ד''ת לפרשת שופטים תשע''ט לפ''ק

מאת: יהודי פשוט

ברשות בעל האכסניא לתורה יקירי הנשגב הרב המשפיע הדגול פמ''מ רבי חיים שאולזאהן שליט''א

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך

אמר רבן שמעון בן גמליאל: אל תהא קץ בדין שהוא אחד משלש רגלי העולם, ששנו חכמים: על שלשה דברים העולם עומד על הדין, ועל האמת ועל השלום, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם - תן דעתך שלא תטה את הדין שאתה מזעזע את העולם. כתיב: עושה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח – למה שהקרבנות אינן אלא בפני הבית, אבל הצדקה והדינין בפני הבית ושלא בפני הבית, הקרבנות אינן מכפרין אלא על השוגג, והצדקה והדינין מכפרין על השוגג ועל המזיד, והקרבנות נוהגין בתחתונים,והצדקה והדינין בין בתחתונים ובין העוליונים בעוה"ז ובעוה"ב. (ילקוט)

הרבה רמזי מוסר והדרכות טובות מצאו רבותנו בדברי מצווה זו שנותרה בעווה״ר בגדר הלכתא למשיחא וכולם נכוחים למבין, אבל אולי הועילה לי הפעם עליבותי שאני נוטה להיות שוגה ומרחף בדמיונותי כי ציירתי לי מצב של  קיום מצוות הכתובות כאן כפשוטן והדברים נפלאים מכל נפלא. כי הנה מרע״ה מינה ברוח קדשו את שופטי העם במדבר, ומעתה אינו מניח ליהושע אשר יכניסם וינחילם שיעשה כמעשה רבו ויהיה ממנה עליהם שם את שופטיהם ושוטרים אלא שהטיל חוב זה כמצוה תמידית על ישראל ( כדברי הספרי, אך הרס''ג ורבנו האי גאון חילקו בצידי המצווה החלים על היחיד ואלה שעל הכלל) שיהיו ממנים על עצמם את שופטיהם ושוטריהם במקומותיהם לשבטיהם לתכלית הנרצה של משפט צדק, דין אמת לאמיתה ללא משא פנים לגדול או הידור פני דל בריבו. דהיינו שיהיו צופים דורשים ומכירים בטבע אחיהם תבונתם ארך אפם ויראת השם שבלבבם על מנת שישפטום המובחרים שבהם שגם יהיו בבחינת מלך משפט יעמיד ארץ ופירשו ז״ל מלך שאינו צריך לאיש (לא בגשם ולא ברוח הוא יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה זה המחזר ככהן על הגרנות..) ואם נתבונן ונדמה בנפשנו את חידוד השכל ותבונת הנפש המתבקשים ע''מ להבין נכחה בסגולות הבריות ונטיות לבבם (כאראקטער'לוגיה בלע''ז) כדי שיקיימו מצוה זו אפילו במיעוט שלמותה הרי שמעצם עסק הרבים בחקר חכמת חבריהם ותרומת מידותיהם כמעט ויתבטל הצורך בלדון דיני ממונות. כי שלא כמו בעולמנו אנו מאז פסו אמונים מן הארץ ויצרא דע''ז דממון מושלת בכיפה בתרבות האומות שסביבנו (ליברל קאפיטאליזם בל״ז) שאף אנחנו לא ניצלנו מרעתה, הכסף יענה עזות ועל כל נגע ופשע יכסה, עד שאיש נכלולים מחלל שם ישראל בגויים ובעל ממון קודם לצדיק חכם ובעל מעשים שיש לו 'רק' כדי כל צרכיו, ופשיטא שאין די ביראת השמים שברובנו להרחיקנו מחמדת מה שאינו וודאי שלנו בדין והלוואי והלוואי ויועילו הדיינים.. אך בהתקן העולם בביקוש הנעלה המחוכם והמעודן תמלא הארץ בהכרת הטוב ושנאת הרע וכבוד איש ואיש יהיה לפי מהללו אמונתו במעשיו ונקיון כפיו, בקושי יהיה עסק לדייני גזילות ועאכו״כ בשוטרים שיהיו כופים על העם את משפט השופטים, אלא שהנפש המזוככת לא תתכחש לחולשות אנוש ורצון השלימות יאוה להעמיד ע״ע גם שוטרים שיכפו עליו לעת מצוא את דרכי השם וירחיקוהו מהחטא גם בהיטלטלו בעין סערת הרגש האנושי וליקוי מאורות התבונה, ע״כ נתינת השוטרים המקבילה לברכת רבן יוחנן בן זכאי לגדולי תלמידיו: שאמרו לו  רבינו, ברכנו, אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן אמר להם: ולואי תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם..

והנה רבנו בחיי אומר בדרך הקרוב לפשט שתכלית הדין והדיינים הוא לרפא המחלוקת והעמדת השלום שהוא השלם כל הטובות והברכות וההצלחות כולן, ואלה הם דברי קדשו: וכל צבאם. וידוע כי השמים נבראו תחלה, ונקראו שמים לפי שהם אש ומים, והנה הם שני הפכים, לא יתכן זווגם והתחברותם כי אם ע"י השלום, הוא שכתוב (איוב כה) עושה שלום במרומיו. הקב"ה נקרא שלום שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום, וכתיב (שיר א) שיר השירים אשר לשלמה, מלך שהשלום שלו, בחר בישראל יותר משבעים אומות וקראן שולמית, וזהו שדרשו רז"ל (שם ז) שובי שובי השולמית, אומה ששלום העולמים דר בתוכה, ונתן להם התורה שכלה שלום שנאמר (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש, שלום לגוף הוא שכתוב (שמות טו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וגו', שלום לנפש כי מצד קיום המצות תשוב הנפש טהורה לשרשה, כענין שכתוב (תהלים יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש, ותהיה מדת השלום שואבת אותה. ומזה דרשו רז"ל בכתובים כשהרשעים נפטרין מן העולם מלאכי משחית יוצאין לקראתן ואומרים להם (ישעיה מח) אין שלום אמר ה' לרשעים. וגדולה מדת השלום שכל המדות נחתמות בשלום והשלום חתימת הכל, ולכך תקנו לנו רז"ל שתהא התפלה חותמת בשלום, המברך את עמו ישראל בשלום, וכן דרשו במסכת סוכה ברכה דהקב"ה שלום היא שנאמר (תהלים כט) ה' יברך את עמו בשלום. ונראה לומר שיצא להם לרז"ל לחתום התפלה בשלום מפרשת הקרבנות, שהרי תפלות כנגד תמידים תקנום, והתורה בסדור הפרשיות של הקרבנות חתמה לנו בקרבן שלמים הוא שכתוב (ויקרא ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, ודרשו רז"ל למה נקרא שמן שלמים שמטילין שלום בעולם. וכן מצינו שלמה ע"ה שחתם שיר השירים בשלום, הוא שאמר (שיר ח) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, וכן בקהלת עתים שבו חתומים בשלום, שנאמר (קהלת ג) עת מלחמה ועת שלום. ודרשו רז"ל אף בשעת מלחמה צריכין שלום שנאמר (דברים כ) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. ואין צריך לומר העולם השפל שאפילו העליונים צריכין שלום שנאמר (איוב כה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, וכך דרשו רז"ל, המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, והקב"ה עושה שלום ביניהם, והלא דברים ק"ו ומה במקום שאין איבה ותחרות צריכין שלום, במקום שיש איבה ותחרות לא כל שכן. והענין כי לשון עושה שלום במרומיו הוא כולל שלום השמים בעצמם, הנבראים והמיוסדים מאש ומים, וכולל ג"כ המלאכים שבמרומיו שעליהם רמז המשל ופחד, וקרא למיכאל המשל מפני שהוא השר הגדול הממונה והמושל לבקש רחמים על ישראל. ואין צריך לומר החיים שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. מדת השלום נתנה לאהרן, ועמה זכה להיות לו החיים והשלום (מלאכי ב), וזכה זרעו לכהונת עולם לברך את ישראל שנאמר (במדבר ו) וישם לך שלום. הא למדת שהשלום קיום העולם. וכשם שהשלום קיום העולם כן המשפט קיום השלום, שאלמלא המשפט היו הבריות גוזלין וחומסין והורגין זה את זה ולא היה העולם מתקיים, וע"י המשפט הוא מתקיים שכן דרשו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, לפי שהשפטים מעמידים השלום שכל העולם כלו תלוי עליו, ועל כן נצטוינו מן התורה למנות ב"ד בכל שער ושער וזהו שכתוב. שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. ובספרו כד הקמח הוא אומר: וראה כמה גדול כח המשפט שאם אין משפט בעולם אין שלום בעולם שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וזהו שאמרו ז"ל (אבות פ"ג) הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ואין שלום במלכות אלא ע"י משפט שנאמר (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ. ומפני שהמשפט הוא סבת השלום מצינו ביתרו כשנתן עצה למשה על דבר המשפט שהזכיר בה שלום. הוא שאמר (שמות יט) אם את הדבר הזה תעשה וגו' על מקומו יבא בשלום, גדול כח המשפט שבזמן שהמשפט נעשה בארץ אין הקב"ה יושב בדין עמהם ודן אותם ברחמים וכשאין המשפט בארץ הוא דן אותם במדת הדין, שכן דרז"ל במדרש תהלים בזמן שאין הדין בארץ הקב"ה יושב עמהם בדין בשמים שהרי הדין אומנתו של הקב"ה שנאמר (ישעיהו ל׳:י״ח) כי אלהי משפט ה'. וכשנוטלים אומנתו ועושין את הדין בארץ הקב"ה דן אותם ברחמים שנאמר (ויקרא כ״ו:ג׳) אם בחקותי תלכו. ומה שאמר (חהלים קמח) ומשפטים בל ידעום ולא אמר לא ידעום להורות שכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל תלויה במשפט. וראיתי בספה''ק תולדות יעקב יוסף את דברי היעב''ץ באבות על ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו שהוא בבחינת שופטים ושוטרים תתן לך דהיינו שתתהיה גם אתה נשפט בפני עצמך בשופטך את זולתך. ובעניין זה הרחיבו בכו''כ ספרים ואמרו בכל שעריך שתדון א''ע בכל שער מהשגת השכל המושפע לך שבבחינת דברי הזוה''ק על נודע בשערים כל חד כפום מה דמשער בליביה, וגם אמרו בכל שעריך דהיינו חושי האדם הנקראים שערי הנפש בספי''צ, דהיינו שנציב את איתני תבונתנו שופטים ושוטרים בשערי עצמנו מה לראות ומתי ואיך לראות ואיפה לעצום עינינו מראות ברע, ואני הקטן הייתי ממלא אחרי דבריהם ואומר שעל מנת שנקיים מצוות בצדק תשפוט עמיתך ראוי שנדון ללא משא פנים בדיננו עם עצמנו ונהיה מרבים לחקור את עדות חושינו האם אכן חושנו ברשותנו או שאנחנו ברשות חושנו ורצונותנו, הראינו ושמענו דברים כהוויתם או שראינו ושמענו מהרהורי לבבנו את אשר חפצנו לראות ולשמוע..  וכן כתוב בספר שפת אמת: שופטים וש' תתן כו' הוא הבטחה ג"כ שביד איש הישראלי למנות עצמו ע"ע שופט ושוטר. כמ"ש בדרך שאדם רוצה לילך. ויש מי שרוצה להשיג האמת. וגם מי שאין בו דעת שלימה ורוצה להיות נכפף בע"כ. גם בדרך זה מסייעין לאדם. וזה פי' שופטים ושוטרים. והעיקר לבקש את האמת. כמ"ש צדק צדק תרדוף. וכן ג"כ בשקר כתיב מדבר שקר תרחק. ושמעתי ממו"ז ז"ל שהגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שלא מצינו הרחקה בשום איסור בתורה רק חכמים תיקנו סיג. זולת בשקר. התורה עצמה אמרה תרחק. להראות חומר האיסור עכ"ד. וכמו כן מצינו כאן באמת צדק צדק תרדוף מה שלא מצינו במ"א. כי הוא יסוד הכל. וכתיב תרדוף. והיינו כי א"א לבא לגמרי לאמיתות האמת בעלמא דשיקרא. לכן לעולם יש לרדוף אחר הצדק לידע כי עדיין אינו מוצדק כראוי. וכשרודפין הצדק בעוה"ז משיגין אותה בשלימות בעוה"ב. וז"ש למען תחי' וירשת שהוא רמז לעוה"ב עולם שכולו חיים: ועל הכתוב צדק צדק תרדוף היה אבא ע''ה אומר וכי מי לא תובע את הצדק.. אבל התוה''ק ציוותה שנרדוף אחרי הצדק לשם הצדק  שהוא הצדק האלוקי ולא לשום תכלית ופניה אחרת, וכבר אמר רבי רב בונים שתיבת אמת כוללת אותיות תחילה אמצע וסוף האלפא ביתא, כי האמת אינו סובל כל תערובת בשאינו מינו כי בהתערב בו שמץ מן הזר לו כבר יצא מכלל האמת וד''ל ע''כ. ונסיים באמירה נאה וישרה ששמעתי מאחד מרובותי בילדותי על יסוד דברי המדרש בפרשה זו: דאמר ר''ח בר חנינא משום רב:  מאי דכתיב: כל הגויים נתקבצו יחדיו ויאספו לאומים מי בהם יגיד זאת וראשונות ישמיעונו יתנו עידיהם וגו' (ישעי' מג ט) לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: כל מי שעוסק בזה, יבא וייטול שכרו. מיד מתקבצין כל האומות ובאין בערבוביא, שנאמר: כל הגויים נקבצו יחדיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אל תכנסו בערבוביא, אלא כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר: ויאספו לאומים. נכנסה אדום, אומר להם:במה עסקתם אמרו לו: הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, כסף וזהב הרבינו, והכל לא עשינו, אלא כדי שיעסקו ישראל בתורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל מה שעשיתם, להנאות עצמיכם עשיתם. שווקים, להושיב בהן זונות. מרחצאות, לעדן בהן עצמכם. כסף וזהב, שלי הוא, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות (חגי ב ח).  ולכאורה מתמיה הלמה ישנה מענהו על הרבינו כסף וזהב ולא השיב להנאת עצמכם עשיתם כמענהו על הגשרים והשווקים, אלא שאם נתבונן נמצא שאכן שונים הם עסקי  הרבות כסף וזהב משאר מפעלות האדם, כי פשוט להם לבנאים הכיצד לבנות גשר טוב ולתכנן ערים יפים אבל להרבות כסף וזהב אין עשיה שאפשר ללמוד וללמד, כי אותה עשיה שתעשיר לזה תרושש את זה, וכן באדם עצמו מה שהועיל אתמול ישחית היום.. ע״כ יאמר הקב״ה אין לו לבו״ד תביעת העשייה בהרבות כסף וזהב כי שלי הוא ואני נותן העושר כרצוני להישר בעיני.