האמת היא שכמעט ניחמתי על שהחלתי בנושא (וחג שבועות תעשה לך), משום שהוא רחב, עמוק ועמום. רוב הציבור מכיר חלק משיטות חז"ל (לרוב, אלו שמובאים ברש"י על התורה. לפעמים לרש"י אחד יש מזל יותר ממשנהו) ואיני יודע עד כמה ניתן לצלול כאן לדברים. אקח נושא או שניים ותראו איך זה נראה כשמביאים דברים לרוחבם ולעומקם (היחסי, כמובן). הכתיבה כאן צ"ל קלילה ביחס.
* לדוגמה. בכתיבתי הקודמת כתבתי שנפסק שהתורה ניתנה בו' סיוון (דלא כר' יוסי - הגם שהלכה כמותו, גם כשרבים כנגדו. האמת היא שהעלמתי מכם שהמהר"ל (בתפארת ישראל, פמ"ג) כתב ששני התאריכים אמת ויש מתן תורה מבחינת נותן התורה ויש מתן תורה מבחינת מקבל התורה. המהר"ל מסביר שמשה הוסיף יום מדעתו, כדי שנבין שלימוד התורה הוא מעשה האדם - הגם שניתן משמיים. ובזה פתח שער להסביר כו"כ דברים ואכמ"ל. וב'פחד יצחק' (עמ' נד) העמיק להסביר השינויים בנימוקי התורה לשבת. ע"ש. אני מביא הרחבת-מה כדוגמה שאני נאלץ לקצר. ועדיין קיצרתי מאוד. פשוט אכמ"ל).
מ"מ, כיוון שעלה לא ירד בלי נגיעה כלל ואתייחס (כפי שהבטחתי כאן) לפחות לחלק מראשי הפרקים של הנושאים. רק בשביל להמחיש שאין זה מציאותי לכתוב על הדברים, (אם לא ספר...) אולי בהמשך אקח נקודה או שתיים ואכתוב עליה באופן פרטי.
* נתחיל בשאלה מה ניתן בסיני. בזה צריך להבחין בין 'ניתן בסיני' ל'ניתן במעמד הר סיני'. כי מעמד הר סיני היה בעיקר אירוע התגלות והתעלות נבואי (מסוג 'ראתה שפחה על הים') (ובזה יתיישבו קושיות גדולות ועצומות ואכמ"ל). גם על המצוות שניתנו באותו מעמד, יש מחלוקות לאין סוף ואפילו כמה מצוות יש בעשרת הדברות ואלו הן, אינן בהסכמה בין המפרשים.
* למרות שכל דרדק יודע שהתורה כולה נמסרה בסיני, ברור שחלקה נמסר לפני מתן תורה. קרבן פסח, עשר המצוות במרה, ועוד. הרוגוצ'ובר (בהלכות תפילה פי"ב, ה"י) חילק בין פרשיות שניתנו ללמוד לפרשיות שניתנו לכתוב כחלק ממצוות כתיבת התורה (ובכך גם הסביר את תופעת הקרי וכתיב). גם לשון הרשב"א (לגיטין ס.) הוא שפרשיות שהיו נחוצות לשעתן, היה משה כותבן ללמדן.
* בסדר עולם רבא פ"ו הביא הזמנים כדלהלן: אחרי מעמד מתן התורה (ו'/ז' סיוון), נשאר משה על ההר ארבעים יום, עד י"ז בתמוז (יום שנשתברו בו הלוחות) ואז עלה (בי"ח תמוז) וביקש רחמים... ירד שוב בי' תשרי ובישרם שנתכפרו והוקבע יום זה לחוק ולזכרון לדורות. ע"ש.. גם בזה יש הרבה מחלוקות.
* ומי כתב את הלוחות השניים? הרי כתוב 'וכתבתי' ומצד שני כולם מכירים את הרש"י של 'פסל לך, הפסולת לך, מכאן נתעשר משה'. אלא ששם הכוונה שהתעשר מחציבת הסנפיריון ולא מחקיקתו, אעפ"כ בשמות רבה מ"ז, ב ובתנחומא ישן תשא י"ז ובמדרש לקח טוב לשמות ל"ד, כט ובשו"ת הרדב"ז ח"ג תמ"ב (תתפ"ג) כתוב שמשה כתבן. ושוב הדברים ארוכים, עמוקים ועמומים מכדי לכתוב אודותם.
* ועל ההפרשים בין הלוחות כתב הרס"ג (שמות רכב) שבעה הבדלים, וע"ז כתב האבן עזרא (בפירושו הקצר) "ואין צורך להשיב על דברי זה הגאון, כי ראיותיו הם כדברי חלום, לא מעלים ולא מורידין, רק עתק יצא מפיהו, והאומר כן חייב שֶׁיִּלְקֶה...וכו'
* והאם הלוחות השניות היו באותו נוסח כמו הראשונות (כמשמע 'כראשונים' שאמר הקב"ה) או שבאמת יָתְרוּ עליהם כמה דברים ושינויים. כלומר, המחלוקת היא האם נוסח הדברות בואתחנן הן נוסח הלוחות, או שכוללות הסברים של משה (ומהן, הסברים שונים מהלוחות הראשונות). גם בזה רבו ונתפצלו הדעות.
* וכמה דברות נכתבו על כל לוח, גם בזה רבו הדעות. בירושלמי (שקלים פ"ו, ה) מובאת דעת רבנן שסברו שעשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. שהיו חרותים על כל לוח משני פנים, ויש שם שיטה שנכתבו כך מזה ומזה, כך שסה"כ נכתבו ארבעים דברות.
* ומה סדר הדברות שבלוחות? הסדר הנפוץ אינו מוסכם כלל וכלל. המבי"ט (חברו ובר פלוגתיה של הבית יוסף. מילא מקומו אחר פטירתו) כתב (בספרו 'בית אלוקים' שער היסודות פי"ב) שאמנם, עצם החלוקה בין הדברות שבין אדם לחברו לבין אדם למקום מסתברת, אלא שאורך הטקסט אינו מסתדר והוא מציע שם צורת כתיבה מחודשת אבל שוב אכמ"ל. גם יש נדון אם 'כבד את אביך' הוא בין אדם לחברו, משום שבזמן מתן תורה נהיו כולם גרים ואין להם אבות ולדורם הדיון הוא רק 'למוד וקבל שכר', שזה ממש בין אדם למקום.
* בכלל, חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות אינה ברורה, כי יש הבדל בין קריאה בטעם התחתון (שהוא יג פסוקים) לקריאה בטעם העליון (שהוא ט פסוקים) ומ"מ אינו עשר - אם כי יש צורת קריאה שכן. אבל שוב אכמ"ל)
* הבה"ג ('שכל דבריו בקבלה') סבר שהדיבור 'אנכי' אינו מכלל התרי"ג, משום שהוא רק הכרזת היסוד של כל המצוות, אבל כשלעצמו - אינו מצווה וכ"כ הרשב"ץ (בספרו 'זוהר הרקיע' ל"ת, א'). כנגד דעה זו מכוונים דברי הרמב"ם בספר המצוות (עשה, א) "נתברר לך שאנוכי ה' היא מכלל תריג המצוות". מזה מתפצלת מחלוקת נוספת, האם יכול להיות 'דיבר' בלא מצווה וכמה מצוות יש באמת בעשרת הדברות (יש שסברו שבלא תחמוד נאמרו שתי מצוות) (יש שסברו שלדעת הבה"ג וסיעתו אנוכי ולא יהיה הם מצווה אחת). יוער שבגמ' (מכות כג:) כתוב שתורה בגימטריא תרי"א ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו וביחד תרי"ג. משמע שאנכי לבדו נמנה כמצווה, אבל שוב אכמ"ל.
ואם הגענו לכאן, אשתף צערי בשיטת הרמב"ם. מצד אחד הובאו כאן דבריו בספר המצוות (וכן כתב באגרותיו ובתשובותיו) שאנכי היא מצווה בפני עצמה ומצד שני כתב במו"נ ח"ב פל"א שהשבת היא "שלישית למציאת ה' והרחקת השניות", בעוד שלפי הספירה 'שלנו' (המייחדת מצווה לאנוכי) השבת היא הרביעית. (אא"כ סבר שאנכי אינה נמנית בין הדברות.??).
-- - - - -
קטעתי ההמשך, כי ארכו הדברים ונמשיך
בעז"ה.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.