מאת גוראי
מי שעקב אחרי האדמור מבלז-חדש במשך שנות הנהגתו לא הופתע כלל מחיבוקו הלכאורה פתאומית שלו עם הגאון הגוראי הפורש.
ראשית
כל בשביל הבלזאי לנגח ולעקוץ קהילה גדולה של כל כך הרבה אנשים כמו גער זה
בשבילו מעדן חול המועד לא קטן כזה שכבר לא טעם הרבה שנים. יש להעריך שזה
הביא לו לשמחת יו'ט של ממש.
הרי
בל נשכח שכבר עברו למעלה משלושה עשורים מאז שהאדמור המתקדם הזה חבר לרב שך
בעיצומו של המלחמה הפרועה שהלה הכריז על חבד ועל החסידים שלא נכנעו
לדרישותיו לפסול את חבד. כנראה שטעם הבגידה חלף לו והגיע הזמן לעוד ביס.
אבל
אם מדברים על מנהיג ישראל בליגה של מי שלקח לעצמו התפקיד להתחצף לכל
גדדולי החסידות מהדור הקודם מעניקי חמה בקומתן, אסור לנו לחשוב רק במונחים
של הנאה עצמית. לכן יש לחפש פה ענין חינוכי עמוק יותר.
למצוא
את זה לא צריכים לחפש הרבה. מי שמכיר דיעותיו והשקפתו המודרנית של האדמור
מבלז-חדש כלל לא יתקשה להבין למה הוא רואה בגאון הפולני הצ'יני שותף
אידיאולוגי פוטנציאלי.
מי שחשב שהבעלזער איכשהו התבגר ושכל מעלליו נטולי אצילות של כל השנים היו כעין מעשי נערות נוכח לדעת שלא כן. - זה האיש.
לסיום
מוטל עלינו חוב קודש היסטורי להזכיר לכולם את הלעג ואת הבוז שבהם התיחס
האדמור הגאליציני-המעודכן לפני מנחם הקדוש זכר צדיק לברכה.
ובינתיים
אני פונה לחסידי גער דלא ניידי לכאן ולכאן: תשכחו מהגאון ומתלמידיו. הם
הלכו בדרך משלהם. גער המעטירה לא זקוק לחסידים אנוסים.
ולאנשי הגאון אני פונה: אם אתם תשרדו עם ההחברותא החדשה שלכם בלי לקבל סכין בגב תברכו שהחיינו בקול רם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.