מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס״ד, עש"ק פרשת תזריע ומצורע תשפ"א
לידידי ומכרי קוראי ומתענגי 'מעדני הפרשה' הע"י
השגחה פרטית
אינני נוהג לכתוב שבועיים על אותו נושא, אך מכיון שהיום היארצייט של הצדיק המפורסם ר׳ ישעיה ב״ר משה מקערעסטיר זי״ע, אמרתי כי כיון שמן השמים סיבבו שהסיפור הזה יגיע אלי בשבוע של היומא דהילולא, מן הראוי לפרסמו.
בעקבות המאמר של שבוע שעבר, שסיפרנו על האברך הבכור שבערב פסח, עשה סיום 'תענית בכורים' על קיצור שו"ע ובאורח פלא, נכנס לביהכנ"ס בחור, שהוא בן אחר בן של בעל קיצור שו"ע והשתתף בסעודת הסיום.
שלח לי אחד המנויים את הסיפור דלקמן שבדידיה הוה עובדא:
חמותי ע"ה היתה נערה צעירה כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, וכבר היתה נערה בוגרת כאשר הנאצים ימ"ש פלשו להונגריה והתחילו בפעולות לריכוז יהודי הונגריה ולמשלוחים למחנות ההשמדה, ומכיון שהיא שלטה היטיב בקרא וכתוב בשפת המדינה, והיה לה מראה ארי ובדיבורה לא ניתן היה לזהות את יהדותה, ביקשו ממנה לצאת לתחנת הרכבת לרכוש כרטיס נסיעה להצלת נכדו של הרבי ר' ישעי' מקערעסטיר זי"ע (היום היה היארצייט ה-96 שלו).
היו מי שניסו להניא אותה מכך, בטענה שחיילי הגסטפו שורצים בכל פינה ובפרט באזור הרכבת ואורבים לנפשות ישראל, אך היא היתה בטוחה שזכותו של הצדיק תגן עליה והיא לא תינזק.
היא הצליחה במשימתה, אך בסופו של דבר היא נשלחה עם אחד הטראנספורטים ברכבת אקספרס לאושוויץ וראתה שם את התופת בעיניה וכמה פעמים היה כפסע בינה לבין המוות, אך בסופו של דבר היא שרדה את המחנות ונותרה בחיים.
אחרי המלחמה נסעה לארה"ב והקימה משפחה לתפארת, שלושה בנים ובת, אני נישאתי לבתה ואחר תקופה עלינו לארץ ישראל והשתקענו בה והיא נשארה בארה"ב סמוך לשלושת בניה.
באחרית ימיה ביקשנו ממנה לבוא לגור סמוך אלינו כדי שנוכל לסעדה לעת זקנתה ואכן זכינו שאף היא עלתה לארץ ורוותה נחת מצאצאיה ואנחנו הרווחנו מצוות כיבוד אם וגם שמחנו שילדינו יזכו לחזות באשה שרידה מהדור הקודם.
הימים ימי הקורונה הנצורים וחמותי חלתה (לא קורונה), אחד מבניה שהוא רופא במקצועו, הספיק להגיע ארצה לשהות עימה בשעותיה האחרונות ותוך זמן קצר השיבה נשמתה ליוצרה בשיבה טובה.
זה היה ביום שישי, עשינו חשבון פשוט שאין סיכוי שבניה מארה"ב יוכלו / יספיקו להגיע ללויה לארה"ק והלוייתה התקיימה בעיר רחובות סמוך לכניסת השבת.
סוכם עם בנה שגר בבארא פארק, שבעת אמירת הקדיש נתקשר אליו והוא יאסוף שם מנין, יקרע קריעה בברכה ויאמר קדיש וכך ישתתף מרחוק בהלויה.
אני מתקשר לגיסי שהלויה מתחילה ושיארגן לעצמו מנין לאמירת קדיש, משימה קלה מאוד בבורו פארק החרדית בימים כתיקנם, אך כידוע הקורונה השתוללה גם בברוקלין והרחובות שוממים ולא היו באזור אנשים, בביתו היו חמשה אנשים מבני משפחתו, ולמרות שלקדיש צריך עשרה אין זה אומר שעם חמשה אפשר לומר חצי קדיש.
גיסי ניגש לחלון ומסתכל אנה ואנה והזמן לחוץ והוא מתחיל להזיע מלחץ כי רצונו לומר קדיש, ולפתע הוא רואה קבוצה של חמשה אנשים לבושי שיראין צועדים ברחוב, הוא לא היה צריך להתחנן אליהם, הם נכנסו לבית בחפץ לב והמתינו לו לאמירת הקדיש וענו אמן.
לאחר מכן התיישבו החמישה לקיים מצוות ניחום אבלים וכאורח נימוס התעניין גיסי לשמם ומוצאם, התברר שהם נכדיו של אותו נכד של הרבי מקערעסטיר שהמנוחה שזה עתה אמר את הקדיש בהלויתה הסתכנה ומסרה נפשה עבור הצלתו.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.