שלום ר' חיים היקר,
קודם כל, תנחומיי למשפחת שוומנפלד, המקום ינחם אותם בבניין ירושלים ולא יוסיפו לדאבה עוד
שמעתי את דבריו התקיפים של דודי שוומנפלד, שבהם הוא מכה על חטא ואומר "מעלתי בתפקידי".
כואב
הלב (ממש כך) שזה מה שהיה צריך לקרות כדי שיתעורר. לא מדובר שהוא לא היה
מספיק תקיף בשידוריו, אלא להפך שהוא גיבה את מפרי החוק. כל פעם
שאדמקר (ה'חברותא' שלו) תקף אותם הוא הגן עליהם. איני מאזין לתוכנית שלו,
אבל פעם הייתי נהנה לשמוע את הפתיחה שלה, ולכבות את המכשיר כשמתחילים את
הראיונות. אבל בתקופה האחרונה חדלתי גם מלשמוע את דברי הפתיחה מרוב סלידה
לרוח הדברים המושמעים.
לשם המחשה: כשאדמקר גינה את החסידויות
שעורכות טישים כאילו אין קורונה (זה היה עוד בגל הראשון), שוומנפלד חלק
עליו ואמר לו "אם זה יחידים, יש יחידים שמפרים הנחיות בכל מקום, ואם זה
אדמו"רים, אנחנו לא נכתיב לאדמו"רים מה לעשות".
וכשאדמקר גינה את
העיתון של בעלזא שטענו שבתי החולים הורגים אנשים, וגינה שזה יוצא מחסידות
שמפרה את כל הכללים, בא שוומנפלד וגיבה אותם בטענות סרק, שהחילונים מתירים
הפגנות, וההחלטות של הממשלה מונעות משיקולים פוליטיים, אז מותר לבעלזא
לעשות את כל העולה על רוחם...
והנה, קרה מה שקרה והגיעה ההתעוררות, אבל מאוחר מדי, וחבל. כואב הלב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.