וראה זה פלא, אותה אחת, נמצאת במלחמה משפחתית מזה כו"כ שנים עם אחיה, על דירת הירושה של הוריהם (למרות שיש צוואה לטובתו).
ואני עומד ותמה, מה קרה לעקרון המקודש 'שטחים תמורת שלום'?!
היתכן, שעקרון זה תקף רק לגבי 'שטחים' של מישהו אחר? רק ה ה ו א צריך לוותר על שטח שלו תמורת 'שלום'...?!
כלפי מה הדברים אמורים כעת;
מששמעתי,
בסדיגורה אתמול, אנשים חכמים ונבונים בדרך כלל, שולפים כלאחר יד את הסיבה
לכך שהם מצדדים בהחלטיות שכזאת בבן הצעיר, ללא מחשבה שניה, בטענת
ה"צוואה";
,
'יש צוואה ברורה'
'זה היה הרצון של הרבי'
'הרבי לא היה לחיץ'
'הדיין ברגר בן אדם רציני'
'מצוה לקיים דברי המת'
ועוד מהסוג הזה
תמהתי
לרגע, האם כל אותם אנשים, יגיבו בהחלטיות שכזאת, בוודאות שכזו, בנחרצות
דומה, אם אצלם יקרה חלילה כזאת; יופיע אדם זר, פתאום, לפני לוויה של אביהם,
וינפנף בצוואה לפיה אביהם הוריש לו או לאחיהם הקטן את כל רכושו...
לי התשובה ברורה.
אותם אנשים יגלו פתאום את נפלאות מסדרונות בתי הדין ובתי המשפט...
תאמרו לי 'כך דרך העולם', ומה לך כי תלין?
אין שום בעיה. אבל רק אל תספרו לי אחר כך שזה בגלל 'הצוואה'...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.