שלום וברכה מורי ורבותי!
ואנו נמצאים בימים אלו במבחני אמונה קשים מאוד.
דברים שנראים לנו לא הגיוניים, ולא יתכן שיתרחשו בעולם, מתרחשים, ובצורה כואבת וקשה.
ואז אנו עומדים מול הקדוש ברוך הוא ואומרים: "ריבונו של עולם! אני לא מצליח להבין אותך. היו דברים בדורות הקודמים, היו דברים בדורות הראשונים הרבה יותר, ובכל זאת למה שמתרחש לנו היום מול העיניים, אין לנו הסברים.
אנו רואים אלמנות ויתומים, חולים, וחולים אנושים.
גדול עלינו! ריבונו של עולם, אין לנו את הכח לנסות ולהצליח להבין מה מסתתר מאחורי המעשים שלך".
אבל מורי ורבותי זה לא שאלה! כי עוד לפני השאלה מתחילה הטעות!
מי אתה, ומי כולנו, שננסה להבין את הקדוש ברוך הוא?
אין סיכוי להבין את ה' יתברך, המחשבות שלו אינן כמו המחשבות שלנו.
והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אומר: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ח).
כל אחד חושב אחרת לחלוטין, כי מדובר במחשבה אלוקית, משהו שאין לנו בו תפיסה ומושגים.
ישנן אך ורק שתי אפשרויות: או לסמוך על הקדוש ברוך הוא, או להישאר כאן ולסבול עד יום המוות.
אומר הקדוש ברוך הוא: "הבאתי אותך לעולם הזה, וקרה כאן משהו ממש לא טבעי, לא בבריאת העולם, ולא בבריאת הגוף והנשמה שלך. האם אתה לא באמת סומך עלי שאני יודע מה שאני עושה?".
"זן ומפרנס לכל", אתה אומר על הקדוש ברוך הוא בברכת המזון.
אתה יודע מזה "לכל"?
"פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה, טז)!
אין שום יצור שחי בעולם הזה, שלא מקבל את המזון שלו בצורה מדוקדקת, כולל הדג הגדול שבולע את הדג הקטן.
כל דבר כאן קורה לאחר מחשבה ולאחר החלטה. ודווקא על השטויות של החיים שלך, נראה לך שהקדוש ברוך הוא לא בדיוק חשב? דווקא על האסונות הגדולים שקורים, לא עלינו לא על אף אחד מעם ישראל בארץ ובעולם, יתכן שחלילה משהו קרה בצורה לא אחראית?
כשאבי מורי, מורנו הרב חיים רבי שליט"א ישב שבעה על אביו, הוא היה בסך הכל בן שש עשרה. הנחמה הגדולה ביותר היתה, כאשר הגיע אחד מגדולי ישראל ואמר: "חמודים, המנוח לא מסכן, למרות שהוא נפטר בגיל צעיר מרסיס של פגז במלחמת יום כיפור. הוא לא אומלל! יש לו בנים שלומדים תורה, הוא הקים משפחה לתפארת, משמים הוא מסתכל ורווה נחת. והילדים שלו גם לא מסכנים, כי אם הקדוש ברוך הוא עשה את זה, יש להם את הכחות לצלוח זאת, ויחד נעבור את זה בשלום".
ואז הגיע הרב של אבא מהישיבה ואמר לו: "יקירי! ביום שישי אתם קמים מהשבעה. בשבת תסעד כאן יחד עם מרת אמך, וביום ראשון אתה חוזר לישיבה להעניק נחת רוח לאבא שלך".
אבא אומר: "אלו המלים שחיזקו אותי באמת. אני לא מסכן, יש כאן מחשבה לפני כל מעשה, והקדוש ברוך הוא מעניק כחות, ומקדים תרופה למכה".
בהצלחה רבה לכולנו במבחן האמונה הקשה ביותר,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.