תמונת השבוע שלי: תורה ובריתתאריך: יום שני, א' דר"ח אייר ה'תשפ"א
מיקום: בית הכנסת 'תפילה למשה' במרכז החסד היהודי
בעיצומה של תפילת שחרית של ראש חודש, אני קולט בזווית עיניי צעיר שזה עתה נכנס ופוסע לידי, מגשש ומחפש. ניגשתי ולחצתי לו יד, והצבעתי על מקום פנוי. הוא נעמד והוציא מתיקו טלית ותפילין שנראו די חדשים. האיש הפשיל את שרוולו, הנחתי לו תפילין, כשאני מבין שזו לא פעם ראשונה אצלו, אלא שנייה ואולי יותר. גם בטלית התעטף ונעמד לתפילה. בסיום תפילת 'שמונה עשרה', רמז לי הרב עובדיה יסאקוב שגם התפלל איתנו במניין זה, עם שתי אצבעותיו בתנועה של 'מספריים' לכיוון הצעיר. אני מפנה מבט, רואה את רעמת השיער שלו ותוהה לעצמי: אולי מדובר ב'אפעשרניש' - תספורת, אבל אנו בעיצומם של ימי הספירה ולא מסתפרים, והצעיר הזה כלל לא ילד בן 3 החוגג תספורת לראשונה בחייו. אהה, כנראה ברית, אך משום מה, זה גם לא הסתדר לי בראש. טוב, אחכה לאחר התפילה, נוריד את התפילין ונשמע מה הסיפור כאן, מי יודע, אולי אפילו יתאים ל'תמונת השבוע שלי'...
ראש חודש היום, ומתוך ארבע העליות כיבדתי בעלייה הראשונה את האורח הצעיר. באופן כללי, אני משתדל בכל הזדמנות לכבד אורח ב'עלייה לתורה', כך מעניקים לו את ההרגשה כי הוא אורח רצוי ולגרום לו לבוא שוב לתפילה כאן. ואם הרב יסאקוב רמז לי שיש כאן עניין מיוחד, הרי שאין ספק שהצעיר צריך לעלות לתורה. 'יעמודדדדד...' אני מרים את קולי ומחכה לשמוע ממנו את שמו ושם אביו. 'עכשיו סמועל עוד מעט שמואל' הוא עונה לי, ור' עובדיה מגניב חיוך כשהוא רואה שדי התבלבלתי. מתוך הסידור הוא מברך את ברכת התורה מילה במילה ובהתרגשות לא קטנה. אחרי הקריאה, אני פותח באמירת 'מי שברך... ויקרא שמו בישראל 'שמואל' בן דניס', וכולנו פותחים בשירה חזקה של 'סימן טוב ומזל טוב'.
כמדי בוקר, בבית הכנסת הקטן שלנו במרכז החסד היהודי, אני זוכה להגיש לאחר תפילת שחרית ארוחת בוקר קלה ונעימה למתפללים. אני מתיישב מול ר' עובדיה היקר, והוא מספר לי במילים ספורות על שמואל הנער הצעיר: "לפני 8 שנים בעיר דרבנט (ש'בדאגיסטן', רפובליקה מוסלמית ברוסיה), פנה אליי יהודי מקומי יליד פולין, בבקשה לערוך בר מצווה לבנו. האב רכש בעבורו תפילין והוסיף גם טלית, כמנהג היהודים בדרבנט שגם נער לפני הנישואין מתעטף בטלית גדולה גם לפני החתונה. ומאז נותק הקשר. לפני ימים מספר, אני מקבל טלפון מצעיר המבקש להיפגש איתי בדחיפות. כשנפגשנו הוא מספר לי: 'מלו אותי כשהייתי בן 8 ימים, אבל זה היה על-ידי רופא מקומי. כעת נודע לי שזה לא מתאים ואני צריך שזה יהיה בידי יהודי. אמרו לי שאתה יכול לעזור לי...'. הוספנו לדבר, והתברר שזה הנער שערכתי לו בר-מצווה בדרבנט, כבר תקופה ארוכה הוא לומד במוסקבה באוניברסיטה לימודים מיוחדים להיות 'יינן'. הוספתי לברר מניין הוא יודע על שצריכים מוהל יהודי ומה קרה דווקא עכשיו. 'זה התברר לי בלימודים של ב'סטארס'...".
אין אדם הנכנס בשעות הערב להיכל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", שלא מתרגש בשמוע קול התורה מקבוצות ה'סטארס' הפזורים בארבע פינות האולם ובראות את הנערים הצעירים יושבים קשובים מסביב למגיד-שיעור, מטים אוזן ושומעים - אולי לראשונה בחייהם - על מושגים ביהדות, על היסטוריה יהודית, הלכות שונות, קטעי גמרא או מבט חסידי על משמעות החיים. מיד כשנפתחו שוב שערי בית הכנסת, חזרו גם שיעורים אלו, הנמסרים על-ידי מורים צעירים המבינים לרוחם של צעירי מוסקבה. ובמקביל, בקומה אחרת בבניין, שיעורים לצעירות יהודיות. מיזם ענק ומהפכני פרי יוזמתו של הרב הראשי שליט"א, הנערך בכל רוסיה ומעבר לה וב"ה קוצר פירות נפלאים ורבים. המלגה אותה מקבלים בסוף החודש, היא אומנם תמריץ חשוב, אבל העולם היהודי הנפתח עבורם - חשוב לאין ערוך. במשך שעות היום הם עובדים, לומדים באוניברסיטאות ובמסגרות שונות, ובשעות הערב הם מגיעים למקבל מנה יהודית חמה וחסידית, שלרבים מאוד, טעימה זו פותחת להם תיאבון גדול וממשיכים לחיים יהודיים במלוא מובן המילה.
במסכת 'עבודה זרה' נחלקו הדעות מה המקור שמילה חייבת להיות רק על-ידי יהודי. האם זה מהפסוק שנאמר: "ואתה את הברית תשמור", או ממה שנאמר: "המול ימול". והמסקנה היא כמובן שרק מי שהוא מהול בעצמו, רק הוא יכול למול, ובמקרה כמו של סמועל, עורכים לו 'הטפת דם ברית'. פעולה הנעשית במקרים בהם אין אפשרות לבצע את תהליך המילה כהלכה, כגון: גוי שבא להתגייר אך מל קודם לכן בהיותו גוי, קטן שנולד נימול, קטן שמלו אותו קודם היום השמיני, קטן שמלו אותו לאחר היום השמיני אבל בלילה שאינו זמן שכשר למילה, תינוק שנולד כשהוא נימול, או יהודי שנימול על-ידי לא יהודי, כמו סמועל שלנו...
הוא הגיע לר' עובדיה, שבתפקידיו הרבים הוא גם מוהל מומחה, ובאמצעות שריטה קלה במקום המילה, עשה את פעולת 'הטפת דם ברית', שהיא עיקר מהות הברית בין ישראל להקב"ה שנעשית בעצם דם המילה לשם קיום המצווה הגדולה והקדושה המוזכרת גם השבוע בפרשתנו - וכאן אצלנו זכה בשם היהודי 'שמואל', עת עלה לתורה בראש חודש אייר.
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.