בספר בנסוע הארון של הרב מיכאל אריה ראנד הוא מביא את צוואת האמרי אמת עם הקטע המתייחס להורשת הדירה בירושלים לרבנית פייגא מינטשע
יש כאן עוד משהו מעניין,
הפנ"מ כותב שכל הספרים חולקו בגורל לפי עצת אחיי הקדושים זצ"ל כמו שנהגו בספרי השפ"א,
זה בעצם שומט את כל הטענה של הכ"ק שמגיע לו חלק בספרים של הא"א שהיו בדירה.
אני רוצה לכתוב משהו על מלחמת הדירה.
אני זוכר שכשלמדתי חושן משפט בצעירותי, היה דיון בבית הדין של רבי ניסים קרליץ, אצל יודל סילמן, איך מפצים אדם שעשו לו נזק סנטימנטלי.
היה יהודי בבני ברק שהחזיק משקפיים מסבותיו, ומישהו שבר לו אותם. והם נועצו בבית הדין איך לשום את הנזק, ויידל הביא איזה פסק דין משו״ת נידח לגבי מישהו ששבר את המשקפיים של הפני יהושע (כידוע, פרצה שרפה בביתו ונשאר לו רק המשקפיים).
עכשיו, לדירת הפני מנחם אין ערך שמאי, מהסיבה הפשוטה: אין לו שוק. אף אחד לא יכול לגור בישיבת שפת אמת.
הגערער רבי נאבק על זה כדי לשלוט במורשת של גור.
הבעיה:
אין לגור מורשת.
בשוק העתיקות וכתבי היד גור חולקת מקום עם מאקאווה. אין לגור רוכשים.
אין כמעט גבירים לבית גור, אין כמעט אף יהודי חסיד מחוץ לגור שמעוניין בחפצי חסידות גור, משום שממילא אין ממש על מי לעשות עם זה רושם. זה לא פיקאסו ולא קדישמן.
אפילו את האקדמיה גור, כמעט, לא מעניינת. בכירי המחקר על גור הם אברום מורדכי סגל ומיכאל אריה רנד.
בתוך חסידות גור אין לרבי שום צורך להשען על העבר. הוא לא צריך ״להוכיח״ כלום, משום שהוא במילא מחזיק את החסידות בכוח ברזל.
והגר״ש גם לא צריך את ההיסטוריה של גור, מהסיבה הפשוטה: הוא אדם מובחן מאוד תרבותית כשלעצמו, ואינו זקוק לחיזוקים כמו שליטה בטאבו הפולני על בית המדרש בגור (בית המדרש המוזנח ביותר בכל פולין).
הרבי מגור מנסה להשיג נכס ללא ערך כלכלי, בלא שזה יפגע בגר״ש ובלא שזה יועיל לו.
הרבי מגור רב ונלחם משום שגם אם הוא היה קשור בקולר לעץ ביער הוא היה נלחם בעלי העץ הנושרים. הוא אדם עם רגשי נחיתות פסיכוטיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.