ערב שבת פר' תרומה תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
יש יהודי בשכונתנו, בעל בעמיו, שאוהב את הטיפה המרה, אך כל השנה נאלץ לכבוש את תאוותו, שלא לאבד את מעמדו, אך כל שנה, מיד בהגיע חודש אדר, הוא מאבד את הרסן ומקיים את האמור בהגדה 'יכול מראש חודש' וכבר מיום א' דר"ח הוא מביא מספר בקבוקים של 'משקה' לביהמ"ד, ואחר התפילה הוא פותח שולחן, מכבד את הקהל בכוסיות קטנות והוא עצמו שותה לשכרה במשך כל חודש אדר, וטענתו בפיו (תרתי משמע), הרי אמרו חז"ל 'כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה' ונשאלת השאלה: מדוע היו חז"ל צריכים את 'אב' כדוגמא ל'אדר'?, די היה לכתוב: 'משנכנס אדר מרבין בשמחה'?.
אלא מאי? מסיים היהודי את הפשעטל שלו. הרי 'משנכנס אב' כבר אסור ביין, כך נפסק במפורש בשו"ע, ולזה משווים את הענין ללמדנו, שמיד 'משנכנס אדר' כבר מרבין ביין, שהרי אין שמחה אלא ביין.
כך הוא 'נאה דורש' וגם 'נאה מקיים' והשבוע אף התריס לעומתי: 'נראה אותך משיג עלי ועושה פירכא לפשעטל שלי, ואם לאו, נראה אותך גרויסער צילייגער ומכניס את החידוש שלי לתוך הגליון שלך', רק הזהיר שאכתוב זאת אך בלי שם אומרו.
לא נשארתי חייב, ואמרתי לו: אינך יכול להחזיק את המקל משני צדדיו, הרי הנך שותה כל החודש מכח ה'משנכנס אדר', שלדבריך, הוא מקביל ושווה ל'משנכנס אב', אך שכחת, שבחודש אב, זה נמשך רק עד היעד, שהוא 'תשעה באב', ולפי זה, עליך להפסיק מיד אחר פורים, ולמכביר, אם חסיד אתה, כאפ-אריין (תנצל) גם את 'שיתסר' ו'שיבסר', אבל עד סוף החודש? מהיכי תיתי?
היהודי השתתק בבושה ולא ידע מה לענות.
הקהל קצת כעס עלי, וכי מה איכפת לי שיהודי יחגוג ויהנה? ובפרט שהם גם נהנים מכך שהוא מביא 'לחיים' כל החודש, ביקשתי סייעתא דשמיא שאמצא דרך לרדת מהעץ בכבוד, ולהפיס את דעתו ולפרוך את הפירכא שלי.
סיימתי לקפל את הטלית ותפילין ואמרתי לו: אתה צודק, ואף יש לי ראיה על כך גם ברש"י על הגמ' הזאת ('כשם שמשנכנס') וגם מהגמ' עצמה יש קצת ראיה לדבריך.
נו, אמור, תבע הקהל והשותה בראשם?
אעשה לכם הפתעה, אמרתי להם.
את החידוש שלי אכתוב מיד בתחילת הגליון של השבוע, ואת הפשעטל שלך, אכתוב בהקדמה, שיש לזה הרבה יותר קוראים מאשר הגליון עצמו, אמרתי (בצער). וכך תיאלצו השבוע לקרא גם את ההקדמה וגם את הגליון.
מה שכן הסכמתי לומר להם זה, ששמעתי פעם מיהודי בדומה לו, שהיה שותה כבר מט"ו בשבט על החשבון של 'שלושים יום קודם לחג' והוא לא עשה פשעטלאך, רק טען שזו הנקמה הכי מתוקה, או יותר נכון לומר 'מרירה' בהמן הרשע.
וכך הסביר: הרי המן ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים 'ביום אחד'? מה בער לו לסיים את כל הפרוייקט הענק הזה 'ביום אחד'?
התירוץ הוא: המן ידע שיש אפשרות שתוכניתו לא תתגשם והגזירה תתהפך על יוצרה והיהודים יחגגו את השמחה כדבעי, ולכן, ברוב רשעתו תכנן לעשות את הכל 'ביום אחד' כדי שאם תתהפך, לא נחגוג זמן רב, כי אם 'יום אחד', ואת זה בדיוק אני לא מפרגן לו ושותה כבר 'שלושים יום קודם לחג'.
נ.ב.
כל מזלות השנה הם בלשון יחיד, שור, טלה, דלי, אריה וכו' למה 'דגים' זה בלשון רבים?. (ב' פירושים בגליון, אחד מהם בדרך צחות).
איך מרומז בפרשתנו כל התהליך של ילד וילדה מקטנותם עד גיל השידוך והקמת ביתם וההשתדלות לפרנסתם ושמירה על 'שלום בית' שלהם?
כל זה ועוד בתוככי הגליון 'מעדני הפרשה', תדפיסו ותפיצו ותקראו ותספרו בשולחן השבת.
כל זה ועוד הרבה רעיונות שלכאורה לא תמצאו באף מקום, בתוככי הגליון המצו"ב 'מעדני הפרשה', טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך וחודש שמח
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.