מעשה בהשגחה פרטית
הסיפור דלהלן אירע לפני
כחצי שנה, אך נאלצתי לנצור פי ולא לספר עד עתה, אך אם תתאזרו בסבלנות ותקראו עד
הסוף, תבינו גם מדוע.
וכך הוה עובדא: שדכן
מאזור מפורסם בארה"ב התקשר אלינו להציע שידוך מעירו עבור בתנו היקרה תחי',
ביררנו ככל שידינו מגעת ושמענו דברים טובים ומצידנו התשובה היתה חיובית, אך השדכן
אמר שהצד השני עדיין בבירורים, ואכן הגיעו אלי דשי"ם כי הם הופכים כל אבן
בצורה מוגזמת, ושואלים באופן חטטני מדי ובהתנשאות יתר לטעמנו.
לא אהבנו את זה!
שידוכים הם ביד ה' והמגזימים בחיטוטים, לדעתנו זה פגם של להרבות בהשתדלות, (ובד"כ
בסוף גם נופלים הכי חזק ואח"כ מופתעים שכל הבירורים והחפירות לא עזרו) ובכלל,
אני מעדיף להשתדך עם סוג משפחות שמקבלים את החיים בקלות.
אך כאשר השדכן התקשר
והודיע בשמחה ובאנחת רווחה כי הם סוף סוף מסכימים, והיה בטוח שאשוש ואשמח על
הבשורה, לא רציתי לשחק משחקי כבוד ולהגיד כי כעת אנו עדיין
בבירורים, רק אמרתי כי אנו מוכנים לראות את הבחור, ובינתיים עשיתי עוד כמה
טלפונים לברר אם הבחור הוא 'כבד' או 'קליל' במובן של לקבל את החיים בקלות.
סיכמנו עם השדכן
שנעדכן אותו מתי באפשרותנו להגיע לאותה עיירה חרדית שהבחור מתגורר, כדי לראות את המדובר
ולהתרשם.
באותו יום קיבלתי שיחת
טלפון מבן דודי כי הוא עושה שבת שבע ברכות באותה שבת באותה עיר ומזמין אותנו להגיע
ולשמח במילתא דבדיחותא.
מגיעים אלי הצעות
כאלו די תכופות ובד"כ אינני מקבל את ההזמנות, אך ראיתי בזה השגחה פרטית שזו
הזדמנות לראות את הבחור הנ"ל.
סיכמנו להיפגש סמוך
לכניסת השבת, ראינו את הבחור ולא ראינו סיבה לומר לא, למרות שעננה ריחפה על ראשנו
עקב צורת ההתנהלות של הבירורים.
הלכנו לאולם שבו
התקיימו התפילות והשבת עברה עלינו באופן מרומם ונעלה בחסדי השי"ת עלינו.
שבת אחה"צ פרשתי
למנוחה קלה כנהוג, בתקוה לקום כעבור כשעה ולהכנס לשטיבל סמוך למנחה וסעודה שלישית.
נרדמתי חיש ונפלתי לשינה עמוקה, וכאשר התעוררתי הסתכלתי מהחלון וראיתי חושך מוחלט
בחוץ והייתי בהלם. כי לא זכור לי מעודי שיקרה לי כדבר הזה שאישן בשבת אחה"צ יותר
מכשעתיים ושאתעורר אל תוך החושך, מה גם, שלא היה לי מושג מה השעה?.
מיהרתי לצאת החוצה ורצתי
פנימה לשטיבל הראשון שנתקלתי, וראיתי את הרב כבר אומר 'שלש סעודות' תורה, זאת
אומרת, שכבר די מאוחר ואני עוד לפני מנחה, שאלתי מישהו איפה אני יכול עדיין למצא
מנין למנחה?. אמר לי האיש: לך לשטיבלאך המרכזי מרחק 3 בלוקים ושם יש מנחה עד מאוחר.
החשתי פעמיי לאותו
שטיבלאך מרכזי ידוע ואכן ראיתי שהמניינים של מנחה עדיין בעיצומם, מיהרתי ליטול
ידים לסעו"ש ותוך כדי אכילת הכזית התחיל מנין חדש למנחה ושמחתי על המציאה, אך
מאידך הרגשתי משונה וטעם חמוץ על שאירע לי ככה. מאידך חשבתי: אולי מן השמים רוצים
קצת להשפיל את הגאוה שלי וללמדני לדון אחרים לכף זכות, שאם אראה מישהו מאחר לבית
כנסת, שאבין שלפעמים אפשר להאריך בשינה באונס, ולפחות שמחתי בזה שזה לא אירע לי
בלייקווד שם הייתי מתבייש ליפול בביכנ"ס באיחור משא"כ באותה עיירה שפחות
מכירים אותי.
וכאן מגיע הפונץ' של
הסיפור:
סיימתי מנחה ובו
זמנית את הלחמניונת הכזיתית שאכלתי בלי סלטים, בירכתי ויצאתי החוצה, כאן הופתעתי
לגלות עולם שלם של מניינים למעריב על המדרכה ברחוב, המניינים כבר מתחילים כ-35
דקות אחר השקיעה, חשבתי כי אלו ודאי ממהרים לטיסה הקרובה משדה התעופה הלא רחוק, אך
אחרי מעריב רובם עמדו לשוחח בניחותא, חלקם כבר השיגו סיגריה מאי שם.
הסתובבתי אנה ואנה שמא
אראה פנים מוכרות, ואת מי אני רואה מולי עומד באמצע המדרכה ומתפלל שמונה עשרה חפוז?
ה"ה הבחור המדובר שאתמול פגשתי!, התרחקתי כדי שלא יבחין בי וגם שלא להביך
אותו, והמשכתי לעקוב גם אחרי התפילה, וכבר אמרו חז"ל אדם ניכר בכוסו בכיסו
ובכעסו וי"א אף בשחוקו, ורבינו הגאון ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה אומר
'בשחוקו - הכוונה איך הוא צוחק וממה הוא צוחק'... בקיצור, לא הייתי צריך הרבה
בשביל לקלוט שהבחור הזה לא מיועד לביתי עדינת הנפש, והאמת, אם רק הייתי פוגש אותו במנחה
ושל"ס באותו שטיבלאך ולא בבימ"ד מסודר כמו חסידישער בחור שחיפשתי לביתי,
אולי הייתי עדיין מנסה לדון לכף זכות שכמו שאני נרדמתי גם לו זה קרה, אך כל
הסיטואציה היתה פאזל שלם על כל חלקיו.
נכנסתי להתפלל מעריב
בזמן, אח"כ בקידוש לבנה רקדתי טפח מעל הארץ מרוב שמחה על שהשם האיר את
עיני דוקא ע"י שעצם את עיני בשינה, מה שגרם לי לאחר את הבימ"ד
הסמוך לאכסנייתי וכיוון אותי לאותו שטיבלאך שאראה את שרצה להראות לי.
שבתי לאכסניה ורעיתי
שאלה אותי למה יצאתי כ"כ מצוברח וחזרתי כ"כ שמח, סיפרתי לה דברים כהווייתן
וכמובן שלא היה לנו ספק מה עלינו לעשות, כמעט שמחנו על כך, אחרי חוסר החשק שבין כה
היה לנו, רק שלא היה לנו סיבה מספיקה להגיד לא, מה שכעת כבר כן היה לנו.
שבועיים אחרי זה
בתנו התארסה בשעטו"מ ובעזהי"ת החודש נחגוג את שמחת הנישואין
בשעטו"מ.
בתחילת השבוע ראיתי בעלון
פירסומי את שמו של אותו בחור מתנוסס ברשימת המאורסין ומיד ידעתי שהשבוע כבר יש לי
מה לכתוב.
כל פרט בסיפור אמת
לאמיתה.
שבת שלום ומבורך וחג
שבועות מרומם ונעלה
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.