בשבוע
שעבר כתבתי על 3 נושאים וקיבלתי תיאבון, אז גם השבוע יש לי לכתוב על 3 נושאים, אך
אסתפק ב-2 מתוכם.
במאמר
הקודם סיפרתי את סיפור שמו של אחי ר' אליהו ז"ל, שאל אותי בני למה אינני מספר
הסיפור של שמי שזה לכאורה עוד יותר מעניין?
הוא
צודק, ותכננתי שזה יהיה פרק הפתיחה בספר הביוגרפיה שלי, שאינני יודע אם אי פעם יצא
לאור. (אם יש מישהו שרוצה לטפל בזה, מוזמן, מסתמא זה יהיה רב מכר, כי אספר בו את
כל האמת ללא כחל וסרק, ובנוסף יש לי טריקים טובים לשיווק).
ובכן אספר
גם את סיבת שמי, ובמקרה שלי מסתתר גם המשך, בבחינת 'יש דברים נסתרים' וכנראה, את פירוש
החלק הנסתר אדע רק לעתיד, בעולם האמת שכולו טוב (מקווה שעוד הרבה זמן, כי אינני
ממהר לשם).
במוצש"ק
בהעלותך, י"ג סיון תשל"א, הסתובב הכרוז בירושלים והכריז 'גייט צו די
לויה, פון הגאון הגדול ר' חיים אהרן ט' זצ"ל, ראש ישיבת מצויינים', אותו גאון
נפטר בשבת קודש במיטב שנותיו ונטמן במרומי הר הזיתים חלקת הנביאים.
למחרת הגחתי
לאוויר העולם כילד י"ב להוריי ומשום מה הם לא שיתפו אותי בהתלבטויות איזה שם
לתת לי, כי כל הסבים והסבא רבה כבר נתפסו על ידי אחיי הבוגרים ממני.
אבי
ז"ל החליט לקרא לי ע"ש אותו ראש ישיבה שנלב"ע באותו שבת (לימים אמר
לי בבדיחות הדעת, כי חשב שכך לפחות יקבלו אותי לישיבת מצויינים הנ"ל).
הבעיה
היתה ששמו היה 'חיים אהרן', והשם חיים כבר נתפס ע"י אחי ר' דוד חיים, ולתת
אהרן בלבד, כאשר אותו ר"י נלב"ע בקיצור שנים לא התחשק לו, אז הוא חשב אולי
להוסיף עוד שם ביחד עם אהרן ולא החליט מה.
בביקורו
אצל אמי בבית היולדות שערי צדק, ראה אשה מבוגרת מייללת ללא הפוגות על בעל נעוריה
שזה עתה נפטר, ואבי ניגש לנסות לדובב אותה ולהרגיעה, סיפרה לו ששניהם עברו את
השואה ולא השאירו ילדים לדאבון לב, באותו רגע החליט אבא כי מן השמים זימנו לו את
ההזדמנות לגמול חסד של אמת ושאל אותה מה היה שמו? ענה לה: 'ישראל', הבטיח לה אבא
כי יקרא לרך הנולד 'ישראל' וכך נוצר השילוב 'ישראל אהרן', וכך גם הייתי לכאורה השם
הראשון על שמו של אותו ר"י, ורק חודשיים אח"כ נולד נכד במשפחת הר"י
והוא נקרא על שמו המלא חיים אהרן ט.
עד כאן
זה אמור להיות די נחמד ואמור גם לשקף את מהות הוריי ע"ה שחסד היה טבוע בדמם וזה
היה כ"כ טבעי אצלם בכל תחום.
אציין,
כי כאשר הגיעה עונת הרישומים לישיבות, אפי' לא נרשמתי לשם והטעם לכך הוא סיפור
בפני עצמו.
אך
הדרמה האמיתית התחילה 30 שנים מאוחר יותר, כאשר הקמתי את דפוס ישר, ולא הסכמתי
ליישר קו עם קבוצת אנשים שכל חייהם מוקדש לבזות גדולי ישראל שאינם הולכים בתלמם,
וכאשר באו להזמין אצלי מודעות שימצה נגד מרן הגראי"ל שטיינמן והגרי"ש
אלישיב זצוק"ל וכדו', סירבתי לשתף פעולה, ואמרתי להם שאינני מוכר את
העוה"ב שלי בעבור נזיד עדשים ואפי' לא תמורת כל חללא דעלמא, החליטו להקים עסק
מתחרה וידפיסו וידביקו בעצמם את כל הסחי והמאוס הנ"ל שהקירות הירושלמים העדינים
והנחמדים סופגים אל תוכם בדממה.
הקמת
העסק לוותה במסע השמצה וטרור בלתי נתפס, ומי שעמד מאחוריה הסתתר באנונימיות ושלח
לרחוב אברך תמים שיסתובב יומם ולילה לתלוש את המודעות שלקוחותיי הזמינו כדי לגרום
לי לסגור את העסק (מה שאכן קרה לבסוף), ומי היה אותו אברך? אכן, אותו חא"ט
נכד הראש ישיבה שנקראתי על שמו, אברך ת"ח שעזב את הכולל כדי ללחום מלחמת
החרמה ולקיים רצון בוראו.
בתחילה
חשבתי שהוא שכיר חרב ועושה זאת לפרנסתו, ושלחתי שליחים לבקש ממנו שיפסיק ושאשלם לו
שכר בטלה, אך הוא הסביר להם כי זו מלחמת קודש שנשלח אליה ע"י אחיו הבכור שהקים
את הבית דפוס המתחרה.
שלחתי
שליח אל האח הבכור והוא ענה: 'ישראל אהרן קלצקין אין לו תקנה אלא קבורה...'
רבות
חשבתי על הדבר הזה, האם יש איזה מסר עבורי בעובדה כי דוקא מי שאני קרוי ראשון על
שמו, נכדיו ילחמו נגדי והמוציא לפועל הוא הנכד שקרוי שני על שמו?
החלטתי
יום אחד לעלות על קברו בהר הזיתים ולהתפלל אצלו, אולי יאיר ה' עיני בזכותו מה עלי
לתקן להיפטר מהדיבוקים הללו. כאשר הגעתי לשם הבחנתי שהוא טמון למרגלות סבי הי"ד
(אבי אמי), שנהרג ע"י ישמעאלי בשנת ת"ש. והבחנתי שהמילים שעל קברו
מחוקים וכמעט לא אפשרי לקרא, ע"כ חזרתי לשם למחרת עם צבע ומברשת וצבעתי יפה
את האותיות שעל קברו, מקצוע של אבי ז"ל.
זה
הסיפור, אין לי עד היום מושג האם יש קשר רוחני בין העובדה שאני קרוי על שמו לבין
כך שדוקא יוצ"ח קידשו מלחמה נגדי.
תהא
נשמתו צרורה בצרור החיים, ולנכדיו כידוע, למרות שמעולם לא פנו אלי, מזמן סלחתי
ומחלתי בתוך כל שאר חולי ישראל.
החלק
השני:
כל
בדיחה משקפת קצת מן האמת, שאם לא כן אינה בדיחה, ישנם בדיחות שרק כשזה מגיע אליך
אתה קולט שיש בזה משהו אמיתי, ואתמול היה לי כזה.
לביתי
תחי' נולדה אתמול בת בכורה, אבל הפעם זה היה שונה משאר נכדיי, כי עקב המצב בעולם
לא נותנים לאף אחד להיכנס, רק בקושי לבעל וגם זה במידה ובמשורה, אפילו לא נותנים
לו לצאת ולהיכנס שוב, אז רעייתי ישבה בבית בשעות שלפני הלידה במריטת עצבים נוראה,
כל אמא רוצה לבקר את ביתה ביושבה על המשבר ועאכו"כ לידה ראשונה, אך הפעם,
יותר מלשפוך דמעות ולהתפלל כמו אידישע מאמע מסורה לא יכלה לעשות כלום, תוך כדי
הציפיה אמרה לי אשתי: אני מרגישה יותר צער מהיולדת עצמה, אז נזכרתי בבדיחה וקלטתי
את הטיפת אמת שבה.
אברך הגיע
עם רעייתו לחדר לידה, והיתה מקשה לילד, והבעל הסתובב מקצה המסדרון לקצהו השני כאשר
היולדת בחדרה ואחיות ורופאים סביבה, וכאביה וגניחותיה קרעו את נשמתו, והוא במתח
אדיר, נשימתו קשה עליו מרוב לחץ וכו'.
סוף
סוף, לאחר שעות רבות יוצאת האחות ואומרת לו: 'מזל טוב, נולדה לך בת', נשם הבעל נשימה
עמוקה ואמר בשמחה: טוב שזו בת, שהיא לא תצטרך לעבור בחיים את מה שאני עברתי בשעות
האלו...
מזל
טוב.
בברכת
שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.