טוב. חזרתי לאחר יום מורכב ומסובך ואני במבוכה קמעה.
הרבי זיע"א נגע בשורשים הכי עמוקים וברבדים הכי פנימיים אצל כל חסידיו ומקורביו.
הרבי תמיד חתר ליסודיות בכל תחום,
לכן לא מובן לפחות לי ובעצם לרבים . מה קורה ?
רבי יהושע בן פרחיה אומר:"כל האומר לי עלה לגדולה אני כופתו לפני ארי ומי שאומר לי רד אני שופך עליו קיתון של רותחין" .
שואל הרב נבנצאל שליט"א: מה השוני בין הדוג' של לפני נתינת הכבוד ולאחריה . וענה תשובה אמיתית:
לפני שטעם את טעם הכבוד הוא יזיק לו רק בגרמא . אם יהיה רעב הארי אז יזיק לו . אך לאחר שטעם את הטעם המשכר והמשקר של הכבוד . הוא יזיק לו בידיים .
הרבי כבר התבטא בעבר על רצונו ושאיפתו,
אף אחד לא נפל מהכסא כאשר התגלה רצונו של רבינו.
אבל מובן מאד הקושי של הרבנית לעשות את הניתוח הכואב שאין קשה ממנו .
בפרט שהבן הגדול היה מסור לאביו בכל שנות כהונתו ויש לו יכולת ניהול וקשר עם תורמים יוצא דופן .
כך שאם הבן הצעיר לא יקבל גיבוי משאר האחים שיראו לו את הגב . יהיה לו קשה מאד להתנהל .
לכן הרבנית אמרה . טוב מותי מחיי ...
לא ההיתי רוצה לעמוד במקום שלה.
ימים יגידו איך התקבלו הדברים . הטרגדיה הקשה מקבלת קושי נוסף בהתנהלות התמוהה מאד עד עתה. כאילו לא היה זמן לחשוב על היום שאחרי??
הלוואי שכולם יצליחו לעמוד בנסיון ולמנות ראש אחד .
בינתיים אי אפשר לקרוא לזה הכתרה אלא נסיון לקבוע עובדה בצורה לא כל כך מכובדת וחבל מאד.
ותראה דבר מדהים,
ראשית כתוב שהשבוע הוא מעין הפרשה אז בתחילת הפרשה כתוב כך ,פרק י"ז פסוק ט' : " ואל השופט אשר יהיה בימים ההם " . פרש"י ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו . אין לך אלא שופט שבימיך .
וכותב בעל התניא לקרוא כל יום את הקטע של אותו יום . אז היום יום שני ובתחילת הפסוקים כתוב פסוק ט"ו . " שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך .
ובסוף שני כתוב בפסוק כ' " לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל " פרש"י מגיד שאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם.
האם זו לא נבואה למה שקרה היום?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.