"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי יומא ה' ע”א)!
זה אומר שאם בית המקדש היה בנוי היום,
בגלל עוונותינו, חטאותינו ופשעינו,
הוא היה היום עולה בלהבות ונחרב.
זה אומר שאנחנו לא מתאבלים על משהו שקרה פעם,
אנחנו לא מתאבלים על חורבן ישן,
האבל שלנו הוא על חורבן שקורה היום.
כי היום בית המקדש חרב אך ורק "בזכותנו",
לא בגלל אבותינו,
ולא בגלל סתם גזרות שמים.
אין לאף אחד מאיתנו תפקיד להכשיר את הדור,
כי אנחנו קטנים מדאי,
אבל התפקיד של כל אחד מאיתנו הוא להתאבל על הבעיות שאנחנו עשינו,
על השטויות שהובילו אותנו להתנהג נגד רצונו של ה' יתברך.
על שנאת חינם האישית שנמצאת בסביבה שלנו,
בבתים שלנו,
בשכונות שלנו.
לא על הדברים הבינלאומיים או הכלל- ישראליים,
אנחנו מדברים על מה ששייך לכל אחד ואחד מאיתנו.
כל אחד מתאבל על החורבן הפרטי שלו,
על החלק האישי שלו בחורבן בית המקדש.
ואין אחד שאין לו בכך חלק.
כולנו ביום הזה מעלים על נס את החורבן,
כולנו ביום הזה מעלים על נס את העצב ואת היגון,
כולנו מבינים עד כמה בית המקדש חסר לנו,
עד כמה עם ישראל הוא לא אותו עם ללא בית המקדש.
עד כמה כאשר אין לנו כתובת לפנות אליה, ואין לנו את גדולי ישראל שיושבים כסנהדרין ופותרים כל בעיה,
אנחנו לא אותו עם.
מתאבלים ביום הזה,
ומכאן, בעזרת ה',
מתחילים בדרך חדשה,
דרך של אהבת חינם,
דרך של שמירת וקיום רצונו של הקדוש ברוך הוא,
דרך שבה יאמר הקדוש ברוך הוא די לצרותינו,
וישוב ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.