מאת: חרדי בעולמו
בהמשך לדברי כאן ולכתיבת הנכבד כאן לה השבתי כאן, נמשיך לפי סדר דברי הכותב.
כתבת שאם לא נקבל הכל כפי שכתוב (בלי ביקורת ושיקול הדעת) נמצא כופרים בפסקי השו"ע ולדוגמה הבאת שמצווה מן המובחר להינשא בגיל 13 ומה שכיום אין נוהגים כן, זה רק בשל גזירת המלכות.
הבאת דברי המשכילים והכופרים שטוענים שהתורה יש לה זמנים שונים. לא שמעתי כזאת, אבל מודה שאיני הבקיא בדבריהם. מהידוע לי רק שיטת הרפורמים שצריך לשמור את עקרונותיה המוסריים של התורה ולא להיצמד להוראותיה המעשיות. האם לזה התכוונת?
כל שטענתי כאן הוא שהתורה משתנה כל הזמן. לא שהכופרים משנים אותה, אלא אדרבה דרך התורה בכל הדורות שהדברים משתנים כל הזמן. אם תגגל כאן את כתיבתי תמצא דוגמאות רבות שהבאתי, אבל אפשר להביא דוגמאות ממעשיך אתה.
1. האם הבוקר ניגנת את 'מזמור לתודה' כפי שנפסק בשו"ע או"ח נא, ט באין חולק?
2. או שמא זוגתך שתחי' נזהרת שלא לילך לפני ילדה ברחוב כפי שנפסק בשו"ע אבה"ע כב טו??
3. אתה מברך בשם ומלכות אחת לשלשים יום כשרואה את הים (או"ח רכ"ח) ? אתה מניח תפילין בחוה"מ? וכו' אין סוף.
4. בתוך הדברים כאן עלתה ההשתנות שבהתחלה היה משיאים בנותיהם קטנות, אח"כ הגמ' אסרה זאת ואח"כ חזרו ונהגו בכל גלויות ישראל להשיא קטנות וכיום חזרו לדינא דגמרא.
יסולח לי שאהיה כנה איתך ואטיל ספק באמירתך שאינך משיא את ילדך בגיל 13, רק מחמת הפחד מהחוק. אלו שחושבים כך, אכן משיאים ילדיהם כשאינם בשלים לכך (ורשויות הרווחה מטפלות אח"כ בתוצאות) אבל רוב-ככל הציבור מבין מעצמו שבימינו ילדים אינם בשלים להיות אבות ואוי לו למי שיקיים השו"ע בלי דעת. כה פשוטים הדברים עד שאף אחד אפילו לא טרח לכתוב 'תשובה' בדבר.
5. יתר על כן (ותנשום עמוק לפני שאתה
קורא) אפילו ביסודי היהדות חלו שינויים. קח למשל את יסוד היסודות: האמונה בייחוד
השם. זה הדבר הכי בסיסי באמונות ישראל. מה היה עם זה במהלך הדורות? ובכן, עד
לרמב"ם ז"ל לא מצאנו מי ששלל תארי ותיאורי השם בהחלט מוחלט כמותו. גם
אחרי שכתב השיג עליו הראב"ד ("ולמה קרא
לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה..."). אם נאמין לראב"ד נראה שעד
לרמב"ם היו דעות שיותר 'הגשימו' אותו יתברך. אחרי הרמב"ם ('חכם'
של הקב"ה פירושו 'רחוק מטיפשות'. 'רחום' של הקב"ה אינו הרחום שאנחנו
מכירים, אלא רק שלילת האכזריות וכו') קם ר' חסדאי קרשקש (פחות מפורסם, אבל גדול
תלמידי הר"ן וחברו של הריב"ש) ולעומת ההתנגדות המוחלטת של הרמב"ם
לתארים חיוביים (= 'רחוק מכל רחוק'), יישב בדרך שהתיאור החיובי הינו חלק
מקב"ה, כך שאינו מצמצמו. מאז ימי ההבנות הפילוסופיות של גדולי ישראל עברו
ימים וכיום התפישה השכיחה הנה שילוב בין הדברים (ובזכות החסידות יש התקרבות גדולה
להבנה חיובית של הקב"ה, עד להרגשה הפכית של 'קרוב מכל קרוב').
בהיות שהדברים דקים וקורא לא מנוסה בתחום עלול לטעות בהם, אקצר כאן, אבל כל מי שלמד דברי הראשונים בזה יודע שההשתנות בעיקרי היהדות הנה עצומה וב"ה לא אלמן ישראל ולא עזבוהו ח"ו אלא מצאו תמיד דרכים להתקרב אליו ולעובדו בלבב שלם.
וכמה בכלל מבינים את דקויות ההבחנה של הרמב"ם במילה 'אחד', כשמדובר בקב"ה. רוב מוחלט של החרדים אינם יודעים מאלו סוגי 'אחד' יש להפריש את תפיסת האחד של הקב"ה. שאלתי שניים מרבותי, אחרי שלמדנו בעיון דברי הרמב"ם ביד החזקה, שהרי רוב מוחלט של היהודים אינם יכולים להבין בכלל גובה ועומק הדברים וכי אינם מאמינים-באמת באמונת הייחוד, שזו האמונה הבסיסית ביותר ביהדות (וכמפורסם דברי ר' חיים 'א נבאך א אפיקורס, איז אייכעט א אפיקורס')?? מעניין ששניהם התחמקו ממני באותו נוסח 'גם הזקנה שרק יודעת לומר השם אחד ושמו אחד' גם תקבל שכר עוה"ב על אמונתה התמימה. בהיות ששניהם היו חכמים מחוכמים, ברור שהתחמקו, שהרי רגע קודם לכן למדנו מאלו תפיסות-ייחוד שגויות יש להימנע ובוודאות שאין לתמימה יקרה זו, שום יכולת השגה באמיתת הדברים.
כללו של דבר הוא שהתורה הנהוגה השתנתה
ומשתנית כל הזמן. גם בימינו אנו. זו דרך ישראל סבא. לא תמיד מובנים הדברים
(באמת איך ייתכן שעמישראל לא הקפידו על חדש לאורך הדורות, כשזה מנוגד לכל דרכי
הפסיקה??), אבל אנחנו מאמינים שהקב"ה הוא נותן התורה, בהווה, ואין
איתנו יודע עד מה.
למה גזרה כן חכמתו? איני יודע וממתין בקוצר רוח לביאת אליהו שיגלה לנו רזין אלו.
אמנם יש קושיות ובעיות שלא נפתרות לנו בדרכי החקירה, אבל האם בשל כך יש לכחש המציאות, או לטעון דברים שאינם מתיישבים עם יושר הלב? עדיף להשאר עם קושיה ישרה, מאשר עם אמת עקומה.
מי שזה כן מסתדר לו, יערב לו. אבל למה
לכעוס על מי שמשקיע עמל ויגיעה להבין את דברי התורה בדרך שתתיישב על ליבו? יש
עניין דווקא שלא להבין? לחשוב שהתורה אינה יכולה להתיישב עם השכל??
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.