החברונער שהוכיח כי עם בלורית ענקית אפשר להפוך לגדול ראשי הישיבות

הכרתי אותו מאז היותי ילד, גדלנו באותה שכונה וראיתי אותו בכל כמה ימים, במיוחד מאז שהייתי בחור ונכנסתי חזק לעניינים ולחיי עולם הישיבות והנעשה בעולם החרדי, הוא היה מן המיוחדים, ולאו דווקא רק מפני שהיה עילוי ומתמיד, אלא הרבה יותר בשל חזותו המיוחדת, כנער ירושלמי לבוש ונראה לגמרי אחרת בעיני הוא היה נראה כמי שהולך בכיוון אחר לגמרי, לא הייתי מאמין אז כי מי שנראה ככה יכול ביום מן הימים להיות 'גדול', אבל עם השנים למדתי משהו דווקא ממנו, שחברונער יכול לשחק את כל העולמות, והוא הוכיח זאת

לא רק שהייתי רואה אותו, כשהתחתנתי, בערבים לאחר הכולל - בשנת תשל"ג - עבדתי במשרדי 'תנועת בני תורה' שניהל אחיו ר' אורי אזרחי שיחי' שם ראיתי הרבה גם את אביו ר' ישראל ז"ל, ומאז עקבתי אחריו והתפתחותו, הוא היה זה שהקים את 'תנועת בני תורה' והיה הדמות המיוחדת שרבים היו חלוקים על דרכו וגישתו, היו לו מעריצים רבים אבל מספר שונאים לא פחות (ראה פוסט אחר), הוא הקים ישיבה משלו כשהבין שבחברון הוא לא יוכל להתפתח. הוא היה חתנו של משגיח הישיבה רבי מאיר חדש זצ"ל שהציע לו תבנה את עצמך ואל תחיה באשליה שבחברון תצליח, יש יותר מדי מתחרים ויותר מדי מחלוקת, ואכן הוא שמע להצעת חמיו שמצד אחד נתן לו עצמאות, אבל מאידך לא יכל להגיע לאן שכל כך חפץ להגיע

שמו היה בישיבה 'ברוך מרדכי' שם של סמל הישיבה בחברון של אז בגאולה, מיומו הראשון הוא שאף להגיע רחוק, ועד יומו האחרון הוא קיווה שביום מן הימים הוא יהיה מנהיג הדור הליטאי, הוא כמעט הגיע לפסגה, אבל הרגליים ששם לו יריבו הגדול (ראה פוסט אחר) היא בסופו של דבר עמדה לו לרועץ, הוא הגיע מאוחר מדי ל'מועצת גדולי התורה' בגלל ווטו ששם עליו ר' שמואל אויערבך

ההיסטוריה שלו רצופה מחלוקות וסוגיות מעניינות, היה זה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שיצא נגדו על הבלורית הענקית שלו וטען כי אינו מניח תפילין בשל חציצה, הוא אמנם לא ציין את שמו אבל הכוונה הייתה אליו ועוד כמה שחיקו אותו בישיבות. הרב שך אז יצא נגד הגרש"ז בטענה כי הוא מוציא לעז על ראשי הישיבות שלרבים מהם הייתה בלורית, ומה שקרה, הבלורית הלכה וקטנה, וגם כאן סיפור מעניין אבל נשאיר זאת להזדמנות אחרת

כפי שציינתי, הרבה סיפורים מעניינים סביבו ואציין כמה מהם. הוא הגיע פעם לכינוס של אלפים, הוא נכנס ומיד יצא ופרץ בבכי, שאל אותו האברך שהיה לצידו מדוע אתה בוכה ואמר כי זה מזכיר לו את יום המיתה, כל אלו ישתתפו בהלוויה שלי

כאשר עירית בני ברק החליפה את רחוב הרצל בבני ברק לרחוב הרב שך, הוא ביקש לקנות את הבית מספר 2 ברחוב ההוא דווקא, וכאשר שאלו אותו למה, הוא חייך  איך זה שאינכם קולטים, הוא רצה ששמו יהיה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי הרב שך מספר 2, ככה זה גם היה לאחר שהרב אלישיב הלך לעולמו ולאחר מכן הגראי"ל שטיינמן שאלו אותו את מי ישאלו עכשיו? והוא אמר אני רואה שאתם יודעים את מי צריך לשאול. כל חייו שאיפתו הייתה להיות גדול הדור, והוא כמעט והגיע לפסגה, וברגע שיכל להיכנס לקבוצה של המנהיגות הוא חלה והשבוע הלך לעולמו

גדולתו, וכך הוא חיזק אלפי בחורים ואברכים, שאין זה משנה מה קורה בצעירותך ומה עברת ואיך גדלת, אתה יכול להיות עם בלורית של 2 מטר גובה ולהפוך להיות 'גדול' אם תתמיד ולא תוותר. הוא הקים דור של תלמידים שאהבו אותו, הוא היה אדם נעים ומחייך וקיבל כל אחד בסבר פנים. הוא התגאה בכך שהיה ליטוואק, אבל מעולם לא החרים חסידים, ומי שכיבדו אותו הוא כיבד אותם

אם הייתי צריך ציון לליטאי מי שהאמין ב'נהרא נהרא ופשטי'' ובמילים אחרות 'חיה ותן לחיות' בעולם החרדי, ר' ברוך מרדכי היה מאלו שהיה מעדיף לחיות עם כולם בשלום ולא היה הולך בשיטת בני ברק של מלחמת כל בכל. אין זה פלא כלל שהוא ומרן גאון ישראל הגר"ד לנדו היו חברים, שניהם האמינו בדרך אחת, של להיאבק על הזכויות של הציבור הליטאי אבל מבפנים ולא להגביר את הקרע הפנימי

אהבתי אותו, מפני שהוא לא שיחק צבוע, הרטוריקה שלו הייתה מן הטובים שבין ראשי הישיבות, הוא ידע להלהיב המונים ועשה עבודה אדירה בחיזוק של צעירים שזקוקים לראשי ישיבות מן הסוג שלו. עבורי, הוא האיש שעבר את המעבר הליטאי מקצה לקצה, איך הם נראו אז ואיך הם נראים היום, הדור החדש לא יבין וגם לא יאמין איך נראו בני הישיבות של הזמן ההוא וימינו, איזה מהפך אירע בעולם הליטאי בשבעים השנים האחרונות

אין זה פלא מדוע הבני ברקים והכוונה לפונוביז'אים לחמו בו ולא אהבו אותו, בניגוד למי שביקשו להחדיר חינוך אימתני וחזק, הוא עשה זאת בדרך הפוכה לגמרי, לבחור בישיבה הייתה סיבה לאהוב אותו, בניגוד לישיבות אחרות שהפחד מראש הישיבה והמשגיח גרמה להם לחיות שנים באימה ולעיתים בשקר. המתחרים שלו עשו רבות לזלזל בישיבתו, אבל הוא הצליח למרות ההשמצות שלא כאן נעסוק בהם

העולם הליטאי איבד את אחד המיוחדים, מי שסימל עולמות וגישות, הוא היה סלבודקאי בנפשו, וקשה להאמין שיקום מי בדומה לו. היה לו את מה שאין לליטוואק אמיתי, החום שלו התאימה לחסידים, אבל זה היה יחודיותו שהיה בו הכל ולכן הצליח בענק

חיים שאולזון