אם המטרה היא לברוח מן החסידים אז שיאמר אין לי כח ואני רוצה להיות רחוק מהם. אבל להצהיר ולומר כי נוסעים למנוחה, איזה רושם זה עושה על הדור הצעיר. מילא אם מדובר באדמו"ר או כל רב שהוא בשנות השבעים ומעלה אפשר להבין מדוע הוא זקוק לקצת מנוחה, אבל אברכים צעירים שבקושי התחילו שיסעו כבר למנוחה, זה עושה רושם רע מאוד, מפני שהצעיר שואל את עצמו לשם מה המנוחה הזו? מה רע לו בבית עם החסידים, האם באמת הם עובדים כל כך קשה? שיסעו פחות לטיולים אצל הרבי'ס בכל הארץ ולא יזקקו למנוחה
אסור לשכוח, כי לאדמורי"ם יש תפקיד של מחנך, וכל צעד שלהם לומדים ומחקים אותם, ואם הם לאחר חדשיים או שלשה שנהיו רבי'ס כבר זקוקים למנוחה, אז מדוע שאברך שעובד קשה בכולל ובבית לא יזקק למנוחה, האם הוא היה מעיז לומר באמצע השנה בא לי מנוחה ובואו ניסע לצפת באמצע הזמן והשנה?
גם בקיץ זה לא הוגן לנסוע לחדשיים, אבל שם זה התחיל מאדמורי"ם שהיו בגילאים גבוהים, ואחר כך מי שמילאו את מקומם הפכו את זה לחלק מן הראביסטעווע. מי שילמד את תולדות האדמורי"ם הם עמלו קשה בכל ימות השנה הרבה יותר מאנשים רגילים ומעולם לא העיזו לבקש מנוחה כזו
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.