שלום וברכה מורי ורבותי!
והנה שוב שאלה שלכם, וריאציות שונות לאותה שאלה.
ילדה
בת ארבע בלבד, והנה מתברר כשקרנית עד כדי גנבת מדופלמת, מצליחה להסיט את
מצב רוחם ואת ערנותם של הוריה ולפלח, לגנוב, לשדוד סוכריות ומיני מתיקה.
מה עושים עם הילדה הזו?
מורי ורבותי!
האסון
הכי גדול שיכול לקרות לכזו ילדה הוא שהיא תחשוב שמישהו מאמין שהיא גנבת,
כי באותו רגע היא יכולה אפילו חלילה וחס להשלים עם זה ולא תהיה כבר דרך
חזרה.
גם
אם ראית את הילדה שלך גונבת במו עיניך, לא מצלמות, לא עדויות ולא חוקרים
פרטיים, וגם אם אתה יודע בוודאות שהיא הולכת ועושה זאת יותר מפעם אחת
ומתחילה אפילו להתמכר לכך, תזכור דבר אחד, כל עוד שהיא לא יודעת שאתה יודע,
אתה ממשיך להיראות כאותו אחד שלא יודע.
מטפלים בבעיה אבל לא בצורה כזאת.
הצורה האמיתית של הטיפול בילדים קטנים היא אך ורק על ידי הענקת שבח וכבוד כאשר הם מתנהגים יפה.
כלומר, אם פעם אחת בתך בלי כוונה אמרה את האמת, אתה משבח ומפאר אותה עד כמה זה נפלא לראות ילדה קטנה שכמוה אומרת את האמת.
אם
פעם אחת בלי כוונה היא התעלמה מאיזה שהוא שקר, אתה הופך את זה למשהו שכל
בני המשפחה אמורים לשמוע עליו. המתיקות של הכבוד אמורה לגבור על המתיקות של
הסוכריות.
כך
בונים את הנשמה של הילדה הזו, כך גורמים לה להבין שאין כמוה בעולם וגם לא
מנסים לגנוב לה את הסוכריות בחזרה, כי היא עלולה שוב פעם להבין שמישהו עלה
עליה ורואה אותה כי גנבת ולכן גם הרשה לעצמו לקחת את אותן סוכריות.
משאירים לה אותן, מעודדים אותה, משבחים ומפארים אותה בחלקים היפים והטובים שלה, וזוכים לראות איך מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
בהצלחה רבה לכולנו
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.