בוויכוח שניהל ראש הישיבה הרב שרייבר עם בחור איך להתייחס לקורה עתה במלחמה ולחיילים, הוא ניסה להבדיל בין מצבים וטען כי מה שקורה עתה במלחמה בעזה, זה כמו 'תאונת דרכים' שזה ענין פרטי ולא ציבורי, רק מי שקשורים ב'תאונת הדרכים' זו בעייתם. מה שאין כן ב'קורונה' ששם זה היה ענין ציבורי ושונה ממצבנו בארץ
דברים אלה טפשיים ורחוקים מן האמת. סכנת ה'קורונה' הייתה כזו שמסכנת את הכלל כולו. במה שקרה בארץ ישראל בשמחת תורה, כולם בלי יוצא מן הכלל בארץ ישראל היו במצב סכנה. נתאר לעצמנו שהצבא היה מאחר בעוד שעה, לא רק שעוד מאות היו נלקחים לשבי, היו נהרגים אלפים ובכל רחבי הארץ, וזה כולל את הישיבות ואת כל הציבור החרדי. הרוצח הערבי אינו מבחין בין דתי לחילוני, אפילו לא בין ימני לשמאלני כולם בעיניהם יהודים ומועמדים לרציחה על פי דתם
אפשר לבא בטענות על ראשי המדינה על התושבים שאינם מקיימים מצוות על ה'ציונים' ועל מי שלא יהיה. המציאות היא שהסכנה היא כללית ואין מי שיש לו חסינות. נכון שאנו מאמינים שהקב"ה שומר עלינו, אבל אין זה אומר כי אנו לא בסכנה. נהרגו ונרצחו שומרי תורה ומצוות, ולכן שותפים אנו כולם במצב הזה
גם ב'קורונה' ישנם מי שמצביעים על מי שהפיצו את זה בעולם, וישנם גם מי שיצאו נגד החיסונים ועוד עניינים כאלו, שכל אחד יאמין בדרכו. מצב המלחמה הוא כזה שאפשר להצביע על פלוני ואלמוני כאילו בשלו קרה מה שקרה, אבל בסופו של דבר כולנו בסכנה כולל הישיבות ולומדי התורה
הקב"ה שומר עלינו בזכות התפילות ולימוד התורה, אבל אין זה אומר שבשל כך, החיילים הם מנקי זבל וצריכים ליתייחס אליהם ככאלו. בהחלט לא, החיילים הלוחמים הם שלוחי המקום להגן על כל יהודי בארץ ישראל בלי יוצא מן הכלל
והערה בענין ההתנצלות או ההבהרה, הנוסח כפי שנוסח מחזק את הטענה נגדו, מפני שהדברים ברורים ולא שייך להוציא מהקשר. אם היה כותב כי התנסח לא נכון וכי הכוונה הייתה אחרת חצי צרה. בצורה כפי שהיא נכתבה שהדברים הוצאו מהקשרם פירושם של דברים שהם נעשו תחת לחץ ולא מפני שהתכוון לכך, ובמצב כזה עדיף שלא מתנצלים כלל
לדעתי כל אדם זכותו להאמין בדרכו, אבל הוא חייב להסביר את גישתו בדרך שיש בה צד חשיבה. הזלזול באחר, לכנותם כמנקי זבל מרחיק עוד יותר מן הישיבה, מפני שאיש לא יקבל אותה
בן תורה אמיתי מכבד את האחר גם אם הוא מאמין בדרך אחרת. אפשר לרחם על האחר שהוא טועה, אבל לכנותו מנקה זבל הוא דבר פסול, ולא אופתע אם בעתיד ימצאו מי שיכנו ראשי ישיבות כמנקי זבל על סמך הדברים שנאמרו
בימינו ראש ישיבה זו משרה של מלמד, בעבר בעלי תפקידים כאלו היו במסגרת של מלמדים ובקושי רמי"ם. היום מלבישים פראק והמבורג והופכים למאן דאמר. לצערי לא רואים גדלות בדור החדש של המכונים ראשי ישיבות, ודווקא בגלל דיבורים כאלו. זכיתי לשמוע הרבה מגדולי ישראל, אלו היו דברי חכמה, ראית בדבריהם את גדלותם. מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מעולם לא היה מעיז לומר על מישהו 'מנקה זבל', ואף לא היה מביא אותו כדוגמא, מפני שהדברים פוגעים
אוי לנו, קם דור חדש שמעמיד תלמידים הלומדים מרמי"ם לא חכמים במיוחד, ואין זה פלא שלא צומח דור של תלמידי חכמים לא רק בלימוד וסברא, אלא גם במעשיהם בדיבורם ובעיקר התנהגותם ומידותיהם. כאלו היו ואינם עוד וחבל
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.