רגעים של השבוע - פרשת תרומה
תפילתם של הדגים השיכורים / סנדוויצ'ים לבני ישראל במדבר / כתובת נעלמת במוסקבה / עוגות השבת
א. מזל אדר דגים
ליל שבת קודש שעבר, מספר שעות לאחר סיום התפילה, מצאנו את עצמנו יושבים בבית הכנסת. אחד עדיין לפני התפילה, לאחר מספר שעות של לימוד, ואחרים כבר סיימו את הסעודה ויחד משוחחים באמרות חסידיות על פרשת השבוע וסיפורי צדיקים. והנה עולה ובא מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, שזה עתה סיים לערוך את הסעודה לבני וידידי הקהילה כמדי שבוע, ומצטרף לשיחה. וכך פתח ושאל: "מה העניין שנוהגים לשתות 'לחיים' בין הדגים לבשר"?
התשובה הרגילה והמוכרת היא, שהיות וחז"ל קבעו שיש סכנה באכילת דגים ובשר ואף החמירו שלא להביא לשולחן בשר ותבשיליו כל זמן שלא סילקו ממנו את הדגים, לכן אנו נוהגים לומר 'לחיים' על יין או משקה חריף בין הדגים לבשר. אבל לתשובה זו, הידועה לכל, הוא כנראה לא התכוון.
כשחיוך נסוך על פניו וכולו באווירה של חודש אדר וחג הפורים הבעל"ט, הוא שואל ואף משיב:
"בסיפור הידוע על יונה הנביא רואים, כי לאחר שיונה התפלל ממעמקי הדג שבלע אותו, תפילתו נענתה והוא נפלט החוצה אל החיים. על דרך זו חוששים אנו, שהדג שבלענו זה עתה בסעודת השבת, יכול להתפלל על עצמו, ובזכות זה הוא ייפלט מאיתנו חזרה לחייו... אי לכך, משקים אנו את הדג ב'לחיים', וידועה ההלכה, כי תפילתו של שיכור אינה מתקבלת - בכך אנו מבטיחים לעצמנו שתפילת הדגים לא יתקבלו והם יישארו בתוכנו"...
פלפול זה אכן הוא בגדר 'פורים תורה', המעלה חיוך לכל שומעיו בחודש אדר, שמזלו דגים.
ובזכות ההקפדה על אכילת דגים בשבת קודש, נזכה להינצל מדינה של גיהינום - כפי הפתגם השגור ש'כל האוכל דג ביום דג, ניצול מד"ג'!
ב. עצים אסטרטגיים
"אני נכנס כעת לפגישה עם כל הצוות שלי, וכמו תמיד, אני משתדל לפתוח את הישיבה עם משהו מפרשת השבוע. לא הספקתי להכין, תן לי בבקשה איזה רעיון". הודעה ששלח לי באחד הבקרים הקבוע, ידידי נאמן, מנהל מוסד גדול אי-שם.
הייתי כבר אחרי לימוד החת"ת, וכך עניתי לו: "בפרשתנו - פרשת תרומה, מצווים בני ישראל לבנות את המשכן, להכין את הכלים ולתפור את בגדי הכהונה. את המשכן בנו מ'עצי שיטים', ועל השאלה מניין היו לבני ישראל עצים במדבר, מביא רש"י את דברי המדרש, ש'יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים". ונשאלת השאלה, מדוע יעקב אבינו לא הכין גם מזון, שיהיה להם מה לאכול במדבר? אלא פשוט הוא, שעצים יכולים לשרוד הרבה שנים, בשונה ממזון. מזה למדים אנו, שצריכים לפעול עם אסטרטגיה לאורך זמן, ולא לסמוך על הנס, אך מה שלא אפשרי לעשות וזה לא בידינו, יש לסמוך על הקב"ה, שאכן הוריד את המן והשליו והאכיל את בני ישראל במדבר במשך 40 שנה".
לא עוברות כמה דקות ושוב הודעה, מידידי השליח ברומא הרב מנחם לאזאר (אחיו הצעיר של הרב הראשי שליט"א).
לפני מספר שבועות ביקש ממני לשלוח לו תמונות איכותיות מהדלקת נרות חנוכה, ודווקא כאלו שבהן רואים את בניין ה'תיאטרון הבולשוי' - ולא רק את חומות ה'קרמלין'.
לא הבנתי איך נזכר עכשיו בחנוכה, כשכולנו עסוקים כבר בפורים ופסח. אך לא שאלתי, ושלחתי את מבוקשו.
הפעם כבר סיפר את כל הסיפור: "יש לי פגישה חשובה עם הנהלת ה'קולוסיאום', לקבל אישור על הצבת מנורת חנוכה בחזית הבניין ההיסטורי והמפורסם מאוד, ובכך לעשות פרסומי ניסא ענק ומיוחד. הכנתי מראש אלבום, המראה שגם במוסקבה יש הדלקה ליד בניין התרבות הראשי, וכך בעוד מספר מקומות בעולם".
אמש בישר לי בהתרגשות, כי הפגישה ב"ה הצליחה.
"זו עבודת אסטרטגיה מוצלחת" חשבתי בלבי, בדיוק כמו שלמדנו השבוע בפרשתנו, שליח שלא מחכה לרגע האחרון, אלא מראש הוא מכין ופועל, מתוך סבלנות ועקביות הראויות לציון.
ג. חסד עם החיים והמתים
בין שלל האירועים הרבים שמילאו השבוע את הכותרות בישראל, לא שמו לב למקרה טרגי שאירע במשפחה של דוברי רוסית באחת הערים בארץ ישראל.
אומנם יש רשויות המטפלות באופן רשמי, אבל כמו במקרים דומים, זקוקים הם לפעמים לעזרה לא פורמאלית.
אתמול פנה אליי ידיד, איש החברה קדישא באותה עיר, עם בקשה דחופה להשגת מספר טלפון של משפחה כלשהי במוסקבה, בכדי שגורמים האחראיים בישראל יוכלו לפנות אליה, בקשר לבן משפחתם אצלו התרחשה הטרגדיה ולהתקדם לסיום הפרשייה הקשה.
מבירור קצר עלה כי המשפחה אינה יהודית, ולכן השגת מספר הטלפון היה מורכב הרבה יותר.
מה גם, שאתמול כמו היום - הוא יום חג לאומי כאן במדינה, ומשרדי הרשויות המקומיות סגורים.
קצה חוט ראשוני הגיע לאחר כשעה, ומשם הדרך ב"ה נפתחה. במאמץ כוחות טובים ומנוסים, יצאנו אל אותה משפחה המתגוררת באחת השכונות המרוחקות בעיר, והבאנו אליהם את המידע הדרוש, בצורה מכובדת, דיסקרטית ומתאימה.
ביום שלישי הקרוב חל ז' באדר, יום לידתו ופטירתו של משה רבנו ע"ה. תאריך שנקבע בהרבה קהילות כ'יום החברה קדישא', שכן את הלכות קבורה לומדים מקבורתו של משה רבנו, והוא עצמו התעסק עם יציאת עם ישראל ממצרים, בארון הקבורה של יוסף הצדיק, ולימד אותנו לדורות מהי חסד של אמת.
אומנם - כאן ברוסיה, נוהגים אנו לעשות יום זה בתאריך ט"ו בכסלו, כפי שחידש זאת הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א - אך ביום זה, ראוי לציין את כלל העוסקים במלאכת עבודה קדושה ומסורה זו שעושים הכל בכדי לכבד את המתים, ולהבדיל גם את המשפחה האבלה.
רגישות מיוחדת נדרשת במצבים אלו ולא פעם אני נפעם לראות את התמסרותם, גם כאשר מדובר בלא יהודים, ועושים הכל כפי ההלכה וברגישות אנושית.
ולתמונת השבוע שלי: שמח זבולון בצאתך
עברתי ליד הבר העשיר וחיפשתי את העוגות המוכרות. מצאתי מהן, בגדלים ובצבעים שונים ובעיקר טעימות. בחרתי, בירכתי, טעמתי ונהניתי. ובעיקר התרגשתי. ולא רק אני. הרבה מהמשתתפים הרגישו גם כך, ואיך אפשר שלא?
באופן קבוע מדי שבוע, שעה לפני כניסת השבת, מגיע משלוחן אל בית הכנסת, ומביא איתו עוגות או עוגיות. כל שבוע עיצוב וטעם אחר, המוגשים בצורה אסתטית ומכובדת לציבור הפוקד את 'חדר הכנסת אורחים' שעל-יד בית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה', ויחד עם כוס קפה או תה, נהנים המתפללים והלומדים הרבים בשבת קודש לטעום מהמוגש להם, לצד שאר הדברים שהשמש המסור גרישא היקר מכין במקום.
מאז קיבלה על עצמה מיוזמתה האם המסורה של משפחת יעקובוב - החלטה טובה זו, היא מקפידה על כך תמידין כסדרן.
ובחגיגת ה'אפשערניש' לבנם מנחם מענדל היקר, בהגיעו לגיל 3 - שנערכה בתחילת השבוע בבית הכנסת בבית הספר 'מיר-אינטלקט', רבים חשו והביעו הכרת הטוב למשפחה היקרה ובראשה ר' זבולון יעקובוב, המעמיד את עצמו לעזרה לכל עניין, ומהווה עבור כולנו דוגמה חיה של חיים וחינוך יהודי חסידי, מתוך אהבת ישראל נפלאה. מזל טוב!
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.