המשך מאתמול
הרב לופיאנסקי עוסק מדוע התעללות כה נפוצה בקהילה שלנו - או כפי שהוא מכנה אותנו "הציבור שלנו"? הרב לופיאנסקי טוען, "יש סיבה נוספת לכך שהציבור שלנו כל הזמן נקלע למצב הזה, והיא " אפקט הילה. יש לנו את התפיסה המוטעית ש"אם זה נוצץ זה זהב", לאורך כל הדרך. אנו מרגישים שאם אדם עושה טוב בתחום אחד, הוא מושלם בכל תחום. כדי להתקדם, עלינו להיפטר תחילה מפגם קטלני.
האמירה המוטעית ביותר בחשיבה המוטעית שלנו היא, "מישהו שעושה טוב, לא יכול להיות רע בשום אופן."
זה ממש לא בסדר"
אני, כמובן, יודעת ממקור ראשון שהנקודה לעיל היא נכונה. עם זאת, תוך כבוד מוחלט לרב לופיאנסקי, אני חייבת לשאול, מאיפה לדעתו הגענו (כפי שהוא מכנה זאת) "התפיסה המוטעית ש... אם אדם עושה טוב בתחום אחד, הוא מושלם בכל תחום. "?
הרב לופיאנקי, סלח לי, אבל אני חייבת לשאול, "מי השתיל ב"ציבור שלנו" את ה"פגם הקטלני" הזה ב"חשיבה המוטעית שלנו?" מדוע ל"ציבור שלנו" (בניגוד לקהילה חילונית או לא-יהודית) יש "פגם קטלני" ב"חשיבה המוטעית" שלנו?
זה נפל מגן עדן?
מדוע אנו חושבים "מי שעושה טוב, לא יכול להיות רע בשום אופן." האם יהודים לא דתיים מבינים טוב יותר את טבע האדם מאשר "הציבור שלנו"? אני מאמין שאתה ואני יודעים את התשובה. עם זאת, זה לא נוח ולא תקין פוליטית מכדי להביע מילים. עם זאת, בתור ניצולה, אין לי שום התלבטויות או סיבה להיות פוליטיקלי קורקט. עשיתי את זמני בשוחות של ח.ו. ונחשפתי לדברים שילדה בת שתים עשרה לא היתה צריכה לראות או לחוות מעולם.
אולי ציפית וחיכית שאבוא. אני מאמין ב'אמונה שלימה'; זה הייעוד שלי לומר את אשר בלבי. יש לנו "חשיבה מוטעית" זו מכיוון שהמורים שלנו הדריכו אותנו בצורה זו. מאיפה זה עוד יכול להגיע?
לימדו אותי בבית יעקב שרבנים הם אנשים טובים, בעצם אנשים חסרי פגמים. עם זאת, תסלח לי על הנועזות, כשכתבת, "האמירה המוטעית ביותר בחשיבה המוטעית שלנו היא, "מישהו שעושה טוב, לא יכול להיות רע בשום אופן." האם יש חריגים לכלל זה, כלומר אנשים שעלינו לקבל כאמת שהם "לא יכולים להיות רעים בשום צורה?"
אתה מדגיש שיש לנו את האמונה המוטעית ש"אם זה נוצץ זה זהב". ואתה ממשיך לציין, "כדי להתקדם, עלינו קודם כל להיפטר מפגם קטלני." אנחנו ציבור שמתגאה ב"משה אמת'" ותורתו אמת. אם כן, היכן וכיצד הגיע הציבור שלנו לאמץ צורת חשיבה כה פגומה ומוטעית? הבורית הממוצעת שלך, שתמצא בכל פינת רחוב, יודעת שכל מה שמנצנץ אינו זהב. איך יכול להיות שאמת כה פשוטה ומשכנעת את עצמה אינה חלק מהחשיבה השיתופית של המגזר שלנו?
התשובה המתבקשת מדוע הציבור שלנו מוכה באפקט ההילה היא משום שאפקט ההילה הוא חלק בלתי נפרד מהחינוך של כל נערת בית יעקב. איזו רוח רעה לא נפלה מהשומרים והכה אותנו ב"חשיבה מוטעית". ואכן, אימוץ אפקט ה"הילה" והאמונה בחשיבה המוטעית שכל מה שנוצץ זה זהב מסמלת חינוך מוצלח של בית יעקב.
בבקשה תסלח לי, ושחרר אותי קצת. עם זאת, פגעת בעצב גולמי בנשמה שלי. אלפי ואלפי בנות בית יעקב מתוכנתות בזמן שאנו מדברים להאמין שרבנים הם הכתובת הנכונה לייעוץ מתאים.
אמונה חכמים היא עיקרון סלע בבית יעקב. אף מורה בשום בית יעקב לא מוסיפה את ההסתייגות כשהיא מדברת על רבנים, "אבל בנות, היזהרו, גם הרבנים הטובים יכולים להיות רעים. אפילו רבנים טובים יכולים להיות אנסים, טורפים מיניים, נרקיסיסטים, ראשי מאפיה, נוכלים, מנוולים, סוטים הוללים ומושחתים שעלולים לנסות לאנוס אותך?"
אם ל"ציבור שלנו" יש "חשיבה מוטעית" זה הגיע מהמחנכים בכיתות "הציבור שלנו!"
אני יכולה לומר בביטחון שבשום כיתת בית יעקב בבני ברק לא מודיעים לבנות שרבנים טובים יכולים להיות גם אנשים מאוד רשעים. ואני בספק אם יש בית יעקב בעולם שבו המורות דואגים להרשים את הבנות שהן צריכות לדעת, "אפילו הצדיקים הגדולים שאנחנו מספרים עליהם - עלולים לתקוף אותך ולעשות לך טראומה לכל החיים. לכן בנות, זכרו, אפילו לאנשים הטובים שנראים כמו נוצצים אולי יש צד אפל בהם".
אתה כותב, "כדי להתקדם, עלינו קודם כל להיפטר מפגם קטלני". איך אתה מציע "להיפטר מהפגם הקטלני הזה" אם הוא נלמד כעיקרון דוגמטי בסיסי בבית יעקב ברחבי העולם?
הרב לופיאנסקי, האם אתה קיצוני מספיק להציע שינויים קיצוניים בתכנית הלימודים בתכנית בית יעקב שלנו? (אני מקווה שכן) האם אתה אומר שבית יעקב מורות מתחילים להזהיר את התלמידות שלהם שלא כל הרבנים הם מה שהם נראים?
אם אתה מוכן, אז אתה הגיבור שלי.
אם זו כוונתך, אתה מכה את המסמר על הראש.
הדרך היחידה להיפטר בציבור שלנו מחשיבה מוטעית שכל מה שנוצץ זה זהב היא לחנך בנות באופן יזום על העובדות ה"אמיתיות" של החיים מגיל צעיר. כלומר, כל הגברים (ואפילו הנשים) יכולים להיות אנשים רעים ולפגוע בך מאוד. אם זה היה הקינץ' שלי, לעולם לא הייתי נופלת בציפורניים של כלי הקיבול המצחין הזה של חומר צואה המעמיד פנים שהוא אנושי. אם היו אומרים לי את העובדה הזו מגיל שבע ומספרים לי אותה מחדש מדי שנה, אז כשח.ו. הביא אותי למשרדו כדי להניח עלי את כפותיו הרקובות, הייתי מוכנה ומוגנה. אילו רק היינו יודעים (כפי שאתה כותב ברהיטות כל כך), "גם אם לאדם יש אור בהיר ומסנוור בנפשו, זה בכלל לא מופרך שיש לו גם כתמי חושך" - הרבה בנות ונשים היו חוסכות כאב וסבל.
הרב לופיאנסקי, אתה כל כך צודק. הגישה הזו של "כולם תמיד טובים" שחקה את השימושיות שלה.
אם אנחנו רוצים להיפטר מהציבור שלנו ממכת ההטרדה הזו, שינוי של תכנית חינוך הנערה הוא שלב מספר אחד.
הרב חיים שמואלביץ לימד, "אור ואהבת משיחים בערבוביה". אור וחושך נלווים] עלינו לאמץ את התובנה העמוקה שלו. עלינו להתחיל ללמד את הבנות שלנו להיות ערניות ולא לפחד לעמוד על שלהן. עלינו לומר להם שלכל אחד, רב, מטפל, מורה ואפילו בן משפחה, אין זכות לגעת בך באופן שגורם לך להרגיש לא בנוח. אם יש שינוי אמיתי, עלינו למחוק מהבנות שלנו את המחשבה המוטעית שכל מה שנוצץ הוא זהב.
הבנות שלנו חייבות לדעת את האמת, כלומר, שכולם, ממש כולם, יכולים להיות רעים.
צריך ללמד את הבנות שלנו באמת המכוערת שהן חייבות להגן על עצמן מכל מי שמנסה לחלל אותן מינית, גם אם אותו אדם נמצא בבית משלהם.
הרב לופיאנסקי, אני בטוחה שאתה יודע שהאירוע המכריע של הטרדה מינית מתרחש בבית שבו התוקף הוא בן משפחה. השתתפו בכל קבוצת תמיכה של ניצולי התעללות מינית, ותבינו מהר מאוד שרובם המכריע הותקפו והוטרדו על ידי אחים, אבות חורגים, בני דודים, דודים, אחיות, ומזעזע להפליא אבל נכון, אפילו אביהם.
המטפל ה"רע" והרבי או הרב ה"רע" אחראים לפחות מ-10% מההטרדות .
לעתים קרובות מדי, חדר השינה של ילדה הוא הגיהנום שלה עלי אדמות.
עלינו להנחיל לבנותינו מידע זה. הם חייבים לקבל את הכלים הדרושים כדי להשיב מלחמה.
חשיבה מוטעית מובילה לפגמים קטלניים בחיים. חינוך הבנות שלנו, במיוחד בגיל צעיר, מוביל להעצמה והתנגדות להתעללות. הבנות שלנו חייבות לדעת שאם בן משפחה או מטפל, אדמו"ר או מי שיהיה נוגע בהן, הן צריכות מיד לצעוק ולצרוח. הם צריכים לצעוק בקצה העליון של ריאותיהם ולטפר ולנשוך את המתעלל שלהם במידת הצורך. רוב המתעללים הם פחדנים חסרי עמוד שדרה שנמסים ממבט ראשון של התנגדות.
ההוכחה היא ב-ח.ו. ברגע שנחשף, הוא עשה את הפעולה ללא ספין של ירי לעצמו בראש.
הנשק הטוב ביותר בארסנל שלנו הוא היכולת שלנו לבייש ולחשוף את המתעלל.
החבר הכי טוב של המתעללים הוא ספר חפץ חיים. הם מסתמכים על כך שהקורבן שלהם ישתוק.
הצעד הראשון במיגור ההטרדה בקהילתנו הוא, כפי שקובע הרב לופיאנסקי, לפטר את הציבור שלנו מהמחשבה המוטעית שכל מה שנוצץ הוא זהב. לאחר שטיהרנו את מוחותיהן של בנותינו בידיעה שכל אחד הוא פוטנציאל מתעלל, נוכל לחמש אותם בכלים להשיב מלחמה ולמחות. כאשר מתעללים יבינו שקורבנותיהם הענווים והכנועים לשעבר הם כעת לוחמי התעללות מבוצרים, המסרבים לרדת ללא קרב ומסרבים לשתוק, הם יזחלו חזרה אל מערת העוונות הפרטית שלהם.
אנחנו צריכים לספק לכל נערה בבית יעקב את מספר הטלפון של הכתב מ"הארץ", כי נראה שהם לבדם עומדים במשימה של להיות אמיצים מספיק כדי להפיל מפלצת. התקווה נמצאת באופק ברגע שסוף סוף נפטרנו מבנותינו (ובנינו) מהפגמים הקטלניים הללו של חשיבה שהכל טוב ונוצץ.
כשסיפרתי לבסוף לאמא שלי, והיא סיפרה לרב המקומי, שוב חוללתי, הפעם רגשית. לא האמינו לי, וגם אם לבסוף, כמה רבנים מקומיים עשו זאת, תאמין לי, הכאב שלי הצטמצם, טאטאו מתחת לשטיח, ומעולם לא קיבלתי תוקף. לכן נאלצתי לעבור מבני ברק. הגישה של הכחשה מוחלטת או מזעור ההתעללות, שתמיד חסרה כל אישור לכאב שלי, הרחיקה אותי רחוק, הרחק מסביבת עיר הולדתי.
הרב אייזנמן, כבר לקחתי יותר מדי מזמנך. אני מסיים בכמה הערות סיום.
הרב לופיאנסקי כותב, "כן, תכריז בצדק, "על הרבנים לעשות א,ב,ג ,". אני צריכה לבשר לכם את החדשות: אין ארגון שנקרא "הרבנים". ישנם אלפי רבנים, אדמו"רים, רמים, כל אחד מוצף בצרכים ובדרישות של קהילותיו ותלמידיו. אבל כל אחד הוא יחיד, עמוס מהצרכים המיוחדים של הקהילה שלו."
אני חייבת לשאול את הרב לופיאנסקי, "כן, כמובן, אין ארגון שנקרא "הרבנים", אבל בבקשה אל תשחק את זה טיפש בטענה שרבנים לעולם אינם פועלים ביחד או כארגון. אתה יודע יותר טוב ממני שבזמן שאנחנו מדברים, מתנהלת בישראל פוליטיקה בעלת סיכון גבוה המערבת את הזהות הדתית של מדינת היהודים.
ראיתי כרוזים רבים חתומים על ידי רבנים ידועים ובעלי פרופיל גבוה הנוקטים עמדה יחדיו בגנות שר בודד או מדיניות ממשלת ישראל. טרם ראיתי את אותן חתימות על כרוז משותף המגנה את ח.ו. (או אליעזר ברלנד, שאליו אתה רומז במאמרך), על אף הסכנה הברורה של האנשים הללו לילדים יהודים פגיעים.
כשזה מגיע לתמיכה במדוכאים ומתעללים, כלומר נפגעי תקיפה מינית, הם מוצפים ואין להם זמן? האם הם לא יכולים למצוא את אותו הזמן להוציא כרוז התומך בקורבנות של cw? האם השאלה המכבדת הזו לא ראויה לתשובה כנה?"
אני מסיים בסלידה מהפוסט הכי כואב שקראתי אי פעם. אני חייב להגיב ולמחות שכן צריך לחשוף את האמת, ולקרוא לשקר!
אשת חינוך ידועה, ציפורה הלר, כתבה באופן מזעזע,
53 ספריו של חיים ולדר היו מעוררי השראה, נכתבו ברגישות, ונמכרו ב-2 מיליון עותקים, שיא עבור ישראל. הוא איבד את שיווי המשקל. לא עמדתי בנעליו. השם נקרא המקום שבו מתקיים העולם. פרקי אבות אומר לך לא לשפוט אף אחד עד שתעמוד במקומו, שם נשאר משהו טהור".
דבריה של גברת הלר כואבים מכדי להאמין שאם יהודייה כתבה אותם. די לומר שהם מעוררים פלאשבקים חזקים וכל כך פוגעים שאגביל את עצמי להערה אחת.
גברת הלר, כתבת,
"לא עמדתי בנעליו. השם נקרא המקום שבו מתקיים העולם. פרקי אבות אומר לך לא לשפוט אף אחד עד שתעמוד במקומו, שם נשאר משהו טהור".
גברת הלר, אכן עמדתי בנעליו של חיים ולדר; אכן עמדתי במקומו, יותר מדי פעמים שאכפת לי לזכור.
תן לי להבהיר דבר אחד, גברת הלר, ברור.
אין טהרה במקום חיים ולדר. במקום זאת, יש זוהמה, זרע מבוזבז, התעללות, אונס, השפלה אלימה של ילדה בת שתים עשרה, רוע בצורתו הגרועה ביותר. במקומו יש טראומה והרס נשמות. במקומו, הדבר היחיד הטהור שנשאר הוא כאב וייסורים מתמשכים טהורים.
תתביישי לך, גברת הלר!
את מוכיחה את התזה של הרב לופיאנסקי שהאמונה ש"מי שעושה טוב, לא יכול להיות רע בשום צורה... היא שגויה לחלוטין". אני בטוחה שעשית טוב; עם זאת, הרע שעשית עם הפוסט שלך הוא שיא מביש של חייך בחינוך היהודי.
גברת הלר, הזכרת, "לא עמדתי בנעליו."
אני אכן עמדתי בנעליו.
אני נאלצתי לעמוד בנעליו ונאלצתי להיות במקומו. כאדם שיש לו זכות לשפוט את ח. ו., הרי פרקי אבות אומר לך לא לשפוט איש עד שתעמוד במקומו, ואני אכן עמדתי במקומו; אני שופטת אותו כאדם רשע מרושע. אדם שאנשים פחדנים וחסרי חוט שדרה הרשו לו להמשיך לתקוף נערים, נערות ונשים במשך עשרות שנים. בסופו של דבר, אני שופטת אותו גרוע יותר מאשר רוצח. רוצח הורג את הגוף הפיזי שלך בזמן שהנשמה נשארת טהורה. הפדופיל לא רק מתעלל ומשפיל את הגוף, אלא הוא גם הורג את נשמתך לנצח.
אני שופטת אותו כאדם שגנב לי את התמימות, הילדות, ההתבגרות והתמימות שלי.
אני שופטת אותו על כך שהוא לוקח ממני את ההתרגשות והציפייה שמגיעים לכל כלה ביום חתונתה ומחליף אותו באימה ובפלאשבקים איומים.
אני שופטת אותו על שגנב את אהבתי לחיים ואהבתי לכל היבטי הנישואין.
הוא גרם לי נזקים רוחניים ורגשיים נוראיים, שאי אפשר לתקן וממשיך לרדוף אותי. יהי רצון ששמו ירקב, ויימח שמו באמצעות ביעור ספריו מהעולם הזה לעד.
אני מסיימת בהכרת תודה על כך שסוף סוף התאפשר לי להשמיע את קולי.
אני מסיימת בהערכה על שעזרת לי לשאת את הנטל שלי.
הידיעה שקולי נשמע גורמת לי להיות אופטימית שמחר שיהיה טוב יותר. ככל שאתה שומע יותר את קולי, כך אני יודעת שהשם אכן הקשיב לקולי.
והידע הזה מנחם.
בכאב ובתודה,
רנה סלומון,
לשעבר מבני ברק
המתגוררת כיום בארצות הברית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.