גולדקנופ צודק. ליבה לא חסרה לנו

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

לאחרונה מרבה להתראיין העומד בראש 'יהדות התורה', כשהוא 'מסביר' את טיעוניו באוזני עיתונאים חילוניים (הששים לראיין אותו, הן כהסבר-ללא-מילים לקוראים 'תראו עם מי יש לנו כאן עסק' והן כקוריוז הקורץ למדורי הבידור). היו"ר תובע לקבל את תפקיד שר האוצר, בטיעון-מנצח 'רואים שמתמטיקה לא עוזר כלום, תראו את הכלכלה הישראלית! 70 שנה ניהלתם אותה בכישלון, עכשיו, כשננהל אותה כפי שמי שלמד תורה יודע לנהל, תראו שבעים שנות שובע'. גם אני הייתי צוחק מהבדיחה התפלה, אם לא היה מדובר בשוטה-שלי...

הכלכלה הישראלית היא פלא ונס ויכולה היתה לשמש הוכחה טובה-יחסית לטיעון שהקב"ה מנהל אותנו ולא אנחנו. אף אחד לא היה חולם לפני 70 שנה (וגם לא לפני 20 שנה) שנעמוד כלכלית במקום בו אנחנו נמצאים. כשהמדינה הוקמה, השלטונות הקודמים לא הותירו אוצר או תשתיות והיה צריך להתחיל הכל מאפס. לא זו בלבד, אלא שמיד עם הקמתה עמדה המדינה על נפשה והוציאה את הפרוטות שגייסה (כתרומות) למימון המלחמה-על-נפשנו.

בסמוך לכך הוצפה הארץ במאות אלפי עולים/פליטים ואפילו כסף לאוהלים ופחונים לא היה לנו. משכך, הושתתה המדינה על חובות! בישראל אין משאבים טבעיים והסטארט-אפ הישראלי היה; תפוזים. כך נערכו מסעות פרסום בין יהודי העולם שירכשו קופסאות-מתנה של תפוזי 'יפו', כדי להחזיק את המדינה. בהמשך, החלה ישראל לבלוט בענף נוסף; היהלומים. התפרנסנו כאן, בדוחק ובכבוד, מעבודות 'עולם ישן'.

מצבנו היה כה קשה עד שהונהג כאן קיצוב מזון ומוצרים ('צנע', בלשון העם). אזרחים יכלו לקנות מוצרים רק בהתאם לקצבה-לנפש (60 גרם קמח ליום, 20 גרם מרגרינה וכו'. בשר - 75 גרם לחודש). מדיניות הקיצוב החלה בשנת 1949 ורק בשנת 1959 בוטלו ספיחיה האחרונים.

בינתיים, העולם מסביבנו השתנה והמדינות המפותחות (ישראל הוגדרה כ'מדינה מתפתחת') עלו וצמחו. איש לא היה מעלה בדעתו אז (וגם שנים רבות לאחר מכן) שיבוא יום וישראל תוכר כמדינה מפותחת, תתקבל ל OECD ואפילו תעבור בתמ"ג שלה את הכלכלות המפותחות של המערב. כיום ישראל ממוקמת בעשירון העליון של מדינות העולם (במקום ה 16 בין מדינות העולם בתמ"ג לנפש!). לפני אוסטריה, צרפת, שוויץ, ארה"ב, קנדה, פינלנד וגרמניה. את איטליה וספרד אנחנו בקושי רואים במראה האחורית שלנו (ספרד, מעצמה עולמית עד לפני מאה שנה בערך, בחצי תמ"ג מאיתנו!) . *.

גם בימים אלה ממש, כשכלכלות העולם המתקדמות ביותר נאבקות באינפלציה בסדר גודל של עשרה אחוז, קצב האינפלציה כאן הוא מחצית מכך וזאת כשנשמרים שיעורי אבטלה נמוכים מאוד. גם במשבר הקורונה עולמי, כשכל כלכלות העולם הצטמצמו, כלכלת ישראל כיכבה ביציבותה הבלתי נתפסת. כמה שזה נשמע מוזר, השקל הוא המטבע החזק בעולם! הוא המטבע היחיד שהתחזק בעשור האחרון גם מול הדולר האמריקאי.

הצלחתה הכלכלית של ישראל כמעט נפלאת מבינת אנוש. מדינה שמאוימת קיומית ע"י איראן, שמצבה הפוילטי רעוע לחלוטין, ש 13% מתקציבה מופנים להחזר חובות מימים עברו ושהוצאות הביטחון שלה הם פי עשר משאר המדינות המפותחות (עכשיו הם בכיוון של לעלות את ההוצאה הלאומית לביטחון מאחוז אחד לשני אחזו בעוד אצלנו ההוצאה לביטחון הינה 14% מהתקציב). איך יכולה מדינה פצפונת שלמעלה מרבע מתקציבה משועבדים מראש להחזרי חובות ולביטחון להתקדם? פליאה היא בעיני.

אם תבונה היתה בקודקודו, היה יודע לשתוק, או לפחות לבחור בטיעונים הגיוניים. טיעון אפשרי היה 'עובדה שמשה גפני לא למד ליבה ואין חולק על איכות ניהול וועדת הכספים של הכנסת בראשותו', אבל סביר שנמצא את גולדקנופ משבח את נאסרללה, לפני שיפול בלשונו לטובת גפני חלילה.

העובדה שגולדקנופ תוקף עם עובדות-מהופכות-למציאות, אינה מפתיעה מי שאינו חבר בכת. זו מציאות כמו שהמציאות שהם מתגוננים בפני האלימות של הפורשים. זו מציאות חייהם, דמיונות שווא ומדוחים. אין לי טענות ליו"ר. הוא משתמש בכמות השכל שהותרה לו מהקודש-פנימה ובכמות זו, אלו התוצאות.

הפלא הוא על מאות האלפים שצפויים להצביע למחללי שם שמים הגדולים בעולם.

צודק גולדקנופ. לא לימודי ליבה חסרים לציבור החרדי, רק קורטוב של שכל ישר.

 

חרדי בעולמו

 

* השאלה, למה איננו מרגישים בכל העושר הזה, היא שאלה טובה.

כרגיל, התשובה מורכבת

1. אמנם ההכנסה לנפש בישראל גבוהה מרוב מדינות העולם, אבל עלות המחיה כאן גבוהה בכ_37% ממדינות הOECD. למה זה כך? משום שהמדינה מנוהלת ע"י אינטרסטנים כיתתיים מסוגו של גולדקנופ. כשחוקים ותקנות נקבעים לפי אינטרס של קבוצה, היא אמנם מרוויחה, אבל זה בא, בהכרח, על חשבון האחרים.

2. אמנם ההכנסה לנפש בישראל גבוהה, אבל פיריון העובד הישראלי נמוך יחסית. הסיבה לכך היא שהחלק שעובד ב'עולם ישן' אינו פורה. נראה שהציבור שלנו מתפרנס ברובו מעבודות של 'העולם הישן' ובעולם זה אכן ההכנסה לנפש פחותה ממה שקורה סביבנו.

הדרך לשדרג את הכלכלה עוברת בשידרוג העובדים. ככל שהשכלת העובדים גבוהה יותר, כן ההכנסה לנפש גבוהה יותר. לשידרוג זה בדיוק (השכלת העובדים) מתנגדים גולדקנופ ומועצת גאוני העולם.

ואידך, פירושה היא - זיל גמור.