מאת: חרדי בעולמו
מן הסתם יש הרבה תורה ללמוד מדרכי עבודת השם המתגלות ע"י הבחורים 'בישיבה הטובה בעולם'. בעז"ה ננסה כאן לאחוז בשיפולי גלימתם של הצורבי מרבנן שמדקדקין בכל מעשיהם שיהיו כדת וכדין וכדרך הצדיקים שמסביבם, מחדשים הרבה גופי תורה.
קודם כל, צריך להבין שח"ו וח"ו אסור לחשוד באותם צדיקים שמא חטאו במשהו. כבר אמרו שגם ראיתו חוטא ביום, מן הסתם חזר בתשובה בלילה. אעכו"כ כשזה מעשים שבכל יום שברור ופשוט הדבר שבוודאי כל זריקות הלבן וכדו' אינם אלא גופי תורה בדרכים נסתרות.
כשנתבונן היטב נגלה שיש דברים שמוסכמים על כל האחרונים ויש דברים
עדיין יש דעות לכאן ולכאן.
כו"ע לא פליגי שמצווה גדולה היא שלא להתפלל מנחה כמו בנאדם
ושמצוות זריקת הלבן קודמת ודוחה את מצוות תפילת מנחה.
גם בדיני ההכנה לתפילה למדנו שכיום אין צורך לשהות שעה אחת קודם התפילה, אלא מספיק לרדת לחדר האוכל ולהצטייד בשקית של לבן. יש שמחמירם ואינן מסתפקים בשקיות ויוצאים ידי חובתם מן המובחר בדליים של לבן ונהרא נהרא ופשטיה.
יחד עם זאת ראינו שיש דעות שונות בקשר להכנה למצווה רבה זו בנושא
ה'היכון לקראת אלוקיך ישראל'. יש שנוהגים לקיים מצווה זו כשהם מלובשים רק בחולצה
לבנה, ללא חליפה או כובע על ראשם. כמובן שגדולי הצדיקים וזורקי הלבן והספסלים
מקיימים המצווה כדת וכדין, כשהם לבושים בחליפות וראשיהם עטורים בכובעיהם. הבינונים
מסתפקים בחליפות, אבל את כובעיהם שומרים במקום אחר.
צ"ע אם הקולה של בלי כובע היא לכולם, או שזה רק היתר שניתן לאלו שהם מחוסרי כיס ולא ציותה תורה יותר מחומש נכסיהם.
מ"מ כו"ע מסכימים שהמצווה מצריכה הכנה והמדקדקין מתנדנדים קודם זריקת הלבן, כשם שנוהגים בתפילת שמונה עשרה.
תיתי לה, לישיבה הטובה בעולם שב"ה זכינו מגבעת הישיבה יוצאת תורה
לכל ישראל ובעז"ה עוד ילמדו בכל קהילות ישראל כיצד צריך לקיים מצות המחלוקת
בהידור ממש.
אמנם בדרך ההכאה הגופנית כפשוטה עוד יש להם ללמוד הרבה מחסידי גור ומחוגי העדה בירושלים, אבל מצד דרך ומנג העבודה הקדושה הזו, הם בוודאי נעלים על כך שאר בני דורנו (והדורות הקודמים, מן הסתם).
איני תימא על בעלי המחלוקת שהתקבצו בגבעה אחת נישאה בבני ברק. זו דרכם
כסל למו וכל דרך איש ישרה בעיניו.
אבל פליאה גדולה אני מתפלא על עשירי ישראל, בדעת ובממון, איך ממשיכים להזרים כסף כדי שיוכלו להמשיך לריב שם. מה לכם ולמריבות אלו?? וכי לא למדנו כלום אפילו מאון בן פלת???
שני גיסים שרבים-עד-מוות על ענייני כבוד וממון, זו אינה המצאה של הציבור שלנו, או של הדור שלנו. אבל מה לנו (כולם חוץ מאותם גיסים ומקורביהם-ממש) להתמצע בריב לא לנו.
החילול השם הגדול, אינו בזה ששני גיסים רבים. החילול השם הגדול הוא שאנחנו - הציבור בכללו - ממשיכים לממן את הזוועה הזו.
אולי אינם יודעים שהפירסומים המבישים על מריבות האין קץ של פונביז' אינן מתפרסמים במדור הפלילים של העיתונות, אלא במדור יהדות. סהדי שבמרומים: הציבור הכללי חושב שהמריבות הללו הן יהדות. כמה הסמקות ושקרים נאלצים רבני 'ערכים' לעבור, בשביל שחילוני מצוי לא יוציא את המסקנה הפשוטה על טיבם הנעלה של הדתיים והחרדים. הללו מנסים למכור לחילוניים שאנחנו (החרדים ככלל) יותר טובין ומוסריים, ואז טופחת המציאות הכואבת על פניהם.
אם אתם באמת חייבים לריב-עד-מוות, אנא, לבשו שחורים, התעטפו שחורים וצאו לכם לריב במדינת הים.
וכדאי בזיון וקצף.
חרדי בעולמו.
אגב. הדברים נכתבו כאן לפני שש שנים. מעניין לקרוא היום שוב את שכתב
כאן הרב אליהו קאופמן בזמנו. https://bshch.blogspot.com/2015/02/blog-post_789.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.