הרה"ח עוסק
בצ"צ באמונה חיים שאולזון שליט"א
שלום וברכה
אחד"ש
מצורף בזה חלק משיחת
כ"ק אדמו"ר חג השבועות ה'תנש"א
סימן ד
ובפרטיות יותר –
בעבודת השם , אף על פי שבעבודת יהודי ישנם כמה וכמה פרטי דרגות ואופנים עם כל זה
שלימות העבודה [ מתוך מנוחה ] היא דוקא כאשר בכל פרטי עבודת היהודי נרגשת הנקודה
האחת והיחידה , אני
[ לא ] נבראתי [ אלא
] לשמש את קוני , וכפי שזה בקיום המצוות , נוסף על הכוונה הפרטית שבכל מצוה ומצוה
[ מהתרי"ג מצוות ] , צריכה להיות [ עוד קודם לכן ] הכוונה הכללית , כנוסח
ברכת כל המצוות – אשר קדשנו במצוותיו וצוונו [ ורק לאחרי זה מזכירים את המצוה
הפרטית ] , הכוונה בכל המצוות שמקיימים את רצונו של הקדוש ברוך הוא , ובלשון המשנה
ןהובא להלכה בתחילת השולחן ערוך – לעשות רצון אביך שבשמים
[ לאחרי שמונה את
ארבעת אופני העבודה , הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי ] , ובדיוק הלשון
רצון אביך ולא מצוות אביך ,מצוות קאי [ גם ] על התחלקות המצוות לפרטים –
תרי"ג מצוות דוקא , לא תוסיפו גומר ולא תגרעו , וכל מצוה מחולקת מכל שאר
המצוות באופן קיומה וכולהו , עד שאין עושין מצוות חבילות חבילות , דבעינן שיהא
ליבו פנוי למצוה אחת , מה שאין כן רצון הוא למעלה מהתחלקות [ ושינוי דרגות ] –
רצון הוא אחד ויחיד , הן בנוגע לפרטי הדבר שהוא רוצה הרי הרצון הוא בכל פרט בשוה ,
והן בנוגע לכללות הענינים , הרי אין הרצון משתנה לפי אופן הענינים שהרצון בהם ,
נאמר שבדבר זה הרצון הוא באופן כך ובדבר זה הרצון הוא באופן כך , ולכן נאמר הלשון
לעשות רצון אביך שבשמים – כיון ששלימות העבודה [ מתוך מנוחה ] היא בכך שבקיום כל
המצוות תורגש נקודה אחת ויחידה – שמקיימים בזה את רצונו של הקדוש ברוך הוא , ומזה
נמשך אחר כך גם בפרטי המצוות , כפי שכל מצוה היא במקומה [ כמצוה פרטית ] – כידוע
שכל מצוה כלולה [ ויש בה מעין ] מכל שאר המצוות , ולכן העוסק במצוה פטור מן המצוה
, כיון שהיא כוללת בתוכה את שאר המצוות , במילא על ידי קיום מצוה זו הרי זה כמו
שמקיים גם זה [ המצוה שניה ] ,
סימן ה
ענין הנזכר לעיל
רואים בהדגשה במצות אהבת השם [ הכוללת את כל מצוות עשה , וגם את מצות יראת השם
הכוללת את כל מצוות לא תעשה ] – ואהבת את השם אלקיך בכל לבבך , אהבה שבלב קשורה
דוקא עם תנועה ושינוי – בבחינת רצוא ושוב , אף על פי כן כתוב שהעבודה צריכה להיות
באופן דאם רץ לבך שוב לאחד , ולכאורה אינה מובנת תוספת תיבת לאחד , דלכאורה היה
מספיק לומר אם רץ לבך [ צריך להיות ] שוב , כמו שכתוב והחיות רצוא ושוב , ואדרבה ,
העבודה שבלב קשורה דוקא עם תנועה דרצוא ושוב , עד שחיות האדם על ידי השפעת הדם מן
הלב תלויה בכך שתמיד יהיה דפיקו דליבא , תנועה תמידית דרצוא ושוב , ועל דרך זה
מובן בנוגע לעבודה שבלב [ אהבה ] , שצריכה להיות באופן דרצוא ושוב , הרצוא מביא
לשוב
[ בכלים ] , ואחר כך
מביא השוב לרצוא נעלה יותר , ולאחרי זה לשוב נעלה יותר וכן הלאה , מה שאין כן שוב
לאחד מדגיש שהשוב צריך להיות לדבר אחד ויחיד – לא לריבוי , ואפילו לא שתי תנועות
דרצוא ושוב ?!
ויש לומר הביאור בזה
, שלימות העבודה היא דוקא מתוך מנוחה , עד שאפילו במקום דשינוי ותנועה [ רצוא ושוב
] , יהיה ענין המנוחה , וזה נפעל דוקא על ידי זה שנרגש רצון השם – רצון אחד [
כוונה ותכלית אחת ] – בכל פרטי העבודות , ולכן אומרים שואם רץ לבך שוב לאחד ,
תכלית השוב צריך להיות לא [ רק ] בכדי להגיע לרצוא נעלה יותר , אלא לאחד – לקיים
את רצונו של הקדוש ברוך הוא , זאת אומרת שאינו
מרגיש בזה את שינוי התנועה דלבו [ רצוא או שוב ] , אלא את קיום רצונו של
הקדוש ברוך הוא שהוא אחד [ ובזה אין שום נפקא מינא אם זה רצוא או שוב ] , ויתירה
מזה [ כלשון הידוע ] , - אפילו נצטווינו לחטוב עצים , ועל ידי זה נמשך אחר כך
הלאחד גם בפרטי העבודות ופרטי תנועות הלב , רצוא ושוב ,
בברכת התורה משולם
צפניה

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.