וחג שבועות תעשה לך

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

בשונה מחגיגות ל"ג בעומר, שהתבהר כאן שזו המצאה מאוחרת מאוד ושאין לה מקור בתורה, מלבד שהנוהגים במנהג זה הם (כיום) יותר שותו"מ, ושם הרשב" נישא בפיהם בעת טיפוחם וריקודם, חג השבועות הוא מדאורייתא ועבר גילגולים רבים לאורך הדרך.

*  נפתח במהות החג. מה בעצם אנחנו חוגגים בשבועות? בנוסחי התפילה אנחנו אומרים 'זמן מתן תורתנו' (הסיבה שאומרים 'זמן' מתן תורה ולא 'יום' מתן תורה אולי תתבאר בהמשך), הגם שבתורה לא מוזכר כל קשר בין חג השבועות למתן תורה.

חג השבועות נקרא בתורה בשני שמות. בשמות כג, טז הוא נקרא 'חג הקציר' "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" ובשמות לד, כב, הוא נקרא 'חג שבועות' ”וחג שָׁבֻעֹת תעשה לך, בכורי קציר חטים" ובדברים טז ט מבואר "שבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.  י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". כלומר שנקרא שבועות ע"ש שבעת השבועות שסופרים מהחל חרמש בקמה ועד הקרבת העומר. ובבמדבר כח, כו הוא קרוי "יום הביכורים".

במשנה ובגמ' שמו של החג אינו חג הקציר ולא חג מתן תורה, אלא "עצרת" ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב פינחס דף קלו:): "אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר ז"ל: חזרתי על כל ענייני המועדות ולא מצאתי חג שבועות שנקרא עצרת. ורבותינו ז"ל קראו בכל מקום עצרת לחג השבועות, והוא לשון תרגום דאמר אונקלוס הגר בעצרתכון". (הערת ח.ב.: מעניין שבויקרא כג,לו אונקלוס תירגם את המילה עצרת = כנישין תהון). מהשם לא מתבאר מהו תוכנו של יום, שהרי בכל חג מתכנסים ומנועים ממלאכה ומהו ייחודו ותוכנו של יום? (לאכול מוצרי חלב?? גם לא, שהרי זה מנהג אשכנזי מאוחר. עד לאחרונים עוד ממשיכים לחפש הסברים לכך).

טעמים רבים נאמרו לסיבת קריאת חז"ל את השם 'עצרת' (רש"י פי' שתהיו עצורים ממלאכה, אחרים פירשו שתהיו עצורים ומכונסים ובקבלה פירשו במובן 'קליטה'. ועוד, ואכמ"ל). אבל לא ראיתי שכתבו מדוע זנחו את שם החג שנתנה לו התורה.

מ"מ ברור ופשוט שתוכנו הראשוני של החג, הוא כשמו: חג קציר וביכורים וקשור לחיי החקלאות. ושחז"ל נתנו לו טעמים ותכנים אחרים.

ואכן, בגמ' (מגילה לא ע"א) מובא לגבי קריאת התורה של שבועות שתי דעות. "בעצרת – 'שבעה שבועות', ומפטירין בחבקוק. אחרים אומרים: 'בחדש השלישי', ומפטירין במרכבה". כלומר, שלדעת אחרים קריאת התורה היא של מתן תורה (לעומת ת"ק שסבר שהקריאה היא בפרשת שבועות  'המקורית').

מ"מ בדורותינו אנו חוגגים את חג השבועות כחג מתן תורה בלבד, ובא"י, שיש רק יום אחד, קורין עניין מתן תורה. (ואם איני טועה אפילו נקיבת שמו כ'חג חקלאי', צורמת לאוזן חרדית).

ותן לחכם ויחכם עוד.

** באיזה יום נתנה התורה? כל דרדקי יענה לך שבו' סיוון. אלא שכל לומד דף היומי יודע שיש בזה מחלוקת בגמרא (שבת פו:) ר' יוסי וחכמים. ר' יוסי סובר שהתורה נתנה בז' סיוון וחכמים סוברים שבו' סיוון נתנה תורה. והגם שהלכה כר' יוסי מחבריו, משום ש'נימוקו עימו', ומפניו היה רבי יהודה נשיאה מבטל דעתו באומרו "כבר הורה זקן", בכל זאת במקרה זה נפסק שלא כמותו. המקובל לומר הוא שהדבר בא להם במסורה ובזה אין כוחו של ר' יוסי חזק מהמסורת. ואכמ"ל.

עדיין, כל עוד נהג קידוש החודש בישראל (עד ד'קיט. 359 למניינם) לא היה יום קבוע לשבועות וחל ביום ה,ו, או ז' לסיוון, כי ספרו חמישים יום והיה תלוי בשני קידושי חודש (ואולי בשל כך נתקן הלשון 'זמן' מתן תורתנו, ואכמ"ל). רק מאז קיבוע הלוח* חל חג השבועות תמיד בו' סיוון.

כמדומני שנגענו כאן, בקליפת אגוז, בשניים מהנושאים המלמדים את הרוצה ללמוד, מה שיש ללמוד מכאן, והותרנו שני נושאים חשובים (מה בדיוק ניתן במעמד הר סיני ובאיזה כתב ניתנה התורה) להמשך בפעם אחרת בל"נ.

 

חרדי בעולמו

- - - -  -

* ואם שנגענו בקביעות הלוח, יוער שהגם שקביעת הלוח שבידינו מיוחסת לרבי הלל נשיאה, הרי הדברים נכונים רק בכללותם, אבל לא בפרטיהם. ידועה מחלוקת קביעת הלוח בשנת ד'תרפ"א (921 למניינם) בין חכמי בבל לחכמי א"י (שבמלחמתו זו ברבי אהרן הכהן בן מאיר, ראש ישיבת 'גאון יעקב', יצא שמע הרס"ג בכל העולם). באותן שנים נהגו חלקי העם השונים בלוחות שונים (ההפרש היה של יומיים) וביום הכיפורים דחד, אכל ושתה משנהו והאחרים צמו בשבת וכדו'. כלומר שהמחלוקת על הלוח היתה לא תיאורטית, אלא מעשית ונגעה לדאורייתת כל הזמן.

לא ברור איך הוכרעה המחלוקת לגופא, אבל למעשה אנחנו נוהגים כשיטת הרס"ג (כפסק הרמב"ם ועוד).

מי שמבין דבר לאשורו, יראה בזה דוגמה נוספת איך שהתורה מתחדשת בכל עת.  ומי שירצה, יתעקש שזה לא שינוי אלא שכן הדין מסיני, ששנים מסוימות ישמרו מועדים לפי לוח אחד ושנים אחרות - לפי לוח אחר. ואשרי המאמין (לכל דבר).