בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום רביעי, 5 באוגוסט 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
איראן משנה אסטרטגיה: מלחמת הגיוס הפנימית היא "נשק ההשמדה ההמונית" שיפרק את ישראל מבפנים
איראן
משנה אסטרטגיה: מלחמת הגיוס הפנימית היא "נשק ההשמדה ההמונית" שיפרק את
ישראל מבפנים
מדינת
ישראל ניצבת כיום מול האיום האסטרטגי החמור ביותר מאז הקמתה, אך הטילים המדויקים
של טהרן אינם הסכנה הראשית. האיום האמיתי, זה שמסבך את קיומו של היישוב היהודי
בארץ ישראל, מגיע דווקא מכיוון הויכוחים הלוהטים במסדרונות הכנסת ובחברה האזרחית.
איראן זיהתה כי השבר הפנימי סביב חוק הגיוס – המלחמה היצרית והעמוקה בין החרדים,
הציונות הדתית והציבור החילוני – הוא נקודת התורפה שתמוטט את גוש הימין, ואיתו את
המדינה כולה.
האסטרטגיה
האיראנית החדשה: ניצחון ללא יריית טיל אחד
במשך
שנים בנתה טהרן את "טבעת האש" סביב גבולות ישראל, אך האסטרטגיה העדכנית
שלה מתוחכמת בהרבה. האיראנים הבינו שאין צורך בעימות חזיתי כדי להכריע את האויב
הציוני; מספיק להזין את השנאה הפנימית. מלחמת האחים סביב שאלת השוויון בנטל היא
המנוף המושלם. מבחינת המשטר בטהרן, פירוק גוש הימין לגזרים אינו רק יעד פוליטי,
אלא הצעד הראשון בדרך להכרעה צבאית כוללת.
מלכודת
האדיוטים השימושיים: העיוורון של הציונות הדתית
האבסורד
הגדול ביותר בדרמה הזו טמון בהתנהלותה של הציונות הדתית. בדיוק כפי שקרה להם בעבר,
כפי שהמחיש שלמה פילבר בניתוחיו, הם שוב משחקים את תפקיד "האידיוטים
השימושיים" על המגרש הפוליטי.
- משחקים לידיים איראניות: מנהיגי
המגזר מתעקשים לנהל מלחמות דת פנימיות במקום לראות את המערכה הכוללת.
- חוסר קריאת המפה: מדובר
בטיפשות אסטרטגית מוחלטת שבה השחקנים אינם מבינים מי באמת מפעיל את הבובות.
- עיוורון ההנהגה: חבל
ששרים כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לא קולטים את המציאות הזו.
- הזנת השבר: בהתעקשותם
על קווים אידאולוגיים נוקשים מול החרדים או החילונים, הם דוחפים את גוש הימין
ישירות אל התהום שהציבו האיראנים.
ה"פרוקסי"
במסדרונות הביטחון: חולשת הקצינים לשעבר
חלק
מהתוכנית האיראנית נשען על קבוצה המשרתת את האינטרס שלהם בתוך המערכת הישראלית, גם
אם ללא מודעות ישירה:
- קצינים לשעבר במערכת הביטחון: משמשים
ככלי שחמט באסטרטגיה האיראנית בשל הססנותם.
- ייצוג פוליטי: מפלגות
השמאל-מרכז שמובלות על ידי יוצאי מערכת הביטחון נתפסות בטהרן כחלשות.
- הססנות אופרטיבית: המנטליות
ההגנתית והרצון להכיל אירועים משרתים ישירות את מטרות הטווח הארוך של איראן.
לראשונה
בהיסטוריה: טהרן מכריעה את הבחירות בישראל
הבחירות
הבאות בישראל לא יוכרעו על נושאי כלכלה או מדיניות חוץ, אלא על פי התסריט שנכתב
בטהרן. המשטר איראני מצליח לראשונה לנהל את סדר היום הפוליטי בישראל על ידי לחיצה
על היבלות הרגישות ביותר של החברה. הפיצול בין דתיים, חרדים וחילונים סביב הגיוס
יוצר שיתוק מוחלט, המונע פוליטית וביטחונית כל יכולת להציג חזית אחידה ותגובה
מוחצת.
מסכנת
שלטון – לסכנת השמדה
הדיון
הציבורי בישראל נוטה להתרכז בשאלה הלא נכונה: מי ישלוט ואיזו קואליציה תקום. זוהי
עיוורון מוחלט למציאות. המשבר הנוכחי אינו איום על שלטון הימין, אלא סכנת השמדה
פיזית של היישוב היהודי בארץ ישראל. כאשר הצבא נחלש מהוויכוחים, גוש הימין מתפרק
מבפנים בגלל קוצר ראות של מנהיגיו, והנהגת הביטחון מפגינה חולשה והססנות, הדרך של
הפרוקסי האיראני להשגת מטרתו הרצחנית הופכת לקצרה ומסוכנת מאי פעם.
אם
החברה בישראל לא תתעורר מההרס העצמי של מלחמת הגיוס, היא תגלה מאוחר מדי שהניצחון
האיראני הושג – מבלי שהם היו צריכים להתאמץ.
"אין לך ברק של גאון? הדלת שם"
מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א מייסד "מגדלור" לחינוך ונפש
לא תתגודדו: מפלגות שונות – משפחה אחת
לא
תתגודדו: מפלגות שונות – משפחה אחת
לקראת
תקופת הבחירות, המחלוקות הפוליטיות בארץ ישראל שוב הולכות ומתחדדות. המפלגות
מתחרות על קולות, הקמפיינים מתחילים, והשיח הציבורי עלול בקלות להתחמם.
אין כל
פסול במחלוקת. חיי התורה עצמם מלאים בוויכוחים ובמחלוקות. בית המדרש בנוי על
לימוד, על קושיות ותירוצים, על לומדות ועל ויכוח. השאלה האמיתית היא: כיצד אפשר
לחלוק בלי להיפרד?
בתוך
הציבור שומרי תורה ומצוות יש ליטאים, חסידים, חרדים ספרדים, ציונות דתית וקבוצות
נוספות. לכל ציבור יש את המסורה שלו, את רבותיו ואת השקפת עולמו. אין צורך להתעלם
מההבדלים הללו. האתגר הוא לשמור על הייחוד של כל ציבור, בלי שההבדלים יהפכו לקרע
בתוך המשפחה הגדולה.
צריך
שתהיה מסגרת רחבה מספיק שתוכל להכיל את כל הקהילות השונות. הן אינן צריכות להיות
זהות זו לזו, ואין צורך לוותר על המסורות, על המנהגים או על העמדות הפוליטיות. אבל
כאשר עומדים על הפרק עניינים הנוגעים לכלל התורה ולכלל ישראל, חייבת להיות לנו
היכולת לעמוד יחד.
יש לכך
מקור חשוב בתורה. נאמר:
בָּנִים
אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ
(דברים י"ד, א')
חז"ל
דורשים במסכת יבמות (י"ג ע"ב):
לֹא
תִתְגֹּדְדוּ — לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת.
הדיון
ההלכתי הישיר ב"לא תתגודדו" עוסק בקבוצות שונות הנוהגות במנהגים הלכתיים
שונים. אבל התורה פותחת את הפסוק במילים:
בָּנִים
אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם.
אנחנו
בניו של הקב"ה.
יכולים
להיות לנו מנהגים שונים, רבות שונים והשקפות שונות, אבל אנחנו עדיין משפחה אחת.
ההבדלים בינינו אינם מבטלים את העובדה שכולנו חלק מכלל ישראל.
הרמב"ם,
בהלכות עבודה זרה (י"ב, י"ד), מביא שגם בכלל אזהרת "לא
תתגודדו" הוא שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת, זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג
כמנהג אחר, משום ש"דבר זה גורם למחלוקות גדולות". אין פירוש הדבר שאסור
שיהיו קהילות שונות או מנהגים שונים. הדיון הוא כיצד למנוע מצב שבו הבדלים בתוך
מקום אחד הופכים למחלוקת ולפילוג. רש"י שם מדגיש את החשש של "נראה כשתי
תורות".
זהו
יסוד חשוב גם לענייננו. התורה אינה דורשת שכל הקהילות יהיו זהות, אבל היא מלמדת
אותנו להיזהר שהבדלים לא יהפכו לפירוד ולמחלוקת.
לכן
הסכנה שבמחלוקת קשה כל כך. מחלוקת יכולה להתחיל בוויכוח אמיתי על עיקרון או על
דרך, אבל אם היא הופכת לאישית, היא עלולה לפגוע ביחסים בין אנשים, להחליש קהילות
ולבסוף לפגוע בציבור כולו. אדם יכול לחשוב שהוא מחזק את הצד שלו, ובפועל הוא מחליש
את הגוף הגדול של כלל ישראל.
יש לכך
משל פשוט.
פועל
אוחז בפטיש ביד ימין ובאיזמל ביד שמאל. לפתע הפטיש מחליק ופוגע באגודל של יד שמאל.
היד השמאלית "כועסת" ורוצה להחזיר ליד ימין.
אבל
הפועל עוצר אותה. מדוע? מפני שהיד הימנית והיד השמאלית שייכות לאותו גוף.
אם יד
שמאל תפגע ביד ימין, לא יהיה כאן מנצח ומפסיד. כל הגוף ייפגע.
כך גם
בכלל ישראל. כאשר ציבור אחד תוקף ציבור אחר, או כאשר קהילה מנסה להחליש קהילה
אחרת, כל צד יכול להיות משוכנע שהוא נלחם על דבר חשוב. אבל אם התוצאה היא שהציבור
כולו נחלש, לא ניצחנו אף אחד. פגענו בעצמנו.
התורה
מעולם לא דרשה שכל יהודי יחשוב באותה צורה. הגמרא בעירובין (י"ג ע"ב)
מביאה את המחלוקת המפורסמת בין בית שמאי ובית הלל:
אֵלּוּ
וָאֵלּוּ דִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.
זו
הייתה מחלוקת אמיתית של תורה, ובכל זאת הייתה הכרעה ברורה: והלכה כבית הלל.
הגמרא
מסבירה שבית הלל זכו שהלכה כמותם מפני שהיו נוחין ועלובין, כלומר
סבלניים ונוחים לבריות, ולא היו מקפידים על פגיעות בהם. הם שנו את דבריהם ואת דברי
בית שמאי, ולא עוד אלא שהקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם.
יש כאן
יסוד חשוב. אדם יכול להיות משוכנע בכל לבו שדרכו נכונה, ובכל זאת לא להפוך את מי
שחושב אחרת לאויב.
המשנה
באבות (ה', י"ז) מלמדת:
כָּל
מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
הבעיה
אינה עצם המחלוקת. השאלה היא אם המחלוקת היא לשם שמים.
ויכוח
על עקרונות יכול להיות לשם שמים. אבל דבר אחר לגמרי הוא כאשר הוויכוח הופך למלחמה
אישית, לביזוי, ללשון הרע או לפסילת יהודי אחר.
מחלוקת
שמתחילה כחילוקי דעות אמיתיים עלולה להפוך בהדרגה למשהו מסוכן הרבה יותר. מפסיקים
להתווכח על הנושא ומתחילים לתקוף את האדם. מפסיקים לראות את המעלות של הצד השני.
בסופו של דבר, עצם המחלוקת נעשית חשובה יותר מבני האדם.
כאשר
עוברים את הגבול הזה, הפילוג הפוליטי אינו נשאר בפוליטיקה. הוא נכנס לבית הכנסת,
לשכונה, לחברויות ואפילו לתוך המשפחה.
יש
סיפור המובא על ידי רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש ב-The
Making of Chassidim, פרק
י"א, על שלושה אחים שהיו כולם תלמידי חכמים גדולים. שניים מהם נעשו מחסידי
הבעל שם טוב, ואילו השלישי נשאר מתנגד. ההבדלים ביניהם היו אמיתיים ועמוקים. ובכל
זאת, הסיפור נפתח בשלושת האחים היושבים יחד בבית המדרש ועוסקים בתורה.
איננו
צריכים להעמיד פנים שאין בינינו הבדלים. אנחנו צריכים לזכור שההבדלים אינם מבטלים
את העובדה שאנחנו אחים.
הדבר
חשוב במיוחד בתקופת בחירות. יהיו כמובן חילוקי דעות בנוגע לאסטרטגיה, למועמדים
ולעדיפויות. אבל אדם שחושב אחרת מאיתנו אינו אויב, וקהילה שנוקטת דרך אחרת אינה
מחוץ לגבולות של עם ישראל.
המבחן
האמיתי של בחירות אינו רק מי יקבל יותר מנדטים. המבחן הוא גם מה יישאר אצלנו לאחר
הבחירות.
האם
עדיין נרצה לשבת יחד?
האם
עדיין נרצה להתפלל יחד?
האם
עדיין נרצה להתייחס לכל יהודי בכבוד ובדרך ארץ?
תמיד
אנו זקוקים לחכמת חז"ל. חז"ל ידעו היטב עד כמה כוחן של מילים גדול, ולכן
אמרו:
חֲכָמִים,
הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם.
כך אמר
אבטליון בפרקי אבות (א', י"א). הדברים נכונים תמיד, ובפרט בתוך הציבור שומרי
תורה ומצוות. כאשר יהודים שומרי תורה ומצוות חלוקים בעניינים ציבוריים או
פוליטיים, עלינו להיזהר שלא להפוך חילוקי דעות למחלוקת אישית.
מילה
שנאמרת בכעס במהלך מערכת בחירות עלולה להשאיר רושם ופגיעה גם זמן רב לאחר שהבחירות
הסתיימו. עלינו לדעת להבחין בין ויכוח ענייני על עקרונות לבין פגיעה באדם שחושב
אחרת מאיתנו.
חז"ל
מלמדים אותנו שלא כל דבר צריך לומר, ולא כל מחלוקת צריך להמשיך. לפעמים דווקא
היכולת לעצור, לשתוק ולא להוסיף עוד מילה היא חלק מחכמת התורה.
הדבר
חשוב במיוחד כאשר אנחנו נכנסים לחודש אלול ומתכוננים לימי הדין. אנחנו מבקשים
מהקב"ה כתיבה וחתימה טובה, אבל חשבון הנפש שלנו צריך לכלול גם בין אדם למקום
וגם בין אדם לחברו. לא די לשאול את עצמנו כיצד עבדנו את ה'; עלינו לבדוק גם כיצד
דיברנו על אחרים וכיצד התייחסנו אליהם.
בתפילה
הקדושה המיוחסת לרבי אלימלך מליז'נסק אנו מבקשים:
אַדְּרַבָּה,
תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם,
וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֶבְרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי
לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֶבְרוֹ
חָלִילָה, וּתְחַזֵּק אוֹתָנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ
לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
אנחנו
מבקשים לראות את מעלותיהם של אחרים ולא את חסרונותיהם, לדבר איש אל רעהו בדרך
הישרה והרצויה לפני הקב"ה, ושלא תיכנס חלילה שנאה בלבנו מאחד על חברו.
אנחנו
יכולים לחלוק בלי לחפש את החסרונות של אחרים. אנחנו יכולים להשתייך לקהילות שונות
ועדיין לראות את הטוב שבכל אחד:
שֶׁנִּרְאֶה
כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם.
אין זו
רק אמירה יפה. זו חלק מעבודת אלול.
כלל
ישראל גדול יותר מכל מערכת בחירות. הקהילות השונות אינן צריכות להיות זהות. אבל
צריכה להיות מסגרת רחבה מספיק שבה נוכל לעמוד יחד כאשר צורכי התורה וצרכי כלל
ישראל מחייבים זאת.
לפני
כל מסגרת פוליטית אנחנו:
בָּנִים
אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם.
אנחנו
בניו של הקב"ה.
נילחם
על עקרונות התורה, ולא נגד אנשים. נשמור על פינו ונימנע מוויכוחים פוליטיים שאין
בהם תועלת ואינם מביאים נחת רוח לשמים.
יש
זמנים שבהם צריך לדבר. יש זמנים שבהם צריך להתווכח. ויש זמנים שבהם החכמה היא לדעת
לשתוק.
כדברי
המשנה באבות (ג', י"ג):
סְיָג
לַחָכְמָה — שְׁתִיקָה.
תגובה למגן הבג"ץ יו"ר צהר דוד סתיו
הסרטון של דוד סתיו המזרוחניק עולה שהוא הרבה יותר שמאל מימין למרות שהוא טוען שהיה אכפת לו ההתנתקות כלשונו הוא הרבה יותר מזדעזע שלא יהיה את הבג"ץ שיוכל לעצור את החרדים והימין, הוא ממש כמו האנטישמים שתמיד העלילו שהכסף שלהם הולך ליהודים, כך הוא מתחנף למיעוט הערב רב השמאלני קיצוני שהם אלה שמפרנסים ומחזיקים את החרדים ולכן הוא קורא לבג"ץ להטיל גזירות קשות על החרדים שנואי נפשו הטמאה
האם אלי ישי חוזר לפוליטיקה?
אלי ישי חוזר? אלי הירשמן חושף כי ישי מנהל מגעים רציניים עם המפלגה החרדית החדשה "הציבור החרדי", וישי שוקל ברצינות לרוץ איתם יחד
יעקב וידר מזהיר משביתה בבני ברק: "העיר וסביבתה בדרך למשבר תברואתי חמור - מדינת ישראל חייבת להתערב"
כך נראה הריגול של חסיד סאטמאר יעקב פרל עבור האיראנים
כך נראה הריגול של חסיד סאטמר יעקב פרל עבור האיראנים - תיעוד בלעדי
בויזניץ שיכון סילקו בחורים מהישיבות בברכפלד ואלעד - זעם במשפחות ויזניץ
מלכות ויז׳ניץ: תסיסה קשה בקרב הורים רבים בויז׳ניץ (שיכון) לקראת תחילת הזמן החדש לאחר שלא התקבלו וגם העיפו כמות מכובדת של בחורים מהישיבות גדולות ביוד״א ברכפלד ואלעד. אחד הבחורים שהועף מברכפלד נכד של אחד המשפיעים החשובים בשיכון ויז׳ניץ, כעס רב בקרב בני המשפחה.
וינטר מגיב לקיצוניים שתקפו אותו אתמול
קמפיין בחירות על גב החרדים? ״לא מפחד מכם״: וינטר מגיב לקיצוניים שתקפו אותו אתמול בירושלים בכנס ניסיון גיוס חרדים.
יאיר גולן מדבר על גיוס חרדים בדיוק לפי רוב סעיפי החוק שהציעה הקואליציה בראשות נתניהו
יקי אדמקר: זה קטע מדהים. יאיר גולן מדבר על גיוס חרדים בדיוק לפי רוב סעיפי החוק שהציעה הקואליציה בראשות נתניהו. אבל זה כמובן לא הפריע לרוב שותפיו לצעוק ״חוק השתמטות״ ולנהל קמפיין מטורף על ראשם של החרדים. למה? כי הכל פוליטי.
סקר שבע: בן גביר זוכה לתמיכה רחבה בהמשך כהונתו - 72% בעד, לעומת 45% בקרב תומכי יריב לוין ויאיר קיש
סקר שבע: בן גביר זוכה לתמיכה רחבה בהמשך כהונתו - 72% בעד, לעומת 45% בקרב תומכי יריב לוין ויאיר קיש
מכתב גלוי למאוכזבי הליכוד
איזנקוט חוסם חרדי מלהיכנס לממשלה.
הקריקטורה השבועית בעיתון ׳הדרך׳: איזנקוט חוסם חרדי מלהיכנס לממשלה. בעוד מנסור עבאס מסתכל מחלון הממשלה מחוייך.
פרסומת מוסווית להפיל תמימים לצבא המחלן
מזעזע: אזהרת הרבי מליובאויטש מתממשת: חייל חב"די בחטיבת 'חשמונאים' נפצע באורח קשה מירי בצווארו
"היום בתניא" יום ד', כ"ב אב
"היום בתניא" יום ד', כ"ב אב
תניא "אגרת הקדש "
המשך פרק ז' (עמוד 222)
שנה פשוטה
⛳
הארה הנחלקת לתרי"ג:
"הארה זו" הנמשכת משמו יתברך (הכלול בעצמותו) על ידי הצמצומים הרבים והעצומים.
כל עוד שהיא למעלה (מאצילות), היא מאירה ומתפשטת בבחינת בלי גבול ותכלית - התפשטות, שבה היא מחיה (בחיות שהיא בלתי גבולית) את העולמות הנעלמים (שלמעלה מאצילות) שהם גם רבים " לאין קץ ותכלית".
והנה, ברדת "הארה זו" למטה יותר, לעולם האצילות (על ידי צמצומים נוספים), ירידה המאפשרת ל"הארה זו" להיות מקור לנבראים ו"להחיות את הנבראים (שבעולם הבריאה) והיצורים (שבעולם היצירה) והנעשים (שבעולם העשיה)" - שכידוע, עולם האצילות נחשב כ"ממוצע" בין "עולמות האין סוף" לעולמות "בריאה יצירה ועשיה" (שהם בבחינת גבול ותכלית). הרי שאז, נחלקת הארה זו בהגיעה לאצילות (לעשר ספירות, ובפרטיות יותר) לתרי"ג בחינות.
...
ענינה של התחלקות ההארה:
בנוגע לענינה של התחלקות "הארה זו" (המחיה את העולמות) לתרי"ג (בהגיעה לאצילות), מצין רבנו שתי נקודות:
א. תרי"ג בחינות אלו (מ"הארה זו"), הם כנגד תרי"ג מצוות התורה (שאודותם מדובר באגרת בהמשך).
ב. תרי"ג בחינות אלו (מ"הארה זו"), "הן תרי"ג מיני המשכות מאור אין סוף, להאיר לנשמת האדם הכלולה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים" - נשמה, "אשר בעבורה הוא עיקר תכלית ירידת והמשכת הארה זו למטה לכל הנבראים והיצורים והנעשים", שכן "תכלית כולם הוא האדם".
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
מרן החד"ה קוק בגילוי לב: יש לי יסורי בושה קשים בעת שעושים לי כבוד... ועוד ועוד
מרן החד"ה קוק שליט"א בגילוי לב
יש לי יסורי בושה אדירים כשעושים לי כבוד...
להלן קטע מרגש של גילוי לב מתוך שיחת רבינו החד"ה קוק שליט"א עם תלמידיו בענין הבושה הגדולה והיסורים שיש לו כאשר מכבדים אותו, בשיחה זו רבינו שליט"א חושף את הקושי הגדול שלו להיות חזן ולשורר בפני הציבור, ומה הסיבה שבכל זאת הוא עושה את הדברים הללו... וזה לשון קדשו של רבינו שליט"א.
אני יכול לקבל על עצמי רק קצת יסורים... אבל לא הרבה...
אני רוצה ללמוד תורה...
מה שלא מפריע ללימוד – כן...
כגון יסורי בושה... שזה לא מפריע לתורה... יסורי בושה אני יכול לקבל...
אע"פ שזה מאד קשה, אבל זה לא עושה לי ביטול תורה...
בשעת מעשה זה קשה מאד לקבל את זה... שעושים לי כבוד בפני אנשים... כזה בושה זה... איזה יסורים...
גם כשאני לבד יש לי פחד מה'... אבל פחות בושה...
עיקר הבושה בפני בני אדם ובעיקר כשעושים לי כבוד...
גם כשאני עולה חזן יש לי בושה... רק שאני מתגבר...
לשיר אני גם מתבייש... כי אני מתבלט...
זה מובן מאליו... כל אחד לא רוצה להתבייש...
הסיבה שאני שר בכל זאת כי זה מועיל לכוונה...
כמעט אי אפשר לומר שאני מתכוין למילים באופן של דיבור בלבד...
אבל כשיש ניגון יש איזה כוונה לפחות במדמה...
בלי זה אני לא יכול לאכוף את עצמי ולהסכים למילים...
הניגון מרגש יותר...
אפשר לקחת מוסר עצום משיחה זו, הן בענין מידת הענוה, לרבינו שליט"א יש יסורים מזה שעושים לו כבוד, ולצערינו יודעים אנו היטב כמה יסורים יש לאישים מסויימים על שלא מקבלים מספיק כבוד כראוי להם לפי דעתם [חוסר דעתם], גם בענין כוונת התפלה יש כאן חיזוק גדול, על האדם לעורר עצמו בכל מיני היכי תמצי להוסיף כוונה כראוי בתפלה, ויהי רצון שהחיזוק מתוך שיחה זו יהיה לרפואתו השלמה של מרן רבינו שליט"א.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה







