שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו,
שבעקבותיה נזכה, בעזרת ה', לילדים כל כך מחונכים...
כל כך מדהימים...
והנה שאלה שלכם, צופינו הנאמנים!
מצד אחד אנחנו אומרים שאכזריות היא עוול שצריכים לעצור אותה באותו רגע,
ואפילו להעניק "מכה קלה בכנף" לילד, כדי להבהיר לו שהוא עבר קו אדום,
שהיה אסור לו לעבור.
מצד שני אנחנו אומרים שאם הילדים רבים,
אסור לנו להתערב במריבות שלהם,
בגלל שאותה מריבה, לעולם לא מוכיחה מיהו האשם ומיהו הצודק.
לפעמים הילד הבכיין הקטן, הוא זה שיודע להתעלל באחיו הגדול,
רק על ידי הבכי שגורר את האבא לחבוט בגדול שלא כדין ושלא לפי הצדק.
איך ניתן להבדיל בין אכזריות לבין מריבה של ילדים?
הלוא כל מריבה של ילדים מתחילה באיזשהו שלב באכזריות...
מה קורה כאן באמת?
שימו לב טוב מורי ורבותי להגדרה!
כאשר יוסי הכה את שמואל,
יוסי התנהג בצורה של עוול,
אם שמואל היה רק מקים קול זעקה,
ואומר: "אבא! יוסי הרביץ לי",
האבא צריך להתערב ולהסביר ליוסי:
"עוול - לא בבית שלנו!".
לעומת זאת,
אם שמואל החזיר ליוסי,
ויוסי החזיר לשמואל,
והתפתחה מריבה מדהימה, עד שלפתע שמואל הבין שאין לו את הכחות,
ורק אז הוא צועק: "חמאס!",
ומבקש את התערבותו של האבא,
אז אומר לו האבא:
"יקירי!
אני לא חלק מכלי הנשק שלך!
אתה לא תנהל כאן מריבות,
וכאשר יאפסו כחותיך תפנה אלי,
ותבקש את התערבותי בשטח של האויב.
ממש לא יקירי!
רבתם?
הסתכסכתם?
כל אחד מכם ביקש לבדו לבצע את הפשע או את הצדק?
תמשיכו בדרככם זו.
אי נשאר מחוץ לתמונה,
כי בי לא משתמשים כדי לחבוט באח,
אני אבא של שניכם,
ואני אוהב את שניכם באותה מידה.
אם עשית עוול,
והצד השני לא הגיב לאותו עוול,
אלא בא וביקש את עזרתי,
שם מוטל עלי להתערב.
אבל אם הצד השני החליט לעשות דין לעצמו,
תמשיכו עם הדין שלכם,
עד ששניכם תבינו עד כמה זה לא משתלם ולא כדאי,
ושניכם תחדלו מכך.
ורק אם מישהו, פעם ב.., חלילה,
יבצע פשע, יהיה הצד השני אותו חכם ונבון שיבוא לבקש עזרה".
בהצלחה רבה לכולנו בחילוקים הדקים של תורת החינוך,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.