"היום בתניא" יום ו יט שבט
תניא לקוטי אמרים
המשך פרק כג עמ' כח
שנה מעוברת
⛳
המצוות כאיברי המלך:
נאמר בתניא: "כמו שאברי גוף האדם הם לבוש לנפשו ובטלים לגמרי אליה מכל וכל, כי מיד שעולה ברצונו של אדם לפשוט את ידו, הן נשמעות לרצונו תכף ומיד..." "כך דרך משל, החיות של מעשה המצוות וקיומן, בטל לגמרי לרצון העליון המלובש בו, ונעשה לו ממש כגוף לנשמה".
...
המאפין את אברי הגוף:
המאפין את אברי הגוף, כידים רגלים עינים ואזנים. שאף שהם ונפש האדם, בעצם, הם שני עצמים שונים הנבדלים זה מזה. בכל זאת, הם מצייתים לנפש ומבצעים את רצונה "תיכף ומיד בלי שום ציווי ואמירה ובלי שום שהייה כלל וכלל" - כך שאפשר לומר, שהאברים בטלים אל הרצון לגמרי, עד שלא נמצא ביניהם שום פירוד - כך שיש לראות את האבר כ"לבוש" לרצון, שכן, ברצונו ילך, ברצונו יפעיל את כח התנועה שבידו, וברצונו ילמד נושא זה או נושא אחר.
והנה, כדוגמת החיבור והקשר החזק שבין אברי הגוף לרצון הנפש כנ"ל. כך איפוא יש לראות את החיבור והקשר שבין החיות המשולבת ב"מעשה המצוות וקיומן" לרצון העליון של הקב"ה (הנמשך ומתגלה בהם).
...
החיות המתחברת עם הרצון העליון:
כמבואר בחסידות, ה"חיות" שרבנו מדבר עליה כאן, מתיחסת:
א. לחיות הקלף וכל הדברים הגשמיים שבהם מקיימים את המצוות (שהיא מקליפת נוגה).
ב. לכח התנועה של הנפש החיונית (הבהמית, שגם היא מנוגה), המפעילה למשל את היד המניחה את התפילין, נותנת צדקה וכדומה.
הוה אומר, שבכל מצוה מעשית שהיהודי מקים. הנה, מלבד ה"צוותא" והחיבור עם הקב"ה, הנפעל באופן כללי עם קיומה של כל מצוה. הרי שבפרטיות יותר, יש לראות את ערכן של המצוות בכך, שבעת קיומן, החיות המלובשת בתפילין או באתרוג הגשמי וכן החיות המלובשת בגוף האדם מקים המצוה (חיות שהיא מקליפת נוגה). הנה, עם קיום המצוה, נעשות בחינות החיות הללו "לבוש" לרצון העליון, בטלים אליו ומתאחדים עימו - כנ"ל, כדוגמת ההתאחדות של אברי גוף האדם ורצון הנפש, כאשר הם ממלאים את רצונה.
...
חבר נכבד:
*מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים בשלחן שבת.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד
*לעילוי נשמת רעיתי רחל ע"ה נפטרה ז' שבט תש"פ - יהי זכרה ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.