מבט על הקורה בגור

עוד מבט

ברנרד לואיס היה חוקר מוצלח של המזרח התיכון. גורמי ימין אהבו לראיין אותו ולהתייעץ איתו. 

עיתון ״ישראל היום״ ראיין אותו כמה פעמים. אני זוכר שבאחד הראיונות הוא סיפר שבמהפכה באיראן הוא שהה בטהרן במסגרת לימודיו המתקדמים, והוא לן במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת טהרן, וכך הוא יצא עם הסטודנטים להפגנות יום יום לאורך ימי ״מהפכת בהמן״. 

הוא סיפר:

הסטודנטים לא היו חלק מהקבוצות שהתארגנו מלכתחילה נגד השאה.

בהפגנות הראשונות הסטודנטים יצאו לרחובות להפגין וקראו קריאות בעד השאה. 

אך ככל שחלפו הימים, וכהני הדת והשמאל התחילו לתפוס תאוצה - הסטודנטים המשיכו לצאת לרחוב להפגנות, אבל הם קראו קריאות בעד חומייני. 

ללמדנו, אמר לואיס, שהציבור הרחב - זה שטויות. אי אפשר לבנות מידי הרבה על נאמנותו, דעתו קלה. 

ומכאן לענייני גור:

כל פרישה של רב קהילה, של גביר, של ראש מגמה, של מגיד שיעור - הנזק שהוא גורם לקונסטרוקציה של גור הוא היסטרי. 

היורקים הרבים (גם הערלעכעס..), מחרימי הבנים, מזייפי המצגות, שורפי ה״בנאות דשא״, מצביעי אגודה וברקת וחותמי הפמפלטים - כהרף עין הם יתהפכו או יעלמו ולא נודע כי באו אל קרבנה. הם לא חלק מהמאבק.

במובן הזה: פויגעל, פרום, רוטנברג ופסח - הם הסיפור. 

מפני קדושת המועד