"הבעיה עם הכלב אינו כי הוא נובח או נושך. הבעיה עם הכלב היא, שהוא מלקק..."
ציטוט מר' משה שפירא זצ"ל.
יצאת כאן, בצדק רב, על חדלות החינוך הליטאי. על כך שלצערנו הרב, במקום להקנות לבחורי הישיבה דהיום כלים וגאווה בדרכם, פשוט סותמים להם את הפה.
כל המהומה התחילה מכך שהתפרסם מכתבם של הגדוילים בו הם יוצאים נגד 'מלוניות הקורונה' לבני הישיבות. זאת בשל ............
כדרכך, הורדת את המסיכה מעל מילים עמומות אלו הצבת בראש חוצות שהבעיה שעוררה אותם היתה העובדה שבחורי הישיבה נחשפו לעובדה שבחורי הישיבות הדתיות-לאומיות קמים בבוקר לשחרית, מתפללים מילה מילה ובקול, לא מדברים בחזרת הש"ץ, מקפידים על בין אדם לחבירו לא פחות מאשר על בין אדם למקום וכו'.
עד לאותו מפגש, 'ידעו' כל 'בני התורה' שהמיזרוחניקים הם פשרנים, אין בהם לא תורה ולא יראה ורק העולם הזה והחילונים מעניינים אותם. מה מאוד הופתעו לגלות שבין כותלי ישיבות חרדליות יושבים בני תורה אמיתיים ונורמליים.
הזכרת גם, שבזמננו, היו בחורי הישיבה חדורים תודעה יהודית-חרדית מובהקת. כולנו עסקנו בתחומים אלו ואין מי שלא קרא,שנה ואף שילש בכתבי ר' משה שינפלד ז"ל. הויכוח עם המיזרוחי היה עמוק ונוקב והיתה לנו דרך משלנו. כיום יש ריק מוחלט בתחום וכל העיסוק הוא בנראות החיצונית.
זו היתה יכולה להיות היזדמנות פז לנצל את המצב ולחדש את לימודי היהדות אצלנו. לצערנו הרב, במקום להתמודד עם הבעיה, אוסרים על בחורי החמד שלנו, להכיר ולדעת שיש בכלל עולם-תורה שלם 'בחוץ'.
כמובן שאיני בר פלוגתא של אף אחד, אבל בוודאי המציאות קוראת למחנכים: עורו ישנים משנתכם, הקיצו וראו שצריך להשלים במערכת החינוך המופלאה של הישיבות גם את החלק הזה, שידעו מה ולמה הם עושים ושלא כל מפגש עם מישהו 'מבחוץ' יהווה איום קיומי עלינו.
צדקת מאוד כשכתבת שגישה זו, של הסתרה ומניעת כל קשר, רק מעידה על דלות החינוך הליטאי ועל הצורך הדחוף והנואש להשלים אותו.
רק הערה אחת. לצערנו (ולבושתנו, כמובן) גם בציבור החסידי חסרה מאוד ההבנה 'מי אני ולמה אני עושה את מה שאני עושה'. אמנם, שם יש לפחות קצת חמימות בעשיית המצוות והרבה 'דיבוק חברים' בשמירת הדרך, אבל רק מזלם הוא שלא יצא להם להפגש עם החרדלים. נראה שפשוט אין עיסוק בהבנת מקומו של האדם בעולמו, עפרא לפומי...
כיום, הבעיה עם המזרחי אינה כי אנחנו בויכוח והם נובחים/נושכים (במחילה על הדימוי) , אלא כי הם 'מלקקים'. שהם נראים לכאורה טובים מאיתנו. כן, צריך אומץ לומר זאת, אבל מה לעשות לפחות לכאורה ההנהגה היומיומית הממוצעת של בחורי הישיבה שלהם, נעלית על הממוצע שלנו.
כמובן שגם אצלינו יש בחורי ישיבה מופלגים ומופלאים, אבל 'סתם בחור ישיבה' חדוש על זמן ק"ש, למשל.
צריך אומץ לומר את זה, אבל רק עם נעז לומר לעצמנו את האמת, נוכל גם לתקן. אחרת, נמשיך לחיות בעולם דמיונות שוא.
הצורך משותף לכולנו: נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.