מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
בימים שעברו עלי בחששות לשלומו ולבריאותו של המרא דאתרא, התעוררתי לחשוב על אפסות האדם ועד כמה איננו יודעים מה יהיה איתנו מחר. גם הימים שהם ימים שגורלנו על כף המאזניים וגם ההבלים בהם עסוק המרחב הציבורי שלנו, מניעים מחשבות עד כמה ולמי כדאי בכלל לכתוב.
אחד הקוראים העיר לי (בצדק רב) שאני מרבה לכתוב על מה לא בסדר ואיני כותב כלל מה אני מציע כן לעשות אחרת ואיך צריך כן להתנהל. אני מכיר לו טובה על הערתו זו שמבעבעת בי זה זמן וטרם שלמה מחשבתי בעניין.
רק מי שמרגיש ממש 'חלק מהמשפחה' יכול לכתוב נגדה. כנראה שאני מרגיש יותר חלק מהמשפחה, ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב 'נגד'. מה תועלת יפיק מישהו אם אכתוב כאן שאנחנו נזהרים מגזל ברמה שחילוני לא מצליח להבין בכלל? כל מעסיק חילוני פותח עיניים תמהות מול רשימות שמנהלת כמעט כל חרדית בעבודה, כדי לדעת כמה להפחית משכרה עקב 'שימוש פרטי בזמן העבודה'. זו תופעה שאינה מוכרת כלל בעולם שמחוץ לעולמנו ומהווה קידוש השם ענק. הנה, עכשיו שכתבתי זאת, במה זה הועיל למי? איך מישהו (אחד. מספיק אחד) לוקח את הדברים ובונה איתם משהו טוב יותר למחר?
ברור לי שאיני רוצה להיות מאן דאמר ולהביע
דעות מה נכון לציבור (או ליחיד) לעשות. יש נושאים שהדברים פשוטים. צריך להפסיק
לגונן על המפלצות ולהתחיל לעזור-באמת לנפגעים. בזה לא צריך לחכמתי ולעצתי.
בדברים אחרים ממש איני רואה עצמי ראוי להביע דעות וחושב שמקומי יאה לי בשולי דרכים ובהארת הדברים מזווית אחרת. מי אשר מבין מזה מה נכון לו לעשות יבורך (בדיוק כשם שיבורך זה שאינו מבין, או אפילו זה שנמנע מלהבין). יש נושאים שהם ציבוריים ובהם צריך-לכאורה הכרעת גדולים, אבל כל הדברים הללו כשמגיעים לאדם פרטי מצריכים הכרעה פרטית. ההכרעות הנכונות-לכל, שגויות ברוב המקרים. איני מדבר רק על החלטות כמו להחרים את אל על (שאין לזה שום אחיזה בדין. גם לא בשו"ע החמישי) שאילצה אנשים פרטיים (פתאים ושומעים להוראות) להוזיל מכסף שאין להם לטובת מאבק מטופש וחסר תועלת ותוחלת. אני מדבר גם על הוראות ציבוריות כמו איסור לימודי ליבה. אמנם, כבר הודיתי שאיני בר פלוגתא של אף אחד (וק"ו לא של הגרי"ג שליט"א, אותו אני מעריך), אבל עדיין פשוט הדבר שכל אב מחוייב לבדוק את טבע בנו ואם נראה לו שטבע בנו אינו מתאים לשבת שלשה סדרים על הכסא, הרי שהוא קרוב למזיד בבנו אם ישלחהו ללמוד בישיבה כנגד טבעו. צריך להיות טיפש-אין-גבול כדי לחשוב שכל הילדים מסוגלים לשבת שלשה סדרים וללמוד. איני נכנס כאן לסטטיסטיקות ידועות על אחוז הילדים המסוגלים לכך, לעומת אלו שאינם. ברור ופשוט שלא ייתכן בעולם מצב שכ-ו-ל-ם מסוגלים לכך. כשם שאין מצב בעולם בו כל הילדים מסוגלים ללמוד מתמטיקה, פיזיקה כימיה וכדו'. הקב"ה ברא אותנו שונים זה מזה בדרכים רבות - כולל את חוסר היכולת ללמוד שלשה סדרים רצופים. הדבר פשוט ואין צריך לתומכו ביתד נאמן...
אין גם ויכוח שחובת האב לחנך את בנו 'על פי דרכו' ושחינוכו על פי דרך זרה לו, כמוה כהריגתו. לכן, הגם שאיני פוסק לאחרים מה לעשות, פשוט שחובתו של איש חושב בעולמו לשתף אחרים בדעתו וכל הורה יחליט מה נכון לבנו ומה לא. ואם יכשל האיש בהחלטתו ויחליט לשלוח את בנו למקום שאינו מתאים לו, משום שאינו יכול לעמוד בלחץ החברתי או כל סיבה אחרת, אזי זה חשבון שלו עם קונו ולא שלי.
בכלל, איני כותב שום דבר בדעה שדעתי היא היחידה הנכונה. גם כשאני כותב שדעתי היא היחידה הנכונה והיא פשוטה וכו', אין הכוונה שדעתי אכן שווה יותר מדעתך חלילה. אני כותב כך רק כדי שאתה תחשוב אם יש לך דעה אחרת (או שמא אתה רק מעתיק דעה אחרת).
זה לא שאני רואה צד היתר בשליחת נציגים שלנו לעשות חילול השם אין סופי בכנסת, אלא שאני יכול להבין את הטעות הזאת. בפרט כאשר פראקיסטים רבים מעיזים פנים במציאות וטוענים שהצבעה למחללי שם שמים ברבים אלו, הנה קידוש השם.
השאלה היא האם יש היתר לאדם
לנהל את חייו וחיי התלויים בו ללא מחשבה עצמית ורק מתוך היענות לדרישות וצייתנות
לסמכות. לי פשוט וברור שלאנשים מתחת לאיי קיו מסוים, זה באמת 'בסדר', אבל לאדם
נורמלי, שהקב"ה חנן ביכולת לחשוב, המחשבה והבחירה אינם לוקסוס, אלא צווי
מוחלט - ובחרת בחיים!
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.