מרן האדמו"ר הרי"ף רבה של מרוקו - נעבור את יום הדין עם מיתוק הדין

השבת הבאה לקראתנו לטובה ולברכה, שבת גדולה וחשובה. וחבויים בה סגולות נשגבות בכול ענין התשובה, דהינה מצאנו בראשית העולם הקב״ה בורא את האדם, האדם אינו שומע לקול הבורא אשר הזהיר אותו שלא לאכול מעץ הדעת וכן עומד ואוכל, וכך מביא מיתה לעולם, קושי הפרנסה לעולם, צער הלידה לעולם ועוד קללות בסיסיות, המצרים על התרחבות העולם בנקל ואז אחרי המעשה הקשה של מרד האדם בבוראו ואכילתו מעץ הדעת, אלוקים מעורר את האדם והאדם עושה תשובה, ומיד אדם הראשון נכנס ליום השבת. שבת זו היתה, שבת שבין ראש השנה לכפור, ״שבת שובה״ וכך אחרי החטא, אחרי החרטה, אחרי שמיעת השופר של אלוקים בגן, מיד נכנס אדם הראשון לשבת של בין ראש השנה לכפור, שזו שבת ״שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך״ שהמעלה של שבת זו לאזן ולרכך ולמתק את החטא, ולהכניס את האדם למציאות אחרת אחרי החטא מכח של שבת.
לשבת יש כח לאזן את החוטא וכך אמרו רבותינו על העובד עבודה זרה כדור אנוש ומקפיד בשמירת שבת, מוחלים לו על כל עוונותיו.
לשבת יש כח של התחדשות חזקה ביותר, שאדם הראשון לאחר החטא המר והקשה, היה חייב שבת להתאזן. וכן קין, לאחר שעשה את המעשה הנתעב הראשון ביקום ורצח את אחיו, פחד פחד גדול עד שהקב״ה נתן לו בטחון, ״כל הורג קיין יוקם שבעתים״. השבת תגן ותשמור על קיין, היא תלך איתו, היא תגן עליו. יש לשבת כח של גידור, הבדלה, שמירה, הצלה.
וכך מצאנו אצל דוד מלך ישראל: ״אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש, שיבתי בבית ה׳ כל ימי חיי״
דוד עם כל ההתמודדויות שלו בחייו, יודע ששבתי, שבת זה הכח שלו, זה המגן שלו, זה הכל שלו. בלי שבת החיים הם חיים אחרים לגמרי. ולכן עלינו להבין את עומק ומעלת השבת הבאה לקראתינו, ״שבת שובה״ שבת מובדלת מכל השבתות, שבת שמסמלת את הכח שהקב״ה נתן לנו בימי השבתות, שהם המעצור במרוץ החיים. כל שבוע להבדיל, למתק ולעשות סדר בין כל מרוץ ובלבול החיים, ולכן השבת הראשונה של השנה בין ראש השנה, לבין יום הכפורים, מעלתה רמה וסגולותיה ייחודיים, ולמביני טעם, יודעים לנצל את הימים האלו ביותר.
כשחושבים ומתעמקים על מה ביותר ניתן דגש להתחזק בשבת הבאה עלינו לטובה, עולים וצפים בדעתינו כל הימים והחודשים האחרונים, ואנו רוצים ללמד זכות על העם הנבחר ועל בני קהילתינו הקדושה ״שובה ישראל״ איך עומדים קלה כבחמורה, מקפידים במצוות ה׳, כל שיעור ששולחים בקבוצות כמה דקות וכולם שמעו והתחזקו והעבירו לבני ביתם, כל חסד ראשונים הם, כמה ספורים של מסירות נפש אטומים וחתומים בליבינו על גבורי עם ישראל, בני הקהילה, לא אלמן ישראל. ובערב ״שבת שובה״ יש להקב״ה בשובה מוסרי נפש, אוהבי ה׳. וכתר מלכות וכתר שם טוב זה המסירות נפש על ספר דברים, אנו יודעים ידיעה ברורה, שנבואה ודבר ה׳ נזרקו בקבלה ודרישה קדושה זו, והלימוד הזה מעמיד את העולם ובונה חומה בפני כל המשטינים והמקטרגים, וככול שעוד יהודים יראי ה׳ וחושבי שמו מקבלים עליהם ומקדשים את משנה התורה הזה, מכינים את העולם בכוחות ובתחמושת לבלתי נודע, וצריכים לדעת שספר דברים הוא ספר של הגלויות ושל ההתמודדויות העומדות בפתח, משה כתבו לפני מותו, אילו היה יודע שיחיה, לא היה כותבו.
יאשיהו המלך הוציאו לעולם לפני הגלות, ספר דברים הוא מסמן סיום תקופה והתחלת תקופה, והכח של הלימוד של הכלל למתק את הדינים. שנזכה כולם לקחת עימנו דברים ולשוב עד ה׳.
ידעו אחי ורעי אהובי, ככול שנעצים את הרוחניות, ונבין שעיקר חיינו ועסקינו וחיינו חייבים להיות סביב הרוחניות ודבר ה׳, חייבים להכנס לשבת קודש עם ספר דברים חזק, ואם נשיג שגם אחרים לומדים וקוראים ומבינים כח עצום זה, ולהבין, שבת זה לא עוד יום מימות השבוע, שהרבה פעמים האדם עומד ולחוץ ולוחץ, מתי שבת תעבור ותחלוף שיוכל לחלל שבת. זה היום המובחר מכל הימים, יום אשר בחר בו צור עולמים. ומכח הדברים האלו נכנס לשבת, וכח השבת וכל הדברים האלו, נעבור את יום הדין עם מיתוק הדין, ונזכה להכלל בספר הצדיקים והחסידים והטהורים, על ידי ערבות של עם ישראל וכח ״נשלמה פרים שפתנו״.
באהבה רבה ובתפילה, שבת היא מלזעוק וישועה וגאולה וכפרה קרובה לבוא. 
יאשיהו יוסף.