"אין אנו יודעים חשבונות שמיים"
'אין אני יודע חשבונות שמים' באלו המילים ובקול נשבר על סף בכי נשמע בן שיחי שמעבר לקו אמש כשידידי התקשר אלי לפרוק בפני את אשר על ליבו, והוסיף לומר כי הפעם הוא בא עם דברים קשים ומה שאני הולך להשמיע לך כעת אולי אין זה הזמן המתאים, ותוכן דברי לא ינעמו לבעלי קיבה רגישה ולא ימצא חן בעיני כמה שומעי לקחי, אבל אני שליבי שבור לרסיסים ולילותי ספוגות דמעות, אני חש כי איני יכול יותר לשמור בבטן מה שאני שומר כמעט שני עשורים. וסליחה שבחרתי בך לשפוך בפניך את מר ליבי.
וכאן הוא מתחיל בסיפורו:
אתה מכיר את משפחתי את הילדים שלי, בנים ובנות שהשתדלתי בכל כוחי לגדלם על דרך התורה והיראה, במוסדותינו חינכתי אותם במסורה שבידינו וקיבלנו מאבותינו ורבותינו על דרך ישראל סבא, הכל הלך על מי מנוחות עד שקרה לי משהו שלא העליתי בחלומותי הגרועים ביותר, בסיוטי הלילה המפחידים ביותר לא האמנתי שאני אגיע לזה, - אך לדאבון ליבי זה קרה גם לי - ביום סגריר אחד הטלפון בעבודה מצלצל ומעבר לקו מציג את עצמו מנהל 'מוסד החינוך לבנות' היכן שהבנות שלי גדלו והתחנכו ואחיותיהן ממשיכות להתחנך שם מאז היותן זאטוטות , וכך המנהל המוכר לי היטב מודיע לי בלי שום סנטימנט ובקור רוח מקפיא הוא מטיח בפני את הפצצה האיומה, כלומר, 'ממחר הבנות שלך אינן יכולות להמשיך יותר בבית ספרינו' 'חפש לך מקום אחר' ואני מציע לך שאל תתחכם ואל תנסה להפעיל קשרים מבחוץ ואף לא מבית, כי גזירה היא ואינך יכול להרהר אחריה, כניסיתי לחלוץ מפיו מה קרה ועל מה הסערה הזאת והאיך עושים דבר כזה לבנות לפני שידוכים, על מה הקצף הנורא ולמה הצעד הדרסטי הזה, ענה לי המנהל בגימגום כבד ויצא לו חצאי מילים מקוטעות, 'הגיע לאזנינו שמועות כי הן לא הולכות בצניעות' 'הגרביים אפעס' 'צבעי הבגדים שלהן' 'שפת הדיבור' 'מקלקלות לי את הבנות' עניתי לו שאני איש עבודה ובתוך עמי אנכי יושב ואני עם עיניים פקוחות ומעניין שאני לא ער לכל המסכת הזה, הוא התעקש וחתם את השיחה שתם זמנם במוסד שם גדלו מאז נולדו וניתק, בהמשך הערב ערכתי שיחה מעמיקה עם בנותי, וגם עשיתי בירורים משלי אצל המחנכות והמורות וגיליתי כי ישנה אמא אחת ולה בנות בבית הספר בכיתות מקבילות של בנותי והאמא הזאת הפעילה לחצים כבדים על ההנהלה לסלק את הבנות שאינן לפי רוחה, אחת המורות ב'בנות חינוך' סיפרה כי אחת האמהות מנהלת מסע חרמה אישי נגד כמה בנות ומאחר שהאמא הזאת היא מהמשפחה "הנכונה" היא פנתה ישירות למנהלים ולמעלה מהם ואיימה שאם לא מעיפים את הבנות מבית הספר, היא תוציא את בנותיה שלה ואין מצב שהיא הצדקת הגדולה ובנותיה יהיו באותו כיתה או בית ספר עם משפחה זו ואחרת, האמא הזאת פתחה במסע שיכנוע אצל עוד אמהות השייכות לקליקה "הנכונה" ורתמה למערכה את בנותיה בפרט אחת מהן שהיתה הכי מרשעת שאפשר להעלות על הדעת שחברה תעולל לחברתה לספסל הלימודים, היא זאת שניצחה על מסכת ההצקות לבנות ברישעות נוראה תוך שהן מבזות אותן ולועגות להן לעיני כל שאר החברות, כמו כן ליוו אותן ברחוב תוך צעקות גנאי, הן עברו גיהינום במלוא מובן המילה, כמובן שזה לווה בבכי בצעקות בתחנונים בבקשות וכלום לא עזר דבר לא הועיל, האמא המרשעת לא נרגעה ולא הרפתה עד שסילקו את הבנות שלי ועוד כמה מחוץ לכותלי בית הספר, וכמו בסיפורים הרוע ניצח, המרשעת ניצחה!
וכאן ממשיך בן שיחי: אתה בוודאי שואל מה יום מיומיים? מה נפלתי עליך היום? הרי מדובר בסיפור שקרה לפני שנים רבות... אספר לך ת'אמת, שזה יושב לי על הלב כמעמסה כבדה, אני מתמודד עם הקורות אותי על בסיס יומי, ממש אין יום שאני לא מתייסר מזה ואין לילה שאני לא בוכה על מה שעוללו לבנותי ועל גורלן של הילדות היקרות לי מכל, ליבי מתפלץ בתוכי האיך אנשי תורה יכולים להתנהג כך, כך הרחיב עוד בן שיחי, אך האסון הנורא בהר מירון ושמות המשפחות שהתחיל לצוץ באותו לילה נורא וביום שלמחרת פתאום הציף בי הכל מחדש כאילו זה קרה זה עתה ממש עכשיו, אני מנסה להדחיק את המחשבות להסיח את דעתי הטרודה וקשה לי, מאוד קשה לי, כשאני רואה את שם משפחתה של אותה אמא מרשעת שרדפה הילדים שלי והביאה אותן לפי פחת שמה מתנוססת ברשימת ה-43 משפחות השכולות מעלה בי מחשבות ותהיות. והאם אנו עדים חיים למה שכתוב במשנה אבות, אדאטפת אטפוך וכו' ומי שניתק חיים ינתקו לו חיים. מידה כנגד מידה
וכאן פרץ בבכי וניתק. והשאיר אותי המום…..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.