מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
האיר כאן קורא יקר שחז"ל השתמשו במילים יווניות, ובל"נ עוד ארחיב בהארתו. אם נרצה לדייק נמצא שבמשנה אימצו חז"ל כ_500 מילים ובתלמודים ובמדרשים עוד אלפי מילים. כלומר שלאורך שנים ארוכות מאוד המשיכו חז"ל ואימצו מילים לתוך שפת הקודש .
וכבר הארתי כאן על הבלוף של 'שלא שינו את שמם ולשונם'. ע"ש. שחז"ל אימצו אפילו שמות יווניים ולא רק מושגים. ע"ש.
אם נהיה כנים עם עצמנו הגמרא עצמה כתובה באנגלית. כן, ארמית דאז היא האנגלית דהיום. השימוש בארמית נפוץ על פני האומות ובחז"ל יש סוגי ארמית שונים, הכל לפי המקום והזמן. כל לימודם של חז"ל היה בשפה זו ואף תפילות נתקנו באנגלית דאז. איני נכנס כאן ועכשיו לנושא של תפילות בארמית ומה המלאכים יודעים ומבינים וכדו'. אבל פשוט ואין חולק שהארמית היתה שפה בינלאומית כדוגמת האנגלית בימינו ('לינגואה פרנקה' בשפת המלומדים). "דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באוזני העם אשר על החומה". (מלכים ב יח(.
גם בימינו אנו נלמדת תורה רבה ועמוקה בשפה האנגלית והמשך המלחמה בשפה הזו, מבזה את הלוחמים, הרבה יותר מאשר את המשתמשים.
בכתיבתי הסבתי
את שימת הלב לעומקי דברים שאינם ניתנים לתפישה, בלא התפתחות שפתית - שבימינו
מתבצעת בשפות לועזיות בלבד. מי שדובר עברית ואידיש בלבד, בהכרח מוגבל בירידה
לעומקם של דברים. לצערנו חלק גדול מאלו שנקראים גדו"י אינם ברי הכי
לדון בדברים העומדים ברומו של עולם, לא רק בשל מגבלת השפה/מחשבה אלא שחלקם הגיעו
למעמדם, לא בשל גדלותם בתורה או במחשבה, אלא אך ורק בשל היותם יוצאי חלציהם של מי
שהיו בעבר גדולים. יכולני להעיד שאני מכיר אישית 'גדול בן גדול' שיפה כוח הבן מכוח
האב, שהאב היה טיפש והבן מתעלה עליו והינו טיפש מטופש - מה שלא מונע מאלפים להמתין
למוצא פיו ולפעול לפי עצותיו...
חלק אחר אמנם חכמים/מלומדים בחלק מחלקי התורה, אבל מעטים מאוד מבינים ועוסקים בהבנת עצם מציאות החיים ומה תפקידנו בזה העולם.
לזאת ביכיתי מרה את הסתלקותו של מו"ר הרב משה שפירא זצ"ל, שרב חילו והיה בקי הן במכמני התורה (נגלה כנסתר) והן בהבנת מקומנו בזה העולם. גם גדולי גדולינו הבקיאים ועוסקים בתורה, אם תנסה להכנס עימם בדברים שאינם מהתלמודים וגלילותיהם, תמצא שאינם בקיאין לשמה. ניסיתי כו"כ פעמים לדון עם כו"כ מהם וחלקם הודו לי שאינם מתמצאים בזה והפנו אותי לרבנים אחרים. לבד מר' משה זצ"ל, שלא הניח ידו מלעסוק בחלק התורה המהותי הזה.
אפשר לומר כמעט בבטחה, שמי שאינו דובר שפה שכוללת מושגים וביטויים לועזיים, אינו מבין מה הוא מחפש כאן בעולם, אלא בהבנה ילדותית. נכון שאפשר להיצמד לאמיתות פשוטות שכבר בוטאו לפני מאות ואלפי שנים, אבל למעמיקי חשוב, סיסמאות אלו אינן יכולות עוד לתת מענה אמיתי. עד לא מכבר רבו שאינם דתיים שבאו לבדוק אצלנו את מורשת אבותינו וב"ה בזכות זה נאלצנו ללמוד ולהבין מה אנחנו עושים בזה העולם. לצערנו, התופעה מתמעטת ובהתאם מתמעטים העוסקים והמבינים בתחום.
אביא כאן בקיצור נמרץ תפיסת עולם מקובלת במאה ה_21 שבמחוזותינו כמעט אין עם מי לדבר בזה. רק דור לפנינו העולם חווה התעמקות בדיוקים ואבחונים דקים (מה שבשפה שלנו נקרא 'צוויי דינים'). הרבה 'חקירות' נאמרו בישיבות (ולהבדיל - באוניברסיטאות) וכיום רוח חדשה נושבת בישיבות (ולהבדיל - באקדמיה). העולם כבר לא חי בתפיסה של 'או או', אלא בתפיסה של 'גם וגם' (שלא כחקירה הנודעת האם אור הוא 'גל' או 'קרן', הסתבר שהוא 'גם קרן וגם גל'. איך זה ייתכן? ראה לקמן).
המשך התפתחות המחשבה הביא לתפיסה שנקראת 'פוסט מודרנית'. מתפיסה זו אנחנו מכירים בעיקר את המושג 'כל אחד והאמת שלו', אבל עומקם של דברים הוא שהאנושות* איבדה את הביטחון שיש בכלל דבר כזה 'אמת מוחלטת'. אפילו על גופים פיזיים כבר לא בטוחים שהם נמצאים 'או כאן, או שם', אלא סוברים שאפשרי שהם 'גם כאן וגם שם' - כמה שהדבר נשמע מוזר למי שאינו מצוי במדע בן ימינו.
רוב העולם האקדמי והמשכיל של ימינו רואה בתפיסה זו (שהובאה כאן בשטחיות אכזרית) את האמת-האפשרית היחידה.
כמדומני שהתפתחות המחשבה אצלנו נעצרה בדיוק על שפת ההתקדמות הזו ואין גוף חרדי משכיל שידע להעביר את המסר של היהדות למי שאינו מקבל את המושכל-הראשון שאמת יש רק אחת (שאז נותר לנו 'רק' להוכיח שהיא בלעדית אצלנו).
מבחינה זו לימוד השפה האנגלית אינו חיוב מדיני חובת הבן על
האב, אלא מדין חובת האדם בעולמו. ניתן לומר שהפטור מלימודים אלו שייך רק למי
שאנחנו מובטחים בו שלעולם לא יגיע לרמה של שאלות עומק ותמיד יספיקו לו תירוצים
שטחיים ובאבא מעיישש המועברים מדור לדור.
חרדי בעולמו
* למען הדיוק, כשאני כותב כאן 'אנושות'
משמעה מיעוט האנושות, משום שהכוונה היא ל'האנושות המתקדת'. כלומר, רוב ארה"ב,
רוב אירופה, חלק קטן מאסיה וכמעט שום כלום מאפריקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.