"היום בתניא" שבת קדש יב אייר
תניא לקוטי אמרים
סוף פרק מו עמ' סו
שנה פשוטה
"מסך החומר הגופני":
הבור ועם הארץ, למרות שגם הוא מתיחד בבחינת "קודש העליון", וגם בנפשו שוכן ה' בשעת קיום המצוה, הנה, אין הדבר מורגש במידותיו - אולם, פרט זה אין בו כדי להצביע על חיסרון כלשהו בעצם היחוד עם הקב"ה, שכן הוא נובע מבעיה אחרת. מ"החומר הגופני" שלו שטרם נזדכך, כך שהוא מהוה מסך "המחשיך את עיני הנפש מראות מראות אלקים" (ואינו מאפשר לה לחוש את אהבת ה' ויראתו, כפי שהיה בגילוי אצל האבות).
מהמבואר כאן עולה: שישנה אפשרות, שהיחוד של היהודי עם "אור אין סוף" הנפעל במצוות לא יביא לידי רגש המידות. ולאידך, חוסר הרגש המידות אינו מונע את עצם היחוד.
...
"וזהו שאמר אסף":
על פי זה, ניתן גם לפרש את דברי אסף (שהיה בזמן דוד ומיוחסים אליו כמה פרקי תהלים), שאמר את שני הפסוקים: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עימך". "ואני תמיד עימך".
את הפסוקים הללו אמר אסף, לא על עצמו, לא על בני ישראל שבדורו, אלא על "כנסת ישראל" (כלל ישראל) שיהיו בתקופה מאוחרת יותר, בזמן הגלות.
"ואני בער ולא אדע" - בזמן הגלות, אני אהיה שוטה וסכל, כאחד שאין בו דעת.
"בהמות הייתי עימך" - גם כשאני עימך, בשעה שאני מקיים מצוה ומתיחד עימך, הרי בעצם אני כבהמה (שאין בה דעת).
"ואני תמיד עימך" - גם כשאיני מרגיש את היחוד. שכן, עצם היחוד ב"אור אין סוף" נפעל כאמור תמיד בכל תוקפו, וחוסר הרגשתו אינו מביע שום חיסרון בעצם הענין.
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה למכריך ולחבריך.
הרב יקותיאל גרין מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם, הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.