מאת חרדי בעולמו
במחילת הכותב כאן, שכתב
בהתרגשות על כך שיותר חמור מעצם הרצח, היא העובדה שאיפשרו לחולה הנפש להימצא בבית
פרטי.
הדבר נעשה, למיטב שיפוטו, בשל סיבות של כבוד או רחמנות וחייבים לעשות בלאגן על זה אנשים מסוגו יהיו סגורים כל חייהם מבלי יכולת לצאת חוצה. עכת"ד.
בשל חשיבות הנושא ובשל הלגיטימיות-לכאורה שמקבלת דעה זו מעצם פירסומה כאן, אבקשך לפרסם גם דעה נוגדת בתכלית.
למי שאינו יודע את רקע הדברים, מדובר על מקרה מצער (ולא ראשון) שחולה נפש מאבד שליטה על עצמו ורוצח את הקרובים לו. הפעם נרצחה האם, אבל זכורים לנו גם מקרים אחרים.
זכה דורנו (ועל כך יש לכתוב נפרד. בעז"ה) שהחריגים מקבלים יחס אנושי סביר מסביבתם. הכותב טוען שאנשים 'מסוג זה' יש לכלוא לתמיד. מן הסתם אין הכותב יודע ש'סוג זה' של אנשים כולל גם אותו ואותי ואת כל היקרים לנו. אנשים חולים במחלות שונות, גוף ונפש, לא משום שהם 'סוג מסויים' אלא משום שכך גזרה חכמתו יתברך.
ככל שעולה הסבירות שהחולה יזיק לעצמו או לזולתו, ננקטים צעדים בהתאם. הסיבות שגורמות לבנאדם לרצוח מישהו הינן מגוונות וכולנו הצטערנו כאן כאשר אחד האנשים היקרים מקהילה קדושה (ו'קדושה', אבל אכ"מ) בקרית גת, קם על בנו ורצחו נפש. למזלו, משפחתו היתה שפויה יותר ממתלהמים-ברשת ועמדה לימינו וגם עכשיו סומכת אותו ומלווה אותו במסע הנפשי הקשה שהוא עובר, על התפרצות נפשית לא ברורה שהביאתו לידי רציחת בנו-מחמד-נפשו.
אני מניח שהכותב אינו מתמצא בתחום בריאות הנפש ומתוך כך הוא מגלה גישה מרחיקה-אכזרית לאחרים שהם בני דמותו ודמותי. כל אדם יכול חלילה לחלות במחלת נפש, כפי שכל אדם אדם יכול לחלות במחלות גוף. אין 'סוג בנאדם' שחולה. יש מי שנגזר עליו והוא נתקף מחלה, גופנית או נפשית.
ההחלטה אם חולה מסוים ישהה במחלקה סגורה או פתוחה, אם יקבל חופשות, מִשְּׁכַן והתנאים להן, נקבעים ע"י רופאים שעוסקים בכך יומם ולילה במשך שנים - ולא ע"י חכמי-מקלדת. אכן לעיתים המשפחה לוחצת לקבל את החולה (או שלא ישוחרר. לצערנו עדיין תופעת בורות פרימיטיבת זו קיימת בשולי החברה), אבל השיקולים של הרופאים הם ענייניים ולא מוטים משיקולי כבוד, נוחות, וכדו'.
לצערנו (ואני מודה שאיני מבין כיצד זה ייתכן) אנחנו נפגשים גם במקרים שאנשים רוצחים את הקרובים להם, מבלי שיוכרו כחולי נפש. שוב, איני משים עצמי שר ושופט על אף אחד, אבל התופעה ידועה ומוכרת.
אם האירוע נגע לליבך ואתה חש חובה ואחריות לעזור (כפי שניתן להתרשם מפניתך לציבור) אזי כדאי לבדוק אפיקי עזרה פרודוקטיביים. יש כיום הרבה עמותות הפועלות בתחום (כמדומני ש'בית חם' היא המפורסמת יותר). בקריאה לציבור 'לעשות בלאגן' ולמנוע מאנשים טובים וצדיקים את מעט החופש והנחת שהרופאים מאפשרים להם, אינך מביא תועלת לאף אחד. בוודאי שלא לחולים ולבני משפחותיהם , אבל גם לא לנפשך הרגישה.
לשמחתי, התופעה של דחיית נפש מחוץ למחנה,
רק בשל פגם חולי שלקתה בו, כבר כמעט אינה קיימת במחוזותינו. מציע לך להצטרף למעמד
אנשי השם שבחרו באחריות ובחמלה על פני ניכור והתאכזרות, כי מי יודע אם בעת מהעיתים
לא תגיע למלכות.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.