על הצייתנות החמורית

מאת איש פשוט

אני זוכר מהתקופה הברסלבית של שנות התבגרותי את התענוג של לסגור את העיניים ולהיות מונהג, ועשיתי זאת כמה פעמים ממאה שערים עד קטמון. אתה עוצם את עיניך ובתחילת הדרך עוד תתקשה להיפרד ממראות העולם המוכרות לך ותנסה לדמיין ולצייר לעצמך את המראות שסביבותך, אלא שעד מהרה תשתעמם מהם ומהמונם ותשקע בדמדומי עולמך הפנימי. מכאן ואילך עוד תהיה מודע לרחוב בתיו  ואנשיו שאתה חולף על פניהם אבל זו תהיה כבר מודעות במימד הולך ושוקע השונה לגמרי מהעולם המוכר לך. ואז כאשר תפתח בסוף הדרך את עיניך יהיה ליבך חצוי בין חדוות ההארה והחיטוט הפנימי אחרי שרידי העולם הפנימי הקסום שאבד לך.

ההיסטוריה העולמית לא תשאיר שום ספק שיש גם בצייתנות העיוורת צד מענג ואפילו ממכר וגם בזו התנסיתי, אבל בשונה מהראשונה ההתפכחות מזו הייתה מבישה כאשר מצאתי שמהרגע שנאמנותי הנלבבת וצייתנותי העיוורת הוטלו בספק הייתי בעיני אדוני כחמור זקן שאיבד ערכו לתשמישו, ומפרק זה של חבר מקורב בגרעין לכת שעל הקמתו שקד באותם ימים  ירושלמער שאפתן נרקיסיסטי וחלק לשון שייסד את הכת המשפחתית הפסודו ברסלבית בצפת יצאתי חבול מדמם וגם נרדף, אבל במרוצת השנים התנחמתי כאשר ראיתי את חברי 'היציבים' מתפכחים כאנשים מבוגרים כפופי גוו מנוצלים אחרי שנות שירות ארוכות.

אודה ולא אבוש כי למרות שאני מודע 'תיאורתית' לתרבות הצייתנות העיוורת שתירבתה בנו האגודה שנוסדה בגרמניה (במקביל לתרבות הנאמנות והצייתנות העיוורת למנהיג שלימדו שם הנאצים באותה תקופה) ופשתה כערך היסוד של החסידות בפולין, אני מוצא את עצמי מופתע שוב ושוב לדעת עד היכן שהדברים מגיעים.

פעם לא הייתי מעיז להעלות על דעתי כי יבוא היום ואדמו''ר יהיה מסוגל לקום ולומר אני מוכן להקריב שלש מאות מאנשי שימותו לי ולא אשוב מהוראתי שלא יצייתו לתקנות ההגנה במגפת הקורונה.. ולא רק שלא התקוממו על נדיבותו הגדולה של האדון היהיר אלא שהגיסים שבבראנז'ה ורוב רובם של הקולגות החרו אחריו ונהגו כמותו.

ועכשיו פוקו חזו מה קורה אצל הליטאים המכנים לעצמם תיירה'דיגע ואתה תהיה שואל את עצמך האמנם על תורתם של אלה נאמר שהיא מחכימת פתי, מה כל כך חכם בלקנות את הלאקשים של פרחח כיאנקי קנייבסקי שהחליט בשביל כולם שסבו הבובה שהוא משחק בו הוא שר התיירה שממנו תצא תורה והוראה לכל הגולה.

וכאן הבן שואל האין בקירבם אנשים מבני דורי שיאמרו להם שרבי חיים'קה היה מאז ומעולם מתמיד תלוש ממציאות החיים ולא היה קשור להרבצת התורה או התעניין בצרכי הכלל ובהחלט שלא היה מסוגל ומוצלח לכך מעולם..

ועכשיו בשלבים המאוחרים יותר של שקיעתו הקוגנטיבית והגופנית, הקנייבסקים תאבי הממון והשררה מטלטלים את אביהם שנתפרסם כבובת וודו במכונית ייעודית ואוהל לבל תראה עיין זרה בנעשה בו בעצירות עד שיוכינו את המיצג להושיבו בראש השולחן כשבני המשפחה שומרים לבל יתקרב איש לגאון הגדול והנורא ויראה מקרוב יותר ממה שרצוי, כי אסור להפריע בשעה ששר התורה חוזר בזכרונו על כל הש''ס וספרי הקודש כולם ומרחף בעולמות העליונים..

אצל החסידים אין כבר צורך אפילו במאמץ מינימאלי שכזה, די שפוליטיקאי כזבן עם קבלות אמר שהוא נשאל במזכיר המועצת הנאמן עליו ששאל את פי הגדולים.. ורמת הגדולים עצמם? אך און וויי.. האמנם היינו עדר של חמורים?! מסתבר שכן.

הולך ומסתבר לי שהגרמנים כעם נתפסו בסך הכל לחולשת אנוש בסיסית והפנימו את ההטפה לערך המשמעת והצייתנות העיוורת והמוחלטת למנהיג כערך עליון אבסלוטי ומטבע האדם שהוא לא יתפכח מתפישת הקיום שהושרשה בו (וכבר מגובה בפחד מהסביבה) אחרי שטירופו של המפלצת שי''ר כבר גבה את חייהם של מיליונים רבים מבני עמו, ואם על חיי עצמם אלה לא קמו הלמה יחוסו על מיליוני היהודים הרוסים והאחרים שזה טבח 'ברחבי אירופא למען העניין הלאומי'. 

אין לי מושג מה לצייתנות ונאמנות כלבית זו למנהיגנו המפוקפקים שחצתה מכבר את גבול ההיגיון הטעם והמוסר עם קדושת יהדותנו, אבל כך הם פני הדברים.

ברור שלא גיליתי את אמריקה וכי ישנם בקירבנו מפוקחים אין קץ כפי שהיו בזמנו בגרמניה אבל הם חסרו כל משקל כי לא נחפזו להתארגן כל עוד התאפשר ובמאוחר יותר כבר לא איפשר החוק, מצב שכנראה לא יישנה אצלנו. אבל כרגע אין הרבה ברירות מלבד מנהג האנוסים הגורים להוריד את הראש ולחכות עד שיבשילו התנאים.

יהודי פשוט

צירפתי צילום מהפייסבוק בו משתמשת תעשיית השנאר הקנייבסקאית שתחת 'השגחתו המתמדת' של מר''ן שרהתיירא שליט״א, כפי שהיא עובדת יום יום עם העיתון הדיג'יטלי החילוני שנקרא כיכר השבת  ופשיטא שאין לי שום ספק שבעולם שיש לה למנהלת המפעל בתו החביבה של מר״ן הרבנית קולודצקי (שותפתו למלחמה בפגעי המדיה של הסטריקעווער תם) כפי שיש לו לבן אחיה יאנקי גישה מלאה מלאה לאינטרנט. אלא שהיא גם יודעת שהציבור שלה לא רוצה לדעת ולא ישאל שאלות.