ההלכה, היהדות, והחזון במשנתו של הרבי

משנה לשנה הדברים מתבהרים וכוחו של הרבי מתעצם, עוד ועוד שקשה היה להם לקבל כי מדובר בגדול מנהיגי ישראל שהיה לנו בדורות האחרונים מסכימים כי דרכו היא זו שחזתה למרחוק, והיא זו שהוכיחה את עצמה כמצילת היהדות, לא היה כמעט דבר שהרבי הציע והורה שלא היו לכך מתנגדים מי שלא חזו למרחוק שלא הכירו את הדברים לעומקם, היום לאחר כל כך הרבה שנים הכל מודים כי דרכו היא הייתה הנכונה. כאשר קירב יהודים יצאו נגדו בחרב ובחנית צעקו כי הרבי מחדיר בני הנידה לכלל ישראל, ותראו לי היום קהילה ליטאית אחת שמתנגדת לקירוב יהודים והאם הבעלי תשובה שלהם לא היו כאלו?

כאשר הרבי שלח שלוחים לעולם, זעקו מתנגדיו בעולם החרדי כי הוא שולח משפחות שלימות שיהפכו לגויים במקומות הללו. ועתה 32 שנה לאחר הסתלקותו, האימפריה של חב"ד הולכת וגודלת ומצילה כל כך הרבה יהודים. אין פינה כמעט בעולם שיש שם יהודים ואין שם בית חב"ד, כאשר הרבי החל במבצע הזה ובבניית התשתית לשליחות, לא נתנו לזה סיכוי, והיום הכל מודים כי זו אימפריה. המתנגדים הכי שרופים שמסתובבים בעולם מודים בפה מלא כי השלוחים שם הצילו אותם. מי שנוסעים לצרכי רפואה ולעניינים אחרים, בית חב"ד המקומי, שם הוא יכול למצא אוכל כשר ולהיות בשבת מספקים את כל הצרכים שזקוק לו יהודי חרדי בעולם במיוחד במקומות שאין לו כל מושג מאנשי המקום

כדרך העולם החרדי, כאשר זה אומר יום אומר השני לילה, וכך היה אצל הרבי בכל מה שהציע או תבע, קמו מתנגדיו וטענו כי זה לא טוב וכי צריך אחרת. ומעשית, היום לאחר כל כך הרבה שנים הם בעצמם עושים את מה שהרבי אמר אז לעשות. לא אשכח כאשר החלו השידורים של התוועדויות הרבי, המתנגדים והקנאים יצאו בחרב ובחנית נגד זה, טענו כי אסור לשמוע ואסור לראות וידאו בתקופה המאוחרת יותר כשזה התאפשר. והיום כל אלו שצעקו נגד הצילומים, ונגד השידורים, הם אלו שעושים זאת לא פחות גדול, זה פתאום הפך להיות כשר ללא הסבר, מדוע בשעתו כשהרבי מחב"ד עשה כך זה היה אסור ואילו עתה הפך למוותר

הרבי היה איש הלכה, לא היה אצלו דבר שהתיר או הורה אם זה נגד את ההלכה, זה מסביר הרבה התנגדויות שלו בתחום הציבורי, ומדוע הוא לא רצה שהחרדים בכלל יהיו חלק מן הפוליטיקה, לטענת הרבי אסור לערבב דת עם פוליטיקה ואסור שיהיו מפלגות דתיות בכלל וחרדיות בפרט, שהאחרים ירדפו אחרנו, אם היינו מבדילים בין דת לפוליטיקה היו מכבדים אותנו. ברגע שאנו כחרדים הפכנו לפוליטיקאים, זה מה שגרם למצב של שנאה כל כך קשה לכל ענין דתי

לא אשכח, היה זה פעם ביחידות שהיה לי אצל הרבי ודיברנו אודות המצב הפוליטי של החרדים בישראל, והזכרתי את ענין הסטטוס קוו שפירושו, מה שכבר מקולקל ימשיכו לקלקל, ומה שעדיין לא, יזהרו שלא יקרה. במילים אחרות, חילולי שבת קיימים ימשיכו בהיתר החרדים החותמים על הסכם קואליציוני ששם כתוב שמסכימים על 'סטטוס קוו', הרבי אז שאל האם בחוקותי תלכו זה ענין של פשרות? מה שאסור אסור בכל מצב ולכן אסור לקחת אחריות ממשלתית כלשהי. טענתי את הטענה של ה'גדולים' אז כי לפחות נציל שלא יהיה גרוע יותר, אבל הרבי לא קיבל שבשל כך מותר להסכים על חילולי שבת ואיסורי תורה אחרים רק מפני שמחללים שבת זה שנים

היהדות היה עיקר חייו של הרבי, איך ואיפה אפשר להציל עוד יהודי, כל מי שהרבי ראה והאמין כי הוא יכול להיות מנהיג טוב הוא עודד אותו להנהיג. ישנן כל כך הרבה עדויות של רבנים גדולים שכלל לא תכננו להיות מנהיגים ומשפיעים ובודאי שלא רבנים שעשו זאת רק בגלל דברי הרבי אליהם. הרבי שחזה בחורבן הגדול שלאחר השואה, במקום לבכות על השואה הוא חיפש מה עושים להחזיר את היהדות לכל מקום, במקום להיות עסוק עם מחאות והפגנות נגד מי שהם נגד התורה והמצוות, הוא פתח במבצעים שכל עניינם להחזיר תורה לישראל. רוב רובם של היהודים באותו זמן לא הניחו תפילין, ולמרות שהמתנגדים דאז זעקו כי המבצע הזה אסור מפני שמדובר במי שגופם אינו נקי, הרבי המשיך במבצע עד שהיום אלו שזעקו אז מבינים כי רק כך מחזירים יהודים ליהדות, מדליקים את הניצוץ היהודי, ואחר כך יקיימו עוד מצוה ועוד מצוה עד שיהפכו ליהודים שומרי מצוות ויחיו כהלכה. היום כל מי שעוסק בקירוב בעולם הליטאי עושה מה שהרבי עשה שלשים שנה לפניהם

במשך שנים הרבי חרש את העולם כולו התעניין על כל מקום שגרים שם יהודים ושלח למקומות הללו שלוחים, אלו הקימו בתי כנסת ומוסדות, קירבו יהודים, ומילאו את החזון של הרבי, להבטיח שכל יהודי מקיים מצוות, בכל מצב לא לוותר על היהודי, לעשות כל מה שרק אפשר שיבא לבית הכנסת ולקרבו על מנת להציל את עתידו. בתחום הזה כמי שמכהן כרב בבית הכנסת באמריקה מבין למה כוונת הרבי ומה הוא רצה להשיג. בית הכנסת שאני מכהן בו חוגג עתה 95 שנה להקמתו וממילא יש לנו חברים בגילאים מבוגרים, ומה עושים במצב הזה, מקרבים את היהודי, במטרה להשיג את ילדיו שאותם שולחים למוסדות חינוך טובים. גדל דור של חסידים ובני תורה שלא תאמינו מי הוריהם ועוד יותר לא תאמינו מי היו הסבא והסבתא שלהם חלקם עוד חיים. זה מה שעושים בחב"ד, מקרבים יהודי בשביל להציל אותו אבל הרבה יותר להבטיח כי העתיד שלו יהיה יהודי

כאן המקום להסביר ולהבין את דרכו של הרבי ומטרת השליחות שהיה בה משהו שמעטים עוסקים בכך, להחזיר את החסידות למקורה. מי שילמד את שנות המגיד ממעזריטש הרבי של רוב הרבי'ס, היו לו הרבה תלמידים ולא רצה חסידים, הוא תבע מכל מי שלמד אצלו שיהפוך לרבי, ואכן תלמידיו הרבים הקימו חסידויות. המטרה הייתה להציל את העולם היהודי, כל אחד חייב להשפיע להבטיח את העתיד היהודי. הרבי במבצע השליחות שלו עשה את מה שהמגיד עשה, שלח שלוחים בתפקיד של רבי מקומי, לא בסגנון של חסידות ימינו שזה הפך לביזנעס, אלא בסגנון המקורי של להציל את היהדות להבטיח כי עוד יהודי ועוד יהודי יקיימו מצוות ויבטיחו את עתידם היהודי

השקפתו של הרבי הייתה מן הכי קיצוניים כאשר עסקו בעניני היהדות, בניגוד לאחרים שארגנו הפגנות ומחאות או התכנסו לשם דיונים שברובם סיימו ללא תועלת, הרבי עבד בשיטת יתמו חטאים ולא חוטאים. הרבי קירב 'ציוני' אבל לחם ב'ציונות'. שיטת הרבי הייתה שחייבים לבנות תורה וקיום המצוות בכל מקום בעולם ובמיוחד בארץ ישראל, ולכן התנגד לכל מקום סכנה. הרבי זעק כי בחור ישיבה חייב ללמוד בישיבה ומי שעוזב והולך לצבא הוא מחליש את הצבא מפני שהתמעט לומד תורה

כאן צריך להבין מהיכן הגיע הרבי מה למד מאדמור"י חב"ד שעמדו בראש המלחמה בציונות. בניגוד למי שמרמים את עצמם כי קהילות קנאיות רק הם לחמו בציונות אין בכך אמת. הלוחם הגדול באותן שנים היה הרבי החמישי של חב"ד הרבי הרש"ב זי"ע, והרבי המשיך את עבודתו לא בדיבורים אלא במעשים, כאשר אחרים קיללו הרבי קירב. מטרת 'הציונות' הייתה לבנות יהודי מסוג חדש 'ציוני' שכל יהדותו שנולד לאמא יהודיה אבל אינו מתעסק עם תורה ומצוות. זה היה המשך לתפיסה המשכילית שביקשה להעביר את היהודי מלימוד התורה ללימודי מדע. הרבי ידע כי אם ילחם בשיטת הדיבורים והקללות הוא לא ישיג דבר. לכן פתח הרבי במבצעים ובכל העולם להציל את היהודים ושאלו יקיימו תורה ומצוות, מה שביקשה הציונות להשמיד, הרבי החזיר לחיים והבטיח את העתיד היהודי. אם העם היהודי חלילה היה 'ציוני', בדורנו כבר לא היה נשאר כמעט זכר ליהדות. היום ב"ה מתרבים שומרי תורה ומצוות בעולם כולו בזכות הרבי ועבודת השלוחים שעשו מהפך בעולם היהודי

חזונו של הרבי היה להכין את העם היהודי למשיח, הוא השקיע בענין כל כך הרבה שנים, ובשנותיו האחרונים בחיים בגוף הוא זעק 'עד מתי' מה עוד צריך לעשות בשביל שמשיח יבא. כאן אומר משלי זו דעתי, הסיבה מדוע שמשיח לא בא, על איחור של חמישים שנה אמר הרבי כי בגלל אלו שטענו כי זו 'אתחלתא דגאולה' הפסדנו חמישים שנה, וההמשך הוא לצערי שמנהיגי דורנו אינם רוצים את משיח זה לא טוב להם, כפי שהיה אצל המרגלים שחשו שברגע שיגיעו לארץ ישראל הם יהיו בבחינת 'אויס קאפילוטש מאכער'ס', ככה בימינו, ברגע שמשיח יבא, כל הרבי'ס והראשי ישיבות הופכים להיות כמו החסידים והתלמידים, משיח הוא שינהיג את ישראל, ומזה הם מפחדים

עתה 32 שנה לאחר הסתלקותו של הרבי המציאות היא שהאימפריה של הרבי הולכת וגודלת, כל אלו שטענו כי יום אחרי הרבי כל חב"ד מתנצרת אוכלים את הכובע. חב"ד היא ממלכה אדירה כזו שיש בה הכל מכל הסוגים מכל העדות ומכל המעמדות. יש חסידים שהם חסידישע, ויש מי שהם במצב אחר, ויש גם מי שזקוקים להרבה חיזוק, אבל המציאות שחב"ד מחזיקה את כולם גורם שגם מי שנופל בסופו של דבר חוזר למקור מפני שלא גירשו אותו. רצונו של הרבי שיהודי בכל מצב ישמור על יהדותו, גם אם יקיים רק קצת מצוות חשוב, מפני שזה מבטיח את עתיד ילדיו המבטיחים את ההמשך היהודי

מה שטוב אצל הרבי שבכל שנה אתה תופס כמה הרבי צדק ואיך חזה למרחוק, ואיך שהמצבים כפי שהזהיר עליהם מתממשים, מבחינה מדינית צבאית ומבחינה יהודית שזה עיקר העיקרים להבטיח את ההמשך היהודי שילך בדרך התורה והחסידות. בכל ג' תמוז ב'אהל' אני מודה לרבי על מה שחולל במשך השנים ועל מה שהשאיר לנו בכל תחום משיחותיו תורותיו מאמריו, ומחזונו הגדול שהוא האל"ף בי"ת להבטיח את ההמשך היהודי, עד שמשיח יבא שזו המטרה הכי חשובה בעם ישראל

חיים שאולזון

הרבי של כלל ישראל

אם מי רוצה להבין מה זה 'הושיבו ישיבה על קברו' צריך להגיע ל'אהל' הרבי'ס של חב"ד בקווינס, ולראות איך שבית הכנסת ובית המדרש שם מלאים עד אפס מקום, ועל כולם כמה דירות קנו באיזור האהל, בכל הרחובות מסביב, זה לא יאומן, מדובר במאות של דירות בכל שנה קונים עוד ועוד עד שישנם רחובות לצד ה'אהל' שעל כל בית כמעט אתה רואה מזוזה, ככה שבשבתות נמצאים במקום הרבה חסידים, לא רק אורחים, תושבי המקום שקבעו את ביתם לצד האהל, זה משהו שלא יאומן לאלו מספרים הם מגיעים ומתרבים

השנה בניגוד לשנים אחרות, התמזל מזלי והייתי יותר מחצי שעה בתוך ה'אהל' בג' תמוז בניגוד לשנים קודמות בג' תמוז נתנו לי להיות במקום חמש דקות. קשה לי לעמוד בתור שעות, אודה על האמת מכניסים אותי ישירות ל'אהל', והפעם התמזל מזלי והכניסו אותי יחד עם יו"ר אגודת חסידי חב"ד הרב החסיד רבי אברהם שם טוב ובנו מוושינגטון וכמה אחרים, הוא קורא את הפ"נ הכללי שר ניגונים ואומרים כמה תפילות קבועות, כך שבינתיים הספקתי לומר כמעט את כל ה'מענה לשון' וגם להשתתף בניגונים. ותוך כדי ראיתי מי הם הבאים ל'אהל' זה לא יאומן, הרוב ממש אינם חסידי חב"ד לפחות לפי המראה החיצוני, כאלו שבעבר לא הייתי מאמין שהם יבואו ל'אהל', זרמו מאות בזמן שהייתי שם באמצע היום

ה'אהל' הפך להיות מרכז בכל השנה, הוא פתוח 24 שעות ביממה ובחגים, והמקום תמיד מלא, המקום הפך להיות מרכז החיים לא רק לחסידי חב"ד, וכאן היחודיות, אתה פוגש את מי שלא חלמת שתראה שם. היום אין כמעט מי שאינו מכיר עוד בגדלות ובעליונות הרוחנית של הרבי

כאן המקום לספר, במשך השנים פנו אלי אנשים מהארץ ומכמה מקומות בעולם וביקשו לקחת עשרה אנשים ולבקש בשמם מחילה מהרבי, לפני עשרות שנים הם חירפו וגידפו על סמך הסתה נוראה של מי שהיה להם ענין פוליטי בעניין, הם תופסים היום כי הם טעו, ביניהם מתלמידי מי בבני ברק שלחם ברבי. לא אזכיר שמות אבל אחד מן הלוחמים הגדולים ברבי, תלמידו של ראש ישיבה בבני ברק פגשתי ב'אהל' הייתי המום והוא אומר לי, שהוא היה אז צעיר ולא קלט כי הוא טועה

את מה שאספר לכם כאן שמעתי מן האיש עצמו זקן שגר בווילימסבורג, - השם אצלי, וגם מספר הטלפון שלו - הוא חיפש אותי, לא הבנתי לשם מה הוא צריך אותי. סוף סוף שוחחנו והוא מספר לי סיפור מדהים. הוא רוצה שאדע את הסיפור שלו. הוא היה חסיד גדול של רבי יואל מסאטמאר היה נשוי אבל לא היו לו ילדים, הוא כבר היה נשוי חמש עשרה שנה, הוא התברך הרבה פעמים מרבי יואל שיזכה לילדים אבל משום מה זה לא הלך

יום אחד הוא נכנס לרבי יואל ובכה ואמר לרבי יואל שאיני יוצא מהחדר עד שהרבי יבטיח לי כי השנה אזכה לזרע של קיימא, ורבי יואל  אמר לו אני יכול לתת לך ברכה, הבטחה איני יכול לתת. הוא לא רצה לצאת ביקש שוב ושוב שיתן לו הבטחה. אמר לו רבי יואל אם אתה רוצה הבטחה, יש אדמו"ר באיסטרן פארקוויי הוא יכול לתת הבטחות תלך אליו תגיד לו שאני שלחתי אותך

הוא מיהר והגיע למשרד של הרבי וביקש שיסדרו לו יחידות עם הרבי, והרב חדקוב המזכיר של הרבי אמר לו כי הלילה זה כבר בלתי אפשרי יש כל כך הרבה והרבי לא יסיים לפני שחרית בבוקר אולי ביום אחר. האיש התעקש ואמר כי אני חייב מיד יש לי שליחות מרבי יואל לרבי. הרב חדקוב שמע שמדובר בשליחות כזו אמר לו, אז אסדר לך אבל זה כבר יהיה לפנות בוקר מפני שהבטחתי לאחרים לפני כן, הוא הגיע למקום ישב ולמד בזאל ב-770 כל חצי שעה בדק מתי יכנס, ולפנות בוקר הגיע תורו ונכנס לרבי. הוא סיפר את הסיפור שלו לרבי וביקש מהרבי שיבטיח לו כי השנה הוא יזכה לזרע של קיימא. הרבי התחמק מהבטחה, ונכנס עמו לשיחה ושוב הוא חוזר ואומר לרבי כי הוא זקוק להבטחה. הרבי ביקש לדעת למה דווקא הבטחה מדוע לא מספיקה ברכה, ואז אמר לו כי הוא חסיד של רבי יואל מסאטמאר שבירך אותו הרבה פעמים וזה לא הלך, הוא ביקש ממנו הבטחה ואמר לו כי הבטחה יכול לתת רק הרבי מאיסטרן פארקוויי לך אליו, ולכן אני פה מבקש מהרבי הבטחה. הרבי שמע ולא הגיב במשך של דקה שאל אותו שוב כמה שאלות, ולבסוף הבטיח לו שהשנה יזכה לזרע של קיימא, ובאותה שנה ה' עזר לו ונולד לו בן, ומאז כאשר מי בווילימסבורג אמר מילה רעה על הרבי הוא היה מוכיח אותם וצועק כי אינכם יודעים מיהו הרבי מחב"ד תשאלו את רבי יואל הוא יאמר לכם, וסיפר את הסיפור שר' יואל הוא זה ששלח אותו לקבל הבטחה מהרבי מחב"ד

בלי נדר אסדר את הסיפור עם כל הפרטים הקשורים בסיפור הזה עם השמות, זה חשוב לדעת כי בניגוד לעסקנים ולחסידים שמקללים ומדברים בצורה מבזה, רבי יואל הכיר בגדלותו של הרבי, והסיפור הזה הוא אחד מרבים אחרים

עם ישראל איבד רבי בגוף כאן למטה, אבל הוא יחד עמנו, תורתיו מעשיו ופעולותיו חיים וקיימים, מפעליו בכל תחום שעסק בהם חיים ומתחזקים, הדור החדש כבר לא זכה למה שאנחנו זכינו לראותו לחוש מה זה גדול בישראל אמיתי ענק שבענקים שקשה היה למצא כמוהו. הוא לא היה הרבי של חב"ד בלבד, הוא הרבי של כלל ישראל

חיים שאולזון

הפגנות השבוע צעד חשוב במצב שנוצר

נקלענו למצב של אין ברירה, זה לא מה שאנו רוצים ושואפים, מי שלומד את הגישות השונות בחברה החרדית לא רק בשנים האחרונות ימצא כיוונים אחרים לגמרי, יש מי שלחמו נגד כל מי שנהג באלימות, ויש את ההשתוללות של הפלג הירושלמי מפני שלא רצו לקבל את גישת הרב אויערבך שרצה הפגנות למרות שנתנו דיחויים לבני הישיבות. כל עוד שבני ישיבות קיבלו דיחוי ויכלו לשבת וללמוד רוב הציבור החרדי היה נגדם, וגם היום לא מקבל את גישתם. גם כאשר החלו המעצרים עדיין הציבור החרדי לא נדבק למעשי הפלגים למיניהם. אבל כאשר המשטרה החלה להשתולל ובדרך לא סבירה, נוצר מצב של אין ברירה וכולנו חייבים לצאת למלחמה

שנים רבות לא ראינו מחזות כפי שחזינו השבוע, לא רק בהפגנות, הרבה יותר בגישת הרבנים ובעידוד שהעיתונים החרדים נותנים לפלגים למיניהם, ולא מפני שאוהבים את דרכם, אלא מפני שאי אפשר לחזות במחזות כפי שחזינו השבוע ולא לקרא למלחמה על התנהגות המשטרה באלימות פרועה שאין דומה לה בישראל. ומה לכם יותר מהעצרת של גור, דבר שלא קרה עד השבוע, מפני שהם היו תמיד בצד האחר של פלגי הליטאים והיו נגד ההפגנות שהם עושים בכל שני וחמישי. עתה גם הם ארגנו משהו, אמנם רק עצרת ולא הפגנה, זו אזהרה שאם ימשיכו בדרך הזו לא תהיה להם ברירה וגם הם יתנו יד ועידוד להפגנות הפלגים הללו

שיהיה ברור, החרדים לא יתגייסו לצבא. הבודדים שמתגייסים הם פחות מעשירית ממה שהיה הצבא משיג אם לא היו מעצרים. מה לכם יותר מן החיילים בחטיבות החרדיות הזועקים כי אינם יכולים לשאת את המצב הזה מפני שזה מזיק להם. המשטרה והפרקליטות לא ישיגו דבר גם אם הם יכניסו לבית סוהר עוד אלף חרדים. ואדרבה שיעצרו עוד ועוד מפני שזה ינרמל את המצב הזה אצל החרדים כולם ירצו לשבת בבית הסוהר ולשאת בתואר של אסיר עולם התורה אדם שנענש רק מפני שהוא לומד תורה, מה שמזכיר תקופות נוראות במלחמת הנוצרים ביהודים בשעתו

אם במשטרה בצבא ובפרקליטות לא קלטו כי לא יצליחו לגייס את החרדים, אז הם יקלטו כאשר יגבירו את הצעדים נגדם. כאשר הרבנים כולם יתכנסו ויכריזו על חרם חמור על כל מי שמתגייס לצבא, גם מי שהתגייסו או מתכננים לעשות זאת ייאלצו לברוח משם. זה יקרה אם יבינו כי רק כך הלוחמים בלומדי התורה יפסידו במערכה שלהם. אף אחד מן החרדים לא נבהל מבית המשפט ולא מהמשטרה, וישנם מי שישמחו לשבת בבית הסוהר כמי שנפלו על משמר התורה, הם יהיו בעתיד סמל, ולהבדיל כמו שהיו יהודים עם מספר על הידיים שהנאצים עשו להם, כך יהיו כל כך הרבה אסירים מי שנשלחו על ידי הציונים לבית הסוהר מפני שהם למדו תורה

המצב הזה ימשך כל עוד שאנו החרדים נראה חולשה. רק כאשר נגביר את המערכה נגדם, יפגינו דווקא בשעות הכי עמוסות במדינה, ולא רק במקום אחד, אלא בארץ כולו, בכל מקום שיש חרדים שייצאו לכבישים ויחסמו את הדרכים, הם ייאלצו לעשות הרבה חושבים אם זה כדאי להם

בנוסף המאבק הכלכלי, מתחילים עתה בהכרזות חרם על מפעלים ומצרכים, כאשר תצא הוראה מן הרבנים בעניין, הם יפסידו בגדול. התורה לעולם לא תיכנע לעוכרי ושונאי התורה, מי שרוצים למחוק אותה מכלל ישראל. הנוצרים ניסו לעשות זאת לפני הרבה שנים, הם צינזרו את  הגמרא וחשבו כי יפסיקו ללמוד, הם שרפו את הגמרות שהדפיסו בשעתו, וזה לא הלך להם, התורה חיה וקיימת. כך יקרה עם עוכרי התורה הנוכחים בישראל שהם בבג"ץ ובמערכת המשפט, בסופו של דבר התורה תנצח ובענק הרבה יותר ממה שהיא קיימת בישראל היום. מספר לומדי התורה ילך ויגדל ודווקא בגלל המלחמה שלהם בלומדי התורה

אין צורך בחוק כלשהו בעניין הזה. מה שצריך שישובו לסדר שהיה, שכל מי שלומד דוחים את גיוסו, ומכאן ואילך כל אחד יחליט לעצמו. הצבא במשך של שבעים שנה עשה הכל להחדיר חילוניות למקום הזה דבר שלא מאפשר לשומר תורה ומצוות לשרת בצבא. היום אפילו המזרחניקים שמתגייסים זועקים מרה על מה שגורמים לבחורי ישיבות ההסדר בצבא. אם הצבא רוצה באמת חרדים, שיכין חטיבות לא ציוניות, היכן שחיים על פי הלכה ולא מכירים בלאומיות ששייכת למשיח צדקנו, החילונים גנבו את הלאומיות, אבל לזמן מוגבל עד שהמשיח יבא אי"ה בקרוב מאוד, ואז כל הרשעה כולה מהרה תכרת, התורה היא זו שישאו אותה בגאון ברחובה של עיר וכולם כל היהודים בישראל יודו כי התורה היא חיינו ובלעדיה אין לנו כלום

חיים שאולזון

דרעי משקר לבוחריו - הוא מנע חוק גיוס בשל התנגדותו לעמדת גדולי התורה

אין מנוס אלא להסיר את הכפפות, מדובר בטרגדיה חרדית, כאשר מי שאמור לעשות למען האינטרס החרדי עשה הכל למנוע מן החרדים חוק טוב כזה שיאפשר לכל בחור שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד, אריה דרעי גישתו ושיטתו בנושא הזה נוגד את דעת גדולי התורה האמיתיים, הוא רוצה שהצבא יתמלא בחרדים למרות שהוא יודע כי רוב הספרדים שנכנסו לצבא חרדים יצאו משם חילונים, כפי שהוא בעצמו העיד כי במשפחתו כל מי שנכנס לצבא עם כיפה יצא בלי כיפה, ובכל זאת הוא רוצה 'להוכיח' כי החרדים משרתים בצבא, בענין הזה הוא מתנהג כמו המזרחיסטים בהבדל אחד, המזרחיסטים אומרים בגלוי את מה שהם חושבים, דרעי החזיק בליבו את תכניותיו כאשר הוא מצרף לצידו את משה גפני שרוצה כמוהו אבל יודע כי גדולי התורה נגד, וכי חוק חייב להיות כזה שיאפשר לכל בחור ללמוד בישיבה

לא ברור מי עבד על מי, דרעי על גפני או גפני על דרעי, מה שכן ברור שניהם רימו את כל מי שיכלו כי מכינים חוק 'טוב' כזה שכולם יהיו מרוצים ממנו, וזו הסיבה מדוע משה גפני במקום להכין את הציבור במשך השנה האחרונה שיידעו כי חוק כפי שגדולי התורה רוצים שיאפשר לכל בחור ללמוד לא יהיה, וכי מדובר בחמישים אחוז בלבד, הוא עבד על דרעי ואמר לו כי בסופו של דבר הגדולים יאשרו את הנוסח כפי שמכינים עתה, וניסה לעבוד על הגדולים שכדאי לחוקק את החוק מפני שזה יתן לנו שנתיים שלשה רגועות ואז נחפש מה לעשות, דרעי היה משוכנע כי החוק עובר וכי גפני עשה עבורו את העבודה אצל הגדולים, והיה המום כאשר שמע כי הגרמ"ה הירש לא רוצה לדבר עם החכי"ם בכלל עד כדי שכאשר משה גפני ביקש להכנס לביתו הוא גירש אותו לא רצה להכניסו, בשביל שלא יהיה מי שייצא ממנו עם סיפורים כי הדברים מסתדרים, הרב הירש רצה שיהיה ברור כי הוא נגד כל חוק שמחייב חמישים אחוז מן הבחורים הצעירים ללכת לצבא

ניגש למספרים. בשנה הקרובה יהיו יותר מעשרת אלפים בני 18 שאמורים ללמוד בישיבות, אם החוק היה עובר בשנה הראשונה והשניה עדיין ישנם מספיק ממי שאינם בישיבות שימלאו את המכסות, אבל בשנה השלישית כבר תהיה בעיה וברביעית החוק מחייב לחלק את כל הבחורים בלי יוצא מן הכלל לחמישים חמישים שפירושו רק חצי יוכלו ללמוד, ומי הם יהיו? מי יקבע מי כן יהיה בישיבה ומי לא? זו בעיה אחרת וקשה

לדרעי היה נציג בועדה ופעיל מאוד ששמו אזולאי, הוא דיווח לו על מה שקורה בוועדה וידע כי החוק קובע כי חמישים אחוז מן התלמידים הצעירים הולכים לצבא, ולכן הוא לא עשה כלום נתן לזמן לעבור קיווה שעד לבחירות יהיה חוק, הכסף ישוב לזרום לקופת הישיבות וזה יבטיח לו את הבחירות. לא בחינם דרעי כעס על גפני וניתק עמו קשר לאחר שהבין כי עבד עליו שיש לו את הרבנים בכיס והם יעשו כפי שיורה להם, הוא חשב שהרבנים לנדו והירש בכיסו של גפני כמו שחכמי התורה של ש"ס בכיסו של דרעי. הוא נתן לספרדים לסבול בכלא מתוך אמונה כי הנה הנה גומרים עם המעצרים, וכי הבחורים כולם יקבלו את הוראת גדולי התורה שמאשרים את החוק המחייב חמישים אחוז לשרת, ויוכל לרקוד על שתי החתונות. אבל כאשר ראה כי הסיפור אחר לגמרי עשה סיבוב של מאה ושמונים מעלות והחל להשתולל מפני שמתקרבים לבחירות וכל מעצר של ספרדי ההורים ובני המשפחה והישיבות מקללים אותו, והפך להיות קנאי לוחם נגד המעצרים ובעד שבני הישיבות ילמדו בישיבה

אם דרעי מראש היה קובע, כי לא יהיה חוק שלא יאפשר לכל הבחורים הצעירים לפחות, שיוכלו ללמוד בישיבה, הכל היה אחרת. אבל הוא לא רצה להראות למסורתיים שמצביעים ש"ס שהוא כאילו בעד שהצעירים החרדים לא ישרתו בצבא, הוא גרר למצב שהרבנים לעולם לא יאשרו חוק כזה, ועכשיו הוא בבעיה

דרעי היה בעד ויתורים גדולים בתחום הגיוס, הוא מוכן היה להפקיר חמישים אחוז של החרדים לצבא מחלן שסופם הרוחני שם ידוע מראש, למען כסאו וכוחו. עתה הוא בבעיה עם החרדים הספרדים הקולטים איך הוא עבד עליהם במשך שנים נתן להם את ההרגשה שהוא בעד שילמדו בישיבה ומתברר כי היה מוכן להפקיר מחצית לצבא המחלן ולמנוע מהם את היכולת ללמוד בישיבה לפחות בצעירותם. מועצת חכמי התורה שידעו מה רוצה דרעי סידרו אותו כשקבעו כי הם סומכים על הרבנים לנדו והירש ומה שהם יחליטו מקובל עליהם. לכן רצה דרעי שגפני יעשה לו את העבודה המלוכלכת, אבל גפני הוליך את דרעי שולל אמר לו כי בסופו של דבר בגלל מצב הכספים בישיבות הם יוותרו ויסכימו כי חמישים אחוז ילכו לצבא, ומעשית ראשי הישיבה הגר''ד לנדו והגרמ''ה הירש אמרו לגפני כי לעולם לא יתנו יד לחוק כזה, ונאלצו לשחק משחק כי מנתקים את הגוש כאשר לא נתניהו משקר אלא גפני יצא השקרן, לא אמר לנתניהו כי הרבנים לעולם לא יסכימו לחוק שיחייב חמישים אחוז מן הבחורים ללכת לצבא

מי שכל תכניותיו נכשלו זה דרעי שרצה בכל מאודו חוק גיוס למרות שזה מפקיר כל כך הרבה לחילוניות, ועתה הוא מתמודד עם הציבור שלו שכל כך מאוכזב ממנו, הוא עבד עליהם שנים. הרב סאלים הוא זה שניצח הוא זה שטען את הטענות האלו על דרעי שהבטיח להיות ילד טוב וישמע לרבנים ולכן הצטרף למועצת החכמים, היום הכל יודעים כי מי ששירת את השטן בגיוס החרדים זה אריה דרעי

חיים שאולזון

על מי אתה עובד? האם הצלחת למנוע הכנסת נשים לטנקים עם דתיים וחרדים? - תפסיק לשקר!!!

כל אלו שהבטיחו כי הצבא עובר שינוי ומכשיר עצמו לקליטת חרדים, נוכח שוב ושוב כי דיבורים לחוד ומעשים לחוד. כל ילד יודע כי אחד הדברים הכי מפרידים וקשים לא רק לחרדים גם לדתיים ובמיוחד לבני ישיבות ההסדר זה ענין הנשים שמשרתות יחד עם גברים, ולא רק שלא עשו למנוע זאת, הם הוסיפו חטא על פשע מכניסים חיילות לתוך הטנקים היכן שמשרתים דתיים, במקום כל כך צפוף בנות עם בחורי ישיבות בשריון, ואין זה פלא מדוע ראשי ישיבות ההסדר יצאו בקול זעקה גדולה ומרה על המצב הזה

הבטיחו חטיבות חרדיות, האם יש כאלו? או רק הדביקו להם שם 'חרדי' ומעשית מדובר במקום שמבחינה הלכתית מטונף. הצבא שולח מיסיונרים לספר כי החטיבות החרדיות מצויינות לחרדי ואין בעיות הלכתיות. אחרים אומרים תפנו אלינו ואנחנו נטפל נסדר שהשירות יהיה ברוח חרדית. צביעותם של אלו, שמבטיחים דף היומי לחיילים, אבל לא מבטיחים שלא ישרתו יחד עם נשים, ושלא ידחפו חיילות לטנקים, שם אומר הרמטכ"ל בצורה הכי ברורה שלא יאפשר למנוע מחיילות שירות במקומות הללו

נעשה ברור, אין כל כוונה לארגן חטיבות חרדיות על מלא. משקרים את החרדים מבטיחים כי ילמדו דף היומי וחושבים שככה הם ירוצו לשרת, ולא מספרים לכם על כל כך הרבה איסורים חמורים שעוברים בצבא הכרוכים בחילולי שבת ובאיסורים חמורים אחרים. הדוברים החרדים שדוחפים אתכם לשרת בחטיבות חרדיות עושים זאת למען הכסף שהם מקבלים ולא מפני שהם יכולים ומסוגלים לסדר. מציאות היא, שישנה קול זעקה גדולה על כל כך הרבה קלקולים והרמטכ"ל אומר במפורש כי לא יעצור זאת. ההיפך, הוא הכריז כי יחדיר יותר חיילות ובכל מקום, כשבמילים אחרות הוא אומר כי הוא עובד בשיטת בלעם 'בעל פעור' שיבטיח כי חרדי כבר לא ייצא מן הצבא חרדי

אין כל דרך למנוע את המכשולים ההלכתיים בצבא, ולכן אין כל אפשרות לשרת במקום כזה בדרך כלשהי. יהודי ירא שמים יעדיף להיות כל חייו בבית הסוהר וחלילה לא יסכים לעבור על איסורי תורה חמורים כפי שהם בצבא בישראל

חיים שאולזון

הצדעה לרבי במשכן הנשיא - זוהמתו של יוסף יצחק אהרונוב פשע שלא יסלח

 בכל חייו נזהר הרבי שלא להוציא מפיו את המילים 'מדינת ישראל', ועד כדי שלא רצה לנסוע לנשיא המדינה זלמן שזר לכבדו מפני שהוא נשיא מדינה שאסור היה לה לקום לפני המשיח. לא הייתה ברירה לזלמן שזר והוא הגיע לרבי למרות שזה היה נגד התקנון. הרבי עמד על כך, שה'לאומיות' הישראלית היא חמורה ואסורה, מפני שהיא שייכת למשיח צדקנו רק הוא יביא את 'הלאומיות' לישראל, וכל עוד שהוא לא עשה זאת אסור לנו להיות 'לאומיים'

שיחות הרבי נגד המציאות הישראלית בכל הקשור ל'מדינה' 'צבא' ועוד עניינים כאלה רבים, גם היכן שיכלו לקבל הרבה כסף, הרבי כתב אסור אפילו לחשוב בכיוון הזה. כאשר הרה"ח ר' אפרים וולף כתב לרבי כי מציעים לישיבה בלוד להפוך להיות ישיבת הסדר והמדינה תממן את הישיבה הרבי כתב מופרך לגמרי, והוסיף כי פלא הוא שבכלל שואלים שאלה כזו זה היה צריך להיות מובן מאליו שזה מופרך לגמרי, הרבי התרחק מכל מה ש'לאומי' ו''מדינה' גם אם כיבד את כל מי שבא או פנה אליו, אבל מעולם לא נתן הכשר לדברים האלו גם כאשר היו יכולים לקבל תקציבים גדולים

הרבי לחם ב'ציונות' מלחמת חורמה. המלחמה הזו החלה אצל הרבי הרש"ב שעמד בראש הלוחמים נגד 'הציונות' והרבי המשיך אותה בשיטתו להרבות במבצעים לזכות יהודים לקיים מצוות ובכך להכשיל את מטרת ה'ציונות' שביקשה למחוק תורה ומצוות מישראל, ותפקיד החסידים הוא ללכת בעקבותיו של הרבי, וחלילה לא לעשות דברים שהם היפך השקפתו של הרבי

השבוע קרה משהו מזעזע ממש, דבר שראשי חב"ד צריכים היו להבין בעצמם שזה נוגד את השקפת הרבי ועשו 'הצדעה' לרבי במשכן הנשיא מה שמסמל את ה'לאומיות' הישראלית דבר שהרבי לחם במציאות הזו, ובמיוחד כאשר הרבי לא רצה ללכת לזלמן שזר מפני שהיה 'נשיא המדינה', דבר שמספיק להבין כי חלילה לחסידי חב"ד ללכת למקום הזה, ובודאי שלא לעשות 'הצדעה' לרבי. המקום על פי הרבי מונע את ביאת המשיח, וכל ילד בחב"ד יודע כי הרבי רצה ורוצה שהחסידים יעשו הכל למען ביאת המשיח, וצעד כזה כפי שעשו השבוע מרחיק עוד יותר את ביאת המשיח

חיים שאולזון

הנאצים השמידו יהודים והציונים מבקשים להשמיד את התורה והמצוות

לא כולם אהבו את ההשוואה הזו כי היא מצמררת, אבל כאשר חושבים לרגע, ובמיוחד מי שבקי בהיסטוריה היהודית, הקורה בישראל בשנים האחרונות ובמיוחד בתקופה האחרונה דומה מאוד לרצח של מיליוני יהודים על ידי נוצרים במטרה למחוק את תורתנו הקדושה, ודומה לעוד תקופות של יצורים שביקשו למחוק תורה על ידי 'השכלה', ואחר כך באה השמדת היהודים כולם כולל מי שאינם שומרי תורה, ועתה בישראל מבקשים להמשיך אותם מי שביקשו למחוק תורה ומצוות מן היהדות ומבקשים לסגור את הישיבות, מאבק הדומה מאוד למה שיוון עשתה בשעתו ליהודים, וכאשר עוברים על כל השנים של הקיום היהודי, המאבקים הכי קשים היו המאבקים למחיקת התורה

מי שילמד את התקופות שבהן לא רק צינזרו את הגמרא הם שרפו את הגמרות וכל הספרים היהודיים, עברנו זמנים של שפיכות דמים נוראה, ועתה זה חוזר בישראל, לא ירחק היום ויהיו גם נרצחים. בהפגנות כבר היו כאלו, ובפרעות של השוטרים בבני הישיבות המחזות דומים, ולכן אי אפשר להתעלם ולטעון כי אסור להשוות

הייתי מעדיף שלא יהיו מחזות כאלו וכל דמיון למה שעשו ביהודים לא רק בגטו הרבה לפני כן בכל כך הרבה מקומות במיוחד באירופה, אבל המציאות היא, ששנאת החילונים לחרדים שוברת שיאים ולא ירחק היום שמחזות אלו יהיו קבועות. שנאת החילוני את החרדי רק מפני שהוא לומד תורה מוכיחה כי החילוני אכול שנאה ללומדי תורה. גם את המזרחניק'ים אינם אוהבים, אבל אלו לא מפריעים להם לחיות כגויים, הם לא אוהבים את ישיבות ההסדר וההוכחה הם מחדירים לטנקים בנות על מנת להכשילם כמעשה בעל פעור. למי שאינו יודע מה זה, הצעת בלעם לבלק איך להכשיל את ישראל. אנו החרדים נאלצים להילחם על הקיום היהודי, בכל דרך אחרת שאינה חרדית אי אפשר יהיה להבטיח את הקיום היהודי. מציאות היא שכל היהודים של ימינו מקורם ביהודים ששמרו על התורה וקיימו את מצוותיה. ברגע שחלילה לא יהיו עוד כאלו ימחקו את היהדות

מזל שהיהודים מפוזרים בעולם ככה לא יוכלו למחוק את התורה מישראל, וטוב שהם לא עולים לישראל כל עוד שמשיח לא בא. אבל תושבי ארץ ישראל הסובלים מן האלימות הנוראה של ציונים אלימים אכזרים שטופי שנאה ליהודים שומרי תורה ומצוות נאלצים להיאבק על חייהם הרוחניים והעתיד היהודי שלהם, ואין להם מנוס אלא להילחם ובכל דרך להבטיח זאת

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

מדוע בבעלזא מידת האכזריות של מלמדים כל כך קשה?

אני מאמין שישנם מי בבעלזא השואלים את השאלה הזו ומחפשים מה עושים לתקן את התדמית הנוראה שיש להם בתחום הזה. זה מתחיל לפני חמישים שנה ויותר בתל אביב ועוד מקומות, היכן שמלמדים היכו תלמידים בצורה נוראה. מי שהעלה עכשיו שוב את הנושא אינו הראשון, לפני שנים העלה את הנושא מישהו ידוע אחר אחד מחסידי בעלזא, יותר נכון מי שגדל בבעלזא ומעריך את החסידות אבל מצר על האכזריות של המלמדים. בעלזא מעולם לא הגיבה בצורה שתסביר מדוע זה ככה והאם יש מי שמתיר זאת בבעלזא, ואיך זה קרה שכל כך הרבה תלונות יש על מלמדים בבעלזא בעבר וגם בעשרות האחרונות. אני רוצה להאמין שלמדו לקח ויש היום פחות גם בשל החשש שימצא מי שיגיש תלונה למשטרה. ובכל זאת מהיכן מגיעה מידת האכזריות הזו בבעלזא? זה לא דבר שקרה רק לאחרונה

האם מפני שמדובר באח של גבאי הרבי לכן מעלימים עין?

הטענה שיש למי מהחסידים שהתכתבו עימי בנושא, כי אחת התלונות המרכזיות הוא נגד מי שאחיו הוא גבאי אצל הרבי, ולכן לא עושים לו כלום. הם קיוו כי יסלקו אותו מהעבודה הזו, אבל לא נוגעים בו. רבים בבעלזא חוששים ומפחדים מה קורה עם ילדיהם במוסדות החינוך, והאם מכים אותם באכזריות. ההגיון אומר כי לאחר בירור אם הטענות  נכונות היו צריכים לסלקם ולהענישם, אבל המלמדים שהיכו בבעלזא פרט לבודדים שהיו מי שפנו נגדם למשטרה, לא נפגעו וממשיכים להיות חסידים מן השורה כאילו שלא עשו דבר

מי שאינו יודע לחנך בלי אכזריות שלא יעסוק בחינוך

בעבר זה היה מקובל. בשנותיי בחיידר לפני שישים ושבעים שנה, הרבי'ס היו מכים באכזריות נוראה. על שולחן הרבי היה תמיד מקל וקאנטשיק ועוד חומרי חבלה, כאשר הרבי ביקש 'לחנך' הוא היה נותן לילד 'מאשקאנטע', היה מניח אותו על השולחן, מסיר את המכנסיים שלו ומכה אותו מכות עד שהיה צועק וזועק ומבטיח כי לא יעשה זאת שוב. לרבי בחיידר היה מקל, היה קורה לילד אומר לכווץ את האצבעות ומכה בהם במקל באכזריות קשה. סטירות בהפתעה היו רואים לפחות כמה פעמים ביום. היום ב"ה לא רואים זאת עוד, מפני שמפחדים שההורים ישמעו על כך וחוששים שיגישו תביעות. בעבר בזמן שלי, אף ילד לא היה מספר להורים שקיבל מכות, מפני שאז היה חוטף גם מהאבא מכות על כך שהיכו אותו וכנראה הגיע לו. הבעיה הייתה כל צרוע וכל זב כל מי שלא היה לו פרנסה הפך ל'מלמד'. נכון שהיו מלמדים טובים ומוכשרים, אבל משום מה שיטת החינוך היה במכות לתלמידים. חבל שאיפשרו זאת. היום המצב שונה, אם כי עדיין מתמודדים עם מצב של 'מחנכים' הרחוקים מאוד מלהבין בחינוך. בשל המשכורות הקטנות מגיעים לתפקידי הוראה מי שלא מתאימים. הגיע הזמן שלא ימנו את מי שלא מתאים לתפקיד. הצעד הראשון שחייבים לעשות בטוח, כי מי שלא יודע לחנך בלי מכות ואכזריות כזו או אחרת, אסור לו לעסוק בחינוך שיחפש עבודה אחרת

אריה דדעי מודה כי ש"ס אינה מפלגה חרדית על מלא - הוא חייב לאזן בין חרדים ומסורתיים

ככה זה כאשר אינטרסים מתנגשים זה בזה. הוא חייב להיזהר שחלילה לא ייראה חרדי מדי אצל המסורתיים, ומצד שני להראות לחרדים כי הוא עובד בשבילם ולעיתים הדברים מתנגשים. למשל כאשר עוסקים בענין של גיוס חרדים, חלק גדול ממצביעי ש"ס הולכים לצבא הם אינם לומדים בישיבות הם מסורתיים אבל לא חרדים. זו הסיבה שהוא שלח חברי כנסת לכלא לבקר ספרדים עצורים, הוא עצמו עד לשבוע האחרון לא עשה זאת. וכאשר דיבר השבוע הוא אמר את האמת המלאה כי ש"ס אינה מפלגה חרדית על מלא, אלא מעורבת והוא חייב לאזן בין מסורתיים לחרדים. למען ההגינות אריה דרעי - אם הוא הגון - עליו לומר לציבור את האמת כי ש"ס אינה מפלגה חרדית אלא היא מן שעטנז או כלאים של חרדים ומסורתיים יחד דבר הסותר את השקפות המצביעים למפלגה. רבים ברחוב החרדי מצביעים לש"ס רק מפני שמרמים אותם ערב הבחירות כי ש"ס היא מפלגה חרדית, וזו הונאה. על דרעי להכריז ואף לעשות ברור בכל דרך כי ש"ס אינה חרדית על מלא, ואז יידעו איך להתייחס אליהם

דרעי שואל מה עשו אחרים למען החרדים העצורים - מדוע אינו אומר מה הוא עשה!!!

הוא התרעם על השואלים ושאל, מה עשה בן גביר למען החרדים יותר ממנו. נכון, שניכם לא עשיתם דבר טוב למען העצורים, ההבדל בין בן גביר לדרעי, שבן גביר מעולם לא הצהיר על עצמו שהוא חרדי או שמפלגתו חרדית. דרעי בכל בחירות מציג את עצמו כנציג חרדי, ולכן הטענה היא אליו ולא לבן גביר. לדעתי חרדי שמצביע לבן גביר טיפש מפני שלא יוכל לסייע לחרדי. הנה ראינו כאשר כל כך הרבה חרדים בבית הסוהר לא ראינו שבן גביר בא לבית הסוהר לחזקם, הוא לעולם לא יעשה דבר כזה. אבל באשר לדרעי, כל שעה שחרדי בבית הסוהר והוא לא הפך עולמות לשחררם הוא פושע, מפני שהוא הבטיח כי יעשה למען האינטרס החרדי, והוא לא עשה זאת. רק עכשיו כשאנו בערב בחירות הוא נזכר

'הפלס' מחרים את הפגנות פלג פרידמן למרות האכזריות הנוראה של השוטרים

שנאה בין חרדים הרסנית וקשה בכל מקום אפילו בין המחבלים הליטאים המכונים פלגים, בעבר הם היו מאוחדים היום הם כמה פלגים, כל אחד מהם רוצה להיות גדול ומנהיג וככה זה נראה. אבל חשבתי שבכל הקשור ל'השקפה' הם מאוחדים ומתברר כי למרות שפלג הרב פרידמן יוצא להפגנות כפי שציווה הרב שמואל אויערבך, הפלג האחר מתעלם מהם ולא מזכיר אותם. גם כאשר האלימות של המשטרה הייתה נוראית, ובעוד שהעיתונים החרדים האחרים עשו מן האלימות המשטרתית ענין גדול, 'הפלס' של פלג אויערבך התעלם כליל מהם. - טוב לזכור זאת

באבא בימינו הוא בן הזוג של הנוכל ומי שרודף אחריהם טיפש שמכלה מעותיו

בימים אלה סילקו מניו יורק 'באבא' ששינה שמו ל'אביחצירא' בשביל שיוכל לספר כי הוא 'באבא', סיפר סיפורים על מה שהוא מסוגל ומחולל, וטיפשים רבים נתנו לו כסף, וכאשר הוא למד כמה תמימים יש בווילימסבורג ובורו פארק ומקומות אחרים בתחום של ה'באבות', הוא עבד עליהם עד כדי שהצליח לפתות נשים שהאמינו בו ועשו עמו כמו אותו מנהיג שהעלה נשים ל'אצילות' ועוד שטויות כאלו. הבאבא הנוכל נתפס במעשיו והמשיך במקומות אחרים למד כי יש ב"ה אצל החרדים הרבה תמימים שמכלים מעותם על 'באבות'. אז טוב שהם למדו במי מדובר. אבל האם הם למדו לקח להבין כי באבות ונוכלות הולכים יחד? ספק גדול. כבר בעבר הזהרנו מפני הבאבות הללו. בעבר היו באבות אנשים גדולים, אבל הדורות אחריהם משחקים בעלי מופתים ואינם כאלו הם גוזלים וחומסים אנשים בצורה הכי מגעילה, מבטיחים ישועות וכאשר זה לא הצליח הם מאשימים את היהודי שנפל בפח שלהם, כאילו שהנוכלות היא ה'תורה'. הגיע הזמן לפקוח עיניים ולא להאמין לאף אחד מהם

כפיה חילונית - סוף סוף הדתיים לאומיים קולטים זאת!!!

נער הייתי וגם זקנתי, חמישים ושבע שנים אני עסוק בנושא של 'מזרחיסטיות' ומה הבעיה שלהם. הם האמינו ומאמינים באידאה שהפילה אותם, איבדו את רוב בניהם לחילוניות, ולאחר כל כך הרבה שנים של ויכוחים קשים ומרים עימם, סוף סוף אני שומע מהם את מה שכתבתי לפחות חמישים וחמש שנים ויותר כי חיים אנו בישראל ב'כפיה חילונית', כאשר החילונים צועקים נגד 'כפיה דתית' יושבים להם פרשנים חרדים למיניהם ומתנצלים, במקום לומר להם בפרצוף כי המדינה היא כפיה חילונית בכל תחום כמעט, אין פינה היכן שלא כופים חילוניות על החרדים, ובצבא המקום הכי גרוע באמצעות החוק כופים עליך חילוניות. הדתיים לאומיים למרות שהם שילמו מחיר כל כך כבד בתחום הזה לא רצו להודות בכך. עכשיו הרבנים הדתיים לאומיים זועקים נגד הכפיה החילונית בצבא, על ידי החדרת נשים בכל מקום שהוא אסור הלכתית

המוסלמים שקרנים - ערפאת אישר זאת

הנשיא טראמפ לא הכיר אותו ומועלם לא התעסק עמו הוא היה הרבה שנים קודם, וכאשר לכאורה חתם על 'הסכם שלום' עם ישראל, הוא הכיר ב'מדינת ישראל' דבר שנגד את האמונה הפלשתינית והמוסלמית, הוא הסביר לחבריו הערבים כי הוא עושה כמו מוחמד שהבטיח ולא קיים. למי שאינו בקי בהיסטוריה, מוחמד סולק ממכה לאחר מאבק, ונסע לחיות ב'מדינה'. היה 'הסכם שלום' עמו עם אנשי 'מכה' כי עשר שנים לא יהיו מלחמות ויחיו לכאורה בשלום. מוחמד מיד כשהגיע ל'מדינה' החל לבנות את עצמו צבאית, ולאחר שנתיים וחצי הוא לחם ב'מכה' וחזר לשם, הוא רימה אותם וכך ניצח אותם. ערפאת אמר לחבריו שככה גם הוא יעשה. איראן עושה עתה את אותו דבר, וזה יהיה קל יחסית. מפני שטראמפ יהיה נשיא עוד שנתיים וחצי וקצת יותר, וכשיבא נשיא אחר שלא ירצה מלחמה הם יוכלו לעשות מה שירצו

טראמפ שוכח מה בעיית ארצות הברית - שלטון לטווח של בין ארבע לשמנה שנים ואין ערך להסכמים עימה

איראן נקלעה לבעיה שהיא חייבת לוותר על עקרונותיה, לפיו לא נכנעים לכלום אפלו לא לסעיף אחד. מבטיחים ואין כל כוונה לקיים. במיוחד כאשר עסוקים עם נשיאי ארצות הברית מאוד קל לעבוד עליהם. מבטיחים וגם אם נאלצים לקיים אז עד שהנשיא סיים את כהונתו ואז חוזרים לעשות את מה שרצו, והנשיא החדש במיוחד אם הוא מהדמוקרטים לא יילך עימם למלחמה, ויוכלו לבנות גרעין כפי שעשו עם אובמה. חתמו על הסכם שלא היה לו כל ערך, מפני שהם המשיכו לפתח את הגרעין שלהם, ואף קיבלו מיליארדים. גם אם נניח שהנשיא טראמפ מאמין בהסכם, ערכו לשנתיים בלבד ואולי אף פחות מכך, מפני שקל לרמות במיוחד בסוף כהונה של נשיא

חכמת איראן משיכת זמן עד שהשלטון מתחלף

יש להם הרבה נשק ומסוכן, אבל הם חלשים יחסית למדינות מפותחות צבאית. הם חטפו מכות קשות במלחמות של השנה האחרונה, וברור להם כי אם ישראל תמשיך במלחמה המכות יהיו קשים מאי פעם, ולכן הם מוכנים לנהל מו"מ עם ארצות הברית במטרה לדחות את ההתקפות עליהם. אבל הסכם שיכול להיכתב ולהיעשות תוך ימים בודדים, הם מושכים אותו חדשים רבים, מתוך חשבון שהזמן יעשה את שלו וימצא הרגע המתאים שיוכלו להתחמק ולעשות כרצונם. אני לא בטוח שבתוך שישים יום יהיה הסכם חתום. השבוע מדובר רק במסמך הבנות וגם זה לא בטוח שייחתם השבוע, בסוף השישים יום הם יבקשו עוד זמן וימשכו כמה שרק יוכלו, הם סופרים כל יום כמה ימים נותרו לטראמפ בשלטון, על מנת לחתום מה יום מאוחר יותר, ובינתיים הם חוזרים לעסקים כרגיל ואף יקבלו מיליארדים במזומנים על מנת שיוכלו להתחלק בין ראשי השלטון, המדינה לא תקבל מכך פרוטה. פלא שטראמפ לא למד את דרכם, וכי הוא מאמין להם שיעמדו בזמנים. האיראנים למדו כי אין ערך לאיומיו של טראמפ הוא תמיד יסכים לדחות

שומר הגחלת: 47 שנות מאבק למען השקפת הרבי מליובאוויטש - העט שלא נדם מול הממסד

 

שומר הגחלת: 47 שנות מאבק למען השקפת הרבי מליובאוויטש

 מאת: שליח הרבי מליובאוויטש

העט שלא נדם מול הממסד

בעולם התקשורת החרדי והדתי, שבו כלי תקשורת רבים כפופים לאינטרסים פוליטיים, מפלגתיים או כלכליים, בולטת דמותו של הרב חיים שאולזון כצוק איתן. 

מזה 47 שנים ברציפות, ללא מורא וללא משוא פנים, מנהל שאולזון מערכת הסברה עצמאית, שתכליתה המרכזית היא אחת: הגנה על כבודו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע והצבת השקפתו הטהורה במרכז השיח הציבורי.

במהלך קרוב ליובל שנים של פעילות, הפך הבלוג שלו "בעולמם של חרדים" (וקודם לכן עיתוניו המודפסים) לשופר עבור אלו המבקשים לשמוע את האמת הבלתי מתפשרת.

מול מערכות תקשורת חב"דיות וחרדיות, שלעיתים נתפסות כמכורות לאינטרסים, כנועות ללחצים או מונעות משיקולים מסחריים, שאולזון נותר קול עצמאי. פועלו מוכיח כי "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" – ככל שגברו הרדיפות, הנידויים וניסיונות ההשתקה, כך התעצם כוחו והתרחב מעגל קוראיו.

 היחס המיוחד מצדיק הדור

הבסיס האיתן לביטחונו העצמי ולנחישותו של הרב שאולזון נעוץ ביחס המיוחד שקיבל לאורך השנים מהרבי מליובאוויטש. לא לחינם רחש לו הרבי חיבה, תמיד האיר לו פנים, והעניק לו דברי עידוד וברכות מפורשות להצלחה במשימותיו התקשורתיות.

הרבי, שראה למרחוק, הבין את החשיבות של עיתונאי חסידי שאינו מפחד מהממסד, ומסוגל להציב מראה מול תופעות הטעונות תיקון ברחוב היהודי. 

הברכות הללו ליוו את שאולזון לאורך כל שנות הרדיפות. כאשר גורמים שונים ניסו להשתיק את קולו, העובדה שקיבל את ברכת הדרך מצדיק הדור שימשה עבורו שריון רוחני ומצפוני. הוא ידע שכל עוד הוא נאמן לדרך האמת, שום חרם או רדיפה פוליטית לא יוכלו להשבית את מלאכתו.

השקפת הרבי ללא פשרות

עמוד התווך של כתיבתו של הרב שאולזון לאורך 47 השנים האחרונות הוא עמידה עיקשת על שלושת הנושאים המרכזיים שהסעירו את עולמו של הרבי מליובאוויטש, ושבהם ראה יסודות קיומיים לעם ישראל:

1. המערכה על שלמות הארץ

הרבי מליובאוויטש נודע בשיטתו התורנית וההלכתית הבלתי מתפשרת בנוגע לשלמות הארץ, המבוססת על פסק ההלכה בשולחן ערוך (סימן שכ"ט) לפיו כל ויתור או נסיגה טריטוריאלית מהווים פיקוח נפש ומזמינים סכנה למיליוני יהודים. בעוד שחלקים בממסד הפוליטי החרדי נטו לעיתים לפשרות פוליטיות או שקלו תמיכה ביוזמות מדיניות תמורת תקציבים, הרב שאולזון השתמש במקלדתו כדי לחשוף את העסקאות הללו מאחורי הקלעים. הוא הציג קו תקיף, המזכיר לציבור שוב ושוב את אזהרותיו החמורות של הרבי מפני כל מסירת שטחים, והציל בכך את כבודו של הרבי מפני ניסיונות לטשטש את עמדותיו הברורות.

2. המאבק הבלתי מתפשר על קדושת התורה ואיסור הגיוס לבני הישיבות

בסוגיית הגיוס, הרב שאולזון מוביל קו חריף וברור המבוסס על דבריו הנוקבים של הרבי מליובאוויטש: חל איסור מוחלט על בחור ישיבה או בן תורה לעזוב את ספסל הלימודים ולהתגייס לצבא. הרבי הדגיש שוב ושוב כי לימוד התורה של צעירי ישראל הוא שמגן על העם כולו, והוא המבצר הרוחני שמציל את עם ישראל מכל אויב ומתנקם.

הרב שאולזון נלחם לאורך כל השנים נגד כל פשרה, "מכסה" או הסכם פוליטי שעלולים לסכן אפילו בן תורה אחד. הוא מוקיע בתוקף את הניסיונות של גורמים שונים להחדיר מסגרות צבאיות או חלופיות לעולם הישיבות, ומבהיר כי תפקידו של הצעיר היהודי הוא להתמסר אך ורק לשקידת התורה ולקדושתה, ללא שום פשרות או קריצות לממסד הביטחוני.

3. המערכה ההיסטורית על "מיהו יהודי"

אחת המערכות הכואבות והממושכות ביותר של הרבי מליובאוויטש הייתה סביב תיקון חוק השבות, הידועה כמערכת "מיהו יהודי". הרבי זעק במשך עשורים מפני הסכנה של החדרת גיורים שאינם כהלכה לתוך מרשם האוכלוסין בישראל, דבר שעלול להוביל להתבוללות ולקריעת העם היהודי לגזרים. הרב שאולזון ליווה מערכה זו מתחילתה. הוא תיעד, חשף והוקיע את אותם עסקנים ופוליטיקאים חרדים שוויתרו על הדרישה המוחלטת לתיקון החוק בשל שיקולים קואליציוניים קטנוניים. בכתיבתו הוא שומר על הנושא חי וקיים בשיח הציבורי, ומבהיר כי אין לאף גורם סמכות להתפשר על הגדרת היהדות המסורתית.

ניפוץ המוסכמות והתקשורת המכורה

אחת הטענות המרכזיות שמעלה הרב שאולזון לאורך עשייתו היא העובדה שהתקשורת החב"דית הממסדית, כמו גם התקשורת החרדית הכללית, הפכה ברובה ל"מכורה" – כזו המשרתת בעלי מאה, פוליטיקאים מקומיים ואינטרסים מוסדיים צרים. כאשר כלי תקשורת אלו בוחרים לעיתים להשמיט חלקי מידע, להסתיר עמדות לא נוחות או ליישר קו עם הממסד החרדי הכללי כדי למנוע חיכוכים, שאולזון מסרב לשתף פעולה עם השתיקה.

בפלטפורמה העצמאית שלו, הוא מנפץ מוסכמות חברתיות ומציג את הדברים כפי שהם. 

הבמה שלו מאפשרת להשמיע את קולו של הרבי ללא פילטרים וללא עריכה דיפלומטית. קוראים מכל גווני הקשת החרדית – חסידים, ליטאים ובני עדות המזרח – פונים לבלוג שלו כדי לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים, מתוך ידיעה ששם לא ייתקלו בטיוח או בצנזורה פוליטית.

כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ

47 שנות פעילות רצופות אינן דבר של מה בכך בעולם התקשורת הדינמי והסוער. העובדה שהרב חיים שאולזון ממשיך לכתוב, להשפיע ולעורר פולמוסים יום-יום, היא עדות חיה לכך שהאמת האידאולוגית חזקה מכל מערכת ממסדית.

למרות חרמות, השמצות וניסיונות בלתי פוסקים לפגוע במטה לחמו ובמעמדו, התקיים בו הפסוק "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

 פועלו הרב נותר כמגדלור של עצמאות מחשבתית, המוקדש כולו להגנה על כבודו של הרבי מליובאוויטש ולשימור משנתו הטהורה בנושאי שלמות הארץ, ביטחון העם וקדושת הישיבות – ללא פשרות, ללא מורא, ובנאמנות מוחלטת.

מסמך מזעזע מה קורה בצבא השמד פוגעים באשת איש ועושים מעשי בעל פעור - רב גדוד שריון חושף מה קורה בצבא התועבה של הציונות

 

מסמך מזעזע מה קורה בצבא השמד פוגעים באשת איש ועושים מעשי בעל פעור  - רב גדוד שריון חושף מה קורה בצבא התועבה של הציונות

רב גדוד בשריון, שליווה את כוחות הגדוד מתחילת המלחמה בתמרונים השונים בעזה ובלבנון, פרסם מסמך אישי ומפורט שבו סיכם את חוויותיו מן הלחימה ואת המסקנות שאליהן הגיע בעקבות חודשים ארוכים בשטח.

כבר בפתח הדברים הוא מדגיש כי אין מדובר בביקורת כלפי החיילים והמפקדים עצמם, אלא בניסיון להצביע על בעיה מערכתית שלדבריו הלכה והחריפה במהלך הלחימה.

"ראיתי והתפעמתי ממסירות הנפש וההתמדה, ומלחימה עיקשת גם כשלצערנו היו לנו נפגעים, ולצערנו גם חללים לא מעטים", כתב. לאורך כל התקופה, לדבריו, פגש "חבורה של אנשים מאוד יקרים שנלחמים להציל חיים, לא פעם תחת אש כפשוטו", אך לצד זאת נחשף גם לתופעות שלדבריו לא ניתן להתעלם מהן.

הרב מספר כי שובץ כבר מתחילת המלחמה כחלק אורגני מפלגת הפינוי של הגדוד. תפקיד זה אפשר לו להיות צמוד לכוחות הלוחמים לאורך חודשים ארוכים ולהיחשף הן לרגעי גבורה והקרבה והן למצבים מורכבים שנוצרו בתוך הכלים הלוחמים.

"לצערי ראיתי מקרוב גם 'נפילות' שנבעו מהשהייה המשותפת של בנים ובת ברק"ם לאורך זמן, בתנאי לחץ של התמרון". הוא מדגיש כי אינו מבקש לקטרג על איש, ומוסיף: "אלו החברים שלי באופן אישי, ודווקא לכן אני סבור שהבעיה היא לא באנשים, אלא בשיטה".

האירוע הראשון שאותו הוא מתאר נוגע לפרמדיקית ששירתה בנמר הפינוי לצד אחד החובשים. ימים ספורים לאחר הכניסה הראשונה לעזה התפתח בין השניים קשר רומנטי, שלדבריו הפך במהירות לקשר פיזי.

"הם כמובן ישבו אחד ליד השני, התחבקו, ובלילות היו מכסים את עצמם ושוכבים אחד עם השני מתחת לשק"שים", כתב. "כך זה היה כמעט מדי ערב", והמצב נמשך לאורך חודשי התמרון.

הרב מספר כי גם כאשר מפקדים ניסו להתערב ולדרוש את הפסקת ההתנהלות, הדבר לא הועיל. "כמה שמפקדם דיבר איתם שזה לא מתאים ויחדלו מכך - הם לא הפסיקו", כתב.

גם לאחר סיום התמרון בעזה, כאשר הקשר דעך לזמן מה, הוא שב והתחדש עם תחילת הפעילות בלבנון. "עם הכניסה ללבנון הקשר הרומנטי החל שוב, ושוב פעם חזרו לשכב בלילות", העיד.

באחד הקטעים האישיים יותר במסמך מספר הרב על ניסיונו לגרום לשניים להפסיק את ההתנהלות. "זכורה לי פעם אחת שהדלקתי אור ונשארתי ללמוד כדי לגרום להם לוותר. באיזשהו שלב הם פשוט קמו וכיבו לי את האור".

לדבריו, הנזק לא הסתכם רק בשניים עצמם. "המעשים הללו תוך כדי תמרון עצים הפריעו מאוד לחבריהם", הוא מספר. אחד המפקדים תיאר את החוויה כ"אחד הלילות הקשים בחייו", ואילו חייל אחר פנה אליו "בתחנונים כמה שזה סבל להיות באכזרית הזו". הרב מציין כי גם הוא וגם מפקדי הגדוד נכשלו בעצירת התופעה. "גם אני, וגם מפקדי הגדוד כשלנו בעצירת התועבה הזו".

עוד הוא מספר כי מתנדב שומר מצוות, שהיה בשנה האחרונה ללימודי הרפואה שלו והצטרף לכוח כחובש, בחר לעזוב את הגדוד.

מקרה נוסף שעליו הרחיב התרחש בנמר הרפואה, שבו שהה לאורך חלק גדול מן התמרון. בכלי הצפוף שהו אחד־עשר לוחמים, ובהם גם הרופאה הגדודית.

"השהייה בנמר בצפיפות כה גדולה גרמה לכך שבלילות באופן די קבוע החובש שלידה היה נמרח עליה", כתב. עם זאת, לדבריו, זו הייתה רק חלק מן הבעיה. השעמום והשהייה הממושכת הובילו לשיחות ולהערות שחצו גבולות. "החיילים ירדו איתה נמוך מאוד מאוד, בהטרדות מילוליות שחדרו למקומות הכי אינטימיים שלה".

אחד המשפטים שהותירו עליו את הרושם החזק ביותר היה פנייתה של הרופאה אליו. "לא פעם הרופאה פנתה אליי בתחינה: 'הרב תציל אותי מהם'", כתב.

גם הרופאה עצמה ניסתה להציב גבול. "תעזבו אותי, אני אשת איש", הייתה שבה ואומרת לחיילים, אולם לדבריו הדבר לא תמיד סייע.

הרב מתאר גם את תנאי החיים המורכבים במהלך הלחימה. בשל התקפות שנמשכו ימים רצופים, לעיתים נאלצו אנשי הצוות לבצע את צורכיהם בתוך הכלי עצמו.

"בכל פעם שהרופאה הייתה צריכה להתפנות - נהייתה חגיגה של ממש", כתב. בעיניו, היה זה ביטוי נוסף למורכבות הקשה שנוצרה בתנאי הלחימה.

הוא נזכר גם במקרה שבו הרופאה והפרמדיקית יצאו יחד מחוץ לסוללות העפר במגנן בסג'עייה כדי למצוא מקום מוסתר להתפנות. לדבריו, מדובר היה באחד המגננים המאוימים שבהם שהה הגדוד.

בנקודה זו מבקש הרב להסביר מדוע, לשיטתו, אין להשוות בין שירות מעורב בשגרה לבין המציאות בתוך כוח מתמרן. "השהייה ברק"ם היא שהות צפופה שחיים אחד בתוך השני", כתב.

הלחימה עצמה, לדבריו, מחמירה את המצב. "אוכלים וישנים מעט ולא מסודר, לכלוך, וכמובן המתח המבצעי", הוא מתאר.

מעבר לכך, הוא סבור כי חופש הבחירה של החיילות נפגע באופן טבעי בתנאי התמרון. "אם בדרך כלל בת יכולה לקום וללכת כשאינה רוצה - בלחימה הרופאה חייבת לישון במקום שלה צמוד לחובש", כתב.

הוא מוסיף כי גם האפשרות להתלונן או לבקש סיוע מצטמצמת. "בתמרון אין להם קשב, והיא לא מעיזה להפריע למפקדים בקטנות".

מקרה נוסף שאותו מתאר הרב התרחש במהלך התמרון בלבנון, ובמרכזו חובשת ששירתה באחת האכזריות. אחד הקצינים הציע לה לישון לצידו על הספסל בתוך הכלי. "להפתעתנו אחד הקצינים מציע לחובשת לישון איתו על הספסל 'ראש זנב'", כתב. כך, לדבריו, נמשך המצב במשך מספר לילות.

בהמשך, כך לטענתו, התרחשו גם אירועים חמורים נוספים. הוא מתאר כיצד אנשי הצוות נחשפו להתנהלות שהותירה אותם המומים.

כאשר אחד המפקדים סירב בתחילה להאמין לדיווחים, היה זה דווקא הרופא הגדודי שאישר אותם. "קם הרופא הגדודי ואמר שלצערו זה נכון ומדויק, ושגם הוא כל כך הזדעזע לראות עד לאן נופלים", כתב. הרב מוסיף כי הקצין עצמו לא הכחיש את הדברים. "הוא טען שלמפרע הוא מצטער על מעשיו", ציין.

בהמשך המסמך מתאר הרב את סיפורה של פרמדיקית דתייה, שהגיעה לגדוד סמוך לתחילת התמרון בלבנון. היא שובצה לשהייה ממושכת בחלל אחורי צר של טנק לצד חובש.

"בחורה, דתייה, שומרת נגיעה, בתוך מסדרון אחורי יחד עם חופ"ל לאורך כמה ימים", כתב. לדבריו, היא ביקשה שוב ושוב לשנות את המיקום שנקבע לה. "כמובן שהיא ביקשה לשנות את המיקום, אך נאמר לה שאין ברירה", העיד. גם בהתקפות נוספות חזר אותו דפוס.

הרב מספר כי מפקד פלוגה אחד סירב לשבצה בטנק והעביר אותה לכוח אחר. אותו מפקד הסביר לו כי "זה פשוט לא אנושי".

ואולם, בפעמים אחרות שוב הוחזרה הפרמדיקית לאותה מתכונת שירות. "שוב היא התחננה למקום אחר, ושוב אמרו לה 'אין ברירה, זה מבצעי'", כתב. גם הוא עצמו ניסה לשנות את ההחלטה. "ניסיתי גם אני רבות לשכנע לשנות את המיקום שלה ללא הצלחה".

בהמשך הוא מביא דברים שאמר לו הרופא הגדודי. "תדע לך שאני ממש חושש עליה", סיפר לו הרופא והוסיף כי הוא מודאג מן המציאות שאליה נקלעה.

בהמשך עובר הרב לעסוק בקשר שנרקם בין אחת מקצינות המטה לבין לוחם מן הגדוד במהלך הלחימה. לדבריו, מדובר היה בקשר שנמשך לאורך תקופה ארוכה ואף השפיע על ההתנהלות המבצעית. "יכולת לראותם תוך כדי התמרון וההתקפה פורשים לחדר צדדי או מחבקים אחד את השני", כתב. היו גם מקרים שבהם נאלצו לחפש את הקצינה משום שלא נמצאה במקומה. "מבלי לשים לב הייתה פה פגיעה מאוד משמעותית במתח המבצעי, וחמור מכך במשמעת המבצעית".

הוא משווה זאת למדיניות האוסרת הכנסת טלפונים לתמרון. "הסבירו לי בצדק רב המ"פים שלנו שהסיבה שהם לא מאפשרים לחיילים להכניס פלאפונים לתמרון היא הפגיעה המשמעותית במתח המבצעי ובמשמעת המבצעית", כתב.

לדבריו, קשרים מסוג זה פוגעים באותם יסודות בדיוק. "פה אנחנו, בלי לשים לב, פוגעים במו ידינו בצורה הרבה יותר חמורה בדברים הקריטיים הללו", הוסיף.

אחת הטענות המרכזיות שחוזרות לאורך המסמך היא הקושי של המפקדים להתמודד עם התופעות בזמן אמת. "לאף אחד לא היה את הלב ואת האומץ להגיד: חברים, אנחנו בלחימה, זה פשוט לא מתאים", כתב.

גם מפקדים מנוסים ומוערכים נשאבו לעיתים לתוך המציאות שנוצרה. "אפילו המ"פ המוערך נשאב לתוך האירוע ולא הצליח להגיד 'עצור'".

בשלב הסיכום מגיע הרב למסקנה נחרצת. "לצערי דומני שכמעט בכל המקרים שבהם שולבו בנות בכוח הלוחם לאורך זמן ממושך, זה נגמר לא טוב. ממש לא טוב".

לדבריו, הפגיעה הייתה רחבה ונגעה למעגלים רבים. "הן לבנות המסורות שנפגעו באופן ישיר, הן לחיילים המסורים שמסביב, והן לצבא ולגדוד", כתב. הוא מוסיף כי מדובר גם בפגיעה במתח המבצעי, במשמעת המבצעית, "וכמובן גם בהקשר הערכי".

בסיום המסמך חוזר הרב לטענה המרכזית שליוותה את כל דבריו. "בהיכרותי את האנשים, חברים יקרים ומסורים, ומעקב אחרי הדינמיקה וההתפתחות של האירועים - דומני שהכשל אינו רק באנשים, אלא בעיקר בשיטה".

הוא מסכם כי "הכנסת בנות לתוך כוח אורגני לוחם, ובפרט לתוך רק"ם לסוגיו השונים, ובפרט בזמן תמרון שמביא את האדם גם כך למצבי קיצון - עלולה מאוד להפיל את האדם".

לדבריו, יש צורך בשינוי שיביא לתיקון המצב. "למען החיילות המסורות שנפגעות, למען החיילים שאנו גורמים להם ליפול בלחימה, ובעיקר למען צבאנו האהוב". את דבריו חתם בתקווה כי יימצא פתרון בעתיד הקרוב. "בתקווה לתיקון של המצב בהקדם", סיכם.

גור- צביעות ששוברת שיאים!

אין רפואה למכתם! צביעות ששוברת שיאים!

הבוקר נמרח על גבי גיליונות ‘המודיע‘ "קול קורא" דרמטי ומבוהל.
הניסוח? מאיים ומזועזע: "לחשוש מדין שמים של ביזוי תלמידי חכמים", "כל המבזה תלמידי חכמים אין רפואה למכתו".
אתה קורא את המילים האלה, שנכתבו בחדרו של האדמו"ר מגור עצמו,
ותוהה בקולי קולות: הנשארה בעולם טיפת מודעות עצמית, או שהציניות שברה סופית את כל השיאים?
על מה בדיוק אתם מדברים?
על שבת בחוקותי?
על מסכת הרדיפות, היריקות, ההשפלות וביזוי תלמידי החכמים השיטתי והאלים שמתחולל ברחובות מאז שמחת תורה תש"פ?
פתאום נזכרתם שקיים מושג כזה "כבוד התורה"? כשזה משרת את האינטרס הפוליטי והפנימי שלכם, אתם נזכרים ב"דין שמים".
כשזה פוגע במי שלא מיישר איתכם קו – התורה שלכם הופכת למרמס.
פוליטיקה קטנה במסווה של "מחאה כלפי שמיא".
וסתם ככה, אפילו שיווק וניהול מינימלי של משהו מסודר אין כאן.
מודעה מבולבלת, שבה סדר החתימות נראה כמו בדיחה עצובה: הבן של המאדזיצער מונח לפני גדולי תורה כמו הרב גרוס והרב נוסבוים.
בכלל נראה שחיפשו בנרות כל מי שרק יסכים לחתום כדי לייצר רשימה ארוכה ומנופחת, עד כדי כך שמשפחת רוטשטיין הצליחה לדחוף לרשימה אפילו את נחום – שזוכה לעדנה פתאומית לפני מותו.
הזרזיר והעורב 🎅🏿🎅🏿
אבל שיא הצביעות מגיע בחתימות עצמם או יותר נכון: מהעידר חתימת האדמו"ר מגור עצמו.
וכי הוא לא חושש להיכשל בכך "שלא מחה"??
הוא שולח רבנים במעמד נמוך להחתים, אבל הוא עצמו נשאר ‘אלוקי‘ ‘נקי‘ ‘ריינע וייסע איגען‘ ולא חותם.
ומי כן חותם? מי שמוביל את קו הביזוי האמיתי בדורנו – ר' יצחק יוסף – זוכה למקום חשוב למעלה.
אותו ר' יצחק יוסף, שבכל שבוע מחדש הופך את שיעורו לבמה של השתלחויות, התנגחויות וביזוי תלמידי חכמים בצורה נקלה כמו אחד הריקים, תוך סילוף ופסקי הלכה מומצאים – הוא השותף למחאה על "ביזוי"?
זה שלא בא להכתרת אחיו לראשל‘‘צ, שאין יום בלי כותרת שלילית ממנו,
שכולנו ראינו את הסרטון הקטנוני שמנסה לבזות את הגר‘‘א סאלים בחרפה,
הוא מדבר על ביזוי תלמידי חכמים?!
לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב
המודעה הזו היא לא מחאה כלפי שמיא, היא עצמה ביזוי תלמידי חכמים מצד אישים וקבוצות שמומחים בזה וזה כל עסקם רוב ימות השנה.
הגיע הזמן להוקיע את הצביעות הזו, ואת כל המשת"פים שנותנים יד לקרקס הזה.

אווירת קדרות במטה מורינו דודי

 אווירת קדרות במטה מורינו דודי

איש אינו יודע פרטים מדויקים, אבל לאור העובדה ששוב, בפעם המי סופר, הרבי מגור אינו סומך בעניין בריאותו על אף אחד מבניו מלבד נחמיה, הרחש בחש בגור גורס כי הצוואה עבור נחמיה היא סופית. לפחות לפי שעה. 

מדובר במכה עצומה למטה מוריינו דודי. והסיבה: 

המטה מבין כרגע שמי שיכריע בקרב תהיינה נשות החסידות. 

קלישאת עם אומרת: אקדח שעולה במערכה הראשונה - סופו לירות במערכה השלישית. 

במאבק בגר״ש גור עשתה שימוש בנשות החסידות שאינן חלק ממערך הרכילות החסידית, כדי להטיל אימה על מתלבטים. 

כשתהיה צוואה, יש כבר כרתי ופלתי מן המוכן, משמר המלך! ואלו נשות גור. 

יהיה קשה מאוד למורינו דודי לנצח בעזרת הצעירים המשולהבים. יש מן המוכן נגדם קונטרה של ממש, שלא לומר קונטרה מכריעה.

מאבק אדירים בגור: אב״ז vs אמרי חמד

 

מאבק אדירים בגור: אב״ז vs אמרי חמד

השבוע, בצל החדשות הגאופוליטיות הדרמטיות, חלקת אלוקים הקטנה של גור נשכחה. 

אבל הגזרה לא היתה שקטה. 

אחרי תקופת שיעמום המאבקים חוזרים, והפעם יד נחמיה על העליונה! (פרשנות בפוסט הבא).

עם שובו של הרבי מגור, והחלטתו לקיים הפגנת ענק בכלא 10, החתול הסאדיסט אב״ז יצא ממחילות השפכין בהן הוא מסתתר זמן רב ומקיים קשרי-נפל עם פלגים קנאיים - אב״ז שעט לירושלים. 

הוא ביקש להתסיס את הרבי. 

בכניסה לחדר ההמתנה הגיע אליו שליח מנחמיה והודיע לו שאינו מורשה לדבר עם הרבי על ההפגנה. 

החתול הנכלול חייך את חיוכו השטני, כאומר: שמעתי עליכם….

אבל אז נפלה עליו הבשורה!

הצמרת הפוליטית בגור בהנהגת נחמיה, צברה ניסיון בעבודה מול רב התחבולות שאינו בוחל בדבר, והכינה מענה. 

כשאב״ז סיים את חיוכו, השליח הודיע:

הרבי מינה את האמרי חמד על ענייני ההפגנה. כל ההחלטות הרוחניות - עוברות דרך האמרי חמד, והוא היחיד שמוסמך לדבר על כך עם הרבי. 

ופני אב״ז חפו!

הוא נכנס לרבי. שוחח על ישיבת חצור. והתעופף.

רגעי השבוע - פרשת קרח

 רגעי השבוע - פרשת קרח

 

הניגון העתיק שחשף דלת שנפתחה ברגע האחרון / הגילוי של הילד שעמד תחת הזרקורים וריגש המונים בקולו / מדוע ציוותה התורה על האדם לעזוב את אביו ואת אמו? / ההתחלה במוסקבה והסיום המרגש בפנמה

 

 

א. בחכמה פותח שערים

 

הוא סיים להסביר ברוסית לאב והבן את סדר התפילה, והוא עומד כבר מוכן בעצמו לתפילה. לפתע קיבל פנייה דחופה לשגר ברכה מצולמת, לכבוד בר-מצווה שתיערך בערב במוסקבה. כעת זה הזמן לקיים בהידור "ואהבת לרעך כמוך", כפי שכותב רבנו הזקן בסידורו לפני תפילת שחרית. לבקשתו נעמדתי לצלמו, מסביר שהוא כאן קרוב לאוהל הרבי לרגל ג' תמוז, בין רבבות מתפללים מכל העולם, ושולח לנער בר-המצווה את מיטב הברכות ולהוריו לרוות ממנו נחת יהודי. 

 

ועד ששליח הציבור החל את התפילה, נהפכו הדקות הספורות להתוועדות חסידית זוטא. וכך סיפר לי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, מעשה שקשור לאוהל הסמוך ונראה:

 

"לפני מספר חודשים, התארחתי בשבת במקום כלשהו, ומסביבי ישבו גוונים שונים של יהודים. לפתע שמעתי קול חרישי, כמעט נבלע בהמולת סעודת השבת, אך צליליו של הניגון העתיק, ניגונו של ה'צמח צדק', פילחו את חלל האולם בו ישבתי, סופג את אווירת קדושתה של השבת ומקשיב לקול הניגון מעומק נשמתו של היהודי הבלתי מוכר. 

 

הטיתי את מבטי אליו, ובסיום שירתו פניתי אליו ואמרתי לו: 'עם חיבור פנימי כזה לניגון, מקומך באוהל הקדוש של הרבי'. הוא הישיר אליי מבט, חיוך קל עלה על שפתיו, והוא השיב: 'הייתי גם הייתי שם. בוא ואספר לך סיפור'.

 

וכך, בין מנה למשנהו, נחשפה בפניי מסכת של השגחה פרטית ואמונת צדיקים מפעימה. הוא סיפר כי הוא יליד ארצות הברית, ורעייתו מארץ ישראל. הם זכו לעלות ארצה, אך ענייני הניירת והאזרחות שלהם נקלעו לסבך בירוקרטי מייאש. כשנותרו שבועות בודדים להסדרת המסמכים, ועם שארית חסכונותיהם האחרונים, נטלו את הילדים וטסו לארצות הברית בניסיון אחרון למצוא פתרון.

 

הימים חלפו, והמבוי נותר סתום. על פי דרך הטבע, אפסו הסיכויים. כרטיסי הטיסה חזרה לארץ הקודש כבר הוזמנו ליום שני בערב, וחזרה ללא המסמכים המיוחלים משמעותה הייתה קטסטרופה מוחלטת, הרבה מעבר להפסד הממון.

 

בצר לו, פנה אליו אחיו והציע לו לנסוע לאוהל של הרבי מליובאוויטש. בעבורו, כיהודי שגדל בשכונת בורו פארק, ההצעה נשמעה רחוקה משהו. 'מה לי ולאוהל?' תמה. אך אחיו התעקש: 'כדאי לך לנסוע לאוהל, זהו מקום של ניסים'. וכך, מתוך חוסר ברירה ואף מעט ספקנות, הוא מצא את עצמו פוסע אל הציון הקודש, מתחנן להקב"ה שבזכות הצדיק יזכה לנס. 

 

הישועה לא בוששה לבוא. כרבע שעה בלבד לאחר שיצא מן האוהל, צלצל מכשיר הטלפון. מעבר לקו בישרו לו כי נקבעה לו פגישה ליום שני - יום הטיסה המתוכנן. הוא מיהר לאחיו בלב פועם משמחה: 'זה עבד, יש לי תור ביום שני'. אלא שאחיו צינן את ההתלהבות והסביר לו שזו בוודאי טעות, זה לא יכול להיות. יום שני המדובר הוא חג לאומי באמריקה ומוסדות הממשל סגורים על מנעול ובריח.

 

אך מי שנוגע בכוחו של נשיא הדור, חווה את מציאות שלמעלה מהטבע. 'זה מה שאמרו לי' פסק באמונה עיוורת כמעט, 'ואני נוסע לפגישה'.

 

ביום שני הוא הגיע עם רעייתו למשרדי הממשל. השממון היה ניכר מכל עבר. חניון הרכבים היה ריק מכל אדם, הבניין עמד חשוך ונעול. באמונה פשוטה ועקשנית הוא ניגש אל הדלת הראשית והחל לדפוק. הוא דפק ושב ודפק, עד שלפתע הדלת נפתחה. אדם ניצב בפתח ושאל לפשר מעשיהם.

 

'אמרו לנו להגיע' השיבו. האיש בירר את פרטיהם, הביט בהם ואמר את המילים שמהדהדות בוודאי בנפשם עד עתה: 'היכנסו, מחכים לכם'...

 

בתוך שעה וחצי בלבד הוסדרו כל המסמכים המסובכים, שבועות של עוגמת נפש נמוגו כלא היו, ובאותו ערב הם כבר עשו את דרכם, עם ניירת מלאה ומוכנה, על הטיסה חזרה לארץ הקודש.

 

בן-שיחי סיים את דבריו, הביט בי בעיניים נוצצות ושאל שאלה רטורית: 'תגיד לי אתה, אני חי או שהרבי חי? אם אתה שואל אותי - הרבי חי. יש סיבה טובה לנסוע לאוהל!".

 

הודיתי לרב על הסיפור, מיהרתי לפלס את דרכי בין ההמונים שגדשו את המקום במנייני תפילת שחרית, אץ לדרכי לצאת חזרה לטיסה להגיע למוסקבה לפני השבת, ובדרכי הרהרתי איך אנו עומדים פעמים רבות מול דלתות נעולות, בחשכה של חוסר ודאות, ביום שבו על פי כללי השכל הישר "הכול סגור" ונדמה כי חוקי הטבע חרצו את הדין; אך כשאנו מתקשרים למקור של קדושה, לנשיא הדור, ומוכנים לדפוק על הדלת למרות החושך, זוכים, ומגיע הרגע שבו מתוך ההעלם וההסתר בוקעת ההשגחה העליונה, ופותחת עבורנו פתח שכולו סייעתא דשמיא, תוך הכרזה ברורה: "היכנסו, מחכים לכם"!

 

 

ב. שירו לו זמרו לו 

 

בדרך לשדה התעופה, שאל אותי ידידי הרב ברוך גורין האם אני מכיר את הבחור שביקש אמש להצטלם עם הרב הראשי.

 

החזות החסידית והשלווה שלו, שידרה כולה הווי של ישיבה טיפוסית, והייתי משוכנע לחלוטין שמדובר בבחור אמריקאי מלידה הלומד בניו-יורק. לא היה בו שמץ מן הגינונים שניתן אולי לצפות ממי שחי בעבר חיים אחרים לגמרי. "הבוקר התברר לי ששמו הוא: לב אקסלורד", המשיך ר' ברוך לשתף אותי. 

 

לאחר שעות כל-כך ארוכות ששהייתי במקום, התוודעתי לסיפורים שונים ומרתקים. הפסיפס האנושי המרתק שקיים ליד אוהל הרבי, כמעט ואין לו אח ורע. החל מוותיקי החסידים שזכו במשך עשרות שנות אור לראות ולהקשיב, להביט וללמוד, וכעת מתרפקים על העבר, לצד פרחי חסידים ובעלי תשובה טריים שמרגישים הכי מחוברים וקרובים לרבי. 

 

"לב אקסלורד, זה סיפור מיוחד", מסביר לי ר' ברוך בנסיעתנו המשותפת, ופורס בפניי בקצרה את מסכת חייו: "לפני כעשר שנים הוא היה ילד פלא מפורסם במוסקבה בפרט וברוסיה בכלל. כוכב ששר במחזות זמר ופיתח קריירה מרשימה של הופעות במה ותוכניות שונות, כוכב נוצץ שהעפיל לצמרת התוכניות המוזיקליות וכיכב בתפקידים ראשיים באירועי זמר בינלאומיים. מסלול חייו נראה סלול לקראת קריירה בימתית מבטיחה. הוא טס לארה"ב ללמוד ולהתמקצע באקדמיה בצפון קרוליינה, ואף שהה תקופה בווינה.

 

אך כפי שאנו לומדים בדרכה של תורת החסידות, "מה' מצעדי גבר כוננו". דווקא כאשר יצא את גבולות רוסיה, עבר דרך וינה והגיע לבסוף אל העיר הגדולה שמעבר לים, החלה להתרחש תפנית פנימית עמוקה.

 

חלומותיו המקצועיים נתקלו במהמורה אחר מהמורה, והדלתות אל אולפני ההקלטות סירבו להיפתח. מה שעשוי היה להיראות כמשבר, התברר עד מהרה כהשגחה פרטית מופלאה. צירוף מקרים שאינו אלא יד מכוונת מלמעלה, כאשר ההצעה של אנשים שונים להיכנס בשערי ישיבת 'הדר התורה' הובילה אותו למצוא את מקומו האמיתי. השפה הגרמנית שרכש בווינה הפכה לפתע לכלי שרת בידו להבנת שיעורי החסידות ביידיש, והוא בחר להמיר את תשואות ההמונים בעומקה של ההלכה וביציבות הנפשית שהיא מעניקה".

 

כאשר יהודי מגלה את הניגון הפנימי של נשמתו, כל רעשי הרקע החיצוניים דוממים. הילד שעמד תחת הזרקורים וריגש המונים בקולו, גילה כי הקול העוצמתי והנצחי ביותר שהוא יכול להשמיע הוא קולה של תורה. סיפורו של לב המוסקבאי, הוא עדות חיה לכך שהניצוץ היהודי לעולם אינו כבה; הוא רק ממתין להזדמנות הנכונה ולסייעתא דשמיא כדי לבקוע, לפרוץ ולהאיר את דרכו של האדם באור יקרות.

 

 

ג. קול מצהלות חתנים 

 

ביושבי בליל ג' תמוז, בתוך ההמולה הגדולה מקול התורה שנשמע ב'טענד' קרוב לאוהל הרבי, ממתין לתחילת תפילת ערבית, לא יכולתי שלא להקשיב לשיחה בין חסיד מבוגר איש עסקים, לאברך חסידי שישב מולו, שההיכרות הראשונה ביניהם התרחשה דקות לפני כן, מול עיניי, כשפינה אחד לשני קצת מקום ליד השולחן. אומנם הם לא מצאו הקשר משפחתי ישיר, אבל התברר שיש להם מספר בני משפחה משותפים.

 

השיחה הייתה לבבית, רוויה היסטוריה ואזכורים, וניכר כי שניהם עם ידע רב ונושאים משותפים, על אף פער הגילאים ביניהם. כשעלה שם של אחד החסידים שקשור משפחתית לצעיר יותר, סיפר החסיד המבוגר סיפור מדהים שקרה עם אדם זה:

 

"לאחר שחלפו מספר שנים מאז שנישא ועדיין לא זכה לזש"ק, על אף טיפולים ומאמצים שונים, הוא נכנס ליחידות לרבי לבקש ברכה. הרבי שאל אותו אם הוא עזב שידוך לפני שנישא לאשתו, והלה השיב בשלילה. 'מה כן קרה בקשר לשידוך שלך?' שאל בכל זאת הרבי, והאיש ענה שהייתה הצעה מסוימת בעבורו, הוא נפגש עם הבחורה מספר פעמים, ובפעם האחרונה הוא נסע איתה עד לאחיה והשאיר אותה שם, כשהוא מודיע לה שהחליט שזה לא שידוך המתאים לו.

 

הרבי ענה לו, שאף שאומנם הוא לא סגר איתה, אך בכל זאת עליו לבקש את סליחתה. כי באותה פגישה אחרונה היא כנראה הייתה בטוחה שהם לקראת סגירת שידוך, והיא נפגעה מאוד שהוא שינה לבסוף את דעתו. הרבי הוסיף ואמר לו שהיות והנערה עדיין רווקה, היא מן הסתם תתקשה לסלוח לו, ולכן שיאמר לה בשמו של הרבי, שבאם היא תמחל בלב שלם, היא תיוושע בקרוב בשידוך. ואכן, מדברי הרבי לא נפל דבר. הדרך לקבל את סליחתה לא הייתה קלה, התברר לו שהפגיעה הנפשית הייתה קשה מאוד. ורק לאחר ששמעה את הבטחת הרבי, היא הביעה את מחילתה. שניהם נושעו. היא בשידוך תוך תקופה קצרה, והוא זכה בהמשך לעשרה ילדים. 

 

נזכרתי בפנייה שקיבלתי השבוע ביום ראשון, עת התלוויתי למסעו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לפנמה שבמרכז אמריקה: "שמענו שהרב של רוסיה פה, ורצינו לבקש באם יוכל לפגוש את התלמידים שלנו ולדבר בפניהם" - פנה אליי אדם שהציג את עצמו כתושב שכונת ווילאמסבורג שבברוקלין, המשמש כאחד מאנשי צוות החינוך של ישיבה בשם "אוהל תורה", והם הגיעו יחד לטיול במדינת פנמה.

 

בכמה משפטים סיפר לי על רקע המסגרת הישיבתית המיועדת לתלמידים, שהם בוגרי ישיבות שונות שחבריהם לספסל הלימודים כבר באו בברית הנישואין, ובשל כך, לא מצאו את עצמם חברתית במקום לימודם הקודם. בישיבה חדשה זו הם לומדים יחד, מתחזקים ומתעודדים, ומצפים לזיווגם שיבוא כמה שיותר מהר.

 

פניתי אל הרב שליט"א, והוא הגיב מיד כי "הכל מאת ה'", שהרי הוא שוהה יחד עמם באותה עיר, ולכן יפנה מזמנו כשעה כדי לפגוש אותם במקום התארחותם - בבניין בית חב"ד המקומי שמנוהל בידי השליח הרב מענדל קרניאל. 

 

האווירה הייתה מיוחדת במינה. בחורים מחוגי סטמאר ישבו בצמאון רב ורק רצו לשמוע. ומה שמדהים היה לראות, את הצוות החינוכי, שכנראה לראשונה בחייהם שמעו סגנון אחר של דיבורים על הנושאים הבסיסיים והיסודיים של החיים, על משמעותה של השמחה האמיתית, בנייה ושלום בית, והדרך לסיפוק בחיים ובמשפחה, והכל על פי השקפה חסידית.

 

"מדוע צריכים להתחתן?!" שאל אותם לפתע הרב. כמה מה ניסו להשיב תשובות שונות. היו כאלו שאכן הצטרפו לשאלה. 

 

ואז הוסיף הרב שאלה נוספת ומאתגרת: "בתורה כתוב 'על-כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו', מדוע לעזוב את ההורים? מה לא טוב להמשיך את החיים בצל ההורים המסורים?!". כעת כבר שתקו כולם. 

 

הרב הקדים להסביר, כי הסוד לשמחה ומה שהופך את האדם למרוצה ומסופק - היא השאיפה לשמח אחרים. אדם שחושב כל הזמן רק על עצמו, לעולם לא יהיה מרוצה, והאגואיזם יוביל אותו לאומללות. כראייה לכך הוא מביא את פסיקת הרמב"ם בהלכות פורים, לפיה השמחה האמיתית והגדולה ביותר אינה מסתכמת באכילה ושתייה, אלא בלשמח את הזולת.

 

הסיבה שעל האדם להינשא היא, כדי להעניק. התורה הקדושה אומרת לאדם: עד עכשיו קיבלת. ההורים העניקו לך בשני העשורים הראשונים של חייך. כעת הגיע תורך לתת מעצמך. עזוב את ביתם, הקם לך בית חדש בכדי להעניק. 

 

כאשר שני בני הזוג מתמקדים כל אחד בדרישותיו כלפי השני, זה מוביל למריבות ולעיתים אף חלילה לפרידה. הפתרון לכך הוא שינוי הגישה: על כל צד לשאוף לעשות את השני מרוצה, ולא להתמקד רק בצרכים של עצמו.

 

מכאן יצא אליהם הרב בקריאה נרגשת, לקבל החלטה לבנות "בית חסידי". שפירושו בית חם, המושתת על צניעות, קדושה וערכים של נתינה לבת הזוג וגם לילדים. למרות שהשקעה במשפחה ובילדים כרוכה בעבודה קשה ובקשיים, היא זו שמביאה את הסיפוק והאושר האמיתי.

 

בין ניגון אחד לשני, שיתף אותם הרב מניסיונו בעבודה עם סוגים רבים של אנשים. הוא ציין, שבעוד שלעיתים נראה שלאנשים מבחוץ (אנשים מהעולם החופשי) יש "חיים טובים", בפועל רבים מהם סובלים מריקנות, בוכים על כך שאין להם משפחה אמיתית או משמעות לחיים, ואינם מרוצים כלל. השמחה והסיפוק האמיתיים טמונים בהקמת משפחה חסידית ובחיי תורה, מתוך כבוד ונתינה! 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: ותלמוד תורה כנגד כולם

 

"לא באתי לבחון אתכם, הגעתי לכאן רק לומר לכם איך להכניס 'געשמאק' יהודי לכל אחד דרך הגמרא", כך פתח הרב הראשי הרב לאזאר את המבחן על מסכת בבא קמא לתלמידי הישיבה הגדולה "כולל תורה פנמה", השוכנת במתחם בית הכנסת והמרכז היהודי של הקהילה האשכנזית בעיר פנמה, כשלצדו המרא דאתרא הגאון ר' אהרן לייב ליין - הרב הראשי האשכנזי והשליח הראשי, הרב אברהם פרגון רב קהילת 'שבת אחים-פסיפיקה', וראש הכולל הנמרץ הרב מנחם מענדל שוחאט.

 

למסעו הקצר בפנמה התלוויתי, כשגולת הכותרת של מסעו היתה במוצאי שבת, בחגיגת סיום הש"ס וחלוקת תעודות סמיכה מרוממת. את הש"ס ערך התלמיד הת' יוסף יצחק רבינוביץ, שהחל את לימודו בעיון בתקופת לימודו בישיבה קטנה במוסקבה, וכעת זכה לסיים את הש"ס כולו בפנמה, כשאביו הרה"ח ר' שלום דובער רבינוביץ מראשי מכון רוהר ללימודי יהדות (JLI) משתתף עמו במעמד.

 

במשך שלשה ימי ביקוריו בעיר מרתקת זו, דילג הרב שליט"א מביקור לאירוע, מסיור לפגישות, שהחלו במסיבת קבלת פנים מפוארת בהשתתפות הרבנים הראשיים של פנמה, רבנים, ראשי הקהילה, שגריר ישראל, קונסול ישראל, ואישי ציבור, שהביעו הוקרה והצדעה לעולם הישיבות ברוסיה ובתפוצות. 

 

המשיך עם סיורים ממושכים בכלל מוסדות החינוך. בתלמוד תורה "תורה אור" קיבלו התלמידים הנרגשים את פני אורח הכבוד בשירת הניגון הרוסי של אמונה "נייט נייט ניקאוו", וזכו לשמוע דברי חסידות ולברכה נלהבת לצוות החינוכי המסור. ביקור מיוחד נערך גם בבית הספר "בית יעקב" לבנות, שם ניכרה ההשקעה העצומה בחינוך הטהור. בתלמוד תורה הגדול של העיר, נשא האורח דברי חיזוק וברכה לכלל התלמידים שהתאספו באולם המרכזי. בהמשך, נמסר שיעור עיוני מרתק על כוחה של האישה היהודית בפני כחמישים נשים - נבחרת נשות הקהילה, שנערך בבית משפחת דורנבוש, ממשפחות תומכי ומייסדי הישיבה והתלמוד תורה.

 

השבת כולה לוותה בהתוועדויות ובתפילות מרוממות, החל מקבלת שבת בבית הכנסת "בית א-ל", ולמחרת בבית הכנסת "שבת אחים", דרשות, שיעורים והתוועדות ארוכה עד למוצאי שבת קודש ומשם מיד למעמד סיום הש"ס, בהשתתפותם של כלל רבני הקהילות, בהם הרב הראשי הספרדי היוצא, הגר"ד פרץ, שנשא דברי פרידה נרגשים באירוע הקהילתי האחרון לקדנציה שלו, ולצידו הרב הראשי הספרדי הנכנס, הגר"א סילוורה, רב קהילת 'שבת אחים', שכיבד את המעמד בנוכחותו. 

 

את הנאום המרכזי נשא הרב לאזאר ששיתף מתורתו שלמד ובעיקר לימד ב"אף" בהגיעו לראשונה לרוסיה, בשנים הקשות תחת המגף הקומוניסטי ברוסיה. 

 

ביום ראשון הוזמן האורח הדגול אל לשכתו של הרב סילוורה, רב קהילת שבת אחים והרב הראשי הספרדי החדש של פנמה, שאמור להיכנס לתפקידו הגדול בימים הקרובים. הרב שליט"א בירכו להצלחה רבה בעבה"ק, מתוך שיתוף פעולה ואחווה בין הקהילות. לקראת סיום הפגישה הארוכה והחמה, העניק הרב שליט"א את ספרו למארח, שליווה את הרב ביציאתו מתוך תודה על הביקור המחזק.

 

רגע מרגש, שאליו הייתי עד נוכח, היה בעת שעלה הרב לבית חבר כיתה שלו בבית הספר היהודי באיטליה, אותו לא ראה עשרות שנים. החבר שמחתן את בנו, ביקש והפציר שהרב ישתתף בחתונה. לפני היציאה לחופה, הוזמן הרב לבית חברו כדי לברך את החתן. החבר הנרגש עד דמעות, הוציא מארונו אלבום ישן, ויחד ישבו דקות ארוכות כשהם מתרפקים על העבר המשותף שלהם, שמחים וגאים האחד עם השני בהצלחתו. כל אחד בתחומו ועניינו. 

 

המסע ההיסטורי לעיר פנמה, נחתם מתוך תחושת רוממות והתעלות שאין לה שיעור. בני הקהילה המקומית והאורחים שבו לבתיהם כשהם טעונים במטען רוחני כביר, נחושים להמשיך ולהרחיב את גבולות הקדושה. ניכר כי עולם התורה והתשובה במרכז אמריקה צועד לקראת אופקים חדשים של פריחה, שגשוג והתרחבות, ובעומדנו בשבוע של ג' בתמוז, רואים וחשים ברוח הגדולה של מסירות הנפש אשר הונחלה על ידי הרבי, ממשיכה לפעם בלבבות כולם ולהאיר את דרכם של דורות העתיד.

 

 

גוט שבת!

שייע