחרדים לא קיבלו, אבל נוצרה בעיה מפני שהמדינה קמה והיו צריכים להחליט מה עושים, השלימו עם המציאות אבל מעולם לא הכירו ב'לאומיות' של המדינה מפני שזו הייתה מדינה חילונית. כמובן שזו גם יצרה להרב קוק בעיה עם הרבנות הראשית, שחדרה לתוך המערכת של המדינה והפכה להיות חלק ממנה, וכל גדולי התורה החרדים יצאו נגדה מפני שהיא מגבילה את הרבנים, ורבנות כזו אין לה ערך, ובמיחד כאשר זו 'מטעם' שזו מרחיקה עוד יותר את ההכרה במוסד שכזה

הדור הנוכחי עשה צעד נוסף, לא עוד מפד"ל 'מפלגה דתית לאומית' הם אומרים עתה בצורה הכי ברורה כי עניינם הוא הרס הדת והיהדות, הם קוראים לעצמם 'הציונות הדתית' שפירושו מי שרוצה שיהיה דתי ומי שרוצה חילוני. 'ציונות' פירושה יהדות ללא תורה ומצוות, והם מבקשים כי החרדים יכירו בציונות ובלאומיות דבר שכולנו חייבים לקרא למלחמה עליהם עוד יותר מן החילונים. מפני שהחילונים אומרים את האמת כי הם חילונים ואנו יודעים עם מי יש לנו עסק. ה'ציונים הדתיים' מרמים ומשקרים את הציבור עובדים עליהם בעינים כאילו מדובר במי שמבקשים לשמור על התורה, ומתעלמים מן העיקר כי החילונים הקימו 'צבא מחנך' שכל עניינו ומטרתו 'לחלן' את כל מי שמגיע לשם

הם מבקשים לגייס חרדים מבלי שהם מסוגלים להביא מענה הכי קטן לבעיית הציונות והלאומיות, האם הם יכולים לסדר כי הצבא יכיר במי שאינם ציונים ואינם לאומיים? כל עוד שאין להם מענה על העניין הזה פירושו שמד ממש, להעביר חרדים לצבא שמשם ייצאו חילונים ומי שלא ישמרו יותר תורה ומצוות. באלו חייבים להילחם ובכל הכוח, מפני שהם הנחש המפתה המבקש לחסל את הקיום היהודי בסופו של דבר. 'חרדי' פירושו האידיאי להבטיח את ההמשכיות היהודית, 'דתי לאומי' פירושו פשרה שמוותרים מראש על מחצית לפחות למען החילונים, יצורים כאלו גרועים מן השמאלן הכי קיצוני, מפני שהוא לא מרמה אותי. 'הציונות הדתית' הם נחשים ועקרבים הורסי עתיד היהדות ואין מנוס אלא להתרחק מהם הרבה יותר מאשר מן החילונים. שניהם אסורים זו נבילה וזו טריפה, ושוב, החילוני לא מרמה אותנו, 'הציוני הדתי' מרמה ומשקר גורם להרס העתיד היהודי

חיים שאולזון

משה גפני בוגד בגדולי התורה אינו נאבק ליציאת 'דגל התורה' מ'הסתדרות הציונית' הוא לא מוותר על התקציבים והג'ובים

הוא יצעק  זה לא 'דגל התורה' מדובר ב'ארץ הקודש' אז נאמר לו בפרצוף כי אלו אנשי 'דגל התורה' הם שייכים למחנה שלכם, הם בכוונה שינו את השם, היה לי וויכוחים עימם בנושא, הם ביקשו לטעון כי מטרתם חשובה ונחוצה וכי הם מבקשים להפריד בינם ל'דגל התורה', הבעיה היא שמי שנהנים מן הג'ובים והתקציבים הם ראשי 'דגל התורה' בנו של משה גפני אחד הנהנים הראשיים כאן, ואין טוב מזה להעיד כי מדובר ב'דגל התורה'

רבים וטובים התמודדו עם השאלה מה לעשות האם להשתתף בבחירות ל'הסתדרות הציונית', אנשי 'דגל התורה' בחוץ לארץ בפרט לחמו ועשו הכל שישתתפו בבחירות, עד אשר נמצאו מהם מי שעלו לשמוע את דעת גדולי התורה במיוחד דעתו של מרן  הגר''ד לנדו שאמר להם בצורה הכי ברורה כי מדובר במעשה חמור ביותר, 'ההסתדרות הציונית' יסודותיה בשמד, הם ביקשו למחוק תורה מישראל וכל עניינה לחלן את ארץ ישראל, ואז לא הייתה ברירה ל'מועצת גדולי התורה' של אגודת ישראל באמריקה שהיא בשליטת הליטאים לצאת במכתב נגד. אבל האם משה גפני ניצב למערכה נגד 'ההסתדרות הציונית' או שמאחר ומרן הגר''ד לנדו נגד 'הסתדרות הציונית' הוא מעדיף ללכת להרב הירש ולא להרב לנדו מפני שאצלו ישמע 'השקפה' ו'דעת תורה' שאת זה גפני לא אוהב זה מפריע לו לעשות למען ביתו

מרן הגר''ד לנדו בכבודו ובעצמו טיפל בנושא, הוא הזמין את עורך 'יתד נאמן' שיבא אליו ומסר לו ביד כתב ידו בבקשה לפרסם הדברים בצורה הכי חזקה, ואכן 'יתד נאמן' הביא את הדברים, אבל לא ראינו פעילות ב'דגל התורה' בנושא, הם משחקים אותה כאילו שאין להם דבר עם זה, מפני שעשו 'שינוי השם' ולכן זה לא עניינם, כאשר הם ממשיכים לשבת בתפקידים במשרות וג'ובים ובעיקר תקציבים שהם מקבלים מהמוסדות הציוניים

חייבים לזכור, 'הציונות' יסודה ברמיסת תורה ומצוות, הרעיון הזה היה 'יהדות ללא מצוות' לקבוע כי יהודי הוא השתייכות כעין חבר 'בתנועה' ולא יותר מזה. כולם התנערו מהם אפילו המזרחי ש'גייר' אותם על ידי הוספת המילה 'דתית' הם אומרים כי הם 'ציונות דתית' וכי אז אין בעיה עם הרעיון, החרדים לא מקבלים את דרכם וגישתם וקבעו בצורה הכי ברורה כי 'ציונות' היא כפירה ושמד, מפני שעניינה 'חילון' היהדות

כל אלו אינם מספיקים למשה גפני להבין כי עליו להיאבק במציאות הזו ששמה 'ארץ הקודש' ולקרא למלחמה עליהם ולאסור באיסור הנאה ממש כל תפקיד ג'וב או תקציב הקשור ב'הסתדרות הציונית', הוא מקווה כי בעוד כמה שבועות ישכחו מזה. אז אנחנו מבטיחים לו כאן, כי כל עוד הקב"ה נותן לנו כח להמשיך בעבודת הקודש, לא נרד מן הנושא, מפני שהוא מחזק כפירה ועבודה זרה

חיים שאולזון

יחצנו"ת חרדית כן או לא?

בעקבות דברים שכתבתי כאן על רבנים שלא שומעים את קולם בענין 'ההסתדרות הציונית' מה דעתם האם הם בעד להמשיך בשתיקה ולאפשר לליטאים להמשיך ולשבת ב'הסתדרות הציונית' ובכך לתת לגיטימציה למציאות הזו, או שדעתם כדעת מרן הגר"ד לנדו שהיא עמדת כל גדולי ישראל בדורות הקודמים כי חייבים להילחם בהם מלחמת חורמה מפני שעניינה הוא הרס וחורבן היהדות, הם מבקשים למחוק תורה ומצוות מן היהדות, פנו אלי בכתב ובעל פה וטענו כי הסיבה שלא שומעים מפני שאין להם יחצני"ם. מי שרצה לשמוע היה עליו לבוא ולשאול, הענין הוא שפנו למרן הגר"ד ולא פנו לגדולים האחרים בעניין, לכן לא שמעו את דעתם

אז קודם נעשה ברור, הסיבה שפנו אל מרן הגר"ד מפני שאינו משוחד ואין לו כל עניין בג'ובים ב'הסתדרות הציונית' הוא מביע עמדה ברורה על פי 'השקפה' נכונה מביע 'דעת תורה', ועובדה אף אחד לא העיז לקום ולחלוק עליו, וזה מספיק בשביל להוכיח כי זו 'דעת תורה' האמיתית. אבל מה שתפס אותי בשיחות עימם, הוא ענין היחצנו"ת, האם זה מן הראוי שלגדולי תורה יהיו יחצני"ם או שעדיף בלי זה

אז נעשה ברור, כי אין מי שאין לו יחצני"ם, עובדה, דבריהם ומעשיהם מתפרסמים מיידית בכל נושא וענין, ורק בעניין 'הציונות' לא שומעים מהם. השאלה כאן היא, האם מדובר בפשע של היחצני"ם כמו אותם אלו שמפרסמים על פי אינטרסים ולא יפרסמו מה שיקלקל להם את הקשר ובעיקר הכסף מאותם מי שלא אוהבים זאת, או שהרבנים הללו לא השמיעו דברים, מפני שהם לא רוצים להסתבך עם קבוצות בחוץ לארץ

אז כאן נספר לכם, שבענין ה'הסתדרות הציונית' מאבק קשה בין החרדים באמריקה, ולקח זמן עד ש'מועצת גדולי התורה' של אגודת ישראל שהיא ליטאית היום, פרסמו את המכתב, היו אלו לחצים מכל עבר. ישנם מי שעושים הכל להשתיק את דברי גדולי התורה בעניין מפני שכולם כנראה לא היו מתירים זאת בפומבי, אם כי הפלא הוא על מי שאוהבים להפיץ את דברי ראש משפחתם בכל נושא ואילו בעניין ההסתדרות הציונית הם שותקים ככל הנראה גם מאותו חשבון שלא להרוס את הקשרים עם מטיביהם ולא נרחיב כאן

יחצנו"ת לדברי גדולי התורה יתכן והיה טוב אם היו מתמידים בהם ולא מסווגים אותם על פי אינטרסים. שימו לב, תמונות על כל הופעה הם יביאו בכל פינה ומקום ומיד, אבל קחו את דברי מרן הגר"ד לנדו נגד הציונות אותם יחצני"ם עשו הכל להשתיק לא עסקו בזה, ירדו מן הנושא כי זה לא מסתדר להם

אחד ממקורבי מרן הגרמ"ה הירש אמר לי שהסיבה שהוא לא השמיע דברים בנושא מפני שלא שאלו, וגם אם היה מי ששאל לא העביר לאחרים ככה שקולו לא נשמע בנושא, והזמין את כל מי שרוצה לדעת שיעלה למרן הגרמ"ה וישאל אותו

מי שמעלימים עין מן הנושא הם אנשי ביתו של הרב ברגמן, משום מה בעניין ה'ציונות' הם לא רוצים לעסוק, אולי בשל העבר, ואולי בשל בנו של הרב שך אפרים שהיה ציוניסט גדול ואף לימד במוסד ציוני ידוע בניו יורק. להיות קנאי בעניינים מסוימים ולשתוק בעניין ה'ציונות' אינו מוכיח על אמת וישרות, על הרב ברגמן להביע את דעתו בענין בעד או נגד, זכותו המלאה להיות בעד או נגד, אם כי בחברה שהוא נמצא בה מצד היושר עליו לצאת למלחמה בהם, פוליטית אולי זה לא מסתדר לו. הציבור רוצה לדעת האם הוא בעד ישיבת ליטאים ב'הסתדרות הציונית' או שכל מי שקשור אל העולם של 'דגל התורה' חייב לעזוב את המקום ולהחרים כל קשר למוסדות ציוניים

חיים שאולזון

פטירת צעירים במספר כזה חייב להדאיג!!!

קשה לי לקבל, כי צעיר מגיע הביתה מאירוע משמח, עושה חסד, לוקח כמה דקות למנוחה בבית ואומר שלום לעולם. ועוד יותר, המנעול של הבית סגור ונעול שאשתו אינה יכולה להיכנס לבית, חייבת להביא פורץ מנעולים, לומר בקלות כי מדובר בדום לב פתאומי, מדוע הדלת הייתה סגורה בצורה שאיש לא יוכל להיכנס מבלי שיפרצו את הבית? הרבה שאלות נשאלות כאן, ומאחר ומדובר במה שעדיין חם מאוד, אעבור למה שקורה לאחרונה בכל כך הרבה  מקרים

מספרם של הצעירים שהלכו לעולמם בחדשים האחרונים הוא מעל לכל מה שהיה בעבר ובודאי מעל מה ששמענו וראינו בעשור האחרון ועוד יותר, על חלקם אין לנו עוד כל ספק כי הם נטלו את חייהם, גם אם רשמית מסרו כי מדובר במיתה טבעית, היום ברור כי חלק מתו מוות לא טבעי. לא אכנס כאן לפרטים, במה החשד, מה שיודעים כי זה קרה בצורה לא נורמלית. נגיד ידוע צעיר יחסית נמצא בבית מלון במנהטן בחדר מת, ועוד מקרים כאלו. בכוונה אינני רוצה להיות ספציפי על מה, שלא להסגיר. ישנם מי שהרופאים קבעו כי לקחו תרופות שמרעיל את האדם ומתים מהר, ולאו דווקא סמים, מדובר במה שתוכנן זמן קודם לכן. מספרם של המתאבדים הולך וגדל וחייבים לחקור להבין לדעת ממה זה נובע, ואיך זה שאין עוד כח לאנשים להתמודד עם מצבים קשים

אצל חלקם אין עוד ספק כי מדובר במי שנקלעו לקשיים, והשאלה היא מדוע הם לא פנו למי שיסייעו להם. נכון אצל חלקם מדובר היה בבושה וזה אשר גרם למצב הזה, ובכל זאת השאלה היא איך מחנכים לדעת להתמודד עם מצבים קשים, שזה חלק מהחיים. לאפשר למצב הזה להימשך אסור, עוסקים בנושא כבר כמה חדשים ולאחרונה בפרסום רחב יותר, וממשיכים לשמוע על מקרים שמאוד תמוהים, גם אם נרצה להאמין שמדובר בדום לב, מדוע נעלו את הבית בצורה שכזו, דבר שלא עושים בימים כתיקונם

כאשר עוברים על רשימת הצעירים שמתו, מוצאים הרבה דברים תמוהים שהם סימנים כי זה לא היה טבעי. המשפחות מעדיפות שיאמינו כי מדובר היה במיתה טבעית בשביל שלא יפגע במשפחה, אבל כאשר מספרם של אלו הולך וגודל, האם מותר לנו לשתוק ולאפשר להעלים מן הציבור את האמת, או שמא חובה עלינו להעלות את הנושא על מנת שימצאו מי שמסוגלים ויכולים לסייע לעצור את מספר הצעירים שמתים בצורה שכזו ובגיל כל כך צעיר

חיים שאולזון

גבר חרדי יורה באשתו ומתאבד - מזעזע!!!

זה קרה היום בירושלים, איש לא רצה להאמין שדבר כזה יכול לקרות במיוחד כאשר מדובר בסביבה של הרבה מאוד אברכים, אבל כאשר הגיעו למקום ראו איך שילד קטן עומד לצד הוריו ההרוגים. מתברר כי האבא כעס על אשתו - לא ברור כרגע על מה - ירה בה, וירה בעצמו, אמר כנראה לעצמו שנינו לא נחיה, והשאיר את הילד ללא אבא ואמא

איך קורה דבר כזה בכלל ואצל חרדים בפרט. זה לא דבר שלא קרה בעבר, לצערנו שמענו על מקרים כאלו שבעל ירה באשתו והתאבד, אבל הזעקה כאן היא כפולה, איך זה שמי שנחשב ל'חרדי' יעשה דבר כזה. איני שופט את האיש וגם לא את מעשיו מפני שלא הייתי שם ולא שמעתי את האיש ומה כעסו, מה גרם לו לעשות כך. ובכל זאת, איך זה שהחינוך החרדי הוציא מעמו דבר כזה, שמן הדין החובה היא עלינו כולנו במיוחד הגרים בסמוך, איך הסביבה לא הייתה מספיק חזקה וטובה בשביל שדבר כזה לא יוכל לקרות. אין זה מספיק להלביש חולצה לבנה וכובע ישיבתי, החינוך החרדי חייב להיות שונה כזה שיודעים ברגעים כאלו להתגבר ולא להרחיק כל כך. ישנם קווים אדומים שהיו בעבר ואנו לומדים שאלו לא קיימים עוד בכמה תחומים שלא אכנס כאן אליהם, משהו חמור וקשה מאוד קורה בחינוך החרדי, שכל מעשה כזה מוכיח כי משהו חולה בחינוך הזה

מנסים להסביר לי בנימוק גזעני כי מדובר במי שבא מרקע של '.... סכין' מתרגזים ומכים זה בטבע שלהם. אני לא קונה זאת, גם אם נכון שאנו בערב פסח והלחץ גדול במיוחד בבתים היכן שהניקיונות וכל מה שקורה סביב לחג מכניס ללחץ, שבעל יבא הביתה יקח אקדח שיש לו ברשיון וירה באשתו ולאחר מכן ירה בעצמו, חייב לזעזע. יש לנו לאחרונה יותר מדי מתאבדים, העניין הזה הפך להיות הרבה יותר מרציני, והפעם לא רק שהרג את עצמו גם את אשתו

יטענו ולכאורה יש בזה משהו כי מדובר ב'חולה'. נכון, כל מי שעושה דבר כזה חייב להיות מעורער בנפשו מפני שאדם שפוי לא היה עושה דבר כזה. ובכל זאת, איך יתכן שלא ידעו כי האדם מסוכן ולא עשו דבר להבטיח שלא יקרה דבר כזה. מדובר בשכונה ידועה בעיר הקודש ירושלים, שכונה שמאוכלסת באברכים בני תורה, אלו חייבים יהיו לעסוק בשבת הגדול באיך קרה דבר כזה בסביבתם

חיים שאולזון

אפילו אוהדיו הגיעו למסקנה שלפיד זקוק לרפואה

ששמאל זו מחלת נפש אין בכך ספק, ובכל זאת ישנם הרבה שמאלנים שעדיין לא כל כך מטומטמים. גם אם אולי אוהבים שלפיד משתלח בימין כפי שהוא עושה זאת, אבל כאשר הם צריכים להחליט אם הוא מתאים לעמוד בראשם, התוצאה היא בסקרים, הוא נופל ונופל עד שהוא מגיע קרוב מאוד לאחוז החסימה. ומדוע? להיות כל כך מטומטם, פה לזעוק כך ופה הפוך, עד שזה הפך אצלו מחלה כרונית, קחו את אוסף הסרטונים איך שהוא באותו תוכן אומר הפוך בהתאם למה שכדאי לו באותו רגע, מספיק להבין שמשהו חולה בו, אם את המינימום הזה הוא לא מבין שאסור לעשות זאת, ואם עושים, צריך הסבר מיוחד, אצלו ההסבר הוא, אני מדבר כפי שמשתלם לי פוליטית ולא לפי האמת. אם זה טוב לי זה 'דמוקרטיה' ואם זה לא טוב לי זה 'דיקטטורה'

השבוע סיפק לנו לפיד עוד דוגמא, כאשר עוסקים בחילולי שבת אז הכל מותר גם מה שצעק כי זה אסור, אם הוא לא מבין כי הוא בכל יום משכנע את הציבור בכלל ובמיוחד את תומכיו כי משהו חולה בו, אז הוא באמת לא מתאים אפילו לא לאוהדיו

חיים שאולזון

התקשורת לועגת לציבור

חשבתי פעם שהזמן יגרום לציבור להתפכח, המציאות היא אשר תכתיב את כיוון המחשבה. אבל מתברר כי ישנם מי שמאמינים כי הציבור הוא מטבעו מטומטם ואפשר להאכיל אותו בשטויות יום יום ולא יקלוט עד להיכן מרחיקים. מתברר כי ישנם כאלו וקחו את התקשורת הכללית בישראל, שם בטוחים כי הציבור מטומטם, ובואו וראו כמה עברנו עם הסקרים בישראל ובארצות הברית, נדמה שכל ילד כבר יודע כי סקרים הם שקרים, ובכל זאת הם מפרסמים סקרים דמיוניים וכאלו שלא רק שהם רחוקים מן המציאות, הם אפילו לא מוגזמים הם פי מאה מן ההגזמה

היום פרסם וואלה כי אם נפתלי בנט מתמודד בבחירות הוא מכניס 29 מנדטים כבר במכה הראשונה, ואילו הליכוד בקושי יקח את ה-21, הם מתעלמים כאשר נפתלי בנט בזמן שעוד היו הרבה  בימין שהאמינו לו, ניבאו לו יותר מ-20 מנדטים ובקושי הכניס 6 מנדטים בשעת אמת ביום הבחירות. עתה כאשר מצבו קשה פי כמה, אלו שהצביעו לו כבר לא יעשו זאת, הוא פונה עתה לציבור השמאלני, קשה להאמין שהם יצביעו למי שבגד בחבריו ולא יקחו בחשבון שבסוף יבגוד גם בהם

נפתלי בנט הוא משחק יפה למילוי סקרים-שקרים לעבוד על הציבור, קשה להאמין שמישהו מקבל ברצינות סקרים כאלו, אבל הפלא הכי גדול הוא על העורכים, האם הם לא קולטים כי הם הופכים ללעג לציבור?

יתכן והם מבקשים לשלוח מסר למפלגות השמאל שהם הלוזרים הגדולים הם יפסידו במתכונתם הנוכחית ומכניסים שם שאין לו סיכוי אבל מעביר מסר שלא מרוצים מהאחרים. מצביעים בנט לא כי אוהבים אותו, אלא כי אין עוד לשמאל מפלגה רצינית אחת שהשמאל יכול לבנות עליה. המצב כיום הוא שהשמאל בלי מועמד רציני סוחף שיוכל לכבוש את ההנהגה אצלם

חיים שאולזון

בנט ישוב להיות בדיחה - האגו של לפיד גנץ ואייזנקוט הורס כל סיכוי לשמאל להצליח

הסקרים מחמיאים ליאיר גולן, אבל האם יש לו סיכוי להיות ראש ממשלה? בהחלט לא. מספרים לא קובעים הצלחה והבטחה לראשות ממשלה. הנה, נפתלי בנט בשעתו קיבל בקושי שבעה מנדטים והיה ראש ממשלה, יאיר לפיד שקיבל פי כמה מבנט נאלץ להיות 'חלופי' וישב במשרד רק לאחר נפילת הממשלה, וכל זה קרה כאשר רק פני שניים היה לתפקיד. השמאל לא יכל לנצח בדרך אחרת, נכנעו לבנט שעושה גם עתה את החשבון שאולי יקרה שוב מצב דומה ולמרות שיכניס אולי ובקושי ששה מנדטים הוא יהיה ראש ממשלה

אבל טעות בידו, מה שקרה לא יוכל לקרות כל כך מהר במיוחד עתה כאשר השמאל של ישראל מחולק לפלגים ופלגי פלגים, יותר מדי רצים לתפקיד ראש הממשלה, האגו של שלשה לפיד גנץ ואייזנקוט כל כך חזק שהם לא מוותרים אחד לשני כל אחד משוכנע שזה מגיע לו, וכל זאת כאשר אביגדור ליברמן מן העבר האחר טוען כי הסקרים דווקא מבטיחים לו יותר מהאחרים והוא רוצה להיות ראש ממשלה

מה שבטוח, אם כל אלו לא יזיזו את האגו ויבחרו אחד מוסכם שיהיה בראש אין להם כל סיכוי להצליח, כל אחד מהם יקבל כמה מנדטים, וככל שיהיו מפוצלים יותר הבעיה תגבר לא יצליחו להקים קואליציה עם אחרים. וכאשר ניקח בחשבון עוד שחקן כמו בנט שיבריח להם עוד כמה מנדטים אם יעבור את אחוז החסימה, הם יעשו לקואליציה הנוכחית חיים קלים הם ינצחו ובגדול

כבר שנים שהשמאל לא מצליח לבנות מנהיג שיתאים להנהיג את המחנה הזה. יאיר לפיד האמין כי הוא יצליח, אבל השיטה הדיקטטורית שלו לפיו הוא קובע את המועמדים יכלה לעבוד בהתחלה עתה לא עוד, אם הוא ימשיך בדרך הזו הוא יאבד את כוחו במיוחד כאשר יש עוד שחקנים על המגרש

משוגעים צריכים להיות השמאל להתמודד בבחירות עכשיו, מפני שסיכוייהם פחותות ממה שהיה לנצח. יאיר גולן לא עושה לאף אחד מהם טובה גדולה במספר מנדטים גדול, מפני שזה נועל להם את הדלת בפני החרדים ואחרים, רק התארגנות של כולם יחד פחות או יותר כאשר מפלגה גדולה תתמודד נגד הליכוד הסיכויים שלהם יהיו טובים יותר. במצב הנוכחי הליכוד לא צריך לפחד מבחירות, ההיפך, הבעיה היא יותר של השמאל

ובאשר לנפתלי בנט, בבחירות האחרונות מפלגתו לא עברה את אחוז החסימה, ולמרות שהכריז על הקמת מפלגה והסקרים מנבאים לו שהוא כובש את המדינה בתוך חמש דקות, שישמח אם יחזיר את הששה מנדטים שהיו לו פעם. זה יכול לקרות אם השמאל ימשיך להיות מפוצל. ביום שיחליטו להריץ מועמד מוסכם, נפתלי בנט ישאר סרח עודף שלא יסתובבו לכיוונו

חיים שאולזון

בושה! יצחק שילת בצעדה נגד לומדי התורה

 

אתמול התקיימה צעדה בירושלים הקוראת לגיוס בחורי הישיבות. הצעדה אורגנה ע"י קובצה מהציונות הדתית שזמן רב עובדים חזק נגד לומדי התורה ע"מ לגייסם לצבא.

כמובן רוב הציבור הדתי לאומי לא השתתף בפעילות זאת, משום מידע שפורסם שמי שעומד מאוחרי יוזמה זאת הם ארגונים של השמאל הרדיקלי (כמו האחים לנשק וכיו"ב) וכפי שאמר אתמול ברדיו מורשת מנכ"ל ארגון חותם (של הציונות הדתית) הרב אביעד גדות: "מההפגנה הזאת אפילו חרדי אחד לא ילך לצבא, אז לשם מה ההפגנה? מה הם רוצים להשיג... "

בין המפגינים היה מישהו שנראה שונה בנוף, הוא יצחק שילת (מישיבת ההסדר במעלה אדומים) שמאז שלא נתנו לו להיות ראש הישיבה במעלה אדומים, הוא מחפש כל פעם לקבל צומי, זה התחיל בכך שהוא החליף לכיפה שחורה, לא קיבל מספיק צומי, ומאז הוא דואג לזורק לתקשורת כל מיני אמירות ולקבל קצת במה, הופעת החודש היתה אתמול בהפגנה, שם הוא קיבל הרבה צומת לב, כי הוא הדמות היחידה מישיבות ההסדר שהיתה שם.

התקשרנו לאדון יצחק שילת, לשאול אותו כמה שאלות, והוא ניתק לנו את הטלפון, אז ברשותכם, נביא בפניכם את השאלות כאן:

1.      למה אף פעם לא יצאת להפגנה בנושא גיוס בחורי הישיבות, או לפחות היית כותב בנושא? מה קרה שדווקא עכשיו קמת להפגין ?

2.      אתה שייך לזרם הדתי לאומי, איך זה מסתדר לך שהרב נריה ז"ל, 'אבי דור הכיפות הסרוגות' ותלמידו המובהק של הרב קוק, כותב במפורש במאמרו ‘בני הישיבות וגיוסם’ : "צה”ל יונק את כוחו המיוחד לא רק מאימוני יום יום קשים ומפרכים, אלא גם מדורות של יהודים שחונכו למסירות נפש למען ערכים רוחניים של יהודים שלימדום בישיבות להעדיף חיי עולם על חיי שעה... עוול הוא להציג דווקא את הטובים והמעולים שבנוער הדתי – את בני הישיבות – כמשתמטים. זה נוגד את ההיגיון, ומסלף את המציאות. אם מהדהדת בעולמנו שאלתו-תוכחתו של משה רבינו “האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?” אין לפטור תופעה זאת בתשובה קלה ופשטנית: משתמטים! אלא חובה עלינו להבין את הדבר לאשורו... מאמינים באמונה שלמה שאין קיום לעם ישראל בלי תורה, אין משמעות לארץ ישראל ולמדינת ישראל בלי בנים בונים לומדי תורה, הדבקים בכל לבם ובכל נפשם במשימתם בכל אורח חייהם" איך אתה קורא לגייס את לומדי התורה?

3.      אתה מתפאר בכך שהרב גדליה נדל, הוא אחד מרבותיך (רב ליטאי מתלמידי החזון איש) במלחמת העצמאות הרב נדל (בתמימות) התגייס לצבא, אבל אחרי כמה שעות מספר התרחשה פרשת אלטלנה והוא ערק בנימוק שלא ניתן לסמוך על דעתם של ראשי הצבא. ואת זה לא אמרת אדון שילת.

מעניין שתלמידי הרב נדל הם ר' דוד שמידל ועוד קבוצה קיצונית מאוד שסולקה מישיבת ויז'ניץ בגלל דעותיהם הקיצוניות והיו נקראים ה'נידיחים' ובראשם הרב אליעזר דוד פאל ממונסי המשתייכים לנטורי קרתא, אז איך היתכן שכל תלמידי הרב נדל היום הם ראשי הלוחמים בגיוס בחורי הישיבות ובכלל בציונות?

4.      אתה משתתף בהפגנה על שיוון בנטל, ומתפאר בכך שתלמידך משרתים בצבא, אתה רק לא אומר דבר אחד, כמה זמן משרתים תלמידך מישיבת ההסדר? שנה וחצי בפועל, השאלה למה בחור חילוני צריך לשרת שלש שנים והבן שלך שנה וחצי, האם זה שיוון ?

5.      למה אתה לא קורא גם לגייס את הערבים? אם פועלים ערבים יכולים לבנות לכם את הווילות ביש"ע, ולהיות ביחד עם הבנות שלכם בשירות לאומי בבתי חולים, אז הערבים יכולים גם להיות שותפים בנטל.

6.      איך אתה קורא לחרדים לבא לצבא, בזמן שחבריך ראשי ישיבות ההסדר (שדרות, צפת, הר ברכה ועוד) אומרים שצריך לחשוב על כיון חדש בתרומה למדינה לא דרך הצבא, וזאת אחרי שהתחילו בצבא באופן מכוון להכניס חיילות ביחד עם תלמידי ישיבות ההסדר. (כמובן שהכל באיצטלה של מלחמת מצוה)  אז לשם אתה קורא לחרדים להתגייס?

7.      כל המערכת הצבאית כולל בכנסת מודים בכך שמי שנכנס לצבא לא יוצא דתי כמו שהיה אם בכלל, והציבור שלך הוא הדוגמה הטובה לכך, תראה מה קרה למזרוחניקים כמה התקלקלו וכמה ירדו מהדרך לגמרי? אז על מי אתה משקר?!

אני לא יודע אם אדון שילת יענה לנו, אבל חשוב יותר שהציבור יראה עם מי יש לנו עסק, וביחוד אם למשהו בטעות יש ספרים שלו, או שחשב ללמוד בספריו, שידע מי האיש, את השקפתו הכפרנית על לומדי התורה, ויתרחק מזה כמטחווי קשת.

יצחק מתגורר בירושלים, נשוי ליהודית ממייסדי "פורום תקנה", בנו משה מפיק פרויקט "צמאה" בבנייני האומה.  

נקמת בריוני גור בחסידי סלונים בעמנואל

 לכבוד הרב חיים שאולזון שליט"א

מכתב שנתלה בחדר מלמדים של ת"ת בעמנואל, הת"ת סובל בצורה מאפיוזית משתי  הגערערס האחד ראש המועצה מר אלי גפני. והשני הוא מנכ"ל המועצה משה רוטנשטיין. מתנכלים לת"ת יען כי הם לא תמכו בבחירת גפני למועצה. התנהגות גורית אותנטית גנגסטרית

מרן הגר"ש אלתר ברגעים של ענוה אמיתית ועשיית חסד עם הרבי מברדיצ'וב

 

האדמו"ר מאמשינוב שליט"א בכבודו ובעצמו מנקה לכבוד חג הפסח הבעל"ט

 

רגעי השבוע - פרשת ויקרא

 רגעי השבוע - פרשת ויקרא

 

החופשה השנתית של שף הקוגל / המספריים של הרבי בעבור ילדי מוסקבה / חיבור קהילתי כמו ברזל המחדד את השני / שמחת בתי אונגרין ומארינה רושצ'ה

 

 

א. הפשטידה שהתפשטה

 

שיחה אקראית היתה לי לפני מספר ימים עם ידיד נעורים, המספר לי תוך כדי, שהשבוע הוא יוצא לחופשה בת שבועיים וחצי בדיוק. וזה קורה רק אחת לשנה, החל משבוע וחצי לפני פסח ועד אחרי החג. 

 

"חתונות כבר לא נערכות השבוע, ואירועי שמחה אחרים מתקיימים במתכונת מצומצמת יותר מכל שנה, כך שיש פחות ביקוש לתוצר שלי" - הוא מסביר לי, והשמחה נשמעת מפיו, על ימי המנוחה שהוא מקבל בימים אלו. 

 

ידידי הירושלמי הוא "קוגל מאכער" - תפקיד חשוב מאין כמוהו בירושלים: מכין ואופה קוגל. המאכל הלאומי בירושלים. מאכל המבוסס על אטריות, שהן כמובן חמץ, ובשל כך כבר מספר ימים לפני החג, פחות עד כמעט ואין ביקוש למאכלו, בהיות ויהודים ירושלמיים מקפידים להמעיט באכילת מצרכי חמץ ככל שניתן לפני החג, הן בבית שכבר את ניקיונו החלו נשות ירושלים היקרות ממחרת חג הפורים, והן בבתי הכנסת, בהם הגבאים המסורים משתדלים להפחית בהכנסת מאכלים שאינם פסחיים, ובכך תקל עליהם עבודת הקודש של הכנת המקום לקראת החג הגדול. 

 

ישנן שיטות רבות להכין קוגל. מה שמאפיין את זה הירושלמי הוא, השימוש בהרבה פלפל שחור טחון וקרמול של הסוכר בשמן, כך שהטעם שלו הוא משחק נעים לחך של מתוק וחריף. העבודה דורשת הרבה סבלנות, כי אפייה של הקוגל בחום נמוך בתנור במשך מספר שעות, תגרום לאטריות להתקרמל ולהשחים, ולהגיע לטעם - טעם גן עדן ירושלמי, ששבת בלעדיו, או אירוע שהוא לא יופיע - תורגש החסר במלוא מובן המילה. 

 

ידידי מספר לי על חמישים סירי קוגל שהוא מכין ביום רגיל. כל סיר בן מאה מנות. בימי חמישי, הכמות כפולה. והכל הוא עושה במו ידיו, בעזרת אחד מבניו, במתכונת מסודרת, החל מעירבול טון וחצי של אטריות, עם שמן ומלח, והכל בעבודת כפיים, נקייה, מהירה, ובעיקר כמובן כשרה למהדרין. 

 

אין ירושלמי מהדור הקודם, שאינו זוכר את דודתי, אחות סבי ז"ל, מרת מרים זלצמן ע"ה שהתגוררה בשכונת בית ישראל בירושלים. היא הייתה הבשלנית מספר אחד של קוגל ירושלמי, ועד היום אנשים מזהים את הדירה שלה עם המטבח הקטן, ממנו היו יוצאים בכל יום שישי קוגלים רבים, שמול טעמם וריחם לא יכול אף אחד לעמוד. היטב אני זוכר את החיתוך לפרוסות, ואנו כילדים היינו מתחננים לעוד חתיכת קטנה, באירוע בו חילקו מהקוגל שלה. 

 

היום ב"ה הוא דור של שפע, והקוגל התפתח לקוגל מתפוח אדמה, ובעוד וריאציות שונות ומהם מחולק די לכל אחד. ומה שהחל לפני כמאתיים שנה כמאכל אשכנזי, פשטידה שהייתה אמורה להיות עם בשר באמצע, אך בגלל העניות כולה נעשית רק מאטריות זולות - נהפך עם השנים למאכל כמעט חובה באירועי שמחה של כלל הציבור, שמכבד איתו את השבת ומקיים בהידור את ה"וקראת לשבת עונג".

 

 

ב. כלי שרת בדורנו 

 

במקביל לחופשת ידידי השף של הקוגל הירושלמי, רעי הרב יעקב קליין יוצא השבוע לחופשה של כמעט חודשיים. לא ממש חופשה, כי הרב קליין מנהל ביד רמה את קהילתו בבית הכנסת הממוקם במדרחוב המפורסם "ארבאט" שבמרכז מוסקבה, יום ולילה לא ישבות, במיוחד לקראת חג הפסח, המלא וגדוש בפעילותו עם בני הקהילה ויהודי הסביבה. 

 

זכינו כאן במוסקבה, שיש לנו את "המספריים של הרבי". ובכל אירוע "אפשערניש", בו מגיע בן לאחת ממשפחות הקהילה לגיל 3, יסכם מראש עם הרב קליין, איפה ואיך לקבל את המספריים, בו יגזזו לראשונה את שערות הבן, ויקיימו בו את מצוות "לא תקיפו פאת ראשכם".

 

כעת, החל מחג הפסח בו אסור להסתפר ומיד אחריו מגיעים ימי ספירת העומר - הנמשכים עד חג השבועות, לא מסתפרים ולא עורכים גם אפשערניש לבן 3, למעט בל"ג בעומר, בו ילדים שנולדו בין פסח ועד ליום זה - יזכו לקיים את המנהג ביום קדוש - ל"ג בעומר, כפי מנהג המקובלים. ובשל כך - הרב קליין, גונז את המספריים המיוחדים לתקופה הקרובה. 

 

טוב עין הוא הרב קליין, ובסבלנות וחיוך רחב הוא מגיש את המספריים לכל דורש, מספריים אותם החזיק לראשונה הרבי, כאשר הרב קליין עצמו, בהגיעו לגיל 3, הובא על ידיו של אביו לחדרו של הרבי, והרבי גזז קצוות שערותיו ביום בו נהיה בן שלוש. 

 

אביו - הרב החסיד ר' בנימין הלוי קליין ע"ה, שבגיל צעיר מאוד הגיע מירושלים לארה"ב והתחבב על הרבי עם מסירותו ושתיקתו; ובכך זכה והתמנה להיות אחד מחברי מזכירות הרבי. ובשל קרבה זו, זכה בנו הרב יעקב, מה שזכו מעטים מאוד - להיכנס עם הוריו בשנת תשמ"ו לחדרו הקדוש של הרבי עם מספריים חדשות, וכמו תמיד - האבא הרב קליין, רשם במדויק כל דבר, מתי ואיפה היה. וכך בנו הרב קליין, שהגיע לאחר נישואיו לשליחות כאן במוסקבה, הביא איתו את המספריים האלו, והוא מזכה את הציבור בכלי שרת שאחז בידיו הקדושות הכהן הגדול בדורנו, לחנך את ילדי קהילתנו - בקיום המצווה הגדולה.

 

כשדיברנו לפני כמה ימים, הסביר לי הרב קליין, שהרבי הקפיד מאוד שיקיימו את האפשערניש מיד בזמנו, ולא לאחר, בגלל מצוות פאות שאפשר לזכות את הילד הקטן. 

 

כאמור, מעטים מאוד זכו למה שזכה הרב קליין, היו אלו בעיקר ספרדים שעברו בחלוקת הדולרים עם ילדם הקט וכיבדו את הרבי בגזיזת השערות, שעשה זאת במקום הסמוך לאוזן, מקום השארת פאות הראש מעל הפאה הימנית, שזהו עיקר עניינה של התספורת.

 

זכיתי לפני כמה שנים לערוך פרסום ברוסית, עם תרשימים ברורים לדעת את ההלכה איך להסתפר. לצערנו, בשל חוסר ידיעה, רבים טועים ונכשלים בגזיזת פאות הראש העליונות. בדף ההסבר הבאתי את ההלכה הברורה, שהמיקום הוא במשולש הנוצר כאשר מותחים קו לאורך הראש, מקו המצח ועד האוזן. מבחינת אורך השער, מספיק להשאיר שער באורך של 5 מילימטר, ועל מנת שהפאות יהיו ניכרות, צריכות להיות השערות באזור זה באורך של 5 מ"מ יותר מאשר שאר שערות הראש.

 

 

ג. חברותא 

 

"הייתי בקהילה אחת, עברתי לשנייה, כעת אני חי לעצמי, מתפלל איפה שנוח לי. ואגב, בקרוב נעבור לגור בעיר אחרת"... אלו מקצת הדברים מתוך דיאלוג ארוך יחסית שערכתי עם מאן דהו, שנקלע לעניין מסוים בו ביקש השבוע את עזרתי, והשיחה התגלגלה והתפתחה, והוא סיפר על מיקומו בפן החברתי - קהילתי. 

 

זה כאב גדול של נושא רגיש, שלכאורה מתאים לשוחח עליו רק בהתוועדות חסידית ולאחר לגימת לחיים כשהלב נפתח והמוחין מתרחבים ומסוגלים לקבל את המילים. אך מה לעשות, שלא איש דברים אנוכי, ואנשים שצריכים לשמוע מילים אלו כלל לא מגיעים להתוועדות חסידית, וברוב רובם גם לא מעוניינים לשמוע דברים אלו. כי מי יגיד לו מה טוב לו? מי יחליט בעבורו מה נכון בשבילו?...

 

הגמרא אומרת: "מה ברזל זה, אחד מחדד את חברו - אף שני תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה". אומנם בטבע האדם, יש כאלו שמופנמים יותר ופחות מחפשים להיות קשורים לאחרים, טוב להם עם עצמם, והכי נוח להם בחברתם באופן פרטי. אבל חז"ל כבר אמרו: "או חברותא או מיתותא". יהודי חייב להיות שייך לקהילה, להיות מחובר למקום קבוע ולקחת חלק בפעילות, באירועים, ולהשתתף בעלויות או השקעות. לא לפרוש מהציבור. 

 

איש זה ששוחחתי איתו, מאפיין בהתנהגותו - כפי מה שסיפר על עצמו - את מה שקורה לצערי לפעמים לבעלי תשובה מרוסיה: הבנה שרק הוא עצמו יודע מה נכון בעבורו ובעבור משפחתו, ובשל כך, הוא מתקשה לקבל את דין החברה והקהילה, עם כל המשתמע מכך: זמנים של תפילות ושיעורים, השתתפות בהתוועדויות ובאירועים, ובעיקר קבלת עול גם של נושאים שאינו מסכים להם או לא מובנים לו. 

 

לא לחינם שורש החינוך החסידי הוא ביטול עצמי, לדעת לעשות ולפעול גם כשלא מובן כלל. מהרגשה זו של ה'יישות' נובעים כל הדברים הרעים. אם נתבונן בכל המעשים השליליים, נמצא בתוכם את הגרעין של ה'יישות'. למה אנשים נלחמים זה בזה? למה אנשים פוגעים זה בזה? למה אנשים נגררים אחר תאוות שונות? - הכול בגלל שהם מרגישים את עצמם ל'יש' והם שואפים למלא את מאווייו של ה'יש' הזה. אילו היו מתבטלים ולא מרגישים את עצמם ל'יש' - לא היו להם את כל התאוות הללו.

 

והשלבים הולכים צעד אחר צעד. זה מתחיל בשאלות, ממשיך בתהיות, מתגבר עם קושיות, שלב אחד שלב האנשים האלו מתרחקים מהקהילה ומבית הכנסת הקבוע, ולא שמים לב, איך הדבר גורר דבר, ואם ההורים לא יכלו להתמודד עם שאלת גדולות לטעמם, באים הילדים - ואומרים לעצמם, אנו גם לא נתמודד עם שאלת קטנות, והתוצאות ההרסניות מי ישורנו?!

 

"מקושיה לא מתים", חינכו אותי בישיבה. גם אם יש משהו שאתה לא מבין, ממשיכים הלאה. לא נעצרים, לא משנים מהלכים שלפעמים הם אל-חזור, ובעיקר עלולים להשפיע לא טוב על הצאצאים, שחייבים לנפשם ולחינוכם קהילה חזקה, קו ברור, ובעיקר דוגמה חיה של ההורים: קבלת עול במלוא מובן המילה, גם כשלא נוח ולא מובן. 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: שמחת ירושלים במוסקבה

 

הייתה זו שמחה של כל הקהילה במוסקבה, עת באה בברית הנישואין בתו של מנהל הקהילה היהודית כאן הרב מרדכי ויסברג, עם החתן משה חיים ובר, בנו של הרב עדו יצחק ובר מירושלים, המשמש בתפקידיו השונים גם כרב קהילת חסידים בעיר בית שמש. 

 

אם בכל שמחה בנישואי צאצאיו של הרב ויסברג אני זוכה בס"ד לערוך מסיבת שבע ברכות, מתוך הערכה והוקרה לפועליו הרבים למען הקהילה ובכלל, וכשותף בעבודת הקודש של ניהול בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" על כל מפעליו מזה למעלה משני עשורים - הפעם, התרגשותי האישית הייתה כפולה, וזאת לכבוד המחותן, הרב ובר. 

 

שמו של הגאון הצדיק רבי משה משה ובר זצ"ל, נישא בביתנו משחר ילדותי, בהערצה גדולה מאוד, וזאת מאז שזכה אאמו"ר שליט"א להתקשר לאיש גדול זה, שהיה לרבו ומשפיעו במשך שנים רבות. לעולם לא ימוש מזכרוני את רבי משה משוחח עם יבחלט"א אבי מורי שליט"א בסוד שיח בעניינים שונים, למען הזולת, לעודדו ולתמכו ועניינים ציבוריים שונים אותם הוביל הצדיק הרב ובר, מביתו הקט שבשכונת בתי אונגרין בירושלים, ובאמצעות בית הכנסת  החב"די "בעל התניא שול" בשכונת מאה שערים הצמודה, בו שימש כמשפיע הראשי ועל פיו יישק כל דבר במשך שנים רבות. 

 

כעבד בפני רבו, עמד אבי למען רבי משה, בעצה ובמעש, בכל נושא ובכל עניין, ואהבתו של רבי משה, חזרה אל אבי ומשפחתנו בכל הזדמנות. בשל כך זכיתי, ובחתונתי השתתף רבי משה במשך שעות רבות מאוד, רקד ופיזז, התוועד וסיפר, והשתתפותו השאירה רושם בל יימחה אצל כל המשתתפים בחתונה, וברכותיו הרבות מלוות אותנו מאז ועד עולם. 

 

לצאצאים פיזיים לא זכה הוא ואשתו הצדקת, אך במקביל לתלמידם מעריצים ומקושרים, התייצב צעיר בשם עדו יצחק ארליך, שבמשך השנים, אימץ לכבוד הצדיק את שם משפחת 'ובר' לשמו, והיה תלמידו כבנו, ידו לא משו מיד רבו, עד היום מתגורר בשכונת בתי הונגרין וזכה לקרוא את שם בנו הבכור אריה לייבוש על שם אביו של רבו, ולבן שנולד אחר הסתלקותו - קרא בשם משה חיים, זהו החתן דנן, שקידש השבוע ביום רביעי את בתו של הרב ויסברג לו לאשה. 

 

אמש - יום חמישי, התכנסנו יחד באולם בית התמחוי שב"מרכז החסד היהודי שערי צדק", בראשות ובהשתתפות מורנו הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א. לאחר דברי התורה וחסידות בעניין קידושי חתן וכלה, הביע הרב הראשי את הערכת הקהילה למשפחת ויסברג, המסורה בלב ונפש למען כל אחד ואחת מהקהילה, ולזכותם זכויות רבות בהתפתחות המוסדות הרבים. 

 

הזמנתי את אחיו של החתן, ידידי הסופר הרב אריה, עורך ראשי של השבועון "משפחה", וביקשתי לשאת דברים. והתברר, כי לצד כישרונותיו הברוכים בכתיבה, הוא גם פה מפיק מרגליות, ציטט בשם רבי משה ובר זצ"ל דברי תורה, והעלה זכרונות וסיפורים שריגשו את כלל המשתתפים הרבים.

 

בטוחני, כי החתן הנושא את השם הגדול של איש צדיק זה, יזכה שביתו החדש יהיה בע"ה בניין עדי די, ויזכו ההורים לרוות מהם אידישע חסידישע נחת, ושמחה זו תשפיע שמחות לכלל משפחות קהילתנו המעטירה. 

 

 

גוט שבת!

שייע

ומה ביקש השנורער להביא?

 

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

יום חמישי לפרשת ויקרא ה' ניסן תשפ"ה.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

מסופר על יהודי אמריקאי שביקר בארץ הקודש וחשקה נפשו לנסוע לכותל המערבי, רכב שכור עמד לרשותו ומישהו גם דאג לו לאישור כניסה עם הרכב לחניון שלפני רחבת הכותל, הוא אכן נסע ושפך צקון לבו לפני השי"ת במקום שלא זזה שכינה משם מעולם.

בצאתו משער האשפות אותתו לו 2 יהודים בידם השלופה שהם מבקשים טרמפ והוא נענה להם מכל לבו, הוא הכניס את כתובת המלון שלו לווייז ונסע בלב רגוע, דא עקא, שהוייז רצה לחסוך לו כמה מאות מטרים של נסיעה והוביל אותו דרך ואדי ג'וז, הוא הסתבך בסמטאות הצרות של המוקעטה ופתאום משום מקום התחילו לעוף אבנים על הרכב בצירוף צעקות אימים 'אללה אל אכבר', שהחוירו לעומת הצעקות 'שמע ישראל' שהיושבים ברכב צעקו, ברור שהאיש נכנס ללחץ והחל לברוח עם הרכב כל עוד נשמתו בו, לא לפני שהתחכך בשילדה של פח צפרדע ענק שאשפה מילאה את גדותיו ואך בנס יצאו משם בחיים עם רכב שרוט ומוכה ושמשות מנופצות, אך תלי"ת ללא פגיעה גופנית ל"ע.

עם חלוף הסכנה, פנה האמריקאי לשני היהודים שעברו עמו את כל הסיוט ואמר להם כי באותם רגעים של סכנה הוא קיבל על עצמו, שאם ינצל מצפרני צמאי הדם הללו, הוא יערוך סעודת הודיה כיד ה' הטובה עליו ועל כן הוא רוצה להזמין אותם לבית מלונו הערב לסעודת הודיה כסעודת שלמה בשעתו.

אחד משני הטרמפיסטים, היה יהודי פולני, בן לניצולי שואה, שלבטח שמע מהוריו על הניסים שהוא עבר בימי זעם המלחמה, נענה ואמר כי כיון שהנס אירע לכולנו גם אני רוצה להשתתף במשהו, ועל כן אביא איתי לסעודה בקבוק 'טקילה' משובח ונעשה עליו 'לחיים'.

היהודי השלישי, שנורר בן שנורר 4 דורות, הרגיש לא נעים ואמר: 'גם אני רוצה להביא משהו'.

'אין צורך' ענה האמריקאי ברוחב לב, 'אבל כרצונך'.

'תודה' ענה האיש: אביא את אשתי, בניי ובנותיי אחיי ואחיותיי... וגם שקיות לשאריות שלא יהיה בל תשחית.

תיכף תבינו איך הסיפור נכנס לפה.

כבר סיפרתי בעבר שפתחתי ישיבה לבחורים ואברכים, אני קורא לה ישיבת 'ובלכתך בדרך', אני אוסף טרמפים בדרך קבע ותוך כדי נסיעה, נותן להם שיעור תורני ואין להם איפה לברוח.

אני מתבייש להגיד להם מיד בפרצוף, שאני המלכתי את עצמי לראש ישיבה עליהם בעל כרחם, לכן אני מתחיל את השיחה בעדינות ואומר: הבה נקיים מצוות 'ובלכתך בדרך' אולי יש למישהו איזה רעיון על הפרשה או סתם חידוש וכדומה, על פי הרוב אנשים מבינים את מה שלוחץ לי ואומרים: אדרבא, תגיד אתה (החכמים מביניהם קולטים את העניין לעומק וכבר עונים בלשון רבים: 'זאגט איר' - 'אמרו אתם'). וב"ה הרבה חידושים כבר נתחדשו בשיח התורני שמתפתח ברכב הישיבתי. 

השבוע אני יוצא מאולם שמחות שיש בית מדרש מעליו, וביציאה ראיתי אנשים מחכים לטרמפיסט שירחם עליהם ויוליכם אל מחוז חפצם, ובמקרה דנן זה בבחינת 'א כשר'ן טאפ, א כשר'ע לעפל' ('סיר כשר וכפית כשרה', זו אמרה באידיש שמשולה לסיפור במסכת מגילה עם 'בעל התל ובעל הבור', רק שכאן זה על הצד הטוב). והכנסתי 3 אנשים לרכב ולאחר בירור מחוז חפצו של כ"א מהם, התחלתי כדרכי מעשה 'ראש ישיבה' כמתואר לעיל, אך במקרה דנן מינה אחד מהנוסעים את עצמו למגיד שיעור והתחיל להרצות פלפול שלם בענין קריאת הנשיאים, אם מותר להוציא ס"ת לא בשביל עליות וכו'. 

מכיון שהפה שלי היה פנוי שלפתי מהשקית שלצידי, עוגיה פריכה טעימה, בירכתי מזונות והצעתי גם לנוסעים, אחד מהם התרצה ולקח, הוא נראה בעיני כבן תורה שכנראה לא בא אוכל לפיו זה כמה שעות או סדרים, או שאולי הבית כבר פסח'דיג, הוא בירך בכוונה ואכל בתיאבון. 'וואו זה טעים' אמר האיש, 'איפה קונים כאלו?', הבנתי את הרמז ונתתי לו עוד 2 עוגיות ואמרתי לו שלא קניתי אותם, רק שזה עתה יצאתי מהחתונה ולקחתי איתי 'צידה לדרך'.

 ויהי אך שמע האיש את תשובתי, הוא התחיל לגמגם קצת (היה חושך ברכב, אבל אני משער שהוא גם החויר) וביקש ממני אם אני יכול להחזיר אותו לכיוון האולם, או לפחות להוריד אותו כאן והוא ינסה לתפוס טרמפ לכיוון האולם.

 לא הבנתי את הסיטואציה וחשבתי שהעוגיות כל כך טעימות, שגם הוא רוצה ללכת לקחת 'צידה לדרך' ואולי גם לפנק את עקרת ביתו ועל כן הגשתי לו את כל השקית עם מה שנשאר לי שם, אך הוא כמעט נשנק וביקש שהוא חייב לחזור לאולם לפני שהחתונה תסתיים ומיד הסביר את דבריו: הלא ודאי יודע מר את הגמ' הידועה 'כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות' וכעת נהניתי מסעודת חתן ולא שימחתי אותו חלילה לי מלהיכשל ולעבור על חמשה קולות, מה עוד שהמשך הגמרא היא 'ואם משמחו, זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות' ועל כן הוא מבקש לחזור לאולם כדי לרקוד לפני החתן ולשמחו וכך ינצל מלעבור על חמשה קולות ויזכה לברכה כאמור.

 לזה לא ציפיתי וטרם פצחתי את פי, ניסה אחד הנוסעים האחרים להרגיעו ואמר לו: ברור שהכוונה בגמרא היא רק למי שהשתתף בעצמו בחתונה ואכל שם ובמקום לקום ולשמח את החתן הוא נטל רגליו ויצא, אבל לא במקרה כמו שלנו שכלל לא השתתפת בחתונה. 

 האברך לא נרגע ולא הסכים לקבל את הטיעון ואמר: אולי בסברא אתה צודק, אבל הגמ' אינה מציינת הבדל אם השתתף בחתונה או לא ולא אקח סיכון לעבור על דברי חז"ל.

 הרגשתי לא נעים שסיבכתי אותו עם עוגיה בעייתית כזאת, אבל ראש ישיבה הוא ראש ישיבה, נטלתי את המושכות לידיים ואמרתי לו: בא נדבר לומדות, הלכה'דיג, לא נהנית מסעודת חתן. אני הייתי בחתונה, שימחתי ב"ה, רקדתי עם בקבוקים על הראש ואף שמתי סולם על השיניים ונשכבתי לו על הרצפה ועוד שנים רבות הוא וילדיו יצפו בתמונות של החתונה ויזכרו אותי, אני קניתי את העוגיות ביושר ומרגע שהגבהתי אותם קניתי אותם בקנין מלא והם שלי ויצאתי איתם מהאולם בלב שלם ומעתה אין לך כל חשש שנהנית מסעודת חתן רק מסעודתי הפרטית ואני ב"ה הייתי חתן לפני 34 שנים ולא עוד.

 נראה היה ששכנעתי אותו והוא התכנס בתוך עצמו והחריש ולא דרש עוד שאחזיר אותו לאולם.

היום סיפרתי את כל הסיפור לרב ואב"ד בית מדרשנו 'שבילי דוד' הגאון רבי יצחק אונסדארפער שליט"א והפעם הוא הפתיע אותי ואמר לי 'זה לא כל כך פשוט', יש מגן אברהם שמביא בשם הר"ן, שמי שבא לסעודה יכול לאכול כחפצו (לא תחסום) אבל לא יטול עמו לביתו כדי שלא יחסר לבעל הסעודה לשאר אורחיו.

 הרב מיד הוסיף ואמר: מסתבר כי כיום המצב שונה, כי עניינים אלו בקפידא תליא מילתא, וכיום נשתנו העתים ויש שפע גדול בסעודות ואין מקפידים על זה ואדרבא, כל בעל שמחה שמח שלוקחים מסעודתו ונהנים מהשפעותיו.

 אמרתי לרב שזה לא תמיד כך, זכורני שהייתי פעם ב'שלום זכר' והיה שם 'ארבעס' של גרינבוים, אהה, כל ארבה פגז, רך, נעים וחמים, מלוח ומתובל בפפריקה בדיוק כמידת הצורך, כמובן שזה גרם לציבור להצטייד בשקיות ולקחת סחורה לנשנוש עד לתחנה הבאה.

 הבעיה התעוררה בשעה 9 כאשר בעל השמחה הבחין כי הוא בצרות, כמות הארבעס הלכה והתדלדלה ועוד מעט 'לא נשאר ארבה אחד', בעל השמחה לא איבד את העשתונות וניגש אל הבימה והכריז כי זה עתה הגיעה הידיעה כי העירוב לא תקין ואסור לטלטל.

 תוך שניות ספורות התמלאו השולחנות בארבעס מכל הכיסים ולא עוד אלא שהיה איש אחד ששלף 4 סוגי ארבעס משלום זכר'ס קודמים שכבר ביקר בהם במהלך הערב.

 באתי הביתה וניסיתי לחפש את המגן אברהם הנז' ולא מצאתי, שאלתי לבינה המלאכותית (ג'י בי טי) והוא ענה תשובה רהוטה על המג"א בשם הכלבו באורח חיים סימן קע"ז ס"ק י"ג, בדקתי בפנים: אייבט זיך נישט האן, און לאסט זיך נישט אויס, נישט גישטויגן און נישט גיפלויגן (לא מיניה ולא מקצתיה, לא דובים ולא יער).

אשמח לשמוע את דעתכם על כל הענין ואם מישהו יודע על מקורות בנידון שיודיעני.

כאן גם המקום להזמין את כל קוראי הגליון לשמחת הבר מצוה של נכדי היקר יעקב יוסף לעפקאוויטש ני"ו, ביום ראשון הבעל"ט בין השעות 8 עד 10 בערב בטאמס ריווער, מי שרציני, שישאל באימייל ואתן לו כתובת מדוייקת.

כולי תקווה שיהיה כיבוד בשפע גם לקחת צידה לדרך.

וטעימה מהגליון:

ויקרא א' זעירא, 'אלף זעירא' אותיות 'אף אליעזר', מה הקשר בין התנא רבי אליעזר הגדול לענין זה?

היכן בתפילה שאנו אומרים בכל בוקר, כתוב מפורש שצריך הפרדה בין גברים לנשים ואיך מרומז שם שזה סגולה לפרנסה?

היכן בפרשתנו מרומז שכ"א צריך לעבוד את ה' כפי כוחותיו ומדרגותיו ולא כפי שרואה אצל חבירו?

י"ב הנשיאים הם כנגד י"ב החדשים, איך נרמז שם כל חודש עם שם השבט שלו?

אלו ועוד בגליון המיוחד שלפניכם, המצורף בזה.

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

ישראל אהרן קלצקין

המוני הספרדים הנאבקים נגד גיוס בני ישיבות

 יש הנהגה בירושלים!

התעוררות עצומה של ציבור בני התורה הספרדי בארץ הקודש להנהגה של דעת תורה, בעצרת הענקית שהתקימה בירושלים בראשותם של ראשי הישיבות רבני ערים רבני שכונות רבני קהילות ומורי הוראות, ובהשתתפותם של למעלה מעשרת אלפים איש - אברכים בחורי ישיבות גדולות וקטנות ועמך בית ישראל, תחת הכותרת של העמדת הדת על תילה וביטול גזרת הגיוס ואיסור העברת חוק של פשרות מכסות ויעדים שלא כדעת רבותינו הקדמונים, אלא איסור גורף על התגיסות לצבא הנוגדת שמירת תורה ומצוות והחזרת החוק בהגדרת "תורתו אומנותו".
הצלחת העצרת ואיכותה היא למרות הצרת צעדים חמורה של גורמים פוליטים הפועלים כנגד דעת התורה וההסכמה הגורפת של גדולי ישראל, דבר נוסף וחמור על פי עדיות של חלק מהרבנים שלא הופיעו ועל פי עדויות של יודעי דבר שממש הוקמה מערכת למנוע מרבנים להגיע לעצרת.
"כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'" (ישעיהו נד יז)

איך זה שכל מי שנכנס לצבא הופך לשמאלן?

 ככה הופכים בצבא ובמשטרה לשמאלנים

בני גנץ מגלה את האמת כי הוא מפחד מחקירת הרמטכ''ל וראש השב''כ ואנשי צבא

 

החינוך כהקרבת הקרבן - שיעור לזכותו של הרב החיד"א שליט"א

 

החינוך כהקרבת קורבן – מבט מתוך פרשת ויקרא

פרשת ויקרא פותחת בציווי על הקרבנות, כאשר התורה מפרטת את סוגי הקרבנות, אופן הקרבתם והכוונות הנדרשות מהמביאים אותם. אפשר להקביל את עבודת החינוך להקרבת קורבן, תוך שימוש ברעיונות שהרב חיים יוסף דוד אברג'ל שליט"א מרבה להדגיש בשיעוריו על חינוך טהור.

הדברים נאמרו בשיעורו השבועי למחנכים של איש החינוך הרב אלחנן רוזנפלד שליט"א, לרפואתו השלימה של החיד"א שנפצע אמש בתאונת דרכים.

1. כוונה טהורה – "אדם כי יקריב מכם"

התורה נוקטת בלשון ייחודית: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" (ויקרא א, ב). חז"ל מסבירים שקרבן צריך לבוא מהאדם עצמו, מתוך רצון והקרבה אישית. כך גם בחינוך – על המחנך לפעול מתוך מסירות נפש אישית. אין די בפעולות חיצוניות בלבד; נדרשת כוונה אמיתית וחיבור רגשי עמוק לתלמידים.

הרב אברג'ל מלמד כי על המחנך לבוא מתוך אהבת ה' ואהבת הבריות, ולראות כל תלמיד כעולם מלא. אם החינוך נעשה מתוך אינטרס או חוסר סבלנות, הוא לא ייקלט כראוי. ממש כמו בקרבן, שבו הכוונה משנה את ערכו – כך גם בחינוך.

2. החינוך כתהליך של עידון ותיקון

בקרבנות, יש תהליך של שחיטה, זריקת הדם, ושריפת החלקים המתאימים על המזבח. תהליך זה מסמל את עידון הנפש והקרבת החומריות למען הרוחניות. כך גם החינוך: תפקידו אינו רק ללמד מידע אלא לטהר, לעדן ולכוון את נפש הילד לכיוונים טובים.

הרב אברג'ל מדגיש כי תהליך זה דורש סבלנות אין-סופית. כשם שהכוהנים ביצעו את עבודת הקורבנות בדיוק וביראת שמיים, כך המחנכים צריכים לפעול עם תלמידיהם מתוך עדינות, הבנה וליווי צמוד, שלב אחר שלב, עד שהילד הופך עצמו לקרבן לה' – כלומר, מפתח יראת שמיים ודרך ארץ מתוך עצמו.

3. "ריח ניחוח לה'" – לראות את הטוב בתלמיד

התורה חוזרת פעמים רבות על הביטוי "ריח ניחוח לה'" בקשר לקרבנות. המפרשים מסבירים שאין הקב"ה נהנה מהריח הפיזי, אלא מהכוונה שבמעשה. באופן דומה, הרב אברג'ל מסביר שבחינוך צריך להסתכל על הכוונה ועל הרצון הטוב של הילד, גם כאשר מעשיו עדיין לא מושלמים.

הורה או מורה שנוהגים בעין טובה ורואים את המאמצים של הילד – גם אם הם קטנים – מחזקים את רוחו ומאפשרים לו להתקדם עוד ועוד. אם נביט רק על הכשלים, נחניק את צמיחתו.

4. עבודת המקדש והמשכיות החינוך

הקרבנות לא היו אירוע חד-פעמי, אלא חלק מסדר יומיומי בבית המקדש. כך גם החינוך אינו פעולה נקודתית אלא תהליך ממושך, רציף ועקבי. הרב אברג'ל מדגיש כי ההצלחה בחינוך מגיעה מתוך שגרה של מסירות, דוגמה אישית וקביעות בעבודה הרוחנית של המחנכים עצמם.

סיכום

ניתן לראות בפרשת ויקרא הדרכה יסודית לעבודת החינוך:

• יש לגשת אליה בכוונה טהורה ובאהבה.
• היא דורשת עדינות וסבלנות, כמו תהליך הקרבת הקרבן.
• יש להתמקד בנקודות החיוביות שבתלמיד, כשם שה' רואה את הרצון שמאחורי הקרבן.
• החינוך הוא עבודה מתמשכת, כמו העבודה הקבועה במקדש.

בהשראת דרכו של הרב חיים יוסף דוד אברג'ל שליט"א, נוכל לקחת מפרשת ויקרא מסר עמוק לעולם החינוך – להפוך אותו לעבודה קדושה המביאה "ריח ניחוח לה'".

לסיום ציין הרב רוזנפלד, מנהל תלמוד תורה חניכי הישיבות באשקלון, יהי רצון שדברי התורה שנאמרו בשיעור זה יעמדו לרפואתו השלימה של החיד"א, ושנזכה כולנו להצלחת תלמידינו מתוך בריאות, שמחה ויראת שמיים