מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
בכתיבותי הקודמות אמנם נגעתי מקופיא בנושא של הגדרת האמונה אבל בהיות
שרבו בזה הדעות והגישות (אפילו מהבחינה הלשונית), לא אכנס כרגע לנושא. אולי יגיע
הזמן גם לזה.
הבעיה העיקרית היא שאנחנו מקווים/מצפים שיש אמת מוחלטת כלשהי שהיא בלעדית
ומוכחת ואין יכולת לכפור בה. משל טחו עיניהם של כל חכמי העולם מראות, ורק אנחנו
רואים ויודעים את האמת. למעשה גם זה לא מדויק. רוב מניין ובניין קהלנו הקדוש אינו
יודע מימינו ומשמאלו בנושאים אלו ורק סומכים ומקווים שיש כמה נויגרשלים שכנראה יודעים
ומכוונים להוציא את הציבור ידי חובה במצוות האמונה. אולי עקב כתיבתי כאן יהיה מי
שיחשוב שאני זה שמוציא אותו ולהווי ידוע שאיני מוציא אף אחד מחובתו ללמוד מה הוא
עושה כאן בעולם. לא לחינם נתן לך הקב"ה שכל. לא בשביל שתפקיר אותו בידי
יחצנים - כולל החרדי בעולמו.
כשלעצמי, עסקתי ועוסקני רבות עם בעלי תשובה בשלבים השונים ואכן זכיתי
ב"ה להשיב מאות/אלפים להשם ולתורתו, אבל איני טוען שחכם אני מאחרים ואיני
יודע איזו אמת שנסתרת מאחרים. כל העניין הוא רק להאיר להם את מבוא הדרך ואז
האור הגדול מאיר להם מאיליו את המשכה. הכל בס"ד מופלגת וזכות אבותם מסייעתם.
כבר הודיתי כאן, שבאופן אישי, אמונתי בהשם אינה נזקקת לכל נושאי השיחה
שלי עם השבים. מבחינתי הקב"ה קיים ונוכח ומציאותו לעד קיימת, לא משום שהוכחתי
זאת בשכלי, אלא משום שאני חי וחווה אותו כך 24 שעות ביממה (כן, גם בשינה. יעידו על
כך חלומותי, אבל תחלמו שאספר לכם על כך) 365 יום בשנה. זכיתי ומסלול חיי היה כזה
שזכיתי לא אחת לראות בחוש איך הוא מנהל אותי ואת ב"ב, ביד רכה ואוהבת, וגם
בפעמים שהיה נראה לרגע שהוא מכה בי, ההמשך הורה שהכל היה לטובה ולא עזבוני חסדיו
לרגע קט. אבל, האם אני יכול להעביר את תחושת הוודאות הזו בקיומו ובהנהגתו אותי בכל
רגע, למישהו אחר? מסופקני בכך. מקסימום, השומע ירגיש בכנותי. אבל, האם זה יעשה שבן
שיחי יהפוך להיות מאמין בעצמו??
אגב, התנגדותי לסיפורי הבאבא מעיישש על צדיקים - ובעיקר על אדמו"רי הדורות האחרונים, שמתנם עבה ממוחם - נובעת משתי הסיבות. גם שסיפורי הבלים אלו נתפסים ע"י השומעים עצמם (בהיבגרם. אם וכאשר) כבלופים ילדותיים. כאשר חסיד שגדל מבית על סיפורי שקרים והבלים אלו מבין שפשוט עבדו עליו, חרב עליו עולמו. כי כל עולמו הרוחני בנוי על השטות, ההבל והשקר כאילו האדמו"ר שלו הוא החיבור היחיד של יהודי לבוראו (עפ"ל!!!) ואז הוא נשאר חלול מבפנים וכל מעשיו הדתיים, מעשי קוף הינם ר"ל.
הסיבה השניה היא שהגם שלכאורה מעשיות-הצדיקים השקריים, נועדו לקרב את
היהודי לבוראו, בפועל הקשר שנוצר הוא אך ורק לרבעס. כמעט ניתן לומר שהרבי מהווה
כמחיצה בין היהודי לבוראו, במקום לשמש כמקרבם לתורה. כבר אמרו המבינים, שהפחד
הכי גדול של החסיד זה שהקב"ה יגלה לרבי את חטאיו. וכדי בזיון וקצף.
ונשוב לענייננו.
למי שעובד רק עם שכלו, במקום שאין ספק, אין גם אמונה. אמונה-שכלית אפשרית
רק אחרי שהתעוררו ספקות שכליים. יש שכתבו שאכן טוב המאמין מתמימות (במובן שלא מודע
בכלל לשאלות האמוניות השכליות) מהמאמין מחקירות. אכן אפשר להיות מאמין שלם, בלא
להבין בכלל את הנושא והסוגיות הסבוכות הקשורות בכך. למי שאינו בר הכי ואין מוחו
שואל ותוהה, אכן עדיף עשרת מונים שלא לקרוא בספרי הקדמונים שדנים בזה (וכאן).
לאחרים, שהדעת לא נותנת להם מנוח, אין אפשרות להאמין אמונה תמימה, כי אמונה זאת,
עבורם אינה אמונה בלי שכל, אלא אמונה חסרת היגיון.
חשוב להדגיש שוב. אין מעלה למאמין שבא מדרך זו או אחרת, מה שחשוב זו
התוצאה. אם בסופו של דבר אתה מאמין (כלומר מחזיק חזק את הדבר - בערך שווה ל'אמת'
ו'ידיעה'), אזי אתה מקיים את המצווה. אם אינך מאמין, לא יעזור לך אם אתה מסתתר תחת
הכסות של כאילו אמונה-תמימה, בעוד ליבך חלול.
הזהרתי כאן כו"כ פעמים שיש מי שעדיף לו שלא לקרוא בכתיבתי ואני שמח ברבים שאינן קוראים את דברי. אלו שקוראים אותי ומבינים ומסכימים (ובעיקר - אלו שמוסיפים דעת מעצמם) אכן ראוי להם לקרוא. אבל עיקר התועלת יוצאת דווקא לאלו שקוראים את דברי בהיחבא. אלו שמסתירים מעצמם, כמה מצד אחד הם מסכימים עם מה שאני אומר, וכמה זה מרגיז אותם מהצד השני.
אם אתה מתרגז למקרא דברי, משמע שאתה חושב כמוני ונתון בסבך שקרים סביבך
ואינך יודע איך להיחלץ מזה. אני מניח שיש בקרבתך אנשים ברי דעת שתוכל לפתוח בפניהם
את ספיקותיך, אבל גם אם לא, אתה יכול לנסות לכתוב לר' חיים היקר.
והעיקר לשמור על זכות ויושר הלב.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.