שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבזכותה נזכה לילדים מדהימים ונפלאים, מופלגים בתורה וביראה ותלמידי חכמים.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
פעם אחת במנין שהתקיים בביתו של החזון אי"ש, היה ילד שלמורת רוחו של האבא לא כל כך הציץ בסידור ולא התפלל כהוגן. האבא, לעיני כולם, סטר על לחיו.
לאחר התפילה ניגש אליו החזון אי"ש ואמר לו: "לא ידעתי שאתה כל כך מבין בחינוך...".
האבא, בטפשותו, חשב שהחזון אי"ש באמת מפרגן לו, הסמיק מרוב בושה.
ואז אמר לו החזון אי"ש: "הבן שלך למד ביום הזה שני דברים".
שאל אותו האבא: "מה? והלוא אני כאיש חינוך חשבתי שהוא למד ממני רק דבר אחד, מה הם שני הדברים שהוא למד ממני?".
אמר לו החזון אי"ש: "דבר ראשון הוא למד ממך שבבית הכנסת צריכים להתפלל. דבר שני הוא למד ממך שכאשר מתעצבנים מחלקים סטירות לכל מי שמפריע בדרך".
אתה לא חינכת את הבן שלך, אתה הרסת אותו!
כי ברגע שהראית לו שהדו - שיח ביניכם, כאשר משהו לא מוצא חן בעיניך מתפרש במכות ובסטירת לחי מצלצלת, הרי שהוכחת לו שכך צריכים להתנהג.
אלו המילים של החזון אי"ש בספרו, באגרותיו בחלק ד: "האדם שמעניק לבנו את הזכות להתחנך על ידי צעקות, בעצם מחנך אותו לשני דברים, גם לדבר הטוב שאותו הוא צריך לעשות, וגם לדבר שהרע שאותו הוא לא צריך לעשות, ואלו הצעקות או המכות שבהם אסור להשתמש בשום צורה בעולם הזה".
לצערנו ולבושתנו, כאשר פותחים מקום חדש ומגדירים אותו ככזה שלא מרימים בו צעקות ולא מענישים בו עונשים אלא מסבירים לילדים ויחד איתם מאתרים את הבעיות ופותרים אותן, זה נשמע משהו שהוא "גן עדן עלי אדמות".
בעוד שכך היה אמור להתנהל העולם כולו.
כי כולנו היינו אמורים להיות כאלו שכאשר משהו מציק ומפריע לנו בהתנהגותו של האחר, אנו פונים אליו, מבררים מה קרה, ויחד איתו מגיעים לפתרון מושלם.
ה' יזכה את כולנו להיות שותפים בהקמתו של דור חדש שינהג כך בדרך הטבע, ויונחה בדרך זו בלבד, מבלי להכיר דרכים אחרות נוספות ופסולות.
בהצלה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.