שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת כי תצא.
ובפרשתנו מופיע אחד מהיסודות הגדולים והחשובים ביותר, לחיינו כיהודים, ולחיינו כך כבני אדם בעולם הזה.
זה מתאים ומדהים לכל אדם באשר הוא.
חייבים להפנים זאת!
וכמה שנחזור על כך, לצערנו ולבושתנו, עדיין יש כאלה שאינן "מעכלים" זאת, ודווקא בגלל הטעויות הקטנות הללו נהרסים בתים רבים בעולם.
ושימו לב טוב!
פרשת כי תצא פותחת ב"אשת יפת תואר" - אדם שראה אשה במלחמה שמצאה חן בעיניו, אשה מנחלת האויב, ואיתה הוא רוצה להתחתן.
לאחר מכן מדברת התורה על כך שהיו לאדם שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה.
ולאחר מכן מדברת התורה על "בן סורר מורה".
רש"י במקום מביא את דברי המדרש, שלא סתם נסמכו שלושת הפרשיות האלה, אלא מי שישא אשת יפת תואר, "סופו לשנאתה וסופו שיהיה לו ממנה בן סורר ומורה".
וכאן נשאלת השאלה:
אם אתה, הקדוש ברוך הוא, התרת לחייל במלחמה להתחתן עם אשת האויב, למה אתה מקלל אותו שלאחר מכן ישנא אותה, ולאחר מכן שיהיה לו ממנה בן סורר ומורה?
אם זה לא מוצא חן בעיניך, הקדוש ברוך הוא, תאמר: "אסור להתחתן עם אשת יפת תואר!".
מדוע אתה מתיר להתחתן, ולאחר מכן גורם לכך שהאשה הזאת תהיה שנואה על בעלה, ושיצא ממנה בן סורר ומורה?
התשובה היא: אין כאן קללה!
לא מדובר במישהו שהקדוש ברוך הוא מתיר לו משהו ומקלל אותו.
אלא להיפך, עצה טובה מהקדוש ברוך הוא.
אם נשאת את אשת האויב, הרי שהדבר היחיד שרכש את ליבך הוא המראה החיצוני שלה.
בטבע העולם, כל אדם שרוכש משהו אך ורק בגלל החיצוניות שלו, מיום ליום כאשר הדבר הזה יהיה בחלקו הוא ימאס בו.
זה נכון גם לגבי חתונה, ובעיקר לגבי חתונה.
אדם שהתחתן עם אשה אך ורק בגלל שהיא מצאה חן בעיניו. ולא משנה במי מדובר, אפילו עם האשה הצנועה, הצדיקה והחסידה ביותר בעולם. אם הסיבה לחתונה היתה המראה החיצוני שלה, הרי שהוא הולך לשנוא אותה. וכל אדם ששונא את אשתו, סופו שיהיה לו ממנה בן סורר ומורה, כי בן לא יכול לעולם ללכת בדרך ישרה כאשר הוא רואה את שני ההורים שלו רבים.
זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו, זה נכון לגבי כל הבחירות של החיים, וזה נכון בעיקר לגבי חתונה.
מתחתנים עם תוכן, לא מתחתנים עם חיצוניות, כי לחיצוניות אין כח להחזיק מעמד.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.